י. כַּאֲשֶׁר מָצְאָה יָדִי לְמַמְלְכֹת הָאֱלִיל וּפְסִילֵיהֶם מִירוּשָׁלַ‍ִם וּמִשֹּׁמְרוֹן.

פסוק קודם II מקראות גדולות II מקראות גדולות ישעיהו II פסוק הבא

מקרא

כתיב: כאשר מצאה ידי לממלכת האליל ופסיליהם מירושלם ומשמרון

מנוקד: כַּאֲשֶׁר מָצְאָה יָדִי לְמַמְלְכֹת הָאֱלִיל וּפְסִילֵיהֶם מִירוּשָׁלַ‍ִם וּמִשֹּׁמְרוֹן.

עם טעמים: כַּאֲשֶׁר֙ מָצְאָ֣ה יָדִ֔י לְמַמְלְכֹ֖ת הָאֱלִ֑יל וּפְסִ֣ילֵיהֶ֔ם מִירֽוּשָׁלִַ֖ם וּמִשֹּׁמְרֽוֹן׃

כְּמָא דְאַשְׁכְּחַת יְדֵי מַלְכְוָן דְפַלְחָן לְטַעֲוָתָא וְצַלְמָנֵיהוֹן מִירוּשְׁלֵם וּמִיקָמָתָא דְשֹׁמְרוֹן:

מלבי"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)

"כאשר", מוסיף לאמר, ומעתה אני דן ק"ו שאוכל לכבוש את ירושלים, כי "אחר שמצאה ידי לממלכות האליל", ר"ל שהממלכות האלה אשר כבשתי היו מתמידים בעבודת אליליהם כ"כ עד שהקדישו את ממלכותיהם לאליליהם, ונקראו על שמם. ממלכת אליל פלוני, ובודאי היה ראוי שהאליל יריב ריבם ויעזרם.

"ופסיליהם", של הממלכות האלה היו יותר "מפסילי ירושלים ושמרון", וא"כ אם כבשתי הממלכות האלה, שהתמידו וגם הרבו בעבודת האלילים כ"ש שאכבוש את ירושלים: