קטגוריה:שמות לב ו
וישכימו ממחרת ויעלו עלת ויגשו שלמים וישב העם לאכל ושתו ויקמו לצחק
נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורת הכתיב של הפרק
* * *
וַיַּשְׁכִּימוּ מִמָּחֳרָת וַיַּעֲלוּ עֹלֹת וַיַּגִּשׁוּ שְׁלָמִים וַיֵּשֶׁב הָעָם לֶאֱכֹל וְשָׁתוֹ וַיָּקֻמוּ לְצַחֵק.
נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורה המנוקדת של הפרק
* * *
וַיַּשְׁכִּ֙ימוּ֙ מִֽמׇּחֳרָ֔ת וַיַּעֲל֣וּ עֹלֹ֔ת וַיַּגִּ֖שׁוּ שְׁלָמִ֑ים וַיֵּ֤שֶׁב הָעָם֙ לֶֽאֱכֹ֣ל וְשָׁת֔וֹ וַיָּקֻ֖מוּ לְצַחֵֽק׃
נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורה המוטעמת של הפרק
עזרה · תרשים של הפסוק מחולק על-פי הטעמים
* * *
וַ/יַּשְׁכִּ֙ימוּ֙ מִֽ/מָּחֳרָ֔ת וַ/יַּעֲל֣וּ עֹלֹ֔ת וַ/יַּגִּ֖שׁוּ שְׁלָמִ֑ים וַ/יֵּ֤שֶׁב הָ/עָם֙ לֶֽ/אֱכֹ֣ל וְ/שָׁת֔וֹ וַ/יָּקֻ֖מוּ לְ/צַחֵֽק׃
נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורה הדקדוקית של הפרק
* * *
הנוסח בכל מהדורות המקרא בוויקיטקסט הוא על על פי כתב יד לנינגרד (על בסיס מהדורת ווסטמינסטר), חוץ ממהדורת הטעמים, שהיא לפי מקרא על פי המסורה. לפרטים מלאים ראו ויקיטקסט:מקרא.
ביאורים: המפרשים עונים לשאלות • ביאור קצר על כל הפרק • ביאור מפורט על הפסוק
תרגום
אונקלוס: | וְאַקְדִּימוּ בְּיוֹמָא דְּבָתְרוֹהִי וְאַסִּיקוּ עֲלָוָן וְקָרִיבוּ נִכְסָן וְאַסְחַר עַמָּא לְמֵיכַל וּלְמִשְׁתֵּי וְקָמוּ לְחַיָּיכָא׃ |
ירושלמי (יונתן): | וְאַקְדִימוּ מִיּוֹמָא מָחְרָא וְאַסִיקוּ עֲלָוָון וּקְרִיבוּ נִיכְסִין וְאַסְחַר עַמָא לְמֵיכוֹל וּלְמִישְׁתֵּי וְקָמוּ לְהוֹן לִמְגַחֲכָא בְּפוּלְחָנָא נוּכְרָאָה: |
ירושלמי (קטעים): | וְקָמוּ לְהוֹן מְגַחְכִין בְּפוּלְחָנָא נוּכְרָאָה: |
רש"י (כל הפרק)
"וישכימו" - השטן זרזם כדי שיחטאו
"לצחק" - יש במשמע הזה גלוי עריות כמו שנאמר (בראשית לט) לצחק בי ושפיכות דמים כמו שנאמר (שמואל ב ב) יקומו נא הנערים וישחקו לפנינו אף כאן נהרג חוררמב"ן (כל הפרק)
"וטעם וישב העם לאכול ושתו" - שישבו כולם כאחד לאכול לשבעה ושתה לשכרה כאשר יעשו בחגים ובמועדים ואחרי כן קמו לצחק בעצביהם ולשמחה וספר זה בעבור מה שאמר קול ענות אנכי שומע (בפסוק יח) כי משה מצאן משחקין לפניו ויגבה לבו בדרכי ה' לקחת אותו מלפניהם ולשרפו לעיניהם וישק אותו להם והשלים הכתוב כל מה שעשו בעגל ואחר כן ספר מה שאמר הקב"ה למשה לך רד אבל היה דבור זה למשה בבקר השכם כאשר השתחוו לו ויזבחו לו וברדת משה ישבו לאכול ולשתות וקמו לצחק ומצאם בשחוק וגם זה ראיה למה שפירשתי (לעיל בפסוק א) שלא נאמר למשה לך רד כי שחת עמך ביום שעשה אהרן העגל והמזבח שהיה יורד מיד אבל כשזבחו והשתחוו לו העם אז אמר למשה שירד
בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:שמות לב ו.
וַיַּשְׁכִּימוּ מִמָּחֳרָת וַיַּעֲלוּ עֹלֹת וַיַּגִּשׁוּ שְׁלָמִים
(אילן סנדובסקי)
וַיַּשְׁכִּימוּ מִמָּחֳרָת
הרמב"ן מסביר שמשה ירד ביום ה41 ולא היה בלילה ה41 על ההר. משה עלה להר ביום הראשון והיה בהר ארבעים יום וארבעים לילה, ככתוב: "וַיָּבֹא מֹשֶׁה בְּתוֹךְ הֶעָנָן, וַיַּעַל אֶל הָהָר, וַיְהִי מֹשֶׁה בָּהָר אַרְבָּעִים יוֹם וְאַרְבָּעִים לָיְלָה" (שמות כד יח). לא בטוח שמשה היה יורד ביום הזה לולא ה' אמר לו: "לֶךְ רֵד כִּי שִׁחֵת עַמְּךָ" (שמות לב ז), אולם לא ברור מה משה המשיך לעשות בהר ביום ה41, כי כתוב: "וַיִּתֵּן אֶל מֹשֶׁה, כְּכַלֹּתוֹ לְדַבֵּר אִתּוֹ בְּהַר סִינַי, שְׁנֵי לֻחֹת הָעֵדֻת, לֻחֹת אֶבֶן, כְּתֻבִים בְּאֶצְבַּע אֱלֹהִים" (שמות לא יח), כלומר הכתיבה נגמרה ומשה היה חופשי לרדת עם לוחות האבן הגמורים. ה' המשיך לדבר על המשכן וכליו במשך 7 פרקים, וכל זה היה למשוך את הזמן בשיחות על הרבה חפצים חסרי חשיבות שברבות השנים אבדו. משה נשאר והקשיב ולא ביקש רשות לרדת לעם.
הרמב"ן מעלה שה' לא ניסה למנוע מהעם לחטוא. ה' העמיד פיתוי לפני העם ורצה לראות אם הם יעמדו בנסיון. ה' נהג כפי שהוא נהג עם אדם וחוה בגן עדן ועם קין, ככתוב: "לַפֶּתַח חַטָּאת רֹבֵץ, וְאֵלֶיךָ תְּשׁוּקָתוֹ, וְאַתָּה תִּמְשָׁל בּוֹ" (ביאור:בראשית ד ז). ה' נתן לעם להשלים את החטא ואז להעניש את החוטאים, ככתוב: "וּבְיוֹם פָּקְדִי, וּפָקַדְתִּי עֲלֵהֶם חַטָּאתָם" (שמות לב לד).
אם העם לא היה בא לאהרון ביום ה40 אז ה' היה מחכה עד שהם יבאו. כך גם עשה שמואל לשאול והכריח אותו לחכות עד שהעם התחיל להתפזר, ככתוב: "וייחל (וַיּוֹחֶל) שִׁבְעַת יָמִים לַמּוֹעֵד אֲשֶׁר שְׁמוּאֵל, וְלֹא בָא שְׁמוּאֵל הַגִּלְגָּל. וַיָּפֶץ הָעָם מֵעָלָיו" (שמואל א יג ח). ה' עצמו כתב באצבע ה' את הלוחות והוא היה יכול לכתוב מהר, או אפילו להכין מראש, ולא היה צורך להחזיק את משה על ההר. ה' כנראה גמר לכתוב, אבל המשיך לדבר ולהסביר, ככתוב: "כְּכַלֹּתוֹ לְדַבֵּר" ולא ככלותו לכתוב. ה' היה יכול לדבר עוד הרבה זמן על החוקים שהוא כתב וכלי המשכן. ה' חיכה שבני ישראל יבנו את עגל המסכה ויחגגו לו, ואז ה' החליט שהגיע הזמן להפסיק לדבר.
וַיַּעֲלוּ עֹלֹת וַיַּגִּשׁוּ שְׁלָמִים; וַיֵּשֶׁב הָעָם לֶאֱכֹל וְשָׁתוֹ וַיָּקֻמוּ לְצַחֵק
המסיבה התחילה בכבוד, ונגמרה בצהלת שיכורים וצחוק:
- העלו עולה
- ויעשו שלמים
- אכלו
- שתו יין (סביר שחלק השתכרו אחרי שתיה מרובה)
- ויקומו לצחק
אפשרי שזה היה התהליך הרגיל והמקובל של חגיגה לה' זרים, והעם עשה כפי הנהוג. העם לא ידע איך חוגגים לאלוהי ישראל מלבד חג הפסח.
וַיָּקֻמוּ לְצַחֵק
המילה "וַיָּקֻמוּ" מעידה שהעם רק קם בכוונה לצחק. העם השלים את העולת והשלמים, אכל ושתה אבל לא התחיל לצחק. הציחוק עדיין לא התפתח והתפזר בכל המשתתפים.
לְצַחֵק
פגשנו את המילה "לְצַחֵק" מספר פעמים בספר בראשית. לוט ציחק בעיני חתניו, ישמעאל ציחק, יעקב ציחק עם רבקה אשתו, ואשת פוטיפר האשימה שיוסף הובא לצחק בה.
אנחנו משלימים במוח שלנו כפי שרש"י הסביר: "יש במשמע הזה גלוי עריות כמו שנאמר (בראשית לט) [שיוסף הובא] לצחק בי, ושפיכות דמים כמו שנאמר (שמואל ב ב) יקומו נא הנערים וישחקו לפנינו".
אין ספק ש"לְצַחֵק" כולל צחוק, וציחקוקים. ידוע שאנשים עבדו לה' זרים במשכב עם קדשות, כפי שיהודה עשה (ביאור:בראשית לח כא), "וַיִּזְנוּ אַחֲרֵי הַבְּעָלִים" (שופטים ח לג), ומשמעות המילה "זנו" היא לנאוף כפי שירמיהו אומר: "וְהָיָה מִקֹּל זְנוּתָהּ וַתֶּחֱנַף אֶת הָאָרֶץ; וַתִּנְאַף אֶת הָאֶבֶן וְאֶת הָעֵץ" (ירמיהו ג ט). אולם לא בטוח שבני ישראל התכוננו לעשות אורגיה ציבורית, ולא רק לקבל הצגה מצחיקה.
הרמב"ן לא מקבל את דברי רש"י שהיה גילוי עריות ושפיכת דמים, ומסביר: "קמו לצחק בעצביהם ולשמחה"
הרשימה המלאה של דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים לפסוק זה
פסוק זה באתרים אחרים: אתנ"כתא • סנונית • הכתר • על התורה • Sefaria
דפים בקטגוריה "שמות לב ו"
קטגוריה זו מכילה את 3 הדפים המוצגים להלן, ומכילה בסך־הכול 3 דפים.