קטגוריה:בראשית יא ט

העיר בבל מוזכרת בהקדמה לחוקי חמורבי כעיר מפוארת ומכובדת. העיר היתה קיימת בתקופת חמורבי שהיה מלך בבל בשנים 1792 לפנה"ס – 1750 לפנה"ס, עוד לפני תקופת אברהם ושרה.

העיר היתה בנויה על אי באמצע הנהר פרת, שגם חצה את העיר לשנים. העיר היתה מוקפת בחומות גבוהות ומגדלים. בעיר נבנו הגנים התלויים שהיו אחד משבעת פלאי תבל. בעיר נבנו שני מקדשים מפורסמים לאלי בבל: מרדוק, ועשתר (מזה באו השמות מרדכי ואסתר).

ממלכת בבל כבשה את ממלכת אשור ונעשתה ממלכה עולמית שהגיע עד מצרים, יוון ופרס. נבוכדנצר השני כבש את ירושלים והגלה את הנכבדים לבבל כבני ערובה. בהמשך צדקיהו שמונה למלך על ידי נבוכדנצר מרד בבבל, ונְבוּזַרְאֲדָן רַב-טַבָּחִים של מלך בבל, כבש את ירושלים, הרס את החומות, שרף את בית המקדש הראשון, הרג את צדקיהו ובניו, והגלה את כל היהודים (שלא ברחו למצרים) לבבל.

נבוכדנצר התיחס יפה לאנשים שהיו נאמנים לו, וכך הוא גידל ומינה את דניאל וחבריו לתפקידים בכירים בממלכתו. היהודים מצאו מחסה והצלחה כלכלית בממלכת בבל.

בהמשך היהודים פתחו עבודת אלוהים ללא הצורך בהקרבת קורבנות, שהיתה מבוססת על התנ"ך, המשנה והתלמוד. בבל הפכה למרכז רוחני אדיר במשך מאות שנים, ויהודים חיו בה עד הקמת מדינת ישראל.

לממלכת בבל הובאו כל נציגי העמים שנכבשו, וכל אחד בא עם שפתו. ניתן להבין שהיה ריבוי שפות בעיר, וכך נאמר על מרדכי, שגדל בבל לפני הכבוש הפרסי, שהוא ידע שבעים שפות ולשונות.

נראה שהשם בבל הזמין את הבדיחה שהשם "בָּבֶל" בא בגלל "[ש]שָׁם בָּלַל יְהוָה שְׂפַת כָּל הָאָרֶץ". אין ספק שהיו המון שפות עוד לפני הקמת העיר בבל, וייתכן שאחרי כיבוש העיר, הרבה נכבדי העמים שהיו בני ערובה התפזרו בעולם כמו שהיהודים התפזרו.

כל הסיפור הוא נבואה אלגורית שמנבאת את גורל היהודים ותפקידם!

אלוהים הודיע לאברם את תוכניתו לזרעו ולכל אנשי העולם. אלוהים אמר: "וַאֲבָרֶכְךָ וַאֲגַדְּלָה שְׁמֶךָ, וֶהְיֵה בְּרָכָה ... וְנִבְרְכוּ בְךָ כֹּל מִשְׁפְּחֹת הָאֲדָמָה" (ביאור:בראשית יב ב-ג). אלוהים יעד את בני ישראל לעמול, וללמד את כל הגויים את "מִשְׁמַרְתִּי, מִצְו‍ֹתַי, חֻקּוֹתַי וְתוֹרֹתָי" (ביאור:בראשית כו ה), ובזכות זאת לבני ישראל תהיה ברכה, הצלחה ושגשוג, וגם גויי הארצות יהנו מברכת אלוהים.

אלוהים הביא את בני ישראל למצרים כדי שהם יתעשרו ויתרבו במהירות. כדי שהם יהיו מוכנים לעזוב את מצרים, שהיתה טובה להם, אלוהים הביא להם את העבדות הקשה. אלוהים גרם לסבל הזה כדי שבני ישראל יצאו למדבר ויקבלו את התורה בהר סיני. מספר אנשים הפריעו לתוכניתו של אלוהים, ובלי רחמים הם הומתו בחרב, מתו במדבר, או שהאדמה בלעה אותם.

ניתן להבין שלאלוהים יש תוכנית לבני ישראל, והוא מפעיל אותה ביד קשה ורכה לפי התנהגות בני ישראל, ונכונותם לשתף פעולה.

התוכנית היא שבני ישראל ילמדו את דרך אלוהים לפעול "בְּצֶדֶק וּבְמִשְׁפָּט וּבְחֶסֶד וּבְרַחֲמִים" (הושע ב כא), ויתפזרו בגויים ללמד אותם!

הנביאים הזהירו את בני ישראל שאלוהים ישתמש בחורבן וגלות כדי ללמד אותם לקח, ככתוב: "וְאִם תְּמָאֲנוּ וּמְרִיתֶם - חֶרֶב תְּאֻכְּלוּ, כִּי פִּי יְהוָה דִּבֵּר" (ישעיהו א כ).

לאחר חורבן הבית ביהודה, גלות בבל, ושיבה ליהודה, היהודים סוף סוף הבינו את אלוהים ועשו את רצונו. הם קיבצו את ספרי התנ"ך וערכו אותם. הם התחילו להתעמק, להתווכח, ולכתוב את המשנה ואת התלמוד, כאילו שזה מגדל ענקי שראשו בשמים, כדי לעשות לעצמם ולאלוהים "שֵׁם", וזאת כדי שהם לא יפוצו "עַל פְּנֵי כָל הָאָרֶץ" (ביאור:בראשית יא ד), ויאבדו.

עכשו שאלוהים ראה שהיהודים חזקים ונאמנים, "[ו]לֹא יִבָּצֵר מֵהֶם כֹּל אֲשֶׁר יָזְמוּ לַעֲשׂוֹת", הגיע הזמן להפוך את כל היהודים לשבט לוי, ככתוב "וּלְלֵוִי אָמַר ... יוֹרוּ מִשְׁפָּטֶיךָ לְיַעֲקֹב, וְתוֹרָתְךָ לְיִשְׂרָאֵל" (דברים לג י). שבט לוי זכה ונבחר לתפקיד חשוב ביותר. הם הופצו בכל השבטים, לא קיבלו נחלה ואדמה בכנען, ככתוב: "וְנַחֲלָה לֹא יִהְיֶה לּוֹ בְּקֶרֶב אֶחָיו, יְהוָה הוּא נַחֲלָתוֹ" (ביאור:דברים יח ב), אולם קיבלו לנהל את ערי המקלט, וקיבלו את התפקיד ללמד את העם את חוקי אלוהים. דברי יעקב ללוי, "אֲחַלְּקֵם בְּיַעֲקֹב וַאֲפִיצֵם בְּיִשְׂרָאֵל" (בראשית מט ז) הם למעשה ברכה ולא קללה, ולכן רק שבט לוי שרד בשמו ביחד עם שבט יהודה.

עכשו אלוהים מיעד תפקיד ליהודים -

להתפזר בעולם, להדגים וללמד את דרך אלוהים לגויים, ואז הם יביאו ברכה לגויים ותבוא להם ברכה.