קטגוריה:משלי ד ט

1. לפי הפשט: לִוְיַה = דבר הנִלְוָה לראש ומְלַוֶּה את הראש. בלשון ימינו אפשר לתרגם ל: הִלָּה. מכאן: ליוויית חן = הילה חיננית (יפה), הילה הגורמת לאדם למצוא חן בעיני אחרים. נושא הפסוק הוא החכמה והבינה: טַפַּח עוד ועוד את חכמתך ובינתך, כך תמצא חן בעיני הציבור ותזכה לעטרת המלוכה.

2. ובדרך משל: לִוְיַה = דבר הנִלְוָה לרעיונות ולמחשבות העולים בראשך. נושא הפסוק הוא מסורת ההורים: מסורת הוריך תתן לראשך ליווי, תוספת של חן לרעיונות החדשים שלך; היא תהיה לך עטרת תפארת, קישוט שיעטר ויפאר אותך וגם יגן עליך מטעות.

דוד ממשיך ואומר לשלמה: אבשלום ואדוניה רצו להשתמש ביופיים החיצוני כאמצעי לזכות בשלטון, אבל אתה תסלסל - תעסוק בחכמה ובתבונה, והן ימסרו בידך את העטרה = כתר המלוכה.

אנשים סכלים, המסלסלים בתדמית חיצונית וביחסי ציבור, עשויים להגיע לשלטון לזמן קצר, כמו אבשלום, וכדברי קהלת (קהלת י5-6): "יֵשׁ רָעָה רָאִיתִי תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ, כִּשְׁגָגָה שֶׁיֹּצָא מִלִּפְנֵי הַשַּׁלִּיט. נִתַּן הַסֶּכֶל בַּמְּרוֹמִים רַבִּים, וַעֲשִׁירִים בַּשֵּׁפֶל יֵשֵׁבוּ". אולם, כדי להחזיק בשלטון לאורך זמן, אין די ביועצי תדמית, ויש לסלסל בחכמה ובתבונה.

ואולי יש לכך רמז במילה האחרונה בקטע, תְּמַגְּנֶךָּ: בלשון המקרא, מִגֵּן = מסר, נתן באופן סופי ומוחלט, כאדם המביס את אויבו במלחמה או משמידו, בראשית יד20: "וּבָרוּךְ אֵל עֶלְיוֹן אֲשֶׁר מִגֵּן צָרֶיךָ בְּיָדֶךָ", הושע יא8: "אֵיךְ אֶתֶּנְךָ אֶפְרַיִם, אֲמַגֶּנְךָ יִשְׂרָאֵל? אֵיךְ אֶתֶּנְךָ כְאַדְמָה, אֲשִׂימְךָ כִּצְבֹאיִם?". אם כך, יכול אדם לתפוס את השלטון באופן זמני אם יסלסל בשערו, אולם, כדי שהשלטון יימסר בידו באופן מוחלט וקבוע, עליו לסלסל בחכמה.