פרק ב - מ"ת
עריכההנה אותן הד' אלפין שציירנו לעיל בחוטם הם נכנסין בפה ונעשים שם ד' הבלים. והנה ד' פעמים הבל ד' פעמים הבל שווה 148 גימטריה קמ"ח; כי ע"י השינים שבתוך הפה נטחנים אותן הד' הבלים ונעשים קמח ונגמרת פעולתן.
ואל יקשה בעיניך מ"ש לעיל כי מן אור אזן שמאל הנכנס בפה נעשה ממנו חיצוניות הכלי ומן נקב חוטם שמאל נעשה פנימיות הכלי. ועם היות כי אור מקיף גדול ומעולה מאור פנימי -- עם כל זה פנימיות הכלי גדול מחיצוניות הכלי כנראה בחוש העין, מה שאין כן בחינת האורות כי אור הגדול שלא יוכל הכלי להגביל ולקבל בתוכו מאיר מבחוץ בסוד אור מקיף ואור המועט נשאר בפנים. משא"כ בכלים. ואם כן איך מבחינת אזן -- שהוא עליון -- יהיה חיצוניות הכלי, ומן החוטם -- שהוא יותר תחתון -- יהיה פנימיות הכלי?
התשובה בזה: דע, כי האור כולו הוא שוה בהשוואה אחת, וכאשר רצה לכנוס ולהיות מוגבל תוך הכלי אז האור ההוא שאינו יכול לישאר בכלי, נשאר מבחוץ בבחינת מקיף. ואור פנימי הוא מאיר מבפנים בכלי ועובר האור עד חצי עובי דופני הכלי מצד פנימיותו. ואור המקיף הוא מאיר מבחוץ לכלי ועובר עד חצי עובי דופני הכלי מצד חיצוניותו. וע"י ב' אורות אלו מאיר הכלי ומזדכך.
והנה אנו צריכין שחצי הכלי שבחוץ יאיר מחמת אור המקיף. והנה אור מקיף גדול מאד ולא היה עובר הארתו להיות נבלע ומאיר תוך הדופן של הכלי, כי יש הרחק והפרש והבדל גדול ביניהם, ולכן הוצרך שפנימיות הכלי הגרוע ישתווה עם אור פנימי הגרוע ויאיר זה בזה, וכן חיצוניות הכלי המעולה יאיר בו אור מקיף המעולה, דאי לאו כן היה נשאר חיצוניות הכלי בלי הארה. גם יש סיבה אחרת, היא קרובה אל סיבה הראשונה ממש, והוא כי הנה אור המקיף חשקו ורצונו הוא להתחבר עם אור פנימי, ולכן אם חצי הדופן של הכלי מצדו החיצון לא היה זך יותר לא היה עובר בו אור המקיף והיה אור פנימי חסר מלקבל בו אור המקיף. אמנם בהיות חצי הכלי של הדופן החיצון זך -- אז יש יכולת באור המקיף לעבור עד חצי עובי הפנימי של הדופן ואז מאיר זה בזה, אע"פ שחציו הפנימי של הדופן לא יהיה זך אין בזה חשש כי האור פנימי עובר (נ"א עבה) ומאיר בו עד חצי עוביו הפנימי אע"פ שאינו זך יותר.
וא"ת כי עדיין יש להקשות ולומר שהרי בחוש הראיה אנו רואין שפנימיות הכלי זך יותר מחיצוניות. התשובה בזה הוא כך: כי אע"פ שאור פנימי קטן מאור מקיף -- עם כל זה, להיותו מוגבל תוך הכלי, לכן הכלי מקבל הארה שלמה ממנו. אבל אור המקיף -- אע"פ שהוא אור גדול -- עם כל זה כיון שאינו דבוק ומצומצם עם הכלי, אינו מאיר כל כך בחיצוניות הכלי כמו שמאיר הפנימי בפנימיות הכלי. ובזה יבא הכל על נכון:
פרק ב - מ"ב
עריכהמ"ב. דע כי אין לך שום בחינת פרצופים שבעולם שאין לו ה' חלקים -- נרנח"י נפש רוח נשמה חיה יחידה. והם כפולים, כי הם ה' בחינות פנימים וה' בחינות מקיפין. וכל אחד מאלו יש לו ב' בחינות. א' -- אורות פנים וגדולים, ב' -- בחינת אורות אחוריים ומתמעטים. וכל זה הוא באורות, וכן על דרך זה הם בכלים. כי יש בחינת כלים דפְנִים, ויש בחינת כלים דאחוריים[1].
ודע כי כל הנ"ל הוא, הן בכללות העולמות, הן בפרטותיהן, בכל פרצופים בפני עצמם. ואמנם ענין הכללות גם הוא נחלק לכמה בחינות; אם כללות-כללי, ואם כללות-פרטי. ועל דרך זה מדרגות רבות. פירוש: כי הנה היחידה לעולם אינה נכנסת בחשבון הפרצוף כי הוא נמנה אליו לבחינה עליונה ונפרדת ממנו, יען הוא סוף המדרגה עליונה וראש המדרגה התחתונה, דוגמת מלכות דאצילות שנעשית מלכות אל אצילות ועתיק אל הבריאה. והבן זה. ולכן נמצא עתה ד' בחינות דרך כללות.
ונאמר כי הנה ע"ב טעמים בכתר, וס"ג נקודות בחכמה, ומ"ה תגין בבינה, וב"ן אותיות בת"ת[2]. וכבר ביארנו כי ע"ב הוא בכתר יש בו אריך ונוקבא, וכן ס"ג בחכמה -- אבא ואמא, וכן מ"ה -- ישראל סבא ותבונה, וכן ב"ן -- זעיר אנפין ונוקבא, כי הם הבנים. וישראל סבא ותבונה מ"ה, גימ' אד"ם, כי הם האבות של הבנים דב"ן. ועל דרך זה פרטות כל אחד מאלו יש לו ד' בחינות הנ"ל.
אמנם דע כי כל זה בהשלמתן אך להיות שהעולמות אינם לגמרי בשלימות עד שיושלם הבירור ותיקון של המלכים -- לכן אינם שלמים. אמנם יש זמן שנשלמים הו' קצוות אך לא לגמרי כנ"ל. ודע כי העולמות העליונים -- כל מה שהם יותר תחתונים במדרגה זה מזה הם יותר מחוסרי השלימות זה מזה. לכן תמצא עד עולם העקודים היו ה' בחינות אור פנימיים ומקיפים נגלים אלא שהשינוים ביניהם הוא כי באלו היו מתקרבים המקיפים עם הפנימים ובאלו יותר מתרחקים. ואמנם מעולם העקודים ולמטה עד סוף העולמות היה חסרון א' -- שלא נתגלה להם[3] בכל פרטיהם יותר מה' אורות פנימים וב' מקיפים. שהם מקיף ליחידה ומקיף לחיה. אך לשאר הג' פנימית -- לא יש להם בחינת מקיפים מבחי' נר"ן, רק מבחינת יחידה וחיה אשר מקיף כולם, ולא מפאת עצמן. אמנם יש בהם שינוים וגירעונות עוד אחרות כפי סדר הפרצופים והעולם, אך הכלל שבהם כי אי אפשר להיות פחות[4] מה' פנימים וב' מקיפים עליונים:
ודע כי כאשר לא יש בפרצוף בחינת חיה פנימים שהוא בחינת הטעמים שנקרא מוחין (כי כל המוחין בסוד חכמה הוא שם ע"ב) -- אי אפשר להזדווג. ועדיין שאר האורות שיש לו -- שהם נר"ן פנימית -- נקרא "אורות אחורים", ואז עומדין אחור באחור. והטעם כי כאשר אין לו בחינות הנ"ל עדיין הם דינין ונקראו "נקודות" שהוא ס"ג שהוא הנשמה - דינין. ולכן כדי שלא יהיה בהם אחיזה אל החיצונים הם מוכרחים להיות אחוריים היותר חיצונים שהם בחינת אותיות ותגין (שהם נפש ורוח) להיות דבוקים יחד ואינם נגלין רק אור פנימי שהם נשמה בינה. אך בבא חיה פנימי שהם המוחין -- אז אין הקליפות יכולין להתאחז כלל אפילו באחוריים, כי אור החיה מאיר עד שם. אך בעוד שאין בה אלא נשמה בינה -- אמת הוא שאין כח בקליפה לאחוז בנשמה עצמה שהוא בפנים -- אך באחוריים שולטין, לכך עומדין אז אחור באחור ובבוא חיה אין יכולין אז לאחוז החצונים אפילו באחוריים מרוב האור שמאיר החיה באחוריים ונגדלים יותר. ואז חוזרת פנים בפנים ומזדווגים ביחד.
וביאור הענין זה יותר הוא כי בעוד שאין בו אלא נשמה עדיין יש פחד מהחיצונים שלא יתאחזו באורות האחוריים שהוא נפש לבד כיון שצריכין שמירה. לכן צריכין להיות אחור באחור. אך יש עדיין פחד שמא יכנסו החיצונים בין הדבקים בין אחור לאחור וינקו משם. ולכן בעוד שעדיין אין בהם רק בחינת נשמה לבד עשה המאציל סדר א' שגם אורות של הנקבה לא ימשכו רק על ידי הזכר ואז הזכר יקח ב' בחינות, שלו ושלה, ויצאו אורות ממנו אליה דרך נקב אל אחוריו ושם תדבק ותקשר עמו הנקבה לגמרי בכותל א' לבד ואין שם מקום פנוי בין הדבקים לכנוס שם זרים.
והבן ותראה כי כן כיוצא בזה בהיות האדם התחתון בסוד נפש -- אז הוא דבוק ונאחז עם היצה"ר שהוא הקליפות בסוד "ונפש כי תחטא", ובהיותו בסוד רוח אינו כל כך חוטא בסוד "לב טהור ורוח נכון וגו'", ובהיותו בסוד נשמה הוא רחוק מן החטא אך צריך שמירה מן האחוריים, ובהיות נשמה לנשמה אז אינו חוטא כלל ועיקר. ודי בזה:
ונחזור לענין כי בהיות זעיר אנפין ונוּקבָּא בסוד נפש לבד הוצרכו להיות שם בסוד עיבור במעי האם שלא יאחזו בהם זרים; ואפי' שם עומדים אחור באחור. ובצאתם בזמן שבא להם הרוח בזמן היניקה, ואז האם רובצת עליהם בסוד על גוזליו ירחף, ועם כל זה הם אחור באחור. ואחר כך בגדלות -- בא להם הנשמה דגדלות, והם מוחין מצד אמא. ועדיין חסר להם המוחין מצד אבא שהוא חכמה הנקרא חיה להכנס בהם אבל עם כל זה כבר הם פנים בפנים ומזדווגים. ועדיין הוא חסרון. אמנם אח"כ בבוא להם גם החיה ויחידה ואח"כ מקיף חיה ואח"כ מקיף יחידה -- אז הם שלימים. ואין זה אלא בעלותם בדיקנא דאריך אנפין. ודי בזה.[5]:
- ^ (והכלים ג"כ פנימי וחיצון)
- ^ (נ"א בז"ת)
- ^ (נ"א בהם)
- ^ (נ"א יותר)
- ^ (נ"א אח"כ יבא להם גם החיה ויחידה פנימי ומקיף חיה ואח"כ מקיף יחידה ואז הם שלמים ואין זה וכו')
| עץ חיים |
|---|
|
שער הכללים |