ביאור:בבלי ראש השנה דף ח

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.



זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה


מסכת ראש השנה: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה | למהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

והרי יובלות [1]?

רבי ישמעאל בנו של רבי יוחנן בן ברוקה היא.

ורב אשי אמר: ארבע ראשי השנים הם, שהן בארבע ראשי חדשים [2].

באחד בשבט [3] כבית שמאי [4]?

הכי קאמר [5]: 'שלשה - לדברי הכל [6]; באחד בשבט - מחלוקת בית שמאי ובית הלל'.

רבי אלעזר ורבי שמעון אומרים: [ראש השנה למעשר בהמה] באחד בתשרי:

אמר רבי יוחנן: ושניהם מקרא אחד דרשו, שנאמר [7] לבשו כרים הצאן [8] ועמקים יעטפו בר [9] יתרועעו אף ישירו [10]: רבי מאיר סבר: אימתי 'לבשו כרים הצאן'? - בזמן ש'עמקים יעטפו בר', ואימתי 'עמקים יעטפו בר'? - באדר: מתעברות באדר ויולדות באב; ראש השנה שלהן אלול [11];

רבי אלעזר ורבי שמעון אומרים: אימתי 'לבשו כרים הצאן'? - בזמן ש'יתרועעו [12] אף ישירו'; אימתי שבלים אומרות שירה? - בניסן; מתעברות בניסן ויולדות באלול - ראש השנה שלהן תשרי.

ואידך נמי - הא כתיב 'יתרועעו אף ישירו'?

ההוא באפלתא [13], דהויין בניסן [14].

ואידך נמי - הכתיב 'ועמקים יעטפו בר'?

ההוא בחרפייתא, דאתיין מאדר [שמקדימות ויולדות באדר].

בשלמא לרבי מאיר, [15] כדכתיב: 'לבשו כרים הצאן' - בזמן ש'עמקים יעטפו בר' ואיכא נמי [16] 'יתרועעו [17] אף ישירו'; אלא לרבי אלעזר ורבי שמעון [18] - איפכא מיבעי ליה [19]: 'לבשו כרים הצאן' בזמן ש'יתרועעו אף ישירו' ואיכא נמי ד'עמקים יעטפו בר'!?

אלא אמר רבא: דכולי עלמא 'לבשו כרים הצאן' בזמן ש'עמקים יעטפו בר' - באדר, והכא בהאי קרא קמיפלגי: (דברים יד כב) עשר תעשר [את כל תבואת זרעך היצא השדה שנה שנה] - בשני מעשרות הכתוב מדבר: אחד מעשר בהמה ואחד מעשר דגן; רבי מאיר סבר: מקיש מעשר בהמה למעשר דגן: מה מעשר דגן, סמוך לגמרו עישורו [20] - אף מעשר בהמה סמוך לגמרו עישורו; ורבי אלעזר ורבי שמעון סברי: מקיש מעשר בהמה למעשר דגן: מה מעשר דגן, ראש השנה שלו תשרי - אף מעשר בהמה ראש השנה שלו תשרי.

באחד בתשרי ראש השנה לשנים:

למאי הלכתא? אמר רב פפא: לשטרות [21], דתנן [שביעית פ"י מ"ה]: שטרי חוב המוקדמין פסולין והמאוחרין כשירין.

והתנן: באחד בניסן ראש השנה למלכים, ואמרינן: 'למאי הלכתא'? ואמר רב חסדא 'לשטרות'?

לא קשיא: כאן למלכי ישראל, כאן למלכי אומות העולם;

אלא הא דאמר רב חסדא: 'לא שנו אלא למלכי ישראל אבל למלכי אומות העולם מתשרי מנינן' - רב חסדא מתניתין אתא לאשמועינן?

לא! רב חסדא קראי אתא לאשמועינן [22].

ואיבעית אימא: רב חסדא [23] כרבי זירא מתני לה [24], דרבי זירא אמר: [25] לתקופה [26], ורבי אליעזר היא, דאמר 'בתשרי נברא העולם' [27].

רב נחמן בר יצחק אמר: לדין [28] דכתיב (דברים יא יב) [ארץ אשר ה' אלהיך דרש אתה תמיד עיני ה' אלהיך בה] מרשית השנה ועד אחרית שנה: מראשית השנה נידון [29] מה יהא בסופה!

ממאי דתשרי הוא?

דכתיב (תהלים פא ד) תקעו בחדש שופר בכסה ליום חגנו - איזהו חג

עמוד ב

שהחדש [הירח] מתכסה בו [30]? הוי אומר זה ראש השנה, וכתיב (תהלים פא ה) כי חק לישראל הוא משפט לאלהי יעקב.

תנו רבנן: '(תהלים פא ה) כי חק לישראל הוא משפט לאלהי יעקב - מלמד שאין בית דין של מעלה נכנסין לדין אלא אם כן קידשו בית דין של מטה את החדש [31]'.

תניא אידך: 'כי חק לישראל הוא - אין לי אלא לישראל, לאומות העולם מנין? - תלמוד לומר: משפט לאלהי יעקב.

אם כן מה תלמוד לומר 'כי חק לישראל'?

מלמד שישראל נכנסין תחילה לדין';

כדרב חסדא, דאמר רב חסדא: מלך וציבור [32] - מלך נכנס תחילה לדין, שנאמר (מלכים א ח נט) [ויהיו דברי אלה אשר התחננתי לפני ה' קרבים אל ה' אלקינו יומם ולילה לעשות משפט עבדו ומשפט עמו ישראל דבר יום ביומו] 'משפט עבדו' [33] 'ומשפט עמו'.

מאי טעמא?

אי בעית אימא: לאו אורח ארעא למיקם מלכא אבראי, ואיבעית אימא: מקמי דליפוש חרון אף [34].

ולשמיטין:

מנלן [35]?

דכתיב (ויקרא כה ד) ובשנה השביעית שבת שבתון יהיה לארץ [שבת לה', שדך לא תזרע וכרמך לא תזמר] - וגמר 'שנה'–'שנה' מתשרי, דכתיב (דברים יא ב) [ארץ אשר ה' אלקיך דרש אתה, תמיד עיני ה' אלקיך בה] מרשית מראשית השנה [ועד אחרית שנה].

ולגמור 'שנה'-'שנה' מניסן, דכתיב (שמות יב ב) [החדש הזה לכם ראש חדשים] ראשון הוא לכם לחדשי השנה?

- דנין 'שנה' שאין עמה חדשים מ'שנה' שאין עמה חדשים [לומדים גזירה שוה בין פסוקים שיש בהן 'שנה' ואין מוזכר בהן 'חדש’], ואין דנין [מפסוק שיש בה] 'שנה' שאין עמה חדשים מ[פסוק שיש בה ]’שנה' שיש עמה [בפסוק] חדשים.

וליובלות:

יובלות - באחד בתשרי הוא? יובלות בעשרה בתשרי הוא, דכתיב (ויקרא כה ט) [והעברת שופר תרועה בחדש השבעי בעשור לחדש] ביום הכפורים תעבירו שופר [בכל ארצכם]!

הא מני? - רבי ישמעאל בנו של רבי יוחנן בן ברוקא היא, דתניא [ספרא בהר פרשתא ב פרק ב הלכה א]: '(ויקרא כה י) וקדשתם את שנת החמשים שנה [וקראתם דרור בארץ לכל ישביה; יובל הוא תהיה לכם ושבתם איש אל אחזתו, ואיש אל משפחתו תשבו] [36] - מה תלמוד לומר? לפי שנאמר 'ביום הכפורים' - יכול לא תהא מתקדשת אלא מיום הכפורים ואילך? - תלמוד לומר 'וקדשתם את שנת החמשים' - מלמד שמתקדשת והולכת מתחילתה; מכאן אמר רבי ישמעאל בנו של רבי יוחנן בן ברוקא: מראש השנה עד יום הכפורים לא היו עבדים נפטרין לבתיהן [37] ולא משתעבדין לאדוניהם [38], אלא אוכלין ושותין ושמחין ועטרותיהן בראשיהן [39]; כיון שהגיע יום הכפורים - תקעו בית דין בשופר, נפטרו עבדים לבתיהן, ושדות חוזרות לבעליהן'.

ורבנן?

שָנִים אתה מקדש [40] ואי אתה מקדש חדשים [41].

תניא אידך: ’[ויקרא כה,יא] יובל הִוא [שנת החמשים שנה תהיה לכם לא תזרעו ולא תקצרו את ספיחיה ולא תבצרו את נזריה] - מה תלמוד לומר? לפי שנאמר 'וקדשתם את שנת החמשים' [42] - יכול כשם שמתקדשת והולכת מתחילתה כך מתקדשת והולכת בסופה [43], ואל תתמה [44], שהרי מוסיפין מחול על קדש [45]? - תלמוד לומר: יובל היא [46] שנת החמשים: שנת החמשים אתה מקדש, ואי אתה מקדש שנת החמשים ואחת'!

הערות

עריכה
  1. ^ יובל שהוא תלוי בתקיעה
  2. ^ האי דלא חשיב במתניתין אלא ארבעה - לפי שלא מנה אלא ראשי שנים הבאים בראשי חדשים, ואין רגלים מן המנין, אלא כדאמרינן 'רגל שבו', ולהכי לא תני נמי ראש השנה דעומר ושתי הלחם
  3. ^ סתם לן תנא ברישא
  4. ^ דאי כבית הלל - הא אמרי בט"ו בו
  5. ^ תנא דמתניתין סתם ברישא 'אחד בשבט' - בראשי שנים, והדר פריש ואזיל בסיפא: באחד בשבט ראש השנה לאילן דברי בית שמאי, למימרא: דהא דסתם ברישא ארבעה ראשי שנים בראשי חדשים - לאו דברי הכל היא, אלא אבית שמאי קאי
  6. ^ לאו דוקא, דהא אחד באלול נמי פלוגתא היא: דרבי אליעזר ורבי שמעון אומרים באחד בתשרי, אלא אבית הלל קאי
  7. ^ מקרא הוא בספר תהלים [סה,יד]
  8. ^ מתלבשות הכבשים, שמתעברות
  9. ^ שהזריעה צומחת וניכרת יפה
  10. ^ בניסן, כשיגיע זמן הקציר והתבואה בקשים שלה, והרוח מנשבת והן נוקשים זו על זו נשמע הקול, ונראות כמשוררות; זמן עיבור בהמה דקה - חמישה חדשים [בכורות דף ח,א]
  11. ^ דסמוך לגמרו זמן חדש וישן שלהן לחידוש השנה
  12. ^ השיבולים
  13. ^ יש לך צאן המעטיפות ומתאחרות לקבל זכר עד ניסן
  14. ^ אבל רובן מאדר הוו
  15. ^ דדריש קרא
  16. ^ מיעוטא: שאין מתלבשות כרים עד
  17. ^ השיבלים
  18. ^ דאמר רובא בניסן ומיעוטא באדר
  19. ^ למיכתב
  20. ^ ראש השנה למעשרות - תשרי, דהכי תני ליה (לקמן דף יב,א) בברייתא; ותשרי סמוך לגמרו הוא: דכל ימות החמה מניחם ליבש בגרנות שבשדות
  21. ^ לתחילת שנות מלכים, כדפרישית בריש פרקין ( ב,ב)
  22. ^ כדאמרן בריש פרקין (דף ג,ב) דברי נחמיה בן חכליה
  23. ^ דאיצטריך לאשמועינן כדאמרן דמלכי אומות בתשרי - לית ליה הא דרב פפא דפריש ראש השנה לשנים דהכא - לשטרות, אלא
  24. ^ לפירושא דלשנים דמתניתין
  25. ^ ראש השנה לשנים =
  26. ^ לתקופת החמה ולבנה, לומר שמונין לברייתן והילוכן [של] תקופת החמה ומולדות הלבנה - מתשרי
  27. ^ לקמן (בפרקין י,ב)
  28. ^ ראש השנה לשנים, דתנן הכא - לדין תנא: שהקב"ה דן בתשרי את כל באי העולם כל הקורות אותם עד תשרי הבא
  29. ^ הנגזרות עליה
  30. ^ לרחוקים כגון שחרית לבני מערב וערבית לבני מזרח, לפי שקטנה היא סמוך לחידושה
  31. ^ והכי קאמר: אם קבעו ישראל את חק החדש - יהא משפט להקב"ה
  32. ^ כשהקב"ה דן אותם
  33. ^ שלמה קאמר ליה
  34. ^ בשביל עונות ציבור
  35. ^ ששנת שמיטה מקודשת מראש השנה ואסור בעבודת הקרקע
  36. ^ מכיון שאמר 'שבע שבתות שנים... והעברת שופר בחדש השביעי' [בפסוקים הקודמים ח-ט] - יודע אני שהיא שנת החמישים
  37. ^ דכתיב 'תעבירו שופר' והדר 'וקראתם דרור'
  38. ^ דכתיב 'וקדשתם את שנת החמישים'
  39. ^ אם רצה לשום עטרה בראשו להראות שיצא חפשי
  40. ^ כששנת היובל נכנסה מצוה על בית דין לומר "מקודשת השנה"
  41. ^ כרבי אליעזר ברבי שמעון, דאמר לקמן בפרק שני (דף כד,א) 'בין שנראה בזמנו בין שלא נראה בזמנו אין מקדשין אותו', ויליף טעמא מהכא
  42. ^ דילפינן מיניה שמתקדשת מתחלתה
  43. ^ אחר ראש השנה ותמשוך עד יום הכפורים
  44. ^ אם משמרין אותה בתוך שנה שלאחריה
  45. ^ כדאמרינן לקמן בשמעתין
  46. ^ מיעוטא היא