ביאור:בבלי ראש השנה דף ח

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה

מסכת ראש השנה: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה | למהדורה הרגילה

עמוד א (דלג לעמוד ב)

אודות הגמרא המבוארת

באדיבות "גמרא נוחה"
על שם נפתלי וחנה הולנדר
בעריכת הרב ישעיהו הכהן הולנדר
___________________________

בהערות שוליים מובאים דברי רש"י, הפניות למקורות, השלמת פסוקים והסברים מורחבים
מילים עם קו מתחתן – פירוש שצץ כאשר סמן העכבר מעל המילה
שינויי נוסחאות - צצים כאשר סמן העכבר מעל המלה "דק"ס", שהיא ראשי תיבות של "דקדוקי סופרים". השינויים מבוססים על מיזם "הכי גרסינן" באתר פרידברג, ו"מאגרים" של האקדמיה.
מילון ארמי–עברי בוויקימילון

והרי יובלות ^[1]?

רבי ישמעאל בנו של רבי יוחנן בן ברוקה היא.

ורב אשי אמר: ארבע ראשי השנים הם, שהן בארבע ראשי חדשים ^[2].

באחד בשבט ^[3] כבית שמאי ^[4]?

הכי קאמר ^[5]: 'שלשה - לדברי הכל ^[6]; באחד בשבט - מחלוקת בית שמאי ובית הלל'.

רבי אלעזר ורבי שמעון אומרים: [ראש השנה למעשר בהמה] באחד בתשרי:

אמר רבי יוחנן: ושניהם מקרא אחד דרשו, שנאמר ^[7] לבשו כרים הצאן ^[8] ועמקים יעטפו בר ^[9] יתרועעו אף ישירו ^[10]: רבי מאיר סבר: אימתי 'לבשו כרים הצאן'? - בזמן ש'עמקים יעטפו בר', ואימתי 'עמקים יעטפו בר'? - באדר: מתעברות באדר ויולדות באב; ראש השנה שלהן אלול ^[11];

רבי אלעזר ורבי שמעון אומרים: אימתי 'לבשו כרים הצאן'? - בזמן ש'יתרועעו ^[12] אף ישירו'; אימתי שבלים אומרות שירה? - בניסן; מתעברות בניסן ויולדות באלול - ראש השנה שלהן תשרי.

ואידך נמי - הא כתיב 'יתרועעו אף ישירו'?

ההוא באפלתא ^[13], דהויין בניסן ^[14].

ואידך נמי - הכתיב 'ועמקים יעטפו בר'?

ההוא בחרפייתא, דאתיין מאדר [שמקדימות ויולדות באדר].

בשלמא לרבי מאיר, ^[15] כדכתיב: 'לבשו כרים הצאן' - בזמן ש'עמקים יעטפו בר' ואיכא נמי ^[16] 'יתרועעו ^[17] אף ישירו'; אלא לרבי אלעזר ורבי שמעון ^[18] - איפכא מיבעי ליה ^[19]: 'לבשו כרים הצאן' בזמן ש'יתרועעו אף ישירו' ואיכא נמי ד'עמקים יעטפו בר'!?

אלא אמר רבא: דכולי עלמא 'לבשו כרים הצאן' בזמן ש'עמקים יעטפו בר' - באדר, והכא בהאי קרא קמיפלגי: (דברים יד כב) עשר תעשר [את כל תבואת זרעך היצא השדה שנה שנה] - בשני מעשרות הכתוב מדבר: אחד מעשר בהמה ואחד מעשר דגן; רבי מאיר סבר: מקיש מעשר בהמה למעשר דגן: מה מעשר דגן, סמוך לגמרו עישורו ^[20] - אף מעשר בהמה סמוך לגמרו עישורו; ורבי אלעזר ורבי שמעון סברי: מקיש מעשר בהמה למעשר דגן: מה מעשר דגן, ראש השנה שלו תשרי - אף מעשר בהמה ראש השנה שלו תשרי.

באחד בתשרי ראש השנה לשנים:

למאי הלכתא? אמר רב פפא: לשטרות ^[21], דתנן [שביעית פ"י מ"ה]: שטרי חוב המוקדמין פסולין והמאוחרין כשירין.

והתנן: באחד בניסן ראש השנה למלכים, ואמרינן: 'למאי הלכתא'? ואמר רב חסדא 'לשטרות'?

לא קשיא: כאן למלכי ישראל, כאן למלכי אומות העולם;

אלא הא דאמר רב חסדא: 'לא שנו אלא למלכי ישראל אבל למלכי אומות העולם מתשרי מנינן' - רב חסדא מתניתין אתא לאשמועינן?

לא! רב חסדא קראי אתא לאשמועינן ^[22].

ואיבעית אימא: רב חסדא ^[23] כרבי זירא מתני לה ^[24], דרבי זירא אמר: ^[25] לתקופה ^[26], ורבי אליעזר היא, דאמר 'בתשרי נברא העולם' ^[27].

רב נחמן בר יצחק אמר: לדין ^[28] דכתיב (דברים יא יב) [ארץ אשר ה' אלהיך דרש אתה תמיד עיני ה' אלהיך בה] מרשית השנה ועד אחרית שנה: מראשית השנה נידון ^[29] מה יהא בסופה!

ממאי דתשרי הוא?

דכתיב (תהלים פא ד) תקעו בחדש שופר בכסה ליום חגנו - איזהו חג

עמוד ב

שהחדש [הירח] מתכסה בו ^[30]? הוי אומר זה ראש השנה, וכתיב (תהלים פא ה) כי חק לישראל הוא משפט לאלהי יעקב.

תנו רבנן: '(תהלים פא ה) כי חק לישראל הוא משפט לאלהי יעקב - מלמד שאין בית דין של מעלה נכנסין לדין אלא אם כן קידשו בית דין של מטה את החדש ^[31]'.

תניא אידך: 'כי חק לישראל הוא - אין לי אלא לישראל, לאומות העולם מנין? - תלמוד לומר: משפט לאלהי יעקב.

אם כן מה תלמוד לומר 'כי חק לישראל'?

מלמד שישראל נכנסין תחילה לדין';

כדרב חסדא, דאמר רב חסדא: מלך וציבור ^[32] - מלך נכנס תחילה לדין, שנאמר (מלכים א ח נט) [ויהיו דברי אלה אשר התחננתי לפני ה' קרבים אל ה' אלקינו יומם ולילה לעשות משפט עבדו ומשפט עמו ישראל דבר יום ביומו] 'משפט עבדו' ^[33] 'ומשפט עמו'.

מאי טעמא?

אי בעית אימא: לאו אורח ארעא למיקם מלכא אבראי, ואיבעית אימא: מקמי דליפוש חרון אף ^[34].

ולשמיטין:

מנלן ^[35]?

דכתיב (ויקרא כה ד) ובשנה השביעית שבת שבתון יהיה לארץ [שבת לה', שדך לא תזרע וכרמך לא תזמר] - וגמר 'שנה'–'שנה' מתשרי, דכתיב (דברים יא ב) [ארץ אשר ה' אלקיך דרש אתה, תמיד עיני ה' אלקיך בה] מרשית מראשית השנה [ועד אחרית שנה].

ולגמור 'שנה'-'שנה' מניסן, דכתיב (שמות יב ב) [החדש הזה לכם ראש חדשים] ראשון הוא לכם לחדשי השנה?

- דנין 'שנה' שאין עמה חדשים מ'שנה' שאין עמה חדשים [לומדים גזירה שוה בין פסוקים שיש בהן 'שנה' ואין מוזכר בהן 'חדש’], ואין דנין [מפסוק שיש בה] 'שנה' שאין עמה חדשים מ[פסוק שיש בה ]’שנה' שיש עמה [בפסוק] חדשים.

וליובלות:

יובלות - באחד בתשרי הוא? יובלות בעשרה בתשרי הוא, דכתיב (ויקרא כה ט) [והעברת שופר תרועה בחדש השבעי בעשור לחדש] ביום הכפורים תעבירו שופר [בכל ארצכם]!

הא מני? - רבי ישמעאל בנו של רבי יוחנן בן ברוקא היא, דתניא [ספרא בהר פרשתא ב פרק ב הלכה א]: '(ויקרא כה י) וקדשתם את שנת החמשים שנה [וקראתם דרור בארץ לכל ישביה; יובל הוא תהיה לכם ושבתם איש אל אחזתו, ואיש אל משפחתו תשבו] ^[36] - מה תלמוד לומר? לפי שנאמר 'ביום הכפורים' - יכול לא תהא מתקדשת אלא מיום הכפורים ואילך? - תלמוד לומר 'וקדשתם את שנת החמשים' - מלמד שמתקדשת והולכת מתחילתה; מכאן אמר רבי ישמעאל בנו של רבי יוחנן בן ברוקא: מראש השנה עד יום הכפורים לא היו עבדים נפטרין לבתיהן ^[37] ולא משתעבדין לאדוניהם ^[38], אלא אוכלין ושותין ושמחין ועטרותיהן בראשיהן ^[39]; כיון שהגיע יום הכפורים - תקעו בית דין בשופר, נפטרו עבדים לבתיהן, ושדות חוזרות לבעליהן'.

ורבנן?

שָנִים אתה מקדש ^[40] ואי אתה מקדש חדשים ^[41].

תניא אידך: ’[ויקרא כה,יא] יובל הִוא [שנת החמשים שנה תהיה לכם לא תזרעו ולא תקצרו את ספיחיה ולא תבצרו את נזריה] - מה תלמוד לומר? לפי שנאמר 'וקדשתם את שנת החמשים' ^[42] - יכול כשם שמתקדשת והולכת מתחילתה כך מתקדשת והולכת בסופה ^[43], ואל תתמה ^[44], שהרי מוסיפין מחול על קדש ^[45]? - תלמוד לומר: יובל היא ^[46] שנת החמשים: שנת החמשים אתה מקדש, ואי אתה מקדש שנת החמשים ואחת'!

הערות עריכה

^ יובל שהוא תלוי בתקיעה
^ האי דלא חשיב במתניתין אלא ארבעה - לפי שלא מנה אלא ראשי שנים הבאים בראשי חדשים, ואין רגלים מן המנין, אלא כדאמרינן 'רגל שבו', ולהכי לא תני נמי ראש השנה דעומר ושתי הלחם
^ סתם לן תנא ברישא
^ דאי כבית הלל - הא אמרי בט"ו בו
^ תנא דמתניתין סתם ברישא 'אחד בשבט' - בראשי שנים, והדר פריש ואזיל בסיפא: באחד בשבט ראש השנה לאילן דברי בית שמאי, למימרא: דהא דסתם ברישא ארבעה ראשי שנים בראשי חדשים - לאו דברי הכל היא, אלא אבית שמאי קאי
^ לאו דוקא, דהא אחד באלול נמי פלוגתא היא: דרבי אליעזר ורבי שמעון אומרים באחד בתשרי, אלא אבית הלל קאי
^ מקרא הוא בספר תהלים [סה,יד]
^ מתלבשות הכבשים, שמתעברות
^ שהזריעה צומחת וניכרת יפה
^ בניסן, כשיגיע זמן הקציר והתבואה בקשים שלה, והרוח מנשבת והן נוקשים זו על זו נשמע הקול, ונראות כמשוררות; זמן עיבור בהמה דקה - חמישה חדשים [בכורות דף ח,א]
^ דסמוך לגמרו זמן חדש וישן שלהן לחידוש השנה
^ השיבולים
^ יש לך צאן המעטיפות ומתאחרות לקבל זכר עד ניסן
^ אבל רובן מאדר הוו
^ דדריש קרא
^ מיעוטא: שאין מתלבשות כרים עד
^ השיבלים
^ דאמר רובא בניסן ומיעוטא באדר
^ למיכתב
^ ראש השנה למעשרות - תשרי, דהכי תני ליה (לקמן דף יב,א) בברייתא; ותשרי סמוך לגמרו הוא: דכל ימות החמה מניחם ליבש בגרנות שבשדות
^ לתחילת שנות מלכים, כדפרישית בריש פרקין ( ב,ב)
^ כדאמרן בריש פרקין (דף ג,ב) דברי נחמיה בן חכליה
^ דאיצטריך לאשמועינן כדאמרן דמלכי אומות בתשרי - לית ליה הא דרב פפא דפריש ראש השנה לשנים דהכא - לשטרות, אלא
^ לפירושא דלשנים דמתניתין
^ ראש השנה לשנים =
^ לתקופת החמה ולבנה, לומר שמונין לברייתן והילוכן [של] תקופת החמה ומולדות הלבנה - מתשרי
^ לקמן (בפרקין י,ב)
^ ראש השנה לשנים, דתנן הכא - לדין תנא: שהקב"ה דן בתשרי את כל באי העולם כל הקורות אותם עד תשרי הבא
^ הנגזרות עליה
^ לרחוקים כגון שחרית לבני מערב וערבית לבני מזרח, לפי שקטנה היא סמוך לחידושה
^ והכי קאמר: אם קבעו ישראל את חק החדש - יהא משפט להקב"ה
^ כשהקב"ה דן אותם
^ שלמה קאמר ליה
^ בשביל עונות ציבור
^ ששנת שמיטה מקודשת מראש השנה ואסור בעבודת הקרקע
^ מכיון שאמר 'שבע שבתות שנים... והעברת שופר בחדש השביעי' [בפסוקים הקודמים ח-ט] - יודע אני שהיא שנת החמישים
^ דכתיב 'תעבירו שופר' והדר 'וקראתם דרור'
^ דכתיב 'וקדשתם את שנת החמישים'
^ אם רצה לשום עטרה בראשו להראות שיצא חפשי
^ כששנת היובל נכנסה מצוה על בית דין לומר "מקודשת השנה"
^ כרבי אליעזר ברבי שמעון, דאמר לקמן בפרק שני (דף כד,א) 'בין שנראה בזמנו בין שלא נראה בזמנו אין מקדשין אותו', ויליף טעמא מהכא
^ דילפינן מיניה שמתקדשת מתחלתה
^ אחר ראש השנה ותמשוך עד יום הכפורים
^ אם משמרין אותה בתוך שנה שלאחריה
^ כדאמרינן לקמן בשמעתין
^ מיעוטא היא

[1] יובל שהוא תלוי בתקיעה

[2] האי דלא חשיב במתניתין אלא ארבעה - לפי שלא מנה אלא ראשי שנים הבאים בראשי חדשים, ואין רגלים מן המנין, אלא כדאמרינן 'רגל שבו', ולהכי לא תני נמי ראש השנה דעומר ושתי הלחם

[3] סתם לן תנא ברישא

[4] דאי כבית הלל - הא אמרי בט"ו בו

[5] תנא דמתניתין סתם ברישא 'אחד בשבט' - בראשי שנים, והדר פריש ואזיל בסיפא: באחד בשבט ראש השנה לאילן דברי בית שמאי, למימרא: דהא דסתם ברישא ארבעה ראשי שנים בראשי חדשים - לאו דברי הכל היא, אלא אבית שמאי קאי

[6] לאו דוקא, דהא אחד באלול נמי פלוגתא היא: דרבי אליעזר ורבי שמעון אומרים באחד בתשרי, אלא אבית הלל קאי

[7] מקרא הוא בספר תהלים [סה,יד]

[8] מתלבשות הכבשים, שמתעברות

[9] שהזריעה צומחת וניכרת יפה

[10] בניסן, כשיגיע זמן הקציר והתבואה בקשים שלה, והרוח מנשבת והן נוקשים זו על זו נשמע הקול, ונראות כמשוררות; זמן עיבור בהמה דקה - חמישה חדשים [בכורות דף ח,א]

[11] דסמוך לגמרו זמן חדש וישן שלהן לחידוש השנה

[12] השיבולים

[13] יש לך צאן המעטיפות ומתאחרות לקבל זכר עד ניסן

[14] אבל רובן מאדר הוו

[15] דדריש קרא

[16] מיעוטא: שאין מתלבשות כרים עד

[17] השיבלים

[18] דאמר רובא בניסן ומיעוטא באדר

[19] למיכתב

[20] ראש השנה למעשרות - תשרי, דהכי תני ליה (לקמן דף יב,א) בברייתא; ותשרי סמוך לגמרו הוא: דכל ימות החמה מניחם ליבש בגרנות שבשדות

[21] לתחילת שנות מלכים, כדפרישית בריש פרקין ( ב,ב)

[22] כדאמרן בריש פרקין (דף ג,ב) דברי נחמיה בן חכליה

[23] דאיצטריך לאשמועינן כדאמרן דמלכי אומות בתשרי - לית ליה הא דרב פפא דפריש ראש השנה לשנים דהכא - לשטרות, אלא

[24] לפירושא דלשנים דמתניתין

[25] ראש השנה לשנים =

[26] לתקופת החמה ולבנה, לומר שמונין לברייתן והילוכן [של] תקופת החמה ומולדות הלבנה - מתשרי

[27] לקמן (בפרקין י,ב)

[28] ראש השנה לשנים, דתנן הכא - לדין תנא: שהקב"ה דן בתשרי את כל באי העולם כל הקורות אותם עד תשרי הבא

[29] הנגזרות עליה

[30] לרחוקים כגון שחרית לבני מערב וערבית לבני מזרח, לפי שקטנה היא סמוך לחידושה

[31] והכי קאמר: אם קבעו ישראל את חק החדש - יהא משפט להקב"ה

[32] כשהקב"ה דן אותם

[33] שלמה קאמר ליה

[34] בשביל עונות ציבור

[35] ששנת שמיטה מקודשת מראש השנה ואסור בעבודת הקרקע

[36] מכיון שאמר 'שבע שבתות שנים... והעברת שופר בחדש השביעי' [בפסוקים הקודמים ח-ט] - יודע אני שהיא שנת החמישים

[37] דכתיב 'תעבירו שופר' והדר 'וקראתם דרור'

[38] דכתיב 'וקדשתם את שנת החמישים'

[39] אם רצה לשום עטרה בראשו להראות שיצא חפשי

[40] כששנת היובל נכנסה מצוה על בית דין לומר "מקודשת השנה"

[41] כרבי אליעזר ברבי שמעון, דאמר לקמן בפרק שני (דף כד,א) 'בין שנראה בזמנו בין שלא נראה בזמנו אין מקדשין אותו', ויליף טעמא מהכא

[42] דילפינן מיניה שמתקדשת מתחלתה

[43] אחר ראש השנה ותמשוך עד יום הכפורים

[44] אם משמרין אותה בתוך שנה שלאחריה

[45] כדאמרינן לקמן בשמעתין

[46] מיעוטא היא

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

[25]

[26]

[27]

[28]

[29]

[30]

[31]

[32]

[33]

[34]

[35]

[36]

[37]

[38]

[39]

[40]

[41]

[42]

[43]

[44]

[45]

[46]