פתיחת התפריט הראשי
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה
מסכת ראש השנה: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה | למהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

מקצתן נעשו עדים [1] ומקצתן נעשו דיינין [2] - דברי רבי טרפון [3];

רבי עקיבא אומר: כולן נעשין עדים [4] ואין עד נעשה דיין.'

אפילו תימא רבי עקיבא: עד כאן לא קאמר רבי עקיבא התם אלא בדיני נפשות, דרחמנא אמר (במדבר לה כד) ושפטו העדה [בין המכה ובין גאל הדם על המשפטים האלה] [5] והצילו העדה [את הרצח מיד גאל הדם והשיבו אתו העדה אל עיר מקלטו אשר נס שמה וישב בה עד מות הכהן הגדל אשר משח אתו בשמן הקדש] [6], וכיון דחזיוהו דקטל נפשא לא מצו חזו ליה זכותא, אבל הכא - אפילו רבי עקיבא מודה!

משנה:

כל השופרות [7] כשרים, חוץ משל פרה, מפני שהוא קרן [8];

אמר רבי יוסי: והלא כל השופרות נקראו 'קרן', שנאמר: (יהושע ו ה) [והיה] במשוך בקרן היובל [בשמעכם [9] את קול השופר יריעו כל העם תרועה גדולה ונפלה חומת העיר תחתיה ועלו העם איש נגדו] [10].

גמרא:

שפיר קאמר רבי יוסי ורבנן: כל השופרות אקרו 'שופר' ואקרו 'קרן' [11], דפרה - 'קרן' אקרי, 'שופר' לא אקרי, דכתיב (דברים לג ז) בכור שורו הדר לו וקרני ראם קרניו [בהם עמים ינגח יחדו אפסי ארץ והם רבבות אפרים והם אלפי מנשה] [12].

ורבי יוסי אמר לך: דפרה נמי אקרי 'שופר', דכתיב (תהלים סט לב) ותיטב לה' משור פר [מקרן מפריס] [13] - אם 'שור' למה 'פר', ואם 'פר' למה 'שור'? אלא מאי 'שור'? פר משופר.

ורבנן - כדרב מתנה, דאמר רב מתנה: מאי 'שור פר'? שהוא גדול כפר [14].

עולא אמר: היינו טעמא דרבנן, כדרב חסדא, דאמר רב חסדא: מפני מה אין כהן גדול נכנס בבגדי זהב לפני ולפנים לעבוד עבודה? - לפי שאין קטיגור [15] נעשה סניגור [16].

ולא? והא איכא דם פר!

הואיל ואשתני אשתני [17].

והא איכא ארון וכפורת וכרוב?

חוטא [18] בל יקריב [19] קאמרינן;

והא איכא כף ומחתה?

חוטא בל יתנאה [20] קא אמרינן;

והא איכא בגדי זהב מבחוץ?

מבפנים קא אמרינן;

שופר נמי מבחוץ הוא!?

כיון דלזכרון הוא - כבפנים דמי [21].

והא תנא מפני שהוא קרן קאמר?

'חדא ועוד' קאמר: חדא דאין קטיגור נעשה סניגור, ועוד מפני שהוא קרן; ורבי יוסי אמר לך: דקא אמרת אין קטיגור נעשה סניגור - הני מילי מבפנים, והאי - שופר - מבחוץ הוא; ודקא אמרת 'מפני שהוא קרן' - כל השופרות נמי אקרו 'קרן'.

אביי אמר: היינו טעמייהו דרבנן: 'שופר' אמר רחמנא - ולא שנים ושלשה שופרות; והא דפרה, כיון דקאי גילדי גילדי [22] - מיתחזי כשנים ושלשה שופרות.

והא תנא מפני שהוא קרן קאמר?

'חדא ועוד' קאמר: חדא - דשופר אחד אמר רחמנא ולא שנים ושלשה שופרות, ועוד: מפני שהוא קרן; ורבי יוסי אמר לך: דקאמרת שופר אחד אמר רחמנא ולא שנים ושלשה שופרות, כיון דמחברי אהדדי - חד הוא; ודקאמרת 'מפני שהוא קרן' - כל השופרות נמי אקרו קרן.

מאי משמע דהאי 'יובלא' - לישנא דדכרא הוא?

דתניא: אמר רבי עקיבא: כשהלכתי לערביא היו קורין לדכרא 'יובלא'; ואמר רבי עקיבא כשהלכתי לגליא היו קורין לנדה 'גלמודה;

מאי 'גלמודה'? - גמולה [23] דא מבעלה.

'ואמר רבי עקיבא: כשהלכתי לאפריקי היו קורין למעה 'קשיטה’’.

למאי נפקא מינה?

לפרושי: (בראשית לג יט)[ויקן את חלקת השדה אשר נטה שם אהלו מיד בני חמור אבי שכם ב]מאה קשיטה דאורייתא - מאה דנקי.

'אמר רבי: כשהלכתי לכרכי הים היו קורין למכירה 'כירה’’.

למאי נפקא מינה?

לפרושי (בראשית נ ה) [אבי השביעני לאמר הנה אנכי מת בקברי] אשר כריתי לי [בארץ כנען שמה תקברני ועתה אעלה נא ואקברה את אבי ואשובה].

אמר רבי שמעון בן לקיש: כשהלכתי לתחום קן נשרייא, היו קורין לכלה 'נינפי' ולתרנגול 'שכוי'.

לכלה 'נינפי' - מאי קרא? - (תהלים מח ג) יפה נוף משוש כל הארץ [הר ציון ירכתי צפון קרית מלך רב];

ולתרנגול 'שכוי'?

אמר רב יהודה אמר רב, ואיבעית אימא רבי יהושע בן לוי: מאי קרא? - (איוב לח לו) מי שת בטוחות חכמה או מי נתן לשכוי בינה: 'מי שת בטוחות [24] חכמה' - אלו כליות; 'או מי נתן לשכוי בינה' [25] - זה תרנגול.

לוי איקלע לההוא אתרא, אתא גברא לקמיה, אמר ליה:

עמוד ב

קבען פלניא [26]; לא הוה ידע מאי קאמר ליה, אתא שאיל בי מדרשא.

אמרו ליה: גזלן אמר לך, דכתיב (מלאכי ג ח) היקבע אדם אלהים [כי אתם קבעים אתי ואמרתם במה קבענוך המעשר והתרומה] [27].

אמר ליה רבא מברניש לרב אשי: אי הואי התם הוה אמינא ליה: היכי קבעך? במאי קבעך, ואמאי קבעך? וממילא הוה ידעינא;

ואיהו סבר מילתא דאיסורא קאמר ליה.

לא הוו ידעי רבנן מאי 'סירוגין' [28]; שמעוה לאמתא דבי רבי דחזתנהו רבנן דהוו עיילי פסקי פסקי [29], אמרה להו: עד מתי אתם נכנסין סירוגין סירוגין?

לא הוו ידעי רבנן מאי 'חלוגלוגות' [30]; יומא חד שמעוה לאמתא דבי רבי דחזית לההוא גברא דקא מבדר פרפחיניה [31], אמרה ליה: עד מתי אתה מפזר חלוגלוגך?

לא הוו ידעי רבנן מאי (משלי ד ח) סלסלה [32] ותרוממך [תכבדך כי תחבקנה]; יומא חד שמעוה לאמתא דבי רבי דהוות אמרה לההוא גברא דהוה קא מהפך בשעריה, אמרה ליה: עד מתי אתה מסלסל בשערך?

לא הוו ידעי רבנן מאי (ישעיהו יד כב) [ושמתיה למורש קפד ואגמי מים] וטֵאטֵאתִיהָ במטאטא השמד [נאם ה' צבאות]; יומא חד שמעוה לאמתא דבי רבי דהוות אמרה לחבירתה: שקולי טאטיתא וטאטי ביתא.

לא הוו ידעי רבנן מאי (תהלים נה כג) השלך על ה' יְהָבְךָ והוא יכלכלך [לא יתן לעולם מוט לצדיק]’; אמר רבה בר בר חנהף יומא חד הוה אזלינא בהדי ההוא טייעא, הוה דרינא טונא [33], ואמר לי: שקול יהביך ושדי אגמלאי.

משנה:

שופר של ראש השנה - של יעל [34], פשוט [35], ופיו מצופה זהב [36], ושתי חצוצרות מן הצדדין: שופר מאריך [37] וחצוצרות מקצרות, שמצות היום בשופר;

ובתעניות [38] - בשל זכרים [39], כפופין [40], ופיהן מצופה כסף, ושתי חצוצרות באמצע [41]: שופר מקצר וחצוצרות מאריכות, שמצות היום בחצוצרות [42].

שוה היובל לראש השנה לתקיעה [43] ולברכות [44].

רבי יהודה אומר [45]: בראש השנה תוקעין בשל זכרים וביובלות בשל יעלים [46].

גמרא:

אמר רבי לוי: מצוה של ראש השנה ושל יום הכפורים בכפופין, ושל כל השנה [47] בפשוטין.

והתנן: שופר של ראש השנה של יעל פשוט!?

הוא דאמר כי האי תנא, דתניא: רבי יהודה אומר: בראש השנה היו תוקעין בשל זכרים כפופין וביובלות בשל יעלים.

ולימא 'הלכתא כרבי יהודה'?

אי אמרת 'הלכתא כרבי יהודה' הוה אמינא אפילו של יובל נמי כרבי יהודה סבירא ליה - קא משמע לן [48].

במאי קמיפלגי [49]?

מר סבר: בראש השנה כמה דכייף איניש דעתיה טפי מעלי [50], וביום הכפורים כמה דפשיט איניש [דעתיה] טפי מעלי; ומר סבר: בראש השנה כמה דפשיט איניש דעתיה טפי מעלי [51], וביום הכפורים נמי, דגמר גזירה שוה, ובתעניות כמה דכייף איניש דעתיה טפי מעלי.

הערותעריכה

  1. ^ ויעידו בפני חבריהם, דגבי דיני נפשות - עדות בעינן, דכתיב (דברים יז ו) על פי שנים עדים יומת המת לא יומת [על פי עד אחד]
  2. ^ אבל המעידים לא ישבו וידונו עמהם
  3. ^ דהראוי להעיד - אית ליה לרבי טרפון נעשה דיין, אבל עד עצמו לית ליה דנעשה דיין; וגבי עדות החדש גופה נמי לא אכשרנא במתניתין להיות העדים נעשים דיינים, דאם כן למה לי 'יושיבו מחבריהם'? יעידו בפני יחיד, ואחר כך ישבו הם עמו ויקדשו! והכי אמרינן ליה בפרק שני דכתובות (דף כא,ב)
  4. ^ 'ראוים להעיד'
  5. ^ פסוק כה
  6. ^ יהפכו בזכותו
  7. ^ בין של איל בין של יעל
  8. ^ אינו קרוי 'שופר', וגבי יום הכיפורים 'שופר' כתיב: (ויקרא כה ט) והעברת שופר תרועה, ובפרק בתרא (דף לד,א) גמרינן ראש השנה מיובל
  9. ^ קרי: כשמעכם
  10. ^ ו'יובל' - דיכרא הוא, כדמפרש בגמרא
  11. ^ אקרו 'קרן' - כדאמרן, ואקרו 'שופר', דכתיב במתן תורה (שמות יט יג) במשוך היובל וגו', וכתיב (שמות יט יט) ויהי קול השופר
  12. ^ של בכור שורו - 'קרן' אשכחן דאקרי
  13. ^ ותיתב תפלתי משופר; ובשור קא משתעי קרא
  14. ^ ביום שנקרא שור היה גדול כפר - זהו שור של מעשה בראשית, שביום שנברא - נברא בקומתו; ושור בן יומו קרוי שור שנאמר (ויקרא כב) שור או כשב או עז [כי יולד], ופר אינו נקרא עד בן שלש
  15. ^ זהב העגל
  16. ^ ושופר של פרה נמי קטיגור דעגל הוא
  17. ^ להיות דם, ואין מראית הפר ניכר
  18. ^ האדם
  19. ^ לא יקריבנו הלום, שהוא חטא בו
  20. ^ להתקשט בו בקרבו הלום
  21. ^ שופר נמי: אף על גב דלית ביה משום 'חוטא בל יקריב' ולית ביה משום 'חוטא בל יתנאה' - כיון דלזכרון קא אתי - כבגדי כהן גדול שלפנים דמי
  22. ^ בכל שנה ושנה ניכרת תוספתו, והוא כמין גלד מוסיף על גלד ראשון; בתכליתו של ראשון תחילת השני
  23. ^ מובדלת
  24. ^ לשון חלוקות
  25. ^ לשון ראיה, כמו וישקף (בראשית יט כח) ומתרגמינן ואיסתכי
  26. ^ גזלני פלוני
  27. ^ במעשר והתרומה אתם קובעים אותי
  28. ^ ששנינו במגילה (פ"ב מ"ב; דף יז,א) קראה סירוגין
  29. ^ לפרקים; שאינן נכנסין יחד
  30. ^ ששנינו בפרק קמא דיומא (דף יח,א-ב) כל שבעת הימים לא היה אוכל השום... והחלוגלוגות
  31. ^ ירק שקורין עורקקל"י [יַרקָה או רְגֵילָה]
  32. ^ חפוש והפך במטמונים של תורה
  33. ^ נושא משוי
  34. ^ שטיי"ן בו"ק
  35. ^ מפרש טעמא בגמרא: דמידי דתפלה בעי פשיטות
  36. ^ בשל מקדש קאמר
  37. ^ לאחר שחצוצרות פוסקין תקיעתן - נשמע קול השופר
  38. ^ דאמרינן במסכת תענית (פ"ב מ"ה, דף טו,ב): תקעו הכהנים תקעו
  39. ^ אילים
  40. ^ שסתמן כפופין
  41. ^ שני שופרות להן: אחד מכאן ואחד מכאן, והן באמצע
  42. ^ דלכנופיא בעלמא נינהו, וכל כנופיא בחצוצרות דכתיב (במדבר י ב) והיו לך למקרא העדה
  43. ^ בפשוטין, ואף על גב דתקיעתו ביובל לא לתפלה ולא לזכרון אלא לסימן שילוח עבדים והשמטת מכירת שדות - אפילו הכי כדראש השנה בעי למעבדיה, דגמרינן לה לגזירה שוה שביעי שביעי, בפרק בתרא (ראש דף לד,א)
  44. ^ דבעי למימר תשע ברכות ביום הכפורים של יובל
  45. ^ טעמא מפרש בגמרא
  46. ^ וגזירה שוה לא גמיר
  47. ^ של תעניות
  48. ^ בראש השנה אית ליה כרבי יהודה, אבל ביובל לית ליה משום גזירה שוה
  49. ^ תנא קמא ורבי יהודה
  50. ^ בתפלתו - פניו כבושין לארץ טפי עדיף, משום והיו עיני ולבי שם (מלכים א' ט,ג); הלכך בראש השנה, דלתפלה ולהזכיר עקידת יצחק בא - בעינן כפופין; ויובלות, שהן לקרוא דרור - בעינן פשוטין; וגזירה שוה לית ליה
  51. ^ משום נשא לבבנו אל כפים (איכה ג מא); הלכך בראש השנה בפשוטין, דלתפלה הוא, ודיום הכפורים נמי - משום דשוייה בגזירה שוה; ובתענית - דלכנופיא - לא איכפת לן, ועבדינן כפופין, להכירא; ולרבי לוי אית ליה כרבי יהודה: דלתפלה בעינן כפופים וביום הכפורים סבירא ליה דשוה היובל לראש השנה כרבנן, הלכך תרווייהו בעינן כפופים