ביאור:מדרש תנאים לדברים/לב

פרק לב עריכה

פסוק א עריכה


"האזינו השמים ואדברה" ר' מאיר אומר: כשהיו ישראל זכיים היו מעידין בעצמן
שנאמר (יהושע כד, כב) "ויאמר יהושע אל כל העם עדים אתם בכם".
היום קלקלו בעצמן, כמה שנאמר (הושע יב, א) "סבבוני בכחש אפרים" - העיד בהן שבט יהודה ובנימין
שנאמר (ישעיה ה, ג) "ועתה יושב ירושלם ואיש יהודה שפטו ביני ובין כרמי"
קלקלו בשבט יהודה ובנימין, שנאמר (מלאכי ב, יא) "בגדה יהודה כי בגוד בגדו בי" - העיד בהן את הנביאים
שנאמר (מלכים ב יז, יג) "ויעד ה' בישראל וביהודה ביד כל נביא וכל חזה".
קלקלו בנביאים, כמו שנאמר (דברי הימים ב לו, טז) "ויהיו מלעיבים במלאכי האלהים" - העיד בהן את השמים
שנאמר (דברים ד, כו) "העידתי בכם היום את השמים".
קלקלו בשמים, כמו שנאמר (ירמיה ז, יז) "האינך ראה מה הם עושים בערי יהודה הבנים מלקטים עצים לעשות כונים למלכת השמים"
העיד בהן את הארץ, שנאמר (ירמיה ו, יט) "שמעי הארץ הנה אנכי מביא רעה אל העם הזה פרי מעשיהם"
קלקלו בארץ, כמו שנאמר (הושע יב, יב) "גם מזבחותם כגלים על תלמי שדי" - העיד בהם את ההרים
שנאמר (מיכה ו, ב) "שמעו הרים את ריב ה'".
קלקלו בהרים ובגבעות, כמו שנאמר (הושע ד, יג) "על ראשי ההרים יזבחו" - העיד בהן את הדרכים
שנאמר (ירמיה ו, טז) "כה אמר ה' עמדו על הדרכים וראו"
קלקלו בדרכים, כמו שנאמר (עמוס ח, יד) "חי אלהיך דן וחי דרך באר שבע" - העיד בהן את הגוים
שנאמר (ירמיה ו, יח) "לכן שמעו הגוים",
קלקלו בגוים, כמו שנאמר (תהלים קו, לה) "ויתערבו בגוים" - העיד בהן את הבהמה
שנאמר (ישעיה א, ג) "ידע שור קנהו"
קלקלו בבהמה, כמה שנאמר (תהלים קו, כ) "וימירו את כבודם בתבנית שור" - העיד בהן את הדגים
שנאמר (חבקוק א, יד) "ותעשה אדם כדגי הים", העיד בהם את העופות, שנאמר (ירמיה ח, ז) "גם חסידה בשמים ידעה עת מועדיה"
קלקלו בבהמה ובחיה ובעופות, כמו שנאמר (יחזקאל ח, י) "ואבא ואראה והנה כל תבנית רמש ובהמה שקץ וכל גלולי בית ישראל
מחקה על הקיר סביב סביב" - העיד בהן את הנמלה, שנאמר (משלי ו, ו) "לך אל נמלה עצל"!
למחר, כשיעמדו ישראל בדין, כנסת ישראל אומרת לפני הקדוש ברוך הוא: רבון העולמים, הרי עידי קיימין
שנאמר (דברים ד, כו) "העידתי בכם היום את השמים ואת הארץ"
אמר לה המקום: הריני מעבירן, שנאמר (ישעיה סה, יז) "כי הנני בורא שמים חדשים וארץ חדשה"!
אמרה לו: והרי שמי קיים לעולם! אמר לה (ישעיה סב, ב) "וקורא לך שם חדש"!
אמרה לו: והרי שמי כשמות הבעלים! אמר לה (הושע ב, יט) והסירתי את שמות הבעלים!
אמרה לו: והרי בני בית מזכירין אותו! אמר לה: "ולא יזכרו עוד בשמם" (שם)
אמרה לו: והרי אתה זוכרני! אמר לה: "לא תזכרנה הראשונות" (ישעיה סה, יז)
אמרה לו: והרי בלבך עלי! אמר לה: "ולא תעלנה על לב" (שם) אמרה לו והרי מעשי כתובין לפניך,
שנאמר (ירמיה יז, א) "חטאת יהודה כתובה"! אמר לה מה דרכו של מכתב להיות כותב בזה ומוחק בזה
כך אני הוא שכתבתי - אני מוחקו, שנאמר (ירמיה נ, כ) "בימים ההם ובעת ההיא נאם ה' יבקש את עון ישראל ואיננו!"
אמרה לו: והרי מקומו של מכתב ניכר! אמר לה: הרי אני מעבירו, שנאמר (ישעיה מד, כב) "מחיתי כעב פשעיך"!
אמרה לו: אני רואה את ההרים ואת הגבעות שקלקלתי בהם, ובושה; שנאמר (ירמיה ב, כג) "ראי דרכך בגיא"!
אמר לה: הרי אני מעבירן, שנאמר (ישעיה מ, ד) "כל גיא ינשא"!
אמרה לו: אני רואה את המקומות שקלקלתי בהם ובושה, שנאמר (במדבר כה, א) "וישב ישראל בשטים"
אמר לה: הרי אני מעבירן, שנאמר (יואל ד, יח) "והיה ביום ההוא יטפו ההרים עסיס"!
אמרה לו: אני רואה את מה שקלקלתי כנגד חמה ולבנה ובשה, שנאמר (מלכים ב כג, ה) "ואת המשתחוים לבעל לשמש ולירח"!
אמר לה: הרי אני מעבירן, שנאמר (ישעיה כד, כג) ,"וחפרה הלבנה ובושה החמה"!



דרשה המסייגת את הדרשה הקודמת, וטוענת שלא כל העולם יוחלף, אלא ישנה את צורתו כך שלא יזכיר לישראל את חטאיהם.



אמרה לו: כשם שנשבעת לשמים ולארץ שאין את מעבירן, והרי את מעבירן
כך נשבעת לי שאין את מעבירני, שמא מעבירני אתה?
אמר לה: איני מעבירן, אלא משנה את אורן ועושה אותן ארבעים ותשעה שנאמר "שבעתים" שנאמר (ישעיה ל, כו) "והיה אור הלבנה כאור החמה",
כדי שיהיו רואין את המאורות ואומרים אינן הם המאורות שקלקלנו כנגדם!



ר' דוסתאי פותר את הסתירה בין הפסוקים בתיאור הגירושין שגירש הקב"ה את ישראל כתיאור של מסירת גט והשמדתו מיד, כך שאין לאשה הוכחה לגירושיה, והיא עגונה, וראו תוספתא גיטין ו ד, להלכה במקרה של גירושין אנושיים.



כתוב אחד אומר (ישעיה נ, א) "איזה ספר כריתות אמכם אשר שלחתיה"
וכתוב אחד אומר (ירמיה ג, ח) "שלחתיה ואתן ספר כריתותיה אליה". כיצד יתקימו שני כתובים הללו?
היה ר' דוסתי בן יהודה משלו משל למה הדבר דומה?
למלך שכעס על אשתו וכתב לה גט, וזרקו לה - וחטפו ממנה וקרעו!
כל זמן שהיתה תובעת מידו מזונות - היה אומר לה 'מגורשת את!'
וכל זמן שהיתה תובעת להינשא לאחר - היה אומר לה 'איכן הוא גטיך שגירשתיך בו?'
כך בשעה שישראל עושין רצונו שלהקדוש ברוך הוא, אומר להן 'איזה ספר כריתות אמכם'
ובשעה שאין ישראל עושין רצונו של הקדוש ברוך הוא אומר להן 'שלחתיה ואתן ספר כריתות אליה'!
אמרה כנסת ישראל לפני מי שאמר והיה העולם ברוך הוא:
כבר כתבת (ירמיה ג, א) "לאמר הן ישלח איש אשתו והלכה והיתה לאיש אחר הישוב אליה עוד?"
אמר לה: כלום כתבתי אלא 'איש', והלא כתוב (במדבר כג, יט) "לא איש אל ויכזב", "כי אל אנכי ולא איש" (הושע יא, ט)
דבר אחר: אם מוגרשין אתם לי "איזה ספר כריתות אמכם"?


דבר אחר: "האזינו השמים ואדברה", מפני מה העיד בהן שמים וארץ? ר' יהודה מושלו משל: למה הדבר דומה?
למלך שהיה לו שני אפיטורפים, והשלים להן את כל מה שיש לו, ומסר להן את בנו
אמר להן: הרשות בידכם, בשעה שבני עושה רצוני - תהוא מאכילין אותו ומשקין אותו ומכסין אותו
ובשעה שאין בני עושה רצוני - אל יטעם משלי כלום!
כך בשעה שישראל עושין רצונו של הקדוש ברוך הוא, מה נאמר בהן? (דברים כח, יב) "יפתח ה' לך את אוצרו הטוב"
ובשעה שאין ישראל עושין רצונו שלהקדוש ברוך הוא, מה נאמר בהן? (דברים יא, יז) "וחרה אף ה' בכם ועצר את השמים!"
דבר אחר: "האזינו השמים", ר' יהודה מושלו: משל למה הדבר דומה?
למלך שמסר בנו לפידגוג על מנת שלא יהא מזיזו. אמר אותו הבן: סבור אבא שנתהנה כלום, שמסרני לפידגוג?
עכשו אני יושב ומשמרו, והוא אוכל ושותה וישן - ואני הולך ועושה רצוני!
אמר לו אביו: אף אני לא מסרתיך לפדגוג - אלא שלא יהא מזיזך!
כך אמר משה לישראל: יכולין אתם לעבור מתחת כנפי השמים, או לזוז מעל הארץ?
ולא עוד, אלא שהשמים מגלים; שנאמר (איוב כ, כז) "יגלו שמים עונו"!
ומנין שאף הארץ מודעת? שנאמר (שם) "וארץ מתקוממה לו"
למחר כשיעמדו ישראל בדין אין אנו יודעין מי קלקל במי: אם ישראל קלקלו לפני המקום, ואם המקום שינה את ישראל
כשהוא אומר (תהלים נ, ו) "ויגידו שמים צדקו" - הרי ישראל קלקלו לפני המקום, ולא המקום שינה את ישראל
והרי הוא אומר (מלאכי ג, ו) "כי אני ה' לא שניתי"
דבר אחר: "האזינו השמים", ר' נחמיה מושלו: משל למה הדבר דומה? לאחד שיצא בנו לתרבות רעה;
קבל עליו לאחיו, קבל עליו לשכניו, קבל עליו לקרוביו, ולא זז האב קובל עליו והולך, עד שאמר לו 'בני, לשמים ולארץ! למי אקבול עליך חוץ מאלו
לכך נאמר "האזינו השמים ואדברה"!
דבר אחר: "האזינו השמים" אמר להן: הסתכלו בשמים שבראתי לשמשכם; שמא שינו את דרכם?
שמא אמר גלגל חמה 'איני עולה מן המזרח ומאיר לכל באי העולם'?
אלא כענין שנאמר (קהלת א, ה) "וזרח השמש ובא השמש", ולא עוד אלא שהוא שש ושמח לילך ולעשות
שנאמר (תהלים יט, ו) "והוא כחתן יוצא מחופתו". יכול שמלאכתו קלה? והלא כבר נאמר (שם פס' ז) "מקצה השמים מוצאו"!
"ותשמע הארץ אמרי פי", אמר להן: הסתכלו בארץ שבראתי לשמשכם; שמא שינת מדתה?
שמא זרעתה חטין והעלת שעורין, או שמא זרעתה ולא העלתה?
או שמא אמרה פרה 'איני דשה היום, איני חורשת היום'? או שמא אמר חמור 'איני טוען היום' או 'איני הולך'?
וכן לענין הים הוא אומר (ירמיה ה, כב) "האותי לא תיראו נאם ה'"
משנגזרה עליו גזירה כלום שינה מדתו ואמר 'הריני עולה ומציף את כל באי העולם'?
והלא כבר נאמר (איוב לח, י) "ואשבור עליו חקי ואומר עד פה תבוא"!
ולא עוד אלא שמצטער ואינו יודע מה לעשות, שנאמר (ירמיה ה, כב) "ויתגעשו ולא יוכלו",
והרי הדברים קל וחומר: מה אם אלו, שנבראו שלא לזכות ושלא לחובה, שלא לשכר ושלא להפסד,
שאם יזכו - אין מקבלין שכר, ואם יחטאו אין מקבלין פורענות, לא שינו את מדתן
אתם, שאם זכיתם אתם מקבלין שכר, ואם חטאתם אתם מקבלין פורענות - על אחת כמה וכמה תהו צריכין שלא לשנות את מדתכם!
דבר אחר: "האזינו השמים ואדברה", ר' בניה אומר: מנין אתה אומר, כשאדם מתחייב בדין אינו פושט בו תחלה אלא עדיו
שנאמר (דברים יז, ז) "יד העדים תהיה בו בראשונה להמיתו" ואחר כך בני אדם ממשמשין ובאין שנאמר (שם) "ויד כל העם באחרונה"
כך בשעה שאין ישראל עושין רצונו שלהקדוש ברוך הוא, מה נאמר בהן (דברים יא, יז) "וחרה אף ה' בכם ועצר את השמים"
הרי עדים ממשמשין ובאין, ואחר כך פורעניות ממשמשות ובאות, שנאמר (שם) "ואבדתם מהרה"
ובזמן שישראל עושין רצונו, מה נאמר בהן? (הושע ב, כג) "והיה ביום ההוא נאם ה' אענה את השמים" ואומר (שם פס' כה) "וזרעתיה לי בארץ"



ר' דוסתאי מציג את הצדיקים והרשעים כמשפיעים על החשבון הכולל של העולם, לטוב או למוטב, וראו בהערה לראה"ש א ב.



דבר אחר: "האזינו השמים ואדברה", ר' דוסתאי בן יהודה אומר: מנין אתה אומר אלו לא דיין לצדיקים אלא שהן מטיבין לעולם ולמה שבתוכו
כך, בשעה שישראל עושין רצונו של הקדוש ברוך הוא, מה נאמר בהן (דברים כח, יב)? "יפתח ה' לך את אוצרו הטוב"
ואין לשון פתיחה אלא רווח, שנאמר (בראשית ל, כב) "ויזכור אלהים את רחל ויפתח את רחמה"
ואלו לא דיין לרשעים, אלא שהן מצירין לעולם ולמה שבתוכו, כך בשעה שאין ישראל עושין רצונו שלהקדוש ברוך הוא,
מה נאמר בהן? (דברים יא, יז) "וחרה אף ה' בכם ועצר את השמים", ואין לשון עצירה אלא צער
שנאמר (בראשית כ, יח) "כי עצר עצר ה'"


דבר אחר: "האזינו השמים ואדברה", ר' יהודה בן חנינה אומר: בשעה שהיה משה אומר "האזינו השמים ואדברה"
היו השמים ושמי השמים שותקין; ובשעה שהיה אומר "ותשמע הארץ אמרי פי", היתה הארץ וכל מה שעליה שותקין
ואם תמיה את לדבר הזה, הרי הוא אומר ביהושע (יהושע י', י"ב-י"ג) "ויאמר לעיני ישראל שמש בגבעון דום וידום השמש
הא מלמד שהצדיקים מושלין בעולם הזה ובמה שבתוכו
דבר אחר: "האזינו השמים ואדברה", לפי שהיה משה קרוב לשמים היה אומר "האזינו השמים... ותשמע הארץ"
לפי שהיה רחוק מן הארץ היה אומר "ותשמע הארץ אמרי פי" בא ישעיה וסמך לדבר (ישעיה א, ב) "שמעו שמים"
שהיה רחוק מן השמים "והאזיני ארץ", שהיה קרוב לארץ!
דבר אחר: "האזינו השמים", לפי שהשמים מרובין פתח להן בלשון מרובה; "ותשמע הארץ אמרי פי", לפי שהארץ יחידית פתח לה בלשון יחידי
בא ישעיה וסמך לדבר "שמעו שמים והאזיני ארץ", ליתן את האמור במרובה במרובין, ואת האמור בממועט במועטים!
אחרים אומרים אין הדבר כן! למה הדבר דומה? לשני עדים שבאו להעיד. בזמן שדבריהן שוין עדותן קיימת
ואם אין דבריהן שוין אין עדותן קיימת; כך אלו אמר משה "האזינו השמים" ושתק, היו השמים אומרים לא שמענו אלא אזינה
ואלו אמר "ותשמע הארץ אמרי פי" ושתק, היתה הארץ אומרת לא שמעתי אלא שמיעה
בא ישעיה וסמך לדבר "שמעו שמים והאזיני ארץ" ליתן אזינה ושמיעה לשמים - ואזינה ושמיעה לארץ!



הזיהוי הרגיל בעולם העתיק של הנפש עם היצר הטוב ושל הגוף הם היצר הרע. האדם מכיל את הנפש האלוהית ואת הגוף הארצי, כשם שיש לו לאדם יצר טוב ויצר רע. צחיית המים היא הדרך של הקב"ה לשפוט את האדם המורכב המדובר, והשוו סנהדרין צא ב.



דבר אחר: "האזינו השמים", אמר משה לישראל: משני דברים הללו אתם נבראין: נשמתכן מן השמים וגופכם מן הארץ
שכן כתיב (קהלת יב, ז) "וישב העפר אל הארץ כשהיה והרוח תשוב אל האלהים"
אם אתם עושין רצונו שלהקדוש ברוך הוא אין כל בריה שולטת בכם, כשם שאין כל בריה יכולה לשלוט ברוח
ואם אינכם עושין רצונו שלהקדוש ברוך הוא, הרי אומות העולם שולטין בכם ומשעבדין אתכם, כשם שהגוף - כל יד אוחזת אותו ושולטת בו
לפי כך הרי שניהן מעידין בכם היום; וכן ביום הדין קורא הקדוש ברוך הוא לרוח מן השמים, ומנער את הגוף מן הארץ, ודנן כאחד
שנאמר (תהלים נ, ד) "יקרא אל השמים מעל ואל הארץ לדין עמו"



ראו ספרי שו. שם הגירסה היא "שלא עשו מצוות שניתנו מן השמים" וכו'; כמו כאן בהמשך "דבר אחר".



דבר אחר: "האזינו השמים" - על שם תורה שנתן להם מן השמים, שנאמר (שמות כ, יט) "אתם ראיתם כי מן השמים דברתי עמכם"
"ותשמע הארץ אמרי פי", שעליה עמדו וקבלו את התורה, ואמרו (שמות כד, ז) "כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע"
דבר אחר: "האזינו השמים", שעשו את המצות שניתן להם מן השמים
ומה ניתן להם מן השמים? עיבור שנים וראשי חדשים, שנאמר (בראשית א, יד) "והיו לאתת ולמועדים ולימים ושנים
"ותשמע הארץ אמרי פי", שעשו את המצות שניתן להם מן הארץ
ומה ניתן להם מן הארץ? לקט שכחה ופיאה חלה ובכורים תרומה ומעשרות שמטים ויובלות!
דבר אחר: "האזינו השמים" - שלא עשו את המצות שניתן להן מן השמים
"ותשמע הארץ אמרי פי" - שלא עשו את המצות שניתן להן מן הארץ!
משה מעיד בישראל שני עדים, והמקום מעיד בהם בעד אחד
ואין אנו יודעין איזו עדות מכחשת שלמי: אם שלמקום מכחשת של משה ואם שלמשה מכחשת שלמקום?
כשהוא אומר (דברים לא, כא) "וענתה השירה הזאת לפניו לעד" - הוי שלמקום מכחשת שלמשה ולא של משה מכחשת שלמקום
ומפני מה מעיד משה בישראל בשני עדים? אלא אמר משה: בשר ודם אני. למחר אני מת
שאם ירצו ישראל לומר 'לא קבלנו את התורה ולא שמענו את המצות', מי בא ומוכיחן?
אלא מעיד אני בהן שני עדים שהן חיין וקיימין לעולם ולעולמי עולמים!
לכך נאמר (דברים ל, יט) "העידתי בכם היום את השמים ואת הארץ"
ומפני מה המקום מעיד בהן בעד אחד? אלא אמר המקום: תהא השירה מעידה בהן למטה, ואני מעיד בהן למעלן
לכך נאמר (דברים לא, כא) "וענתה השירה הזאת לפניו לעד"
ומנין שנקרא הקדוש ברוך הוא עד? שנאמר (מלאכי ג ה,) "וקרבתי אליכם למשפט והייתי עד ממהר"
וכתוב אחר אומר (ירמיה כט, כג) "ואנכי היודע ועד נאם ה'" ואומר (מיכה א, ב) "ויהי ה' אלהים בכם לעד ה' מהיכל קדשו"!

פסוק ב עריכה


"יערף כמטר לקחי" אין 'לקחי' אלא דברי תורה, שנאמר (משלי ד, ב) "כי לקח טוב נתתי לכם תורתי"
והרי הוא אומר (משלי ח, י) "קחו מוסרי ואל כסף", ואין 'מוסרי' אלא דברי תורה שנאמר (משלי א, ח) "שמע בני מוסר אביך"
ואומר (משלי ח, לג) "שמעו מוסר וחכמו" ואומר (משלי ד, יג) "החזק במוסר אל תרף"
והרי הוא אומר (הושע יד, ג) "קחו עמכם דברים" ואין 'דברים' אלא דברי תורה
שנאמר (דברים ה, יט) "את הדברים האלה דבר ה'"
"כמטר" מה המטר הזה, חיים לעולם - כך דברי תורה, חיים לעולם!
או מה המטר הזה, מקצת העם שמחים בו ומקצת העם מצירין בו –
יוצאי דרכים מצירין בו, מפרשי ימים מצירין בו, טחי גגות מצירין בו, מי שבורו מלא מים וכן גתו וגרנו לפניו מצירין בו - יכול אף דברי תורה כן?
תלמוד לומר "כטל": מה הטל הזה, כל העם הזה שמחים בו - כך דברי תורה, כל העם שמחים בהן!
"כשעירים עלי דשא", מה שעירים הללו, יורדים על העשבים ומעלין אותן, ומגדלין אותן - כך דברי תורה, מעלין אותן ומגדלין אותן
שנאמר (משלי ד, ח) "סלסלה ותרוממך!"
"וכרביבים עלי עשב" מה רביבים הללו, יורדין על העשבים ומעדנין אותן ומפרנקים אותן
כך דברי תורה, מעדנין אותך ומפרנקין אותך, שנאמר (משלי ד, ט) "תתן לראשך לוית חן" ואומר (משלי א, ט) "כי לוית חן הם לראשך"
דבר אחר: "יערף כמטר לקחי", ר' אומר: הוי כונס דברי תורה כללים!
יכול כשם שאת כונס כללים, כך תהא מוציא כללים? תלמוד לומר "יערף כמטר לקחי", ואין עריפה אלא לשון כנעני
כאדם שהוא אומר לחבירו 'ערוף לי את הסלע הזה', ואין 'עריפה' אלא 'פרוט לי', כך תהא כונס דברי תורה כללים - ופורט ומוציא
כטפים הללו של מטר, ולא כטפים הללו של מטר שהן גדולות - אלא כטפים הללו שלטל, שהן קטנות, לכך נאמר "תזל כטל אמרתי"!
"כשעירים עלי דשא", מה שעירים הללו, יורדין על הדשאים ומדשנין אותן ומפטמין אותן - כך תהא מפטם דברי תורה ושונה ומשלש ומרבע!
"וכרביבים עלי עשב", מה רביבים הללו, יורדין על העשבים ומנקין אותן ומפשפשין אותן שלא יתליעו - כך תהא מפשפש דברי תורה שלא תשכחם
שכך אמר יעקב בר חניליי לרבינו 'בוא ונפשפש את ההלכות הללו, שלא יעלו חלודה'
דבר אחר: "יערף כמטר לקחי", ר' יוסי הגלילי אומר אין 'עריפה' אלא לשון כפרה, שנאמר (דברים כא, ד) "וערפו שם את העגלה בנחל"
מה עגלה, מכפרת על שפיכות דמים - כך תורה, מכפרת על כל עבירות!
"כשעירים עלי דשא", מה שעירים, באין על חטאים ומכפרין - כך תורה, מכפרת על כל חטאים
"וכרביבים עלי עשב" מה רביבים, באין תמימין ומכפרין - כך תורה, מכפרת על כל פשעים!
דבר אחר: "יערוף כמטר לקחי", חכמים אומרים, אמר משה לישראל: אין אתם זהירים כמה עמלתי בתורה וכמה יגעתי בה וכמה צער נצטערתי עליה
כמה שנאמר (דברים ט, ט) "ואשב בהר ארבעים יום", וכתוב אחר אומר (שמות לד, כח) "ויהי שם עם ה' ארבעים יום וארבעים לילה"
נכנסתי לבין מלאכים, נכנסתי לבין גדודים,
נכנסתי לבין שרפים שכל אחד ואחד יכול לשרוף את כל העולם על יושביו, שנאמר (ישעיה ו, ב) "שרפים עומדים ממעל לו"
דמי נתתי עליה, נפשי נתתי עליה! כדרך שלמדתי אותה בצער כך תהיו למידין אותה בצער!



ראו ספרי שם.



יכול כשם אתם למידין אותה בצער כך תהו מלמדין אותה בצער? תלמוד לומר "תזל כטל אמרתי": תהו מוכרין אותה בזול לתלמידים הבאים אחריכם!
כשעירים עלי דשא אדם הולך ללמוד תורה תחלה, והיא קשה עליו כשעיר! מה יעשה?
קורא שני ספרים, ושונה שני סדרים - והיא נמשכת אחריו כרביב; לכך נאמר "וכרביבים עלי עשב"!
דבר אחר: "יערוף כמטר", ר' בניה אומר אם למדת תורה לשמה - הרי דברי תורה חיים לנפשך שנאמר (משלי ד, כב) "כי חיים הם למוצאיהם"
ואם לאו - סוף שדברי תורה הורגין אותך, שנאמר "יערף", ואין עריפה אלא לשון הריגה
דכתיב (דברים כא, ד) "וערפו שם", ואומר (משלי ז, כו) "כי רבים חללים הפילה"
דבר אחר: "יערף כמטר לקחי" ר' דוסתאי בירבי יהודה אומר: אם למדתה את התורה כדרך שמכנסין את השעיר לבור
סופך להיות שונה ורואה את משנתך, שנאמר (משלי ה, טו) "שתה מים מבוריך".
ואם למדת את התורה כדרך שמכנסין את המטר לבורות ולשיחין ולמערות - סופך להיות מנזל ומשקה לאחרים
שנאמר (משלי ה, טו) "ונוזלים מתוך באריך", והרי הוא אומר (שם פס' טז) "יפוצו מעינותיך חוצה"
("כשעירים עלי דשא", אדם הולך ללמוד תורה תחלה, והיא נופלת עליו כשיד הזה!) ומנין שאין שעיר אלא שיד?
שנאמר (ישעיה לד, יד) "ופגשו ציים את איים, ושעיר על רעהו יקרא" ואומר (ישעיה יג, כא) "ושעירים ירקדו שם"!
דבר אחר: "יערף כמטר לקחי", ר' נחמיה אומר, זו כנסת ישראל; הוי כונס דברי תורה כללים, שאם את כונסן פרטים הן מיגעין אותך, ואין את יכול לעמוד בהן
משל אדם הולך לקסרין, צריך למאה זוז או למאתים זוז הוצאה
אם נוטלן הוא פרוטרוט - הן מיגעין אותו ואינו יכול לעמוד בהן! אלא מצרפן סלעים, והוא פורט ומוציא בכל מקום שירצה
וכן ההולך לבית האילס וצרך למאה מנה או לשתי רבוא של יציאה
אם נוטלן הוא פרוטרוט - הן מיגעין אותו ואינו יכול לעמוד בהן! אלא מצרפן דינרי זהב, והוא פורט ומוציא בכל מקום שירצה



דרשה שלילית על המטר היורד בזעף, והשוואה לדברי תורה במאיימים על ישראל!



דבר אחר: "יערף כמטר לקחי" כשם שהמטר יורד בזעף ומבקע בארץ - כך יהיו דברי תורה מבקעין בכם, שלא תתעו מדרכיו שלהקדוש ברוך הוא!
דבר אחר: "יערף כמטר לקחי" מה המטר הזה, יורד על העשבים ומעלה אותן, מהן ירוקין מהן אדומין ומהן שחורים ומהן לבנים
כך תורה: יש בה מדרש ויש בה הלכות, ויש בה קולין ויש בה חומרין, ויש בה גזירות שוות ויש בה דינין ויש בה תשובות
מה שהוא דבר אחר: "יערף כמטר לקחי" מה המטר הזה, יורד על האילנות ונותן מטעמים בכל אחד ואחד לפי
בזית לפי מה שהוא, בגפן לפי מה שהוא, בתאנה לפי מה שהוא, בתמרה לפי מה שהוא
כך תורה: יש בה בני אדם חכמים, בני אדם נבונים, בני אדם חסידים, בני אדם צדיקים!
דבר אחר: "יערף כמטר לקחי" לא כמטר הזה שהוא בא מן הדרום, שכולו לשדפון ולירקון, וכולו לקללה
אלא כמטר הזה שהוא בא מן המערב, שהוא בא מערפו שלעולם, שכולו ברכה!
דבר אחר "יערף כמטר לקחי" מה המטר הזה, אין את תר לו עד שהוא בא שנאמר (מלכים א יח, מה) "ויהי עד כה ועד כה"
כך אדם הולך ללמוד תורה, אין את תר לו עד שהוא שומע מדרש הלכות ואגדות, עד שהוא נעשה אדם גדול בישראל!
דבר אחר יערף כמטר לקחי" ר' סימאי אומר מנין אתה אומר שאין לך פרשה בתורה שאין בה לתחית המתים, אלא שאין בנו כוח לדרוש?
שנאמר (תהלים נ, ד) "יקרא אל השמים מעל" - להביא את הנשמה, "ואל הארץ" - להביא את הגוף, ואחר כך "לדין עמו" - לידיין עמו
וכך היה ר' סימיי אומר: מנין אתה אומר כל דבר שברייתו מן השמים - גופו ונפשו מן השמים
וכל דבר שברייתו מן הארץ - גופו ונפשו מן הארץ, חוץ מן האדם הזה, שגופו מן הארץ ונפשו מן השמים
לפי כך, כשהוא זוכה - הרי הוא כבני מעלן, שנאמר (תהלים פב, ו) "אני אמרתי אלהים אתם"
ואם לאו - הרי הוא כבני מטן, שנאמר (שם פס' ז) "אכן כאדם תמותון"
דבר אחר היה ר' סימאי אומר: מנין כשם שהעיד משה בישראל את השמים ואת הארץ כך העיד בהן ארבע רוחות?
שנאמר "יערף כמטר לקחי - זו רוח מערבית שהיא באה מערפו שלעולם, שכולו ברכה
"תזל כטל אמרתי" - זו רוח צפונית, שהיא עושה את הרקיע נקי כזהב
"כשעירים עלי דשא" - זו רוח מזרחית, שהיא משחרת את הרקיע כשעיר
"וכרביבים עלי עשב" - זו רוח דרומית, שהיא מארגת את הרקיע כרביב.
מנין שאין הדברים אמורין אלא לתחיית המתים? שנאמר (יחזקאל לז, ט) "מארבע רוחות באי הרוח".
ארבע רוחות ברא הקדוש ברוך הוא לשמש בהן את עולמו: דרומית כנגד צפונית, מערבית כנגד מזרחית.
דרומית יפה בימות הגשמים וקשה בימות החמה. צפונית יפה בימות החמה וקשה בימות הגשמים. לעולם מערבית יפה, לעולם מזרחית קשה:

פסוק ג עריכה


"כי שם ה' אקרא" מלמד שלא רצה משה להזכיר שמו שלהקדוש ברוך הוא אלא לאחר עשרים ואחד דבר שהן שמונים וחמש אותיות
וממי למד משה? ממלאכי השרת. מלמד שאין מלאכי שרת מזכירים שמו שלהקדוש ברוך הוא עד שהן אומרים "קדוש קדוש קדוש ה' צבאות" (ישעיה ו, ג)
אמר משה: דיי להיות פחות אחד משבעה ממלאכי השרת!
והרי הדברים קל וחומר: מה אם משה, רבן שלנביאים שלא היה בעולם גדול ממנו
לא רצה להזכיר שמו שלהקדוש ברוך הוא אלא לאחר אחד ועשרים דבר שהן שמונים וחמש אותיות
על אחת כמה וכמה שלא יזכיר אדם שמו שלהקדוש ברוך הוא על חנם!



הדרשה מפליגה באיסור הזכרת שם ה' לחינם, ומייחסת אותו לקב"ה עצמו, שבנוסח המקרא דחה את הזכרת שמו למילה השלישית בתנ"ך!
רשב"י מציג את משה כאדם המקורב לקב"ה שזכה להזכיר את שמו; ומדבריו ניתן להסיק שלרוב בני האדם אסור כלל לנקוב בשם ה'!
לדברי רבי ור' יוסי בהמשך - השוו דברי ר' יוסי בספרי שם. חנניה בן אחי ר' יהושע דורש את אותה ההלכה ממשלי; ר' נהוראי טוען שהעונה אמן גדול מהמברך, כי מי שנותן גודל גדול מהקורא בשם.
לעניין ברכת הזימון שאומרים בה "לאלוהינו" בעשרה – נראה שאין ההלכה מבוססת על הפסוק שלפננינו, אבל הזכירו אותה כי גם בה יש רתיעה מהזכרת השם.



בן עזאי אומר: כביכול לא הזכיר הקדוש ברוך הוא שמו עד שאמר שתי תיבות: (בראשית א, א) "בראשית ברא" ואחר כך "אלהים"
דבר אחר: "כי שם ה' אקרא", ר' שמעון בן יוחאי מושלו משל: למה הדבר דומה?
לאחד שהיתה איקונין שלמלך בידו מצא אפטיקון - ומשכן עמו, סנוקליטון - ומשכן עמו, בעלי זמורה - ומשכן עמו
אמרו לו: כל כך למה? אמר להן: שלבי גס, שאיקונין של מלך בידי!
כך היה משה מרעיש את השמים ומזעזע את הארץ, שנאמר "האזינו השמים". אמרו לו: כל כך למה?
אמר להן: שלבי גס, שאני מזכיר שמו שלהקדוש ברוך הוא! לכך נאמר "כי שם ה' אקרא"!
ר' אומר: "כי שם ה' אקרא", אמר משה לישראל: בשעה שאני מזכיר שמו שלהקדוש ברוך הוא - אתם "הבו גדל לאלהינו"!
חנניה בן אחי ר' יהושע אומר: (משלי י, ז) "זכר צדיק לברכה", אמר להן נביא לישראל: בשעה שאני מזכיר זכר צדיק עולמים - אתם תנו ברכה!
ר' נהוראי אומר מנין לעונה אחר המברך "אמן", שהעונה אמן גדול מן המברך? לכך נאמר "כי שם ה' אקרא הבו גדל לאלהינו"!
ר' יוסה אומר: מנין לעומד בבית הכנסת ואומר 'ברכו את ה' המבורך' - והן עונין אחריו 'ברוך ה' המבורך לעולם ועד'? לכך נאמר "כי שם ה' אקרא הבו גדל לאלהינו"!
אמר להן ר' נהוראי: מדת שמים - מדת הארץ היא: הגליורים מתגרין במלחמה והגבורים יורדין ונוצחין!
וכן את מוצא, שכל נסים וגבורות שעשה המקום לאבותינו בכל מקום ובכל זמן אינן אלא בשביל שיתגדל שמו בעולם
לכך נאמר "כי שם ה' אקרא הבו גדל לאלהינו"!
מנין אתה אומר שאין מזמנין על המזון בשם פחות מעשרה? לכך נאמר "כי ה' אקרא"!
מנין אתה אומר שאין מלאכי השרת מזכירין ישראל שמו שלהקדוש ברוך הוא מלמעלן, עד שמזכירין שמו מלמטן?
שנאמר (איוב לח, ז) "ברן יחד כוכבי בקר"
אלו ישראל שמשולים בככבים, שנאמר (בראשית כו, ד) "והרביתי את זרעך ככוכבי השמים"
ואחר כך "ויריעו כל בני אלהים", אלו מלאכי השרת, והרי הוא אומר (איוב א, ו) "ויבאו בני אלהים". לכך נאמר "כי שם ה' אקרא"!

פסוק ד עריכה


"הצור תמים פעלו", הצור – הצייר, שצייר את העולם מתחלה והושיב את האדם בתוכו, שנאמר (בראשית ב, ז) "וייצר ה' אלהים את האדם"
"תמים פעלו" - פעולתו שלימה עם כל באי העולם; אין אדם בעולם שיאמר 'אלו היה לי שלש עינים,
אלו היה לי שלש רגלים, אלו היה לי שלש ידים, אלו היו פני הפוכות לאחור, אלו הייתי מהלך על ראשי - הייתי נאה
למה? "כי כל דרכיו משפט"; ישב בדין על כל אחד ואחד ונתן לו את הראוי לו!
"אל אמונה" - שהאמין בעולם ובראו,
"ואין עול" מגיד הכתוב שלא ברא המקום את בני אדם להיות רשעים, אלא להיות צדיקים
שנאמר (קהלת ז, כט) "לבד ראה זה מצאתי אשר עשה אלהים את האדם ישר, והמה בקשו חשבונות רבים"!
"צדיק וישר הוא", שהוא נוהג בישרות עם כל באי העולם!
דבר אחר "הצור" - הדיין
"תמים פעלו" פעולתו שלימה עם כל באי העולם. אין אדם בעולם שיאמר מה ראה דור המבול להישטף במים
דור הפלגה להתפזר מסוף העולם ועד סופו, אנשי סדום להשרף באש ובגפרית, קרח ועדתו שתבלעם הארץ, אהרן ליטול כהונה ודוד לטול מלכות'?
למה? "כי כל דרכיו משפט": ישב בדין על כל אחד ואחד ונתן לו את הראוי לו!
"אל אמונה" - בעל הפקדון; "ואין עול" גובה את שלו באחרונה!
שלא כמדת בשר ודם מדת הקדוש ברוך הוא: מדת בשר ודם, אדם מפקיד אצל חבירו מאתים והוא חייב לו מנה
כשהוא בא ליטול את שלו הוא אומר לו צא מנה שלי שאת חייב לי, והא לך השאר!
וכן פועל שעשה מלאכה עם בעל הבית - והוא חייב לו דינר, כשהוא בא ליטול את שכרו
הוא אומר לו: צא דינר שאת חייב לי והא לך השאר! אבל מי שאמר והיה העולם אינו כן
אלא "אל אמונה" בעל הפקדון; "ואין עול" - גובה את שלו באחרונה!
"צדיק וישר הוא", כמו שנאמר (תהלים יא, ז) "צדיק ה' צדקות אהב"!
דבר אחר: "הצור" – התקיף,
"תמים פעלו" - פעולתן של באי העולם שלימה לפניו; מתן שכרן שלצדיקים - ומחת פורענתן שלרשעים
לא אלו נטלו משלהם כלום בעולם הזה ולא אלו נטלו משלהם כלום בעולם הזה!
ומנין שלא נטלו הצדיקים משלהם כלום בעולם הזה? שנאמר (תהלים לא, כ) "מה רב טובך אשר צפנת ליראיך"
ומנין שלא נטלו הרשעים משלהם כלום בעולם הזה? שנאמר (דברים לב, לד) "הלא הוא כמס עמדי"
אימתי אלו ואלו באין ליטול את שכרן? למחר, כשהוא יושב על כסא הדין - יושב עם כל אחד ואחד בדין ונותן לו מה שראוי לו
לכך נאמר "כי כל דרכיו משפט"! "אל אמונה ואין עול", מגיד הכתוב,
כשם שהוא נותן לצדיק גמור שכר מצוה קלה שעושה בעולם הזה, לעולם הבא
כך הוא נותן לרשע גמור שכר מצוה קלה שעושה בעולם הזה, ובעולם הזה!
וכשם שהוא פורע מרשע גמור על עבירה קלה שעשה בעולם הזה, בעולם הבא
כך הוא פורע מן הצדיק הגמור על עבירה קלה שעשה בעולם הזה, בעולם הזה!
"ואין עול" בשעת פטירתו שלאדם מן העולם מעשיו נפרטין לפניו, והן אומרים לו: כך וכך עשית ביום פלוני
כך וכך עשית במקום פלוני! אין את מודה על הדברים הללו? והוא אומר להן 'הין הין' והן אומרים לו 'טול וחתום'! והוא נוטל וחותם
שנאמר (איוב לז, ז) "ביד כל אדם יחתום"!
"צדיק וישר הוא", כשהוא מצדיק עליו את הדין, וכן הוא אומר 'יפה דנתני', לקיים מה שנאמר (תהלים נא, ו) "למען תצדק בדברך תזכה בשפטך"
דבר אחר: "הצור תמים", כשירד משה מהר סיני נתקבצו ישראל אצלו; אמרו לו 'רבינו משה, אמור לנו מדת הדין, מה היא מדת הדין שלמעלן'?
אמ' להם: איני אומר לכם שהוא מזכה את הזכאי ומחייב את החייב, אלא אפלו להחליף בדבר "אל אמונה ואין עול"!

פסוק ה עריכה


"שחת לו לא" יכול אפלו בנים מלאים מומים? תלמוד לומר "לא בניו מומם", דברי ר' מאיר
ר' יהודה אומר: אפלו מלאים מומים - לכך נאמר "בניו מומם"; והרי הוא אומר (הושע ב, א) "והיה במקום אשר יאמר להם..."
והרי הוא אומר (ירמיה ד, כב) "בנים סכלים המה"; ומה אם בשעה שהן סכלים - הן קרואין בנים,
אלו לא היו סכלים על אחת כמה וכמה!
והרי הוא אומר (ישעיה א, ד) "זרע מרעים בנים משחיתים"; מה אם בשעה שהן משחיתים הן קרואין בנים
אלו לא היו משחיתים על אחת כמה וכמה!
והרי הוא אומר (ירמיה ד, כב) "חכמים המה להרע"; מה אם בשעה שהן מריעים הן קרואים חכמים
אלו לא היו מריעים על אחת כמה וכמה!
והרי הוא אומר (יחזקאל לג, לא) "ויבאו אליך כמבוא עם וישבו לפניך עמי ושמעים את דבריך"
יכול יהוא שומעין ועושין? תלמוד לומר (שם) "ואותם לא יעשו"! ומה אם בשעה שהן שומעין ולא עושין הן קרואין 'עמי'
אלו היו עושין על אחת כמה וכמה!
אבה הדרוס אומר שיחתו ישראל כל לווים שבתורה, שלא יהיו הרשעים אומרים בשעה שאנו חוטאין אנו מצערין לפניו
שכן אליהוא אומר לאיוב (איוב ל"ה, ו'-ח') "אם חטאת מה תפעל בו? אם צדקת מה תתן לו? לאיש כמוך רשעך"
מה הוא אומר? (ישעיה ג, יא) "אי לרשע רע", מושלו משל: למה הדבר דומה?
לאחד שהוא יוצא להיצלב, והיה אביו בוכה עליו ואמו מתחבטת עליו, זה אומר 'אוי לי' - וזה אומר 'אוי לי'
והלא אין ווי אלא לזה שהוא יוצא להיצלב, שנאמר (הושע ז, יג) "אוי להם כי נדדו ממני"!
"דור עקש ופתלתול", אמר משה לישראל: עוקמנין אתם, פותלנין אתם, אין אתם אלא לאור
מושלו משל: למה הדבר דומה? לאחד שהיה בידו מקל מעוקם, ונתנו לאומן שיכונו
אם אינו מכוונו באוב - מכוונו במנגנון; ואם אינו מכוונו במנגנון - מכוונו במעצד, ועושה אותו קליפים קליפים ומשליך אותן לאור!
כך אמר משה לישראל: עוקמנין אתם, פותלנין אתם, אין אתם אלא לאור! שנאמר (יחזקאל כא, לו) "ונתנך ביד אנשים בוערים חרשי משחית"!
דבר אחר: אמר משה לישראל: במדה שמדדתם - בה מדדתי לכם! והרי הוא אומר (תהלים יח, כז) "עם נבר תתבר ועם עקש תתפל"

פסוק ו עריכה


"הלה' תגמלו זאת", מושלו משל: למה הדבר דומה? לאחד שהיה עומד וצוהב כנגד בולטוס בשוק
אמרו לו השומעים: שוטה שבעולם! כנגד בולטוס את צוהב? כנגד בולטוס את אומר? ושומע
אלו רצה להכותך, לקרע את כסותך או לחבשך בבית האסורים, היית יכול לעמוד בו? אלו היה קינטרון, שהוא גדול ממנו - על אחת כמה וכמה
אלו היה אפרכוס, שהוא גדול ממנו - על אחת כמה וכמה! אלו היה פיליטקוס, שהוא גדול ממנו - על אחת כמה וכמה!
דבר אחר "הלה' תגמלו זאת" מושלו משל: למה הדבר דומה? לאחד שהיה עובר וצוהב כנגד אביו בשוק
אומרים לו השומעים: שוטה שבעולם! כנגד אביך אתה צוהב? כנגד אביך את אומר ושומע
כמה יגע בך וכמה עמל בך! אלו לא היית מכבדו לשעבר - צריך היית לכבדו עכשו, שלא יכתוב את נכסיו לאחר!
כך אמר משה לישראל: אם אין אתם זהירין כמה נסים וגבורות עשה לכם המקום במצרים
היו זהירין כמה נסים וגבורות הוא עתיד לעשות לכם בהיכנסכם לארץ!
"עם נבל ולא חכם", 'עם נבל' - לשעבר 'ולא חכם' - לעתיד לבוא
והרי הוא אומר (ישעיה א, ג) "ישראל לא ידע עמי לא התבונן" 'ישראל לא ידע' - לשעבר 'עמי לא התבונן' - לעתיד לבוא
ומי גרם להם להיות מנובלים ומטופשים? אלא שלא החכימו בתורה!
והרי הוא אומר (איוב ד, כא) "הלא נסע יתרם בם ימותו ולא בחכמה"!
"הלא הוא אביך קנך", אמר משה לישראל: חביבין אתם לו, קנין אתם לו, אין אתם ירושה לו!
מושלו משל למה הדבר דומה? לבן מלכים שהוריש לו אביו עשר שדות וקנה לו עוד אחת לסגלתו - והיתה חביבה עליו יתר מכל מה שהוריש לו אביו
וכן מי שהוריש לו אביו – כך. אמר משה לישראל: חביבין אתם לו, קנין אתם לו, אין אתם ירושה לו!
"הוא עשך ויכוננך", ר' מאיר אומר: כרכא דכולא ביה, כהניו מתוכו, לוייו מתוכו, מלכיו מתוכו, נביאיו מתוכו, חכמים מתוכו
סופריו מתוכו, ומשניו מתוכו, שנאמר (זכריה י, ד) ממנו פנה, ממנו יתד, ממנו קשת מלחמה, ממנו יצא כל נוגש יחדו"!
דבר אחר: היה ר' שמעון בן יוחאי אומר: אם יהיה חלש מלמעלן וגבור מלמטן, מי נוצח? הוי אומר העליון!
אין צורך לומר גבור מלמעלן וחלש מלמטן! גבור חי עולמים מלמעלן ובריות מלמטן שנאמר (קהלת ה, ז) "כי גבוה מעל גבוה שומר"
וכן שלמה אומר (קהלת ה, א) "אל תבהל על פיך..."
דבר אחר: "הוא עשך ויכוננך" - הוא עשאך כנוניות כנוניות מבפנים, שאם תעלה אחת מהם על גבי חברתה אי אפשר לך לחיות!
ר' שמעון בן אלעזר אומר: "הוא עשך ויכוננך" - הוא עשאך כוים כוים מבפנים, שאם תסתם אחת מהם אי אפשר לך לחיות!
ר' דוסתאי בן יהודה אומר: "הוא עשך ויכוננך" - הוא הושיבך על בסיס שלך
הלעיטך בבת עמים, ונתן לך מה שנשבע לך, והורישך מה שהבטיחך, שנאמר (דברים ו, יא) "ובתים מלאים כל טוב"!

פסוק ז עריכה


"זכור ימות עולם", אמר להן הקדוש ברוך הוא: היו זכורים מה שעשיתי בראשונים
מה שעשיתי בדור המבול ומה שעשיתי בדור הפלגה ומה שעשיתי באנשי סדום!
"בינו שנות דור ודור" - אין דור שאין בו כדור המבול, אין דור שאין בו כדור הפלגה, אין דור שאין בו כאנשי סדום
אין דור שאין בו כקרח וכעדתו, אלא כל אחד ואחד נידון לפי מעשיו!
"שאל אביך ויגדך" - אלו הנביאים, כענין שנאמר (מלכים ב ב, יב) "ואלישע ראה והוא מצעק אבי אבי"
"זקניך ויאמרו לך" - אלו החכמים, כענין שנאמר (במדבר יא, טז) "אספה לי שבעים איש מזקני ישראל"!
דבר אחר: "זכר ימות עולם" אמר להן הקדוש ברוך הוא: בשעה שאני מביא עליכם יסורין - היו זכורים כמה שכר אני נותן לכם עליהם
"בינו שנות דור ודור" - זה דורו של משיח שנאמר בו (תהלים עב, ה) "ייראוך עם שמש ולפני ירח דור דורים"
"שאל אביך ויגדך" מה שהשמיע לאבות עתידין ישראל להיות שומעין מפי הקדוש ברוך הוא לעתיד לבוא
שנאמר (ישעיה ל, כ) "ולא יכנף עוד מוריך והיו עיניך רואות את מוריך".
"זקניך ויאמרו לך", מה שהראה את הזקנים בהר, שנאמר (שמות כד, א) "ואל משה אמר עלה אל ה'"

פסוק ח עריכה


"בהנחל עליון גוים" - זה אבינו אברהם! מנין אתה אומר שעד שלא עמד אבינו אברהם
היה הקדוש ברוך הוא נוהג עם כל באי העולם במדת אכזריות: עמד דור המבול - והציפן כזקים על פני המים
עמד דור הפלגה - ופיזרן מסוף העולם ועד סופו! עמדו אנשי סדום - ושרפן באש ובגפרית
כיון שעמד אבינו אברהם - זכה ליסורין, שנאמר (בראשית יב, י) "ויהי רעב בארץ"
מפני מה היסורין באין? הוי אומר: לטובתן של ישראל! לכך נאמר "למספר בני ישראל"!
דבר אחר: "בהנחל עליון גויים", מלמד שביקש המקום להנחיל את העולם לאומות!
"בהפרידו בני אדם" בשעת הפלגה פירש תחומה של כל אומה ואומה, שלא יהו מעורבין
שילח בני גמר לגמר, בני מדי למדי, בני יון ליון!
"יצב גבולות עמים" קבע תחומן של אומות, שלא יכנסו לארץ ישראל! וכמה אומות הן? שבעים; וכמה ירדו ישראל למצרים? שבעים
שנאמר (דברים י, כב) "בשבעים נפש ירדו אבותיך מצרימה"! לכך נאמר "למספר בני ישראל"
דבר אחר: "בהנחל עליון גויים" מלמד שביקש המקום להנחיל את התורה לאומות
עמד וראה וצפה ונסתכל, שנאמר (חבקוק ג, ו) "עמד וימדד ארץ"
אמר איזו אומה בעולם יכולה לקבל את התורה? ולא מצא אלא ישראל. לכך נאמר "למספר בני ישראל"
דבר אחר: "בהנחל עליון גויים", מלמד שהניח המקום חלקן של אומות בתוך גיהנם
שנאמר (יחזקאל ל"ב, כ"ב-כ"ט) "שם אשור וכל קהלה, שמה אדום ומלכיה" מי נוטל עשרן של אלו והמונם?
הוי אומר אלו ישראל! לכך נאמר "למספר בני ישראל"!
דבר אחר: "בהנחל עליון גויים", כשהנחיל המקום מן האומות יראי חטא וכשרים שבהן
"בהפרידו בני אדם" זה דור הפלגה, שנאמר (בראשית יא, ט) "ומשם הפיצם ה'"
"יצב גבולחות עמים", ר' אליעזר בן של ר' יוסי הגלילי אומר: הרי הוא אומר (שיר השירים ו, ח) "ששים המה מלכות ושמונים פילגשים"
ששים ושמונים - הרי מאה וארבעים! אבותינו לא ירדו למצרים אלא בשבעים נפש
והרי הוא אומר 'יצב גבול עמים' אין כתיב כן, אלא "יצב גבלת עמים"! זכו אומות ליטול שני שני חלקים "למספר בני ישראל"!

פסוק ט עריכה


"כי חלק ה' עמו", וכי מה ענין זה לזה? מושלו משל: למה הדבר דומה? למלך שהיתה לו שדה, ונתנה לאריסים, והיו גונבין אותה מלפניו!
והוציאה מפניהם ונתנה לבניהם אחריהם, חזרו להיות רעים מאבותיהם! מה עשה? כיון שנולד לו בן אמר להן
'צאו מתוך ארצי! אי אפשי תהון בתוך שלי! תנו לי את חלקי שאהא מכירו!'
כך כיון שעמד אבינו אברהם, ויצא ממנו פסולת - ישמעאל וכל בני קטורה
עמד אבינו יצחק, ויצא ממנו פסולת - עשו וכל אלופי אדום
עמד אבינו יעקב, ולא יצא ממנו פסולת, אלא נולדו לו כולם צדיקים, שנאמר (בראשית כה, כז) "ויעקב איש תם"!
אמר המקום לאומות: צאו מתוך ארצי! אי אפשי תהיו בתוך שלי! תנו לי את חלקי שאהא מכירו!
ומאיכן שהכיר המקום את חלקו מאבינו יעקב? שנאמר "כי חלק ה' עמו יעקב חבל נחלתו"
אמר להן: הרי אתם בחלקו שליעקב מעתה! והרי הוא אומר (תהלים קלה, ד) "כי יעקב בחר לו יה"
ועדיין הדבר תלי בדלא תלי, ואין אנו יודעין אם יה בחר ביעקב אם יעקב בחר ביה! תלמוד לומר (שם): "ישראל לסגלתו"
ועדיין הדבר תלי בדלא תלי, ואין אנו יודעין אם הקדוש ברוך הוא בחר לו ישראל לסגלתו ואם ישראל בחרו בהקדוש ברוך הוא
וכשהוא אומר (דברים יד, ב) "ובך בחר ה' להיות לו לעם סגלה" הרי יה בחר ביעקב!
ומנין שאף יעקב בחר ביה? שנאמר (ירמיה י, טז) "לא כאלה חלק יעקב"



הכרה מסוימת בכוחותיהם של אלי ע"ז, שיש להם כוחות מסוימים, אבל הכוחות הללו כפופים לקב"ה. והשוו רמב"ם הלכות ע"ז פרק א.



את מוצא, בשעה שירד הקדוש ברוך הוא לסיני ירדו עמו מחנות מחנות של מלאכי השרת
שנאמר (תהלים סח, יח) "רכב אלהים רבותים אלפי שנאן" ומשם בחרו להן אומות העולם אלהות!
למה הדבר דומה? למלך שהיה נכנס למדינה והכל נכנסין עמו: הפרכין דוכסין ואסטרלטין
יש שעשה לו פטרון הפרכוס, ויש שעשה לו פטרון דוכוס, ויש שהיה עושה פטרון שר צבא
פקח אחד היה שם, אומר: כל אלו תחת רשותו שלמלך הן, ואינן יכולין למחות בידו; אבל הוא יכול למחות בידן!
איני בוחר לי פטרון אלא המלך, שהוא יכול למחות בידן שלכולן! כך בשעה שנגלה הקדוש ברוך הוא בסיני
בחרו להן אומות העולם אלהות; יש מהן שבחר לחמה ויש מהן שבחר ללבנה, ומהן שבחר לככבים ולמזלות, ומהן שבחר למלאכים
וכן משה אומר לישראל (דברים ד, יט) "ופן תשא עיניך השמימה... אשר חלק ה' אלהיך לכל העמים
מה אמרו ישראל להקדוש ברוך הוא? מכל אותן אלהות לא בחרנו אלא לך! "חלקי ה' אמרה נפשי" (איכה ג, כד)
ואף הקדוש ברוך הוא אמר להן 'אין חלקי אלא ישראל!' לכך נאמר "כי חלק ה' עמו"
"יעקב חבל נחלתו" אין חבל אלא גורל, שנאמר (תהלים טז, ו) "חבלים נפלו לי בנעימים"
ואומר (יהושע יט, ט) "מחבל בני יהודה נחלת בני שמעון", ואומר (יהושע יז, ה) "ויפלו חבלי מנשה עשרה"
דבר אחר: "יעקב חבל נחלתו" מה חבל זו, משולש - כך היה יעקב, שלישי לאבות, וקיבל שכר כולם:
כשעמד אבינו אברהם, מה נאמר בו? (משלי יז, יז) "ואח לצרה יולד"!
כשעמד יצחק אבינו, מה נאמר בו? (קהלת ד, ט) "טובים השנים מן האחד"!
וכשעמד אבינו יעקב, מה נאמר? (קהלת ד, יב) "והחוט המשולש לא במהרה ינתק"

פסוק י עריכה


"ימצאהו בארץ מדבר" - זה אבינו אברהם, "ובתהו ילל ישימון" - במקום צרות ובמקום גייסות ובמקום לסטים
מושלו משל: למה הדבר דומה? למלך שיצא הוא וחיילותיו למלחמה, הניחוהו חיילותיו והלכו להן - ונזדווג לו גבור אחד
אמר לו: אדני המלך, אל תתירא ואל יפול לבך עליך ואל תפול אימה עליך! איני מניחך עד שתהא בתוך מטתך, עד שתהא בתוך פלטין שלך!
כך אמר לו הקדוש ברוך הוא לאברהם אבינו, שנאמר (בראשית טו, ז) "ויאמר אליו אני ה' אשר הוצאתיך מאור כשדים
"יסבבנהו" - כמו שנאמר (בראשית יב, א) "ויאמר ה' אל אברם לך לך" "יבוננהו" - לכל באי העולם!
מנין אתה אומר שעד שלא עמד אבינו אברהם לא היה הקדוש ברוך הוא מלך אלא על השמים?
שנאמר (בראשית כד, ז) "ה' אלהי השמים"; כיון שעמד אבינו אברהם - המליכו על הארץ "ואשביעך בה' אלהי השמים ואלהי הארץ" (בראשית כד, ג)
"יצרנהו כאשון עינו", מנין אתה אומר שאפלו המקום מבקש מאבינו אברהם אפלו גלגל עינו הוא חוטטה ונותנה לו?
ולא גלגל עינו בלבד, אלא אפלו נפשו שהיא חביבה עליו ביותר, שנאמר (בראשית כב, ב) קח נא את בנך את יחידך
וכי אין אנו יודעין שבנו הוא יחידו? אלא זו הנפש, שנקראת יחידה בעולמה! והרי הוא אומר (תהלים כב, כא) "הצילה מחרב נפשי מיד כלב יחידתי"!
דבר אחר: "ימצאהו בארץ מדבר" - אלו ישראל; "כענבים במדבר מצאתי ישראל" (הושע ט, י)
"ובתהו ילל ישימון" - במקום צרות, במקום גייסות, במקום לסטים! "יסבבנהו" - לפני הר סיני, שנאמר (שמות יט, יז) "ויתיצבו בתחתית ההר"
"יבוננהו" - בעשרת הדיברות; מלמד שכל דבור ודבור שהיה יוצא מפי הקדוש ברוך הוא
היו ישראל מסתכלין בו ורואין אותו ויודעין כמה עונש יש בו וכמה אזהרות יש בו
וכמה קולין וחומרין יש בו וכמה גזרות שוות יש בו וכמה דינין יש בו וכמה תשובות יש בו!
"יצרנהו כאישון עינו" שאפלו נרתעין לאחוריהן שנים עשר מיל וחוזרין אחד עשר מיל - לא היו נזוקים לא מקול הקול ולא מקול הלפידים!
דבר אחר: "ימצאהו בארץ מדבר" - הכל מצוי ומסופק להן מן המדבר: הבאר עולה, והמן יורד, והשליו מצוי, וענני כבוד מקיפין אותן!
"ובתהו ילל ישימון" - במקום צרות, במקום גייסות, במקום לסטים!
"יסבבנהו" – בדגלים: שלשה בדרום, שלשה במזרח, ג' במערב, ג' בצפון! "יבוננהו" - בשתי מתנות טובות ואלו הן המן והבאר
כשהיה אחד מאומות העולם קומץ מן המן - ולא היה עולה בידו כלום; דולה מן הבאר - ולא היה עולה בידו כלום!
"יצרנהו כאישון עינו" - ישמרם מן המזיקין, שלא יזיקו אותן; שנאמר (תהלים צא, יא) "כי מלאכיו יצוה לך לשמרך בכל דרכיך!
דבר אחר: "יצרנהו" - שנצר האנשים והנשים מן הזמה, כדי שיהיו טהורים! תדע לך, שאחר פרשת דגלים פרשת שוטה
דבר אחר: "ימצאהו בארץ מדבר" - הרי זו אמורה לימות המשיח, שנאמר (הושע ב, טז) "לכן הנה אנכי מפתיה והולכתיה המדבר"
"ובתהו ילל ישימון" - אלו ארבע מלכיות, שנאמר (זכריה ו, א) "ואשוב ואשא עיני ואראה והנה ארבע מרכבות"
"יסבבנהו" – בנביאים, "יבוננהו" - בחכמים: "יצרנהו כאישון עינו" כמו שנאמר (זכריה ב, יב) "כל הנגע בכם נוגע בבת עינו"

פסוק יא עריכה


"כנשר יעיר קנו", כדרך שאין הנשר הזה בא על קנו בת אחת, אלא מפסייע מאילן לאילן ומסוכה לסוכה
כדי שיעורו בניו ויהא בהם כוח לקבלו - כך כשנגלה הקדוש ברוך הוא ליתן תורה לישראל - לא נגלה להם מרוח אחת, אלא מארבע רוחות
שנאמר (דברים לג, ב) "ה' מסיני בא...". איזו היא רוח רביעית? "אלוה מתימן יבא" (חבקוק ג, ג)!
"יפרוש כנפיו יקחהו" כמו שנאמר (שמות יט, ד) "ואשא אתכם על כנפי נשרים"
"ישאהו על אברתו" כמו שנאמר (ישעיה מט, כב) "והביאו בניך בחצן"

פסוק יב עריכה


"ה' בדד ינחנו", אמר להן הקדוש ברוך הוא: כשם שהייתם יושבים יחידים בעולם הזה, ולא נהנים מאומות העולם כלום
כך אני עתיד להושיב אתכם יחידים בעולם הבא, ואין אומות העולם נהנים מכם כלום!
"ואין עמו אל נכר" שלא אתן רשות לאחד משרי אומות העולם שימשול בכם, אלא כענין שנאמר (דניאל י, כ) "ואני יוצא והנה שר יון בא"
ושר מלכות פרס עמד לנגדי (דניאל י, יג) "אבל אגיד לך את הרשום" (דניאל י, כא)
דבר אחר: "ה' בדד ינחנו" אמ' להן הקדוש ברוך הוא: עתיד אני לעשות אתכם נוחלין מסוף העולם ועד סופו
שנאמר (יחזקאל מ"ח, ו'-ז') "מפאת קדים עד פאת ימה אשר אחד, מפאת קדים ועד פאת ימה ראובן אחד, מפאת קדים עד פאת ימה יהודה אחד"
מה תלמוד לומר "אשר אחד" "ראובן אחד" "יהודה אחד"? אלא מלמד שכל שבט ושבט עתיד ליטול את חלקו
מתחלת המזרח עד סוף המערב אורך - על רוחב עשרים וחמשה אלפים קנים, שהן שבעים וחמשה מיל!
"ואין עמו אל נכר", שלא יהו בכם בני אדם עובדי עבודה זרה, אלא כעין שנאמר (ישעיהו ב', י"א-י"ח) "והאלילים כליל יחלוף, ונשגב ה' לבדו ביום ההוא"!
דבר אחר: "ה' בדד ינחנו", אמר להן הקדוש ברוך הוא עתיד אני להושיב אתכם בנחת רוח ובכבוד בעולם!
"ואין עמו אל נכר" שלא יהא בכם בני אדם עסיקין במין פרגמטיה כלום
אלא כענין שנאמר (תהלים עב, טז) "יהי פסת בר בארץ בראש הרים"
שתהא כל חטה וחטה מוציאה קלוסקיות מלמעלן כפס הזו של יד!
"ירעש כלבנון פריו" שתהא הרוח מנשבת בהן והן שפות זו לזו ומשירות פירותיהן, ואדם נוטל מלוא הפס הזו שליד, ויש בה כדי פרנסתו ופרנסת אנשי ביתו!

פסוק יג-יד עריכה


"ירכיבהו על במתי ארץ" זו ארץ ישראל, שהיא גבוהה מכל הארצות
שנאמר (במדבר יג, ל) "עלה נעלה וירשנו אותה", (במדבר יג, יז) "עלו זה בנגב", (במדבר יג, כב) "ויעלו בנגב", "ויעלו ממצרים" (בראשית מה, כה)!
"ויאכל תנובות שדי" אלו פירות ארץ ישראל, שהן קלים לאכול מכל הארצות!
"ויניקהו דבש מסלע" - זו סכנית וחברותיה! "ושמן מחלמיש צור" - אלו זיתי גוש חלב!
מעשה שאמר ר' יהודה לבנו בסכנית: צא והביא לנו קציעות מתוך החבית! והלך ומצא החבית צפה עליהן דבש
אמ' לו אבא, של דבש היא! אמר לו השקע ירך לתוכה - ואת מעלה קציעות מתוכה!



הסיפור השני אירע בציפורי, וראו ספרי שם, שמדובר בשמן ולא בדבש.
וראו ספרי שיז.



מעשה שאמר ר' יוסי לבנו בציפורין: עלה והביא לנו גרוגרות מתוך העלייה! הלך ומצא את העלייה צפה עליהן דבש!
"חמאת בקר וחלב צאן" - אלו ימי שלמה "עשרה בקר בריאים" (מלכים א ה, ג)
"עם חלב כרים" - אלו ימי עשרת השבטים, שנאמר (עמוס ו, ד) "אוכלים כרים מצאן"
"עם חלב כליות חטה" - אלו ימי שלמה, שנאמר (מלכים א ה, ב) "ויהי לחם שלמה ליום אחד שלשים כור סלת וששים כור קמח"
"ודם ענב תשתה חמר" - אלו ימי עשרת השבטים, שנאמר (עמוס ו, ו) "השותים במזרקי יין".
דבר אחר: "ירכיבהו על במתי ארץ" זה בית המקדש, שהוא גבוה מכל העולם כולו
שנאמר (דברים יז, ח) "וקמת ועלית אל המקום" "קומו ונעלה ציון" (ירמיה לא, ה)
"והלכו עמים רבים ואמרו לכו ונעלה אל הר ה'" (ישעיה ב, ג)
"ויאכל תנובות שדי" - אלו בכורים; "ויניקהו דבש מסלע ושמן מחלמיש - אלו נסכי שמן; "חמאת בקר וחלב צאן" - אלו חטאות ואשמות וקדשים קלים
"עם חלב כליות חטה" - אלו הסלתות; "ודם ענב תשתה חמר" - אלו נסכי יין!
דבר אחר: "ירכיבהו על במתי ארץ" - זו תורה; "ויאכל תנובות שדי" - זה מקרא; "ויניקהו דבש מסלע" - זו משנה
"ושמן מחלמיש צור" - זה תלמוד; "חמאת בקר וחלב צאן" - אלו הדינין והעבודות והטמאות והטהרות והעריות
"עם חלב כליות חטה" - אלו ההלכות שהן גופה של תורה; "ודם ענב תשתה חמר" - אלו האגדות שהן משכרות את האדם כיין!
דבר אחר: "ירכיבהו על במתי ארץ" - אלו האומות; "ויאכל תנובות שדי" - אלו ארבע מלכיות
"ויניקהו דבש מסלע ושמן מחלמיש צור" - אלו הבלשיים, שבללו עם המלכות ובאו והחזיקו בארץ ישראל והוציאו אותן מבתיהם
והן קשים להוציא מהן פרוטה כצור הזה ובאחרונה ישראל יורשין את נכסיהן ומנחילין לבניהן והן עריבין עליהם כשמן וכדבש!
"חמאת בקר וחלב צאן" - אלו איפטיקין והגמונין שלהן; "עם חלב כרים" - אלו בלירכין שלהן; "ואילים" - אלו קינטרונין שלהן
"בני בשן" - אלו בני פיקורין, המוציאין מבין שניים; "ועתודים" - אלו סנוקליטין שלהם; "עם חלב כליות חטה" - אלו מטרניות שלהן
ובאחרונה ישראל יורשין את נכסיהן, ומנחילין לבניהם כיין וכדבש.
דבר אחר: "עם חלב כליות חטה" - עתידה שתהא כל חטה וחטה כשתי כליותיו של שור הגדול, שהן משקל ארבע ליטרה בציפורין
ואל תתמה, שהרי מעשה ששקלו ראשה שללפת שלשים ליטרה בציפורין!
מעשה בשועל אחד שקינן בראשה שללפת ושקלוה ששים ליטרין בליטרה של ציפורין!
אמ' ר' יוסי בן חנינה מעשה בשיחין, באחד שהניח לו אביו קלח של חרדל, והיה בו שלשה בדין,
ונפשח אחד מהן ונמצא בה תשעה קבין חרדל, ועציו - סיכך בהן סוכת יוצרין!
אמר ר' שמעון בן חלפתא: קלח של כרוב היה בבית אבא, והיינו עולין ויורדין בה כסולם וכעולה לראש התאנה!
"ודם ענב תשתה חמר" - שלא תהו יגיעין לא לבצור ולא לדרוך, אלא מביא עניבה אחת בקרון או בספינה, ומניחה בזוית ביתו
ותהא שותה ממנה והולך כשותה מתוך הפיטס הגדול, ועצה - מסיקו תחת תבשילו
דבר אחר: "ודם ענב תשתה חמר" - אין לך כל עניבה ועניבה שפחותה משלשים גרבי יין; שנאמר "חמר", אל תקרא חמר אלא 'חומר'!

פסוק טו עריכה



ראו ספרי שיח. כאן נוספו השבטים (אחי יוסף).



"וישמן ישורון ויבעט" לעולם כל שלפי שבע התקופה שאחרי השובע רעים! וכן את מוצא בראשונים: דור המבול, ודור הפלגה, והסדומיים
שלא מרדו במקום אלא מתוך מאכל ומשקין; שנאמר "חמאת בקר וחלב צאן", מה הוא אומר? – "וישמן ישורון ויבעט"!
אמר הקדוש ברוך הוא למשה: אמור לישראל, כשאתם נכנסין אין אתם עתידין למרוד אלא מתוך שלוה
שנאמר (דברים לא, כ) "כי אביאנו אל האדמה אשר נשבעתי לאבותיו זבת חלב ודבש ואכל ושבע ודשן ופנה אל אלהים אחרים"
וכך אמר להן משה: כשאתם נכנסין לארץ, אין אתם עתידין למרוד אלא מתוך שלוה
שנאמר (דברים ח', י"ב-י"ד) "פן תאכל ושבעת ובתים טובים... ורם לבבך ושכחת את ה' אלהיך"
והרי הוא אומר בשבטים (בראשית ל"ז, כ"ה-כ"ט) "וישבו לאכל לחם... וישב ראובן אל הבור"
והרי הוא אומר בדור המדבר (שמות לב, ו) "וישב העם לאכול ושתה ויקומו לצחק"
מה צחק ציחקו? עמדו ועשו את העגל! הוי מתוך מאכל ומשקה מרדו מאחר המקום ועמדו ועשו את העגל!
ר' שמעון בן יוחאי מושלו משל: למה הדבר דומה? לאחד שעשה לו עגל אחד, והיה משפשפו ומגרדו ומאכילו כרשנים
גדל העגל ונתן בעליו עול על צוארו; קירטע העגל ושיבר את העול וקיצץ את הסבניירים
כך אמר הקדוש ברוך הוא למשה: במדה שמדדתם - באותה המדה אני מודד לכם!
"מוטות עץ שברת ועשית תחתיהם מוטות ברזל" (ירמיה כח, יג)
וכן את מוצא בבני איוב, שלא באה עליהם פורענות אלא מתוך מאכל ומשתה
שנאמר (איוב א', י"ג-י"ט) "ויהי היום ובניו ובנותיו אוכלים ושותים יין והנה רוח גדולה באה".
הוי מתוך מאכל ומשתה באה עליהם פורענות: וכן את מוצא בעשרת השבטים שלא מרדו במקום אלא מתוך מאכל ומשתה
שנאמר (עמוס ו', ד'-ו') "השוכבים עלי מטות שן הפורטים על פי הנבל השותים במזרקי יין"
מה נאמר בהן? (שם פס' ז) "לכן עתה יגלו בראש גולים"! הוי, מתוך מאכל ומשתה מרדו מאחר המקום והגלה אותם מארצו!
וכן את מוצא למחר, לימות המשיח, שאינן מורדין במקום אלא מתוך מאכל ומשתה
שנאמר "חמאת בקר וחלב צאן" מהוא אומר? "וישמן ישורון ויבעט"!
"שמנת עבית כשית" אלו שלשה דורות שלפני המשיח שנ' (ישעיהו ב', ז'-ח') "ותמלא ארצם סוסים... ותמלא ארצם כסף וזהב... ותמלא ארצם אלילים"
דבר אחר: "שמנת עבית כשית" שמנת - בימי ירבעם, עבית - בימי אחאב, כשית - בימי יהוא!
דבר אחר: שמנת - בימי אחז, עבית - בימי מנשה, כשית - בימי צדקיהו!
דבר אחר "שמנת עבית כשית" שמן אדם מבפנים והוא נעשה כסלים מבחוץ, והרי הוא אומר (איוב טו, כז) "כי כסה פניו בחלבו ויעש פימה עלי כסיל"
"ויטש אלוה עשהו", כענין שנאמר (ירמיה ב, יג) "כי שתים רעות עשה עמי".
אמר להן המקום: במדה שמדדתם - באותה המדה אני מודד לכם,
שנאמר (ירמיה יב, ז) "עזבתי את ביתי נטשתי את נחלתי" ואומר (תהלים ע"ח, ס'-ס"ז) "ויטש משכן שילה... וימאס באהל יוסף"
ואומר (ישעיה ב, ו) "כי נטשת עמך בית יעקב"
דבר אחר: "ויטש אלוה עשהו" כענין שנאמר (יחזקאל ח, טז) "והנה בין האולם ולמזבח כעשרים וחמשה איש... משתחוים קדמה לשמש"

פסוק טז עריכה


"יקנאהו בזרים" מלמד שהיו עושין להן דברים של זירות, שנאמר (מלכים א טו, יג) "וגם את מעכה אמו ויסירה מגבירה אשר עשתה לאשרה מפלצת"
"בתועבות יכעיסוהו" - הרי זה משכב זכור שנאמר (ויקרא כ, יג) "ואיש אשר ישכב את זכר משכבי אשה תועבה עשו שניהם מות יומתו"
עונש שמענו, אזהרה לא שמענו! תלמוד לומר (דברים כג, יח) "לא תהיה קדשה מבנות ישראל ולא יהיה קדש מבני ישראל".
מהוא אומר? (מלכים א יד, כד) "וגם קדש היה בארץ"!

פסוק יז עריכה



ראו ספרי שיח. לעניין דור אנוש ראו לעיל פס' ט; וראו מכילתא בחדש ו.



"יזבחו לשדים לא אלוה" אמר המקום אלו לדברים שמטיבים להם היו עושים - הייתי אומר
על אחת כמה וכמה דברים שמצירים להם! מה דרכו של שיד? כיון שהוא נכנס באדם - כופה אותו על פניו!
"לא אלוה", מלמד שהיו עובדין לבבואה!
"אלהים לא ידעום" - שאין אומות העולם מכירין אותן. "חדשים מקרוב באו" כיון שאחד מאומות העולם רואה אותו, הוא אומר 'צלם יהודיים הוא זה'
שנאמר (ישעיה י, י) "כאשר מצאה ידי לממלכות האליל", הא מלמד שירושלם ושמרון מספקות טפסים לכל באי העולם
"חדשים מקרוב באו" משלעכשיו הן, בימי אנוש היו קוראין אותן אלהות, שנאמר (בראשית ד, כו) "אז הוחל לקרוא בשם ה'"
הוא הוחל לקרא עבודה זרה בשם המקום. באותה שעה עלה עוקיניס והציף שלישו של עולם
אמר להן הקדוש ברוך הוא: אתם עשיתם מעשה חדש וקראתם לעצמכם - אף אני עושה מעשה חדש וקורא לעצמי
שנאמר (עמוס ה, ח) "הקורא למי הים וישפכם"
"לא שערום אבותיכם" - דברים שלא עמדו עליהם שערותיהם שלאבותיכם
והרי הוא אומר (איוב ד, טו) "ורוח על פני יחלוף תסמר שערת בשרי".
דבר אחר "לא שערום אבותיכם" - לא שיערום אבותיכם, אם יש בהן צורך ואם אין בהן צורך
אלא מלמד שהיו מקריבין להן - ואינן מרצין מידם, כענין שנאמר (בראשית ד, ה) "ואל קין ואל מנחתו לא שעה"!

פסוק יח עריכה


"צור ילדך תשי" אמר להן הקדוש ברוך הוא: שיכחתם אותי בזכיות אבותיכם שנאמר (ישעיה נא, א) "הביטו אל צור חצבתם אל אברהם אביכם"
דבר אחר "צור ילדך תשי", אמר להן הקדוש ברוך הוא, בשעה שאני מבקש להיטיב לכם - אתם כאלו מתישים כוח גדול שלמעלן
עמדתם על הים ואמרתם (שמות טו, ב) "זה אלי ואנוהו", בקשתי להיטיב לכם - חזרתם בכם ואמרתם (במדבר יד, ד) "נתנה ראש ונשובה מצרים"
עמדתם לפני הר סיני ואמרתם (שמות כד, ז) "כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע", בקשתי להיטיב לכם - חזרתם בכם ואמרתם (שמות לב, ד) "אלה אלהיך ישראל"!
הוי, בשעה שאני מבקש להיטיב לכם - כאלו מתישין כוח גדול שלמעלן!
דבר אחר "צור ילדך תשי", אמר להן הקדוש ברוך הוא: עשיתם אותי כאלו זכר, מבקש לילד - ואינו יולד
אם תהא אשה יושבת על המשבר - אינה מצטערת? "צירים אוחזוהו כצירי ילדה" (ישעיה כא, ג)
אם יהיו שנים במעיה אינה מצטערת? "כי באו בנים עד משבר וכוח אין ללידה" (מלכים ב יט, ג)
אם תהא חולה ומבכרת אינה מצטערת? "כי קול כחולה שמעתי צרה כמבכירה" (ירמיה ד, לא)
אם יהיה זכר, שאין דרכו לילד - והוא מבקש לילד, אין זה צער כפול ומכופל?
שנאמר (ירמיהו ל', ו'-ז') "שאלו נא וראו אם ילד זכר, מדוע ראיתי כל גבר ידיו על חלציו" הוי "כי גדול היום ההוא מאין כמהו"
"ותשכח אל מחללך", ר' מאיר אומר: שחל בך ונצטער בך, כענין שנאמר (תהלים מח, ז) "חיל כיולדה"
ר' יהודה אומר: שעשה אותך מחילים מחילים, שאם תעלה אחת מהן על גבי חברתה אי אפשר לך לחיות!
דבר אחר "ותשכח אל מחוללך" - שהוא חולל כל העולם כולו בעבורך, שנאמר (תהלים כט, ט) "קול ה' יחולל אילות"
דבר אחר "ותשכח אל מחוללך" - שהיחל שמו עליך, מה שלא היחל על כל אומה ומלכות ביום מתן תורה שנאמר (שמות כ, ב) "אנכי ה' אלהיך".
דבר אחר "ותשכח אל מחוללך" ר' נחמיה אומר: עושה אותך חולין בשעה שאין אתה עושה רצונו!
דבר אחר "ותשכח אל מחוללך" - מוחל לך, שהו מוחל לך על כל עונותיך!

פסוק יט עריכה



ראו ספרי שכ. האיזכור של זמרי בספר דברי הימים למלכי ישראל והסיכום המכובד של מלכותו, למרות שהיא נמשכה רק שבעה ימים משמשים להוכחה שהקב"ה מאריך אפיים עם הרשעים.



"וירא ה' וינאץ", ר' יהודה אומר: מפני ענוגים שלו מנאצים לפניו, מפני שהו מאריך פנים עם הרשעים - והם מרבים בחטא!
אמר ר' מאיר: אין לך בכל מלכים שמלך שהיו ימיו קלים ומלכותו קלה כזמרי,
שבכל מלכים הוא אומר (מלכים א יד, יט) "ויתר דברי ירבעם וכל אשר עשה", (מלכים א כב, לט) "ויתר דברי אחאב וכל אשר עשה"
ובזמרי הוא אומר (מלכים א טז, כ) "ויתר דברי זמרי וכל אשר עשה וקשרו אשר קשר"
כל עצמו לא מלך אלא שבעת ימים בתרצה!
אמור מעתה "מכעס בניו ובנותיו", מה אם בשעה שהן מכעיסין הן קרואין בנים ובנות, אלו לא היו מכעיסין על אחת כמה וכמה!

פסוק כ עריכה



ראו ספרי שכ. לדברי רבי על מידה כנגד מידה – ההפכפכנות של ישראל גורמת להפכפכנות של הקב"ה מאוהב לאויב, ולהפרת הכוונה שלו למנוע את חורבן המקדש לעולם.



"ויאמר אסתירה פני מהם" אמר הקדוש ברוך הוא הריני מסלק את שכינתי מביניהן להודיעם מה יהיה בסופן
"אראה מה אחריתם" אמר הקדוש ברוך הוא: הריני מוסרן למלכיות והן מצערין אותן ומשנקין אותן להודיעם מה יהיה בסופן.
"כי דור תהפוכות המה" אמר להן הקדוש ברוך הוא הפכנין אתם, חזרנין אתם, אין בכם אמנה שלכלום!
דבר אחר כי דור תהפוכות המה ר' אומר דור תהפוך אין כתיב כן, אלא דור תהפוכות: הפכפכנין אתם
במדה שמדדתם - באותה המדה אני מודד לכם; שנאמר (תהלים עח, ט) "בני אפרים נושקי רומי קשת הפכו ביום קרב"
מה נאמר בהן? (ישעיה סג, י) "ויהפך להם לאויב"
דבר אחר "בנים לא אמן בם" אמר להם הקדוש ברוך הוא: הפכנין אתם, חזרנין אתם, אין בכם אמנה שלכלום
עמדתם לפני הר סיני ואמרתם "כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע" (שמות כד, ז) אני אמרתי לכם "אני אמרתי אלהים אתם" (תהלים פב, ו)
חזרתם בכם ואמרתם "אלה אלהיך ישראל" (שמות לב, ד) אני אמרתי לכם "אכן כאדם תמותון" (תהלים פב, ז)
"בנים לא אמון בם" אמר להם הקדוש ברוך הוא: הפכנין אתם, חזרנין אתם, אין אתם מאמינים בדבריכם
נכנסתם לארץ ישראל, אמרתי שאין אתם גולין ממנה לעולם; בניתם בית המקדש, אמרתי שאינו חרב מכם לעולם
חזרתם בכם ואמרתם "מה לנו חלק בדוד ולא נחלה בבן ישי" (מלכים א יב, טז) - ואף אני אמרתי לכם "וישראל גלה יגלה מעל אדמתו" (עמוס ז, יז)
דבר אחר "בנים לא אמן בם", ר' אליעזר בנו של ר' יוסי הגלילי אומר: אל תהי קורא "לא אמון בם" אלא 'לא אמן בם'
מנין אתה אומר שלא רצו ישראל לאמר אחר הנביאים אמן, בשעה שהיו מברכין אותן?
שנאמר (ירמיה יא, ה) "למען הקים את השבועה אשר נשבע לאבותם לתת להם ארץ זבת חלב ודבש כיום הזה"
מנין אתה אומר שלא רצה אחד מהן לפתוח את פיו ולאמר אמן - עד שפתח ירמיהו את פיו ואמר אמן? שנאמר "ואען ואומר אמן ה'"

פסוק כא עריכה



ראו ספרי שכ. כאן נוסף עניין הכותים שמזוהים עם "לא עם".



"הם קנאוני בלא אל" וכי יש לך עובד את הצלם, אלא דבר שהוא רואהו! - והם לא עבדו אלא את הבוביה!
ולא את הבוביה בלבד, אלא את ההבל שהוא יוצא מקדירה שנאמר "כעסוני בהבליהם":
"ואני אקניאם בלא עם" אל תהי קורא כן, אלא 'בבלויי עם', אלו שהן באין מברבריא ומאיטליה, שהן מהלכין ערומים בשוק
שאין לך משוקץ ומתועב ומבוזה לפני המקום יותר ממי שמהלך ערום בשוק:
דבר אחר "ואני אקניאם בלא עם" - אלו הכותים, שנאמר (עזרא ד, א) "וישמעו צרי יהודה ובנימין"
"בגוי נבל אכעיסם" ר' אליעזר אומר אלו המינים; והרי הוא אומר (תהלים יד, א) "אמר נבל בלבו אין אלהים השחיתו והתעיבו"

פסוק כב עריכה


"כי אש קדחה באפי", מלמד כשהפורענות יוצאה מלפני הקדוש ברוך הוא - אינה יוצאה אלא באף
שנאמר (תהלים יח, ט) "עלה עשן באפו" ומנין אף בתוך גיהנם? שנאמר "ותיקד עד שאול תחתית
ומנין שנקרא גיהנם 'שאול'? שנאמר (ישעיה יד, טו) "אך אל שאול תורד"
"ותאכל ארץ ויבולה" - זו ארץ ישראל; "ותלהט מוסדי הרים" - זו ירושלים, שנאמר (תהלים קכה, ב) "ירושלם הרים סביב לה"
דבר אחר "ותאכל ארץ ויבולה" - אלו האומות; "ותלהט מוסדי הרים" אלו ארבע מלכיות
שנאמר (זכריה ו, א) "ואשוב ואשא עיני ואראה והנה ארבע מרכבות"

פסוק כג עריכה


"אספה עלימו רעות" אמר הקדוש ברוך הוא: הריני מכנס כל פורעניות שבעולם ומביאן עליהן בת אחת!
דבר אחר "אספה עלימו" אמר הקדוש ברוך הוא: הריני מכנסן במצודה ומביאן עליהן בת אחת!
דבר אחר "אספה עלימו רעות" שיהו כל הרעות מתכנסות, זאת אומרת אני באה עליהן, וזאת אומרת אני באה אליהן
אמר להן לרעות הקדוש ברוך הוא: המתינו עצמכם, שכל אחת ואחת עתידה לעשות את שלה!
דבר אחר "אספה עלימו רעות" 'אוסיף' אין כתוב כן אלא "אספה"; הרי זו מדת רחמים כלפי ישראל: פורעניות כלות - והגוף קיים!
"חצי אכלה בם", 'חצי מכלין אותן' אין כתוב, אלא "חצי אכלה": פורעניות כלות והגוף קיים!
דבר אחר: "חצי אכלה בם" - הרי אלו חצי רעב, שנאמר (יחזקאל ה, טז) "בשלחי את חצי הרעב הרעים בכם"!

פסוק כד עריכה



ראו ספרי שכא. הדרשה על החרב בשוק מובאת שם על פס' כה, "ומחדרים אימה".



"מזי רעב ולחומי רשף" - שיהו מוזרים ברעב ומושלכים באשפות מפני החרב הדבר והרעב
כענין שנאמר (ירמיה יד, טז) "והעם אשר המה נבאים לכם יהיו מושלכים בחוצות ירושלם מפני הרעב והחרב"
"וקטב מרירי" לפי דרכנו למדנו שכל מי שהשיד נכנס בו הוא מיריר
"ושן בהמות אשלח בם" שיהיו מהמים ומחזרים אחר עבירות!
דבר אחר "ושן בהיםמות אשלח בם" שתהא בהמתו נושכתו והיא מעלת נומי והוא מת בה!
וכבר היה מעשה, שהיו רחלים נושכות ביהודה!
דבר אחר "ושן בהמות אשלח בם" שיהא רואה החרב רודפת אחריו בשוק, והוא יכול לברוח מפניה למלט את נפשו ממנה
וחדרי לבו נופלים לפניו והוא מת בה!
דבר אחר "ושן בהמות אשלח בם" שהיא מושך את עצמו והיא מעלת נומי והוא מת בה!
"עם חמת זוחלי עפר" אלו ארבע מלכיות, שנאמר בהן (דברים ח, טו) "נחש שרף ועקרב", שאימתם מוטלת בעולם!
ר' אומר "עם חמת זוחלי עפר" אלו הכנים, העכנים שאין שולטנם אלא בעפר!

פסוק כה עריכה


"מחוץ תשכל חרב ומחדרים אימה" מיכן אמרו בשעת דבר ובשעת מלחמה - כנס את הרגל ובשעת רעב - פזר את הרגל
שנאמר (ירמיה יד, יח) "אם יצאתי השדה והנה חללי חרב ואם באתי העיר והנה תחלואי רעב"
חרב מבחוץ, ורעב ודבר מבית, שנאמר (יחזקאל ז, טו) "אשר בשדה בחרב ימותו ואשר בעיר בדבר וברעב יתמו".
דבר אחר "מחוץ תשכל חרב" - על מה שעשו בחוצות ירושלם
שנאמר (ירמיה יא, יג) "כי מספר עריך היו אלהיך יהודה ומספר חוצות ירושלם שמתם מזבחות לבושת"
"ומחדרים אימה" - על מה שעשו בחדרים
שנאמר (יחזקאל ח, יב) "ויאמר אלי הראית בן אדם מה זקני ישראל עושים בחשך איש בחדר משביתו"
"גם בחור גם בתולה", הא ותרה בכל אלה? אלא "יונק עם איש שיבה"
והרי הוא אומר (ירמיה ו, יא) "גם איש עם אשה ילכדו זקן עם מלא ימים".
"גם בחור" אמר להן הקדוש ברוך הוא: אתם גרמתם לי לשלוח יד בבחירי, שנאמר (במדבר יא, כח) "ויען יהושע בן נון משרת משה מבחיריו"
"גם בתולה" - אמר להן הקדוש ברוך הוא: הייתי סבור שתהוו נקיים לפני כבתולה זו, שלא טעמה טעם חטא מימיה!
"יונק" - אמר להן הקדוש ברוך הוא: הייתי סבור שתהו יונקים דברי תורה כתינוק הזה, שהו יונק מדדיה שלאמו!
"עם איש שיבה" אל תקרא עם איש שיבה, אלא "עם איש ישיבה"; מלמד שכולן ראויין לישיבה
והרי הוא אומר (מלכים ב כד, טז) "כולם גבורים עושי מלחמה",
וכי מה גבורה עושין בני אדם שהולכין בגולה, ומה מלחמה עושין בני אדם שהולכין בגולה, והן זקוקים בזקים ונתונין בשלשלאות?
אלא "גבורים" אלו גבורי תורה, כענין שנאמר (תהלים קג, כ) "ברכו ה' מלאכיו גבורי כח"!
"עושי מלחמה" - שהיו נושאין ונותנין במלחמתה של תורה, כענין שנאמר (במדבר כא, יד) "על כן יאמר בספר מלחמות ה'"
ואומר (מלכים ב כד, טז) "והחרש והמסגר אלף",
החרש - שאחד מדבר והכל שותקין, והמסגר - הכל יושבין לפניו ולמידין ממנו אחד פותח ואחד סוגר
לקיים מה שנאמר (ישעיה כב, כב) "ופתח אין סוגר וסגר ואין פותח"

פסוק כו עריכה


"אמרתי אפאיהם" אני אמרתי באפי איה הם?
"אשביתה מאנוש זכרם" - אמרתי שלא יהו בעולם, אבל מה אעשה להם, "לולי משה בחירו" (תהלים קו, כג)
דבר אחר "אשביתה מאנוש זכרם" - אמרתי שלא יהו בעולם, מה ייעשה להם (ישעיה א, ט) "לולי ה' צבאות הותיר לנו שריד כמעט"
דבר אחר: "אשביתה מאנוש זכרם" אמרתי שלא יהו בעולם, מה ייעשה להם (תהלים קכ"ד, א'-ב') "לולא ה' שהיה לנו יאמר נא ישראל לולי ה' שהיה לנו בקום עלינו אדם"!

פסוק כז עריכה


"לולי כעס אויב אגור" אמר הקדוש ברוך הוא מי גרם לי? כעסן שלאומות, שהוא אגור בתוך מעיהן
ואין "אגור" אלא כנוס, שנאמר (משלי ל, א) "דברי אגור בן יקה" ואומר (תהלים נה, טז) "ישיא מות עלימו ירדו שאול חיים כי רעות במגורם בקרבם"
"פן ינכרו צרימו", בשעת צרתן שלישראל אומות העולם רואין אותם, ועושין עצמן כאלו שאינן מכירין אותם מעולם
וכן אתה מוצא, בשעה שגברו אומות העולם על ישראל, בקשו לברוח למערב - ולא הניחו להן שנאמר (ישעיה כא, יג) "משא בערב ביער בערב תלינו"
בקשו לברוח לדרום - ולא הניחו להן שנאמר (עמוס א, ו) "כה אמ' ה' על שלשה פשעי עזה..."
בקשו לברוח למזרח - ולא הניחו להן שנאמר (עמוס א, ג) "כה אמר ה' על שלשה פשעי דמשק..."
בקשו לברוח לצפון - ולא הניחו להן שנאמר (עמוס א, ט) "כה אמ' ה' על שלשה פשעי צר..."
ובשעת שמחתן של ישראל אומות העולם רואין אותן, ועושין עצמן כאלו הן אחיהם
שכן חירם אומר לשלמה (מלכים א ט, יג) "מה הערים האלה אשר נתתי לי אחי",
וכן עשו אומר ליעקב (בראשית לג, ט) "אחי יהי לך אשר לך"
"פן יאמרו ידינו רמה", שלא יהו אומות העולם אומרים' אנו עצמינו פרענו מהם "ולא ה' פעל כל זאת"
כשם שאמרו אותן השוטים (עמוס ו, יג) "הלא בחזקינו לקחנו לנו קרנים"!

פסוק כח עריכה


"כי גוי אבד עצות המה" ר' יהודה ור' נחמיה; ר' יהודה דורשה כלפי ישראל ור' נחמיה דורשה כלפי האומות:
ר' יהודה דורשה כלפי ישראל: "כי גוי אבד עצות המה", אמר הקדוש ברוך הוא איבדו ישראל עצה טובה שניתן להם מהר סיני
ואין עצה אלא תורה, שנאמר (משלי ח, יד) "לי עצה ותושיה"
"ואין בהם תבונה" - אין בהם דעת להסתכל ולומר: אתמול היה אחד ממנו רודף מאומות העולם אלף ושנים מניסים רבבה
אבל עכשו אינו כן, אלא אחד מאומות העולם רודף ממנו אלף ושנים מניסים רבבה!
ר' נחמיה דורשה כלפי האומות: "כי גוי אבד עצות המה" אמר הקדוש ברוך הוא: איבדו האומות שבע מצות שנצטוו בהן בני נח
"ואין בהם תבונה" - אין בהם דעת להסתכל ולומר: אתמול היה אחד ממנו רודף מישראל אלף ושנים מניסים רבבה
אבל למחר לימות המשיח אינו כן, אלא אחד מישראל רודף ממנו אלף ושנים מניסים רבבה!

פסוק כט עריכה



ראו ספרי שכג. כאן נוספה הדרשה על משה, שכיוון שאיחר בשעה אחת לפי החשבון השגוי של ישראל – והם קמו ועשו את העגל; וראו דברי ר' אחא בר יעקב בעירובין נד א.



"לו חכמו ישכילו זאת" אלו הסתכלו ישראל בדברי תורה שנתתי להן לא שלטה בהן אומה ומלכות,
שאין "זאת" אלא תורה, שנאמר (דברים ד, מד) "וזאת התורה"
דבר אחר "לו חכמו ישכילו זאת", אלו הסתכלו ישראל במה שאמר להן יעקב אביהם לא שלטה בהן אומה ומלכות
ומה אמר להן? קבלו עליכם מלכות שמים, והכריעו זה את זה ביראת שמים, והתנהגו זה עם זה בגמילות חסדים!
"יבינו לאחריתם", אמר הקדוש ברוך הוא: אלו המתינו ישראל שעה אחת כדי שירד משה מהר סיני לא שלטה בהם אומה ומלכות מעולם
שנאמר (תהלים פא, יד) "לו עמי שומע לי ישראל... כמעט אויביהם אכניע".

פסוק ל עריכה



ראו ספרי שכג. הדרשה על עדינו העצני, המזוהה עם דוד עצמו – מציגה אותו כמתרעם על שהצליח להרוג רק 800 אויבים ולא 1000, וראו מועד קטן טז ב; הסיפורים על היהודי ועל הריבה שננשכו ע"י נחש מופיעים בספרי בפיסקה שכב.



"איכה ירדף אחד אלף", אמר להן הקדוש ברוך הוא: אלו קיימתם את התורה הייתי עושה לכם הבטחתי
והייתם אומרים 'הרי אחד ממנו רודף מאומות העולם אלף ושנים מניסים רבבה',
אבל עכשו אינו כן, אלא אחד מאומות העולם רודף מכם אלף ושנים מניסים רבבה, ללמדך שהחטא גורם
והרי הוא אומר בדוד (שמואל ב כג, ח) "והוא עורר את חניתו על שמנה מאות חלל בפעם אחת"
והיה מתאנח על מאתים, שנאמר "איכה ירדוף אחד אלף"! משיבה רוח הקדש: "בדבר אוריה החתי" (מלכים א טו, ה) ללמדך שהחטא גורם!
"אם לא כי צורם מכרם' וה' הסגירם" אמר להן הקדוש ברוך הוא: לא תהו סבורים שאני מוסר אתכם ביד שונאיכם ביד ערילים ביד טמאים
אלא אני עצמי מוסר ומסגיר! וכבר היה מעשה שהיו זבובים מוסרים ביהודה!
ר' חנינא בן גמליאל אומר: משל אדם אומר לחברו 'עבד בעל קרי אני מוכר לך',
שלא תהו סבורים שאני מוסר אתכם כטהורים ביד טמאים, אלא כטמאים ביד טהורים!
ומנין שאין מסגירין אלא טמא? שנאמר (ויקרא יג, ד) "והסגיר הכהן את הנגע טמא הוא"
מעשה בפולמוס ביהודה, שהיה דיקריון אחד רודף אחר בן ישראל להרגו; ייגעו ולא הגיעו בו, יצא נחש ונכרך על עקיבו
ירד מעל הסוס להרגו, אמר לו אל תהרגני עד שאומר לך דבר אחד
אמר לו לא תהו סבורים שבשביל שאתם גבורים ממנו אנו מסורים בידכם, אלא "אם לא כי צורם מכרם"
מעשה ברוביה אחת, שנשבית היא ועשר שפחותיה; נטלה יווני אחד והיה מגדלה בתוך ביתו
ובא בעל החלום ואמר לו: הוציא רוביה זו מתוך ביתך! אמרה לו אשתו אל תוציאה
שוב בא בעל החלום ואמר לו: הוציא הרוביה מתוך ביתך! אמרה לו אשתו אל תוציאה
שוב בא בעל החלום ואמר לו: הוציאה מתוך ביתך, ואם אתה מוציאה מוטב, ואם לאו הריני הורגך!
עמד והוציאה מתוך ביתו, והיה מהלך אחריה, אמר אלך ואראה מה יהיה בסופה של רוביה זו
כשהיתה מהלכת בדרך הלכה וישבה לה על העין, צמאה ירדה לשתות מים מן העין
כיון שהניחה ידה על הכותל יצא עליה העכס ונשכה ומתה, והיתה צפה על פני המים
ירד ונטלה וקברה, בא ואמר לאשתו: בתי לא כעס עליהם אלא אביהם שבשמים! לקיים "אם לא כי צורם מכרם"

פסוק לא עריכה


"כי לא כצורנו צורם" אמרו ישראל לפני הקדוש ברוך הוא: רבונו שלעולם לא כתוקף שאת מביא עלינו את מביא על אומות העולם
שאם הבאת עלינו תוקף - אנו נוהגים עמהם במדת רחמים, וכשאת מביא על אומות העולם - הן נוהגין עמנו במדת אכזריות
הורגין ממנו וצולבין ממנו ושורפין ממנו!
"ואויבינו פלילים" אמרו ישראל לפני הקדוש ברוך הוא: רבון העולמים, הכתבתה בתורה שלא יהא אויב לא דן ולא מעיד
שנאמר (במדבר לה, כג) "והוא לא אויב לו", ואתה העמדת עלינו אויבינו עדים ודיינים!

פסוק לב עריכה


"כי מגפן סדם גפנם" ר' יהודה ור' נחמיה; ר' יהודה דורשה כלפי ישראל ור' נחמיה דורשה כלפי האומות
ר' יהודה דורשה כלפי ישראל: "כי מגפן סדום גפנם", אמ' להן הקדוש ברוך הוא, וכי מגפנה של סדם אתם או ממטעתה של עמרה?
והלא אין אתם אלא זרע אמת, שנאמר (ירמיה ב, כא) "ואנכי נטעתיך שורק"!
"ענבמו ענבי רוש" אמר להן: בניו של אדם הראשון אתם, שלא נצטווה אלא על מצוה אחת בלא תעשה ועבר עליה
ראה כמה מיתות נקנסו לו ולדורותיו ולדורות דורותיו עד סוף כל הדורות! וכי איזו מדה מרובה מדת הטוב או מדת הפורענות?
הוי אומר מדת הטוב מרובה! מדת הפורענות מעוטה, ראה כמה מיתות נקנסו לו ולדורותיו עד סוף כל הדורות!
"אשכלות מרורות למו" אמר להן הקדוש ברוך הוא: הגדולים שבכם - מרירתן כנוסה בתוך מעיהם כנחש
ומנין שאין אשכול אלא גדול? שנאמר (מיכה ז, א) "אין אשכול לאכול"

פסוק לג עריכה


"חמת תנינים יינם" אמר להן הכשרים ותלמידי חכמים שבכם - חמתן קשה כתנין
"וראש פתנים אכזר", הראשים שבכם - כפתן הזה אכזרי:
ר' נחמיה דורשה כלפי האומות: "כי מגפן סדום גפנם", אמר להן הקדוש ברוך הוא: ודאי, מגפנם של סדם אתם וממטעתה שלעמרה!
"ענבמו ענבי רוש" אמר להן: תלמידיו שלנחש אתם, שהטעה אדם וחוה והוציא אותם מגן עדן, ובלבל כל העולם כולו!
"אשכלות מרורות למו" אמר להן: הגדולים שבכם - מרירתן כנוסה בתוך מעיהן כנחש
ומנין שאין אשכול אלא גדול? שנאמר (מיכה ז, א) "אין אשכול לאכול"
"חמת תנינים יינם" אמר להן: המתונים ויראי חטא שבכם - חמתן קשה כתנין
"וראש פתנים אכזר" הראשים שבכם - כפתן הזה אכזרי!

פסוק לד עריכה



ראו ספרי שכד. כאן נוספה הדרשה על אוצרות הרעל המוזכרים באיוב, ועל הזיהוי של "יום קרב ומלחמה" עם חיל פרעה בים סוף ועם מלחמת גוג ומגוג. אלו ישתו גם כוסות מפלה נוספות לאחר שימצו את הכוס הראשונה, בניגוד לישראל, השותים רק כוס רעל אחת.



"הלא הוא כמוס עמדי" ר' אליעזר בנו של ר' יוסי הגלילי אומר: מנין אתה אומר הלשון הזה - לשון נוטריקון הוא
'כוס עמוס למאוסים' - אלו שמאסו בדברי תורה, שנאמר (תהלים עה, ט) "כי כוס ביד ה'", יכול שוליהם? תלמוד לומר "חמר"
יכול חציו? תלמוד לומר "מלא" יכול אפלו חסר טיפה? תלמוד לומר "חתום"
יכול ששתו כולם? תלמוד לומר "ויגר מזה", הא לא שתו ממנו אלא טיפה אחת בלבד!
מאותה הטיפה שתו דור אנוש, דור המבול, דור הפלגה, אנשי סדם, סיסרא וכל רכבו, סנחריב וכל אגפיו, נבוכד נצר וכל המונו
מאותו הטיפה הן שותין והולכין עד שיחיו המתים!
ואימתי הן עתידין לשתות כולו? למחר כשתבוא גאולה לישראל, שנאמר (תהלים עה, יא) "וכל קרני רשעים אגדע"
אם כך עשת הטיפה - מה יעשה הכוס? אם כך יעשה הכוס - מה יעשה הדלי? אם כך יעשה הדלי - מה יעשו נהרות?
אם כך יעשו נהרות - מה יעשו אוצרות? שנאמר (איוב ל"ח, כ"ב-כ"ג) "הבאת אל אוצרות שלג אשר חשכתי לעת צר ליום קרב" - זה קרבו שלפרעה, שנאמר (שמות יד, י) "ופרעה הקריב"
"ומלחמה" - זו מלחמתו שלגוג, שנאמר (זכריה יד, ג) "ויצא ה' ונלחם בגוים ההם"
והרי הוא אומר (ישעיה כה, ו) "ועשה ה' צבאות לכל העמים... משתה שמנים משתה שמרים"
 יכול שמנים שאין בהן צורך, ושמרים שאין בהן צורך? תלמוד לומר "שמנים ממוחיים שמרים מזוקקים"
מה שמרים, אינן כלום אלא מבוקעים
והרי הוא אומר (ירמיה נא, ז) "כוס זהב בבל ביד ה'"
מה ראה למשול פורענתן שלאומות בכוס הזה שלזהב? אלא מה הכוס הזהב הזה, אם נשבר - משבריו עושין כלום
כן משתתחיל פורענתן שלאומות - אינה פוסקת לעולם
וכשבאת לישראל - אינה כן אלא (יחזקאל כג, לד) "ואת חרשיה תגרמי" מה החרס הזה, אם נשבר - אין לשבריו רפואה
כך משתפסוק פורענתן של ישראל - אינה חוזרת לעולם
והרי הוא אומר (תהלים עה, ט) "אך שמריה ימצו ישתו כל רשעי ארץ"; משמוזגין להם כוס ראשון - מוזגין להם כוס שני
וכשבאת לישראל אינה כן, אלא "ושתית אותה ומצית" (יחזקאל כג, לד) כך משתפסוק פורענתן שלישראל - אינה חוזרת לעולם!
"חתום באוצרותי", מה האוצר הזה מלא - אינו עושה פירות, כך מעשיהן של רשעים - אינן עושין פירות
שאילו היו עושין פירות לא היה העולם יכול לעמוד בהן! אבל הצדיקים - מעשיהן עושין פירות ופירי פירות
שנאמר (ישעיהו ג', י'-י"א) "אמרו צדיק כי טוב כי פרי מעלליהם יאכלו אוי לרשע רע"
דבר אחר "חתום באוצרותי" - מה אוצר הזה מלא, ואינו חסר כלום - כך לא אלו נטלו משלהם כלום ולא אלו נטלו משלהם כלום
מנין שלא נטלו הצדיקים משלהם כלום? שנאמר (תהלים לא, כ)} "מה רב טובך"
ומנין שלא נטלו הרשעים משלהם כלום? שנאמר "הלא הוא כמוס עמדי"
אימתי אלו ואלו עומדין ליטול את שכרן? למחר כשתבוא גאלה לישראל! לכך נאמר "לי נקם ושלם"!

פסוק לה עריכה


"לי נקם ושלם", אמר הקדוש ברוך הוא: אני עצמי פורע מהן; איני מוסרן לא בידי מלאך ולא בידי שליח!
לא כשם שנאמר בפרעה (שמות ג, י) "ועתה לך ואשלחך אל פרעה", ולא כשם שנאמר בסיסרא (שופטים ה, כ) "מן השמים נלחמו"
ולא כשם שנאמר בסנחריב (מלכים ב יט, לה) "ויהי בלילה ההוא ויצא מלאך ה'", אלא אני בעצמי פורע מהם; אינו מוסרן לא בידי מלאך ולא בידי שליח!
דבר אחר "לי נקם ושלם" 'ואשלם' אין כתיב כן, אלא "ושלם", אמר הקדוש ברוך הוא: כבר שילמתי לאומות העולם שכר מצוה קלה שעשו לפני בעולם הזה
שנאמר (ישעיהו ס"ה, ו'-ז') "הנה כתובה לפני ומדותי פעולתם ראשונה"
ואומר (ירמיה טז, יח) "ושלמתי ראשונה משנה עונם"!
"לעת תמוט רגלם" כמו שנאמר (ישעיה כו, ו) "תרמסנה רגל"
"כי קרוב יום אידם" אמר ר' יוסי: מה אם מי שנאמר בהם "כי קרוב יום אידם", הרי הן ממשמשין ובאין
מי שנאמר בהן (ישעיה כד, כב) "ומרוב ימים יפקדו" - על אחת כמה וכמה!
"וחש עתידות למו" - מלמד כשהקדוש ברוך הוא מביא פורענות על אומות העולם, הוא מביאה עליהם בבת אחת
שנאמר (חבקוק א, ח) "יעופו כנשר חש לאכול"; אבל כשהוא מביאה לישראל, אינו מביאה אלא במותן
שנאמר (ירמיה ל, י) "ואתה אל תירא עבדי יעקב", מלמד שהוא מוסרן למלכיות, והן מצערין אותן ומשנקין אותן
להודיען מה יהיה בסופן, שנאמר (ירמיה ל, יא) "ויסרתיך למשפט"



נפילתם של בני עשו היא בתחילה ברגלם, שיעקב אוחז בעקיבם.



דבר אחר "לעת תמוט רגלם", לפי שאחז יעקב אבינו בעקיבו שלעשו, למדנו שאין בניו שלעשו נופלין
עד שיבוא שריד מיעקב ויקצץ רגליהן שלבני עשו מהר שעיר, שנאמר (דניאל ב, לד) "חזה הוית עד די התגזרת אבן דילא בידין ומחת לצלמא על רגלוהי"
לכך נאמר "לי נקם ושלם לעת תמוט רגלם"!

פסוק לו עריכה


"כי ידין ה' עמו" מלמד שהיא שמחה לפני המקום כשהוא דן את האומות
אבל כשהוא דן את ישראל - כביכול כאלו תיהות לפניו; שנאמר "ועל עבדיו יתנחם"
ואין יתנחם אלא תיהות, שנאמר (בראשית ו, ז) "כי נחמתי כי עשיתים", (שמואל א טו, יא) "נחמתי כי המלכתי את שאול"
מה הוא אומר? (שמות לב, יד) "וינחם ה' על הרעה"
"כי יראה כי אזלת יד" - שראה שהלכו בגולה!
דבר אחר "כי יראה כי אזלת יד" - שראה שנתיאשו מן הגאולה.
דבר אחר "כי יראה כי אזלת יד" - שראה שכלתה פרוטה מידן שלישראל, שנאמר (דניאל יב, ז) "ואשמע את האיש לבוש הבדים..."
דבר אחר "כי יראה כי אזלת יד" - עד שיתמעטו התלמידים! דבר אחר - עד שירבו המסורות!
דבר אחר "כי יראה" - שראה שאין להם אחד כמשה שיעמוד ויפלל עליהם, שנאמר (תהלים קו, כג) "ויאמר להשמידם לולי משה בחירו"
דבר אחר "כי יראה כי אזלת יד" - שראה שאין להם אחד כאהרן שיעמוד ויתפלל עליהם, שנאמר (במדבר יז, יג) "ויעמד בין המתים ובין החיים"
דבר אחר "כי יראה כי אזלת יד" - שראה שאין להם אחד כפינחס שיעמוד ויתפלל עליהם
שנאמר (תהלים ק"ו, ל'-ל"א) "ויעמד פינחס ויפלל... ותחשב לו לצדקה"!
"ואפס עצור ועזוב" כביכול ואין עוזר וסומך לשונאיהן שלישראל!

פסוק לז-לח עריכה


"ואמר אי אלהימו" ר' יהודה ור' נחמיה: ר' יהודה דורשה כלפי ישראל, ר' נחמיה דורשה כלפי האומות
ר' יהודה דורשה כלפי ישראל: "ואמר אי אלהימו... אשר חלב זבחמו יאכלו" עתידין הן ישראל לאמר לאומות העולם
היכן האלהות והלגיונות והקסריות שלכם? "אשר חלב זבחמו יאכלו" שהיו מעלין להם אנונה, ושוקלין להם דילאטומה, ומעלין להן סולדיא
'יקומו ויעזרו אתכם' אין כתיב כן, אלא "יקומו ויעזרכם"
ר' נחמיה דורשה כלפי האומות: "ואמר אי אלהימו" - זה טיטוס הרשע בן אשתו שלאספסינוס,
שנכנס לבית קדש הקדשים וגידד שתי הפרוכות בסייף, וחירף וגידף ואמר 'אם אלוה הוא יבוא ויעמוד לבניו'
"אשר חלב זבחמו יאכלו" אמר הללו - משה הטעה אותם ואמר להם 'בנו מזבח והעלו עליו עולות!'
"יקומו ויעזרוכם" - אלו משה ואהרן; "יהי עליכם סתרה" - מה שצוה אותם
ועל הכל המקום מותר, ועל חילול השם הוא פורע מיד; לכך נאמר אחריו "ראו עתה כי אני אני הוא!"

פסוק לט עריכה


"ראו עתה כי אני אני הוא" - הרי זו תשובה לאומר אין מלכות בשמים, משיבין אותו ואומרים לו "ראו עתה כי אני אני הוא"
האומר שתי רשיות הן - משיבין אותו ואומרים לו "ואין אלהים עמדי"
האומר יש מלכות בשמים, אבל אין בו כוח לא להמית ולא להחיות - משיבין אותו ואומרים לו "אני אמית ואחיה"
יכול שהוא ממית את זה ומחיה את זה? תלמוד לומר "מחצתי ואני ארפא" מה מכה ורפואה, באחד אף מיתה וחיים, באחד



בספרי שם מובאים רק ארבעה מהפסוקים שלפנינו, וגם כאן מופיעות רק שבע דרשות, ולא עשר: 'עפר אתה' שיחיה עפרו וישוב לחיים; 'באדם דמו ישפך' – בידי אדם מיוחד, הוא המשיח! 'הנך שוכב... וקם' (ראו ספרי סוף פיסקה שה,) וכן הפסוקים מיחזקאל. חסרה כאן הדרשה על דברי בלעם 'תמות נפשי... ותהי אחריתי כמוהו', בהם הוא מזכיר שיש 'אחרית' לאחר המוות – דרשה המופיעה בספרי.



דבר אחר "ראו עתה כי אני אני הוא", זה אחד מעשרה דברים שיש בהן רמז לתחית המתים: "ראו עתה כי אני אני הוא אני אמית ואחיה"
"כי עפר אתה ואל עפר תשוב" (בראשית ג, יט) "שפך דם האדם באדם דמו ישפך" (בראשית ט, ו)
"ויאמר ה' אל משה הנך שכב עם אבתיך וקם" (דברים לא, טז): "יחי ראובן ואל ימות" (דברים לג, ו)
"יחיינו מיומים ביום השלישי יקימנו ונחיה לפניו" (הושע ו, ב)
לכן הנבא ואמרת אליהם כה אמר ה' הנני פתח את קברותיכם וידעו כי אני ה' בפתחי את קברותיכם ונתתי רוחי בכם וחייתם (יחזקאל ל"ז, י"ב-י"ד)



הדרשה על הכפלת 'אני' מופיעה בקיצור בשורה השניה. שאר השורות מפרטות את המונח 'העולם הבא': תהיה בו גאולה לישראל, תחיה לצדיקים ואבדן גמור לרשעים, ורפואה באהבה לירושלים; וראו גם מכילתא שירה ד.



דבר אחר "ראו עתה כי אני אני הוא" ר' אליעזר אומר: וכי מה ראה הכתוב לומר "אני אני" שני פעמים?
אלא אמר הקדוש ברוך הוא: אני בעולם הזה - ואני לעולם הבא
אני הוא שגאלתי את ישראל מיד מצרים - ואני הוא עתיד לגאלן בסוף מלכות רביעית
"ואין אלהים עמדי" כל גוי שיאמר שיש אלוה שני - אני אמיתם במות השני, שאין בו תחיה
וכל גוי שיאמר 'אין אלוה שני' - אני אחיים בתחיית המתים
לעתיד לבוא ממית אני את אלו ומחיה אני את אלו שנאמר "אני אמית ואחיה"!
"מחצתי ואני ארפא" - מחצתי את ירושלם ואת עמה ביום אפי, וברחמים גדולים ארפא להם



המשך הדרשות מספרי שכט.



"ואין מידי מציל" - אין אבות מצילין את הבנים; לא אברהם מציל את ישמעאל, ולא יצחק מציל את עשו מידי
אין לי אלא אבות את הבנים; אחים את אחיהם מנין? לא יצחק מציל את ישמעאל ולא יעקב מציל את עשו?
שנאמר (תהלים מט, ח) "אח לא פדה יפדה איש" מפני מה? "ויקר פדין נפשם" יקרה היא נפש זו לכל באי העולם, שמשעה שאדם חוטא בה - אין לו תשלומים!

פסוק מ עריכה


"כי אשא אל שמים ידי" - מלמד כשברא הקדוש ברוך הוא את עולמו - לא בראו אלא במאמר שנאמר (תהלים לג, ו) "בדבר ה' שמים נעשו"
ומי גרם לו להשבע? מחוסרי אמונה עושין אותו להישבע, שנאמר "כי אשא אל שמים ידי",
ואין נשיאה אלא שבועה, שנאמר (תהלים קו, כו) "וישא ידו להם" (יחזקאל כ, ה) "ואשא ידי לזרע בית יעקב"
"ואמרתי חי אנכי לעולם" שלא כמדת בשר ודם מדת הקדוש ברוך הוא:
מדת בשר ודם, כשאדם יוצא מאפרכיה שלו - אם אינו גובה אפרכיה שלו אינו נפרע לעולם
אבל מי שאמר והיה העולם אינו כן, אלא אם אינו גובה מן החיים - גובה הוא מן המתים
אם אינו נפרע בעולם הזה - נפרע הוא לעולם הבא.

פסוק מא עריכה



ראו ספרי שלא. כאן נראה שאם יצאה הפורענות וישראל עשו תשובה – הפורענות תוקפת את האויבים, ולא חוזרת ריקם; וראו גם מכילתא שירה ד.



"אם שנותי ברק חרבי" מלמד כשהפורענות יוצאה מלפניו - קלה כברק, שנאמר "אם שנותי ברק חרבי"
ואם עשו תשובה הוא מחזירה למקומה, שנאמר "ותאחז במשפט ידי"
או שומע אני שהוא מחזירה ריקם? תלמוד לומר "אשכיר חצי מדם" ועל מי הוא מחזירה? על אומות העולם; שנאמר "אשיב נקם לצרי ולמשנאי אשלם"
"צרי" - אלו הכותים שנאמר (עזרא ד, א) "וישמעו צרי יהודה ובנימין"
"משנאי" - אלו המינים שנאמר (תהלים קלט, כא) "הלא משנאיך ה' אשנא"



ראו מכות ג טו: חכמי בית המדרש יכולים לבטל את הדין שלמעלה ע"י הענשת העבריין בבית הדין הארצי. את הצד השני של הדרשה אפשר למצוא בסנהדרין לז ב.



דבר אחר: "אם שנותי ברק חרבי", ר' אליעזר אומר: אם יש דין למטה - אין דין למעלה אם אין דין למטה - יש דין למעלה
כיצד? אם עשו התחתונים את הדין - איני דן את עולמי! הוי אין דין למעלה, שנאמר (שמות כא, א) "ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם"
משפטי - כבר מסרתיו להם



הרחבת הכינוי "שופט כל הארץ". הטענה היא שכל מה שמתרחש בעולם הוא במשפט, והקב"ה עצמו משועבד למשפט – ולכן עדיין לא נענש עשו.



אמר הקדוש ברוך הוא כל מה שאני עושה - בדין אני עושה; שאלו בקשתי פעם אחת לעבר את הדין לא היה העולם יכול לעמוד
והוא שאמר ישעיה (ישעיהו כ"ז, ד'-ה') "חמה אין לי מי יתנני שמיר ושית במלחמה אפשעה בה"
אלו פסיעה אחת הייתי פוסע ומעבר את הדין – "אציתנה", מיד העולם נשרף
ומה אעשה? "או יחזיק במעזי", שידי אחוזה במעוזי. מהו "במעוזי"? - זה המשפט, שהוא אחוז בידי, שנאמר "ותאחז במשפט ידי"
"יעשה שלום לי" - המשפט יעשה שלום ביני ובין בריותי!
"אם שנותי ברק חרבי" אם משנה אני את הדין - ברק אחד יוצא מלפני ומחריב את העולם
ומה אני עושה? ותאחז במשפט ידי"; אמר הקדוש ברוך הוא: אני נקראתי בעל המשפט,
ואני מבקש לפשוט ידי בעשו - ואיני יכול עד שאפרע לו שכר מצוה קלה שעשה לפני בעולם הזה!

פסוק מב עריכה


"אשכיר חצי מדם", וכי אפשר לחצים להשתכר מדם? אלא אמר הקדוש ברוך הוא: הריני משכיר את אחרים ממה שחצי עושות!
"וחרבי תאכל בשר" וכי אפשר לחרב שתאכל בשר? אלא אמר הקדוש ברוך הוא: הרי אני מאכיל את אחרים ממה שחרבי עושה
שנאמר (יחזקאל ל"ט, י"ז-י"ט) "ואתה בן אדם כה אמר ה' אמור לצפור כל כנף:
בשר גבורים תאכלו: ואכלתם חלב לשבעה"
(ישעיהו ל"ד, ו'-ז') "חרב לה' מלאה דם... וירדו ראמים עמם"
"מדם חלל" - מה שעשו בחללי עמי, שנאמר (ירמיה ח, כג) "מי יתן ראשי מים"
"ושביה" - מה שעשו בשבי עמי, שנאמר (ירמיה נ, לג) "כל שוביהם החזיקו בם" מהוא אומר? (ישעיה יד, ב) "והיו שובים לשוביהם"
"מראש פרעות אויב" - מגיד שאויביהם שלישראל ושונאיהם תלויין בראשו שלפרעה
ומה ראו אויביהם שלישראל ושונאיהם ליתלות בראשו שלפרעה? אלא מלמד שפרעה התחיל לשעבד בהם תחלה!
דבר אחר "מראש פרעות אויב" - מלמד כשהקדוש ברוך הוא מביא פורענות על אומות העולם - הוא מביא שלהם ושלאבותיהם ושלאבות אבותיהם מנמרוד ועד כאן
וכשהוא מביא טובה לישראל - הוא מביא שלהם ושלאבותיהם ושלאבות אבותיהם מאברהם ועד כאן!

פסוק מג עריכה



ראו ספרי שלג. כאן נוספו על אומרי השירה רבים, ומתוארת שירת כל ההווייה לבוראה. הפסוק מישעיה המתאר שם את שירת האבות והאמהות נדרש כאן על הנביאים.



"הרנינו גוים עמו" עתידין אומות העולם להיות מתרגזין למחר כשתבוא גאלה לישראל
שנאמר (תהלים צט, א) "ה' מלך ירגזו עמים", ואין זו תחלה להם, שכבר רגזו מקודם, שנאמר (שמות טו, יד) "שמעו עמים ירגזון"!
דבר אחר "הרנינו גוים עמו", עתידין אומות העולם להיות משבחין לפני ישראל למחר, כשתבוא גאלה לישראל
שנאמר "הרנינו גוים עמו". אין לי אלא אומות העולם, שמים וארץ מנין? שנאמר (ישעיה מד, כג) "רנו שמים כי עשה ה'"!
חמה ולבנה מנין? שנאמר (ישעיה ל, כו) "והיה אור הלבנה כאור החמה"!
הרים וגבעות מנין שנאמר (ישעיה נה, יב) כי בשמחה תצאון ובשלום תובלון ההרים והגבעות יפצחו לפניכם רנה!
שדות מנין? שנאמר (תהלים צו, יב) "יעלז שדי וכל אשר בו"; אילנות מנין? שנאמר (שם) "אז ירננו עצי היער"!
נהרות מנין? שנאמר (תהלים צח, ח) נהרות ימחאו כף"; מעינות מנין? שנאמר (תהלים פז, ז) "ושרים כחוללים כל מעיני בך"
מדברות מנין? שנאמר (ישעיה לה, א) "ישושם מדבר"; אבות מנין? שנאמר (ישעיה מב, יא) "ירנו יושבי סלע"
נביאים מנין? שנאמר (שם) "מראש הרים יצווחו"; צדיקים מנין? שנאמר (תהלים לג, א) "רננו צדיקים בה'"
ישרים מנין? שנאמר (שם) "לישרים נאוה תהלה"; חסידים מנין? שנאמר (תהלים קמט, ה) "יעלזו חסידים בכבוד"
ישראל מנין? שנאמר (ירמיה לא, יא) "ובאו ורננו במרום ציון"
"כי דם עבדיו יקום ונקם" הרי כאן שתי נקימות: נקם על הדם - ונקם על החמס
מנין אתה אומר שכל חמס וחמס שאומות העולם חומסין מישראל - הקדוש ברוך הוא מעלה עליהם כאלו דם נקי שפכו בתוכם?
שנאמר (עובדיה א, י) "מחמס אחיך יעקב"!
(יואל ד, ב) "וקבצתי את כל הגוים והורדתים" מהוא אומר?
(יואל ד', י"ט-כ"א) "מצרים לשמה תהיה... ויהודה לעולם תשב... ונקיתי דמם לא נקיתי"! מפני מה? "וה' שוכן בציון"!
מנין אתה אומר שירידתן שלאומות בתוך גיהנם - כפרה על נפשותיהן שלישראל בעולם הזה?
שנאמר (ישעיהו מ"ג, ג'-ד') "כי אני ה' אלהיך קדוש ישראל" מפני מה? "מאשר יקרת בעיני"!
מנין אתה אומר שהריגתן שלישראל בעולם הזה - כפרה על עונותיהם לעתיד לבוא?
שנאמר (תהלים ע"ט, א'-ט') "מזמור לאסף אלהים באו גוים... נתנו את נבלת עבדיך... שפכו דמם כמים"
ובסוף הענין מהוא אומר? "עזרינו אלהי ישעינו... וכפר על חטאתינו"
"וכפר אדמתו עמו", מיכן אמרו כל הנקבר בארץ ישראל כאלו קבור תחת המזבח:
כתיב התם (שמות כ, כא) "מזבח אדמה תעשה לי", וכתיב הכא "וכפר אדמתו עמו"!
דבר אחר "וכפר אדמתו עמו" מיכן אמרו: כל היושב בארץ ישראל - ארץ ישראל מכפרת עליו
שנאמר (ישעיה לג, כד) "העם היושב בה נשוא עון", ואדין הדבר תלי בדלא תלי:
אין אנו יודעין אם פורקים עונותיהם עליה ואם נושאין עונותיהן עליה!
וכשהוא אומר (ירמיה נא, ה) "כי ארצם מלאה אשם מקדוש ישראל" - הוי שפורקין עונותיהן עליה!
מיכן היה ר' מאיר אומר: כל הדר בארץ ישראל, וקורא קרית שמע שחרית וערבית, ומדבר בלשון הקדש
מבושר הוא שיש לו חלק לעולם הבא!
נמצינו למידים שגדולה השירה הזו, שיש בה עכשו, ויש בה לשעבר, ויש בה לימות המשיח, ויש בה לעתיד לבוא, ויש בה לעולם הזה, ויש בה לעולם הבא!

פסוק מד עריכה


"ויבא משה", ולהלן הוא אומר "וילך משה"! מלמד שבא דייתוכוס שלו והרשות נתונה ביד אחר!
"וידבר את כל דברי השירה הזאת באזני העם" - מלמד שהיה משקען באזניהם
"הוא והושע בן נון", יכול שטפה רוחו עליו משנכנס לגדולה?
תלמוד לומר "הוא והושע בן נון": הוא יהושע עד שלא נכנס לגדולה - והוא יהושע משנכנס לגדולה
שאף על פי שנתמנה פרנס על הצבור – "הוא יהושע", בצדקו!
וכיוצא בו אתה אומר (שמות א, ה) "ויוסף היה במצרים"; וכי אין אנו יודעין שיוסף היה במצרים?
אלא הוא יוסף עד שלא נכנס לגדולה - והוא יוסף משנכנס לגדולה, שאף על פי שנתמנה מלך על כל ארץ מצרים - הוא יוסף בצדקו!
וכיוצא בו אתה אומר (שמואל א יז, יד) "ודוד הוא הקטן"; וכי אין אנו יודעין שדוד הוא הקטן?
אלא הוא דוד עד שלא נכנס לגדולה - והוא דוד משנכנס לגדולה; שאף על פי שנתמנה מלך על כל ישראל -הוא דוד, בצדקו!

פסוק מו עריכה


"ויאמר אלהם שימו לבבכם לכל הדברים", מיכן אמרו צריך אדם לכוון לבו ועיניו ואזניו לשמוע דברי תורה, ואם לאו - אין בידו כלום
כגון שנאמר ביחזקאל (יחזקאל מד, ה) "בן אדם שים לביך וראה בעיניך ובאזנך שמע"
ומה בית המקדש, שנראה בעינים ונמדד ביד, צריך שיהו לבו ועיניו ואזניו מכוונין
דברי תורה, שהן כהרים תלויין בשערה - על אחת כמה וכמה
מיכן צריך אדם לכוון לבו ועיניו ואזניו לשמוע דברי תורה, ואם לאו - אין בידו כלום!
"אשר תצוום את בניכם", אמר להן: צריך אני להחזיק לכם טובה, שתקיימו את התורה אחרי
אף אתם צריכין שתחזיקו טובה לבניכם, שיקיימו את התורה אחריכם!
מעשה שבא רבינו מלדקיא; נכנס ר' אלעזר בירבי שמעון ור' יוחנן בן ברוקה וישבו לפניו
אמר להן "קרובו לכאן, קרובו לכאן" לא זז מקרבן - עד שקירבן לפני רגליו!
אמר להם: צריכין אנו להחזיק לכם טובה, שקיימתם את התורה אחרינו!
אף אתם צריכין להחזיק טובה לדורות הבאים אחריכם, שהן מקיימין את התורה אחריכם!
או אינו אלא משה, רבן של כל הנביאים, שאלולי אחרים שקיימו את תורתו - מה היתה תורתו שוה?
"אשר תצוום את בניכם לשמור לעשות" - ללמוד וללמד לשמור ולעשות!

פסוק מז עריכה


"כי לא דבר רק הוא מכם", אין לך בתורה אפלו אות, אפלו תיבה, ואין צריך לומר פסוק - שאין לו כמה טעמים וכמה ענינים עמוקים
שנאמר "כי לא דבר רק הוא מכם", ואם רק הוא – מכם, לפי שלא התבוננתם בו ופלפלתם בטעמו כהוגן!
"כי הוא חייכם" - אפלו דבר קל שבתורה, שאת אומר 'למה נכתב?' - יש בו חיים בעולם הזה ואריכות ימים לעולם הבא
כגון "ואחות לוטן תמנע" (בראשית לו, כב); וכי מה היה לוטן, אלא אחד מן השלטונות, שנאמר בהן (בראשית לו, כט) "אלוף לוטן אלוף שובל"
מהוא אומר? (בראשית לו, יב) "ותמנע היתה פלגש לאליפז בן עשו", אמרה הואיל ואינה כדאי להנשא לו לאשה - אהיה לו לשפחה
והרי הדברים קל וחומר: מה אם עשו הרשע, שלא היה בידו אלא מצוה אחת, על ידי שהיה מכבד את אביו - היו מלכים ושלטונות רצים להידבק בו
על אחת כמה וכמה יהו רצים להידבק באבינו יעקב הצדיק, שקיים את התורה כולה, שנאמר (בראשית כה, כז) "ויעקב איש תם"!



למשל הציפור ראו ספרי מח.



"כי הוא חייכם", אם אתם משמרין דברי תורה - נפשכם אתם משמרין: משל למה הדבר דומה?
למלך בשר ודם שצד צפור ונתנו ביד עבדו, ואמר לו: הזהר בצפור זה, שאני מבקש אותו לבני
אם אתה זהיר בה – מוטב, ואם לאו - הריני נוטל נשמתך תחתיה!
כך אמ' הקדוש ברוך הוא לישראל: דברי תורה שנתתי לכם, אם אתם משמרין אותה – מוטב; ואם לאו - הריני נוטל נפשכם תחתיה
לכך נאמר "כי הוא חייכם"
"ובדבר הזה תאריכו ימים על האדמה", זה אחד מן הדברים שהעושה אותן אוכל פירותיהן בעולם הזה והקרן קיימת לו לעולם הבא
ומפורש כאן לתלמוד תורה! מלמד שהיא מארכת ימיו שלאדם, שנאמר (משלי ג, טז) "ארך ימים בימינה"
בכבוד אב ואם מנין? שנאמר (שמות כ, יב) "כבד את אביך ואת אמך למען יאריכון ימיך"
בשילוח הקן מנין? שנאמר (דברים כב, ז) "שלח תשלח את האם..."
בהבאת שלום בין אדם לחבירו מנין? שנאמר (ישעיה נד, יג) "וכל בניך למודי ה' ורב שלום בניך"

פסוק מח עריכה


"וידבר ה' אל משה בעצם היום הזה", בארבעה מקומות הוא אומר 'בעצם היום הזה':
בנח הוא אומר (בראשית ז, יג) "בעצם היום הזה", באברהם הוא אומר (בראשית יז, כו) "בעצם היום הזה"
במצרים הוא אומר (שמות יב, מא) "בעצם היום הזה", וכאן הוא אומר "בעצם היום הזה"
מה ראה לומר בנח "בעצם היום הזה"? אלא אמר הקדוש ברוך הוא: אם נכנס נח לתיבה בלילה עכשו כל דורו אומרים כך מכך, לא היינו יודעים בו
שאלו היינו יודעים - לא היינו מניחים אותו להיכנס, ולא עוד אלא שהיינו נוטלין כשילין וקרדומין ומבקעין עליו את התיבה
לכן אמר הקדוש ברוך הוא: הרני מכניסו בחצי היום, ומי שיש בו כוח - יבא וימחה! שנאמר "בעצם היום הזה בא נח"
מה ראה לומר באברהם "בעצם היום הזה"? אלא אמר הקדוש ברוך הוא: אם מל אברהם עצמו בלילה - עכשיו כל דורו אומר אלו ראינוהו לא הנחנוהו לכך
אמר הקדוש ברוך הוא "בעצם היום הזה נמול אברהם" ודי רגשה ליה – ימלל!
מה ראה לומר במצרים "בעצם היום הזה"? אלא אמר הקדוש ברוך הוא: אם מוציא אני את ישראל ממצרים בלילה
עכשו המצרים אומרים: כך מכך, לא היינו יודעים בהם; שאלו היינו יודעין בהם - לא היינו מניחין אותן לצאת
ולא עוד אלא שהיינו נוטלין סייפים ומגנים ועושים עמהם מלחמה! לכך אמר הקדוש ברוך הוא: הריני מוציאן בחצי היום, ומי שיש לו כוח - יבוא וימחה!
שנאמר "בעצם היום הזה הוציא ה' את בני ישראל מארץ מצרים"!
מה ראה לומר במשה "בעצם היום הזה"? אלא אמר הקדוש ברוך הוא: אם נכנס למערה בלילה -עכשו ישראל אומרים: כך מכך לא היינו יודעים בו
שאלו היינו יודעים בו - לא היינו מניחים אותו להיכנס! אדם שהוציאנו ממצרים וקרע לנו את הים והוריד לנו את המן
והעלה לנו את הבאר והגיז לנו את השליו ועשה לנו כמה נסים וגבורות - היינו מניחים אותו להיכנס?
לכך אמ' הקדוש ברוך הוא: הריני מכניסו בחצי היום, ומי שיש בו כוח - יבוא וימחה לכך נאמר "וידבר ה' אל משה בעצם היום הזה לאמור"

פסוק מט עריכה


"עלה" אמר לו הקדוש ברוך הוא: מעלה היא לך זו, אינה ירידה לך:
"הר העברים", דורשי רשומות אומרים: הר שעלו בו עיברים, "הר נבו" הר שנקראו לו ארבעה שמות הר עברים, הר נבו, הר ההר, ראש הפסגה.
דבר אחר, הר נבו - הר שמתו בו שלשה נביאים שלא מתחת ידי עבירה: משה אהרן ומרים!
"אשר בארץ מואב" - מלמד שהראהו הקדוש ברוך הוא שלשלת המלכים שעתידין לעמוד מרות המואביה
"אשר על פני יריחו" - מלמד שהראהו שלשלת הנביאים שעתידין לעמוד מרחב הזונה
"וראה את ארץ כנען" - ר' יהושע אומר: משה הוא בעצמו ראה אותה
הא כיצד? מלמד שנתן הקדוש ברוך הוא כוח בעיניו שלמשה עד שראה תחומי ארץ ישראל - תחום כל שבט ושבט!
ר' אליעזר אומר: אצבעו שלהקדוש ברוך הוא היה מטטרונו שלמשה!
מלמד שהיתה מראה אותו כאלו באצבע, ואומרת לו: זה חלקו שליהודה, זה חלקו שלבנימין, זו ארץ אפרים, וזו ארץ מנשה!

פסוק נ עריכה


"ומת בהר אשר אתה עלה שמה" מלמד שאמר משה לפני הקדוש ברוך הוא: רבון העולמים, למה אני מת? מוטב שיהו אומרים משה במראה ולא משה במשמע
מוטב שיהו אומרים 'זה הוא משה שהוציאנו ממצרים וקרע לנו את הים
והוריד לנו את המן והגיז לנו את השליו ועשה לנו כמה נסים וגבורות',
ואל יהו אומרים 'כך וכך עשה משה, הוציאנו ממצרים וקרע לנו את הים והוריד לנו את המן והגיז לנו את השליו ועשה לנו כמה נסים וגבורות!'
אמר לו הקדוש ברוך הוא: "ומת בהר אשר אתה עלה שמה" גזירה שוה היא לכל בני אדם!
"אשר אתה עלה שמה", אמר ר' שמעון בן יוחאי: "אשר אתה עלה שמה" - לשמים אתה עלה, ואין אחר עלה עמך
לא כמות אהרן, שעלה עמו אלעזר; אבל אתה - אין אחר נוטל חלקך ועמלך, אלא "נפש עמל עמלה לו" (משלי טז, כו)
"והאסף אל עמיך" - אצל אברהם יצחק ויעקב אבותיך!
דבר אחר "והאסף אל עמיך" - אצל קהת ועמרם אבותיך!
דבר אחר "והאסף אל עמיך" - אצל מרים ואהרן אחיך!
"כאשר מת אהרון אחיך בהר ההר" - במיתה שנתחמדתה; ומהיכן חמד משה מיתתו של אהרן?
לפי שהוא אומר (במדבר כ', כ"ה-כ"ו) "קח את אהרון ואת אלעזר בנו והפשט את אהרון את בגדיו"
מלמד שהיה משה מפשיטו לבוש ראשון - ומלבישו לאלעזר, וכן השני וכן השלישי, ובאחרונה הלבישו בגדי מיתה
אמר לו: 'אהרן אחי, היכנס למערה' – ונכנס; 'עלה למטה' – ועלה; 'אמץ את עיניך' – ואימץ; 'פשוט את רגליך' - ופשט
אמ' לו: אהרן אחי, אשריו לאדם שהוא מת במיתה זו'! לכך נאמר "כאשר מת אהרן אחיך" במיתה שנתחמדת!

פסוק נא עריכה


"על אשר מעלתם בי", מי גרם לכך? לא אתם גרמתם לכם למעול בי? "על אשר לא קדשתם אותי" לא אתם גרמתם שלא לקדש אותי?
"על אשר מריתם את פי", מי גרם לכך? לא אתם גרמתם לכם למרות את פי?
הלא את הוא משה, שאמרתי לך "ויאמר ה' אליו מזה בידך,,, ויאמר השליכהו ארצה" (שמות ד, ג) והרי הדברים קל וחומר
ומה אם נסים הראשונים, שהיו קשים, לא עיכבת מהם - הדבר הזה, שהוא קל, צריך היית לעכבו?
מנין אתה אומר שלא יצא משה מן העולם עד שצררה בכנפו? שנאמר "כי מנגד תראה את הארץ"!

פסוק נב עריכה



ראו ספרי שמא, כאן נוספה הבקשה של משה להכנס לא"י במחילה, שנדחתה אף היא; וראו מכילתא עמלק א ב.
בסוף נוספה כאן גם בקשתו של משה לברך את ישראל בפרשת וזאת הברכה. משה ראה את המרחב ואת העתיד בריה נבואית, כדברי ר' יהושע לעיל פס' מט.



"כי מנגד תראה את הארץ ושמה לא תבא" כתוב אחד אומר "ושמה לא תבוא" וכתוב אחד אומר (דברים לד, ד) "ושמה לא תעבור",
מלמד שאמר משה לפני הקדוש ברוך הוא: רבון העולמים, הואיל וגזרת עלי שלא אעבור מלך - אעבור הדיוט!
שלא אעבור חי - אעבור מת! שלא אעבור בארץ - אעבור במחילה!
אמר לו הקדוש ברוך הוא: משה, שמה לא תבוא! שמה לא תעבור! לא מלך ולא הדיוט, לא חי ולא מת, לא בארץ ולא במחילה!
באותה שעה אמר משה: רבונו של עולם, הניח לי שאתן לישראל מתנה אחת עד שלא תקח את נשמתי!
אמר לו ומה היא? אמר לפניו: ברכות אני נותן להם! לכך סמוך לו וזאת הברכה!
ואף על פי כן הראהו הקדוש ברוך הוא את ארץ ישראל כולה, מה שלא נעשה כן לכל בריה
ולא עוד אלא שהראהו משנברא העולם ועד שיחיו המתים!