ביאור:בבלי ראש השנה דף טז
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
זרעים:
ברכות
מועד:
שבת
עירובין
פסחים
יומא
סוכה
ביצה
ראש השנה
תענית
מגילה
מועד קטן
חגיגה
נשים:
יבמות
כתובות
נדרים
נזיר
סוטה
גיטין
קידושין
נזיקין:
בבא קמא
בבא מציעא
בבא בתרא
סנהדרין
מכות
שבועות
ע"ז
הוריות
קדשים:
זבחים
מנחות
חולין
בכורות
ערכין
תמורה
כריתות
מעילה
תמיד
טהרות:
נידה
מסכת ראש השנה:
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח
יט
כ
כא
כב
כג
כד
כה
כו
כז
כח
כט
ל
לא
לב
לג
לד
לה |
למהדורה הרגילה
עמוד א (דלג לעמוד ב)
אודות הגמרא המבוארת באדיבות "גמרא נוחה"
|
משנה:
בארבעה פרקים [1] העולם נידון: בפסח על התבואה, בעצרת על פירות האילן, בראש השנה כל באי עולם עוברין לפניו כבני מרון [2], שנאמר (תהלים לג טו) היוצר יחד לבם המבין אל כל מעשיהם [3]; ובחג נידונין על המים.
גמרא:
הי תבואה?: אילימא הא תבואה דקיימא [4] - כל הני הרפתקי [5] דעדו עלה [6] - אימת איתדון?
אלא תבואה דמזדרעא [7].
למימרא דחד דינא [8] מתדנא? והתניא: 'תבואה שאירע בה קרי [9] או אונס קודם הפסח - נידונית לשעבר [10]; לאחר הפסח - נידונית להבא [11]; אדם שאירע בו קרי או אונס קודם יום הכפורים - נידון לשעבר [12]; לאחר יום הכפורים - נידון להבא' [13].
אמר רבא: שמע מינה: תרי דיני מתדנא [14].
אמר אביי: הלכך כי חזי אינש דמצלח זרעא אפלא [15] - ליקדים וליזרע חרפא [16], דעד דמטי למדייניה [17] קדים סליק [18].
מני מתניתין?: לא רבי מאיר ולא רבי יהודה ולא רבי יוסי ולא רבי נתן, דתניא: 'הכל נידונים בראש השנה, וגזר דין שלהם נחתם ביום הכפורים - דברי רבי מאיר;
רבי יהודה אומר: הכל נידונין בראש השנה וגזר דין שלהם נחתם כל אחד ואחד בזמנו: בפסח - על התבואה; בעצרת - על פירות האילן; בחג נידונין על המים, ואדם נידון בראש השנה, וגזר דין שלו נחתם ביום הכפורים;
רבי יוסי אומר: אדם נידון בכל יום, שנאמר (איוב ז יח) ותפקדנו לבקרים [לרגעים תבחננו].
רבי נתן אומר: אדם נידון בכל שעה, שנאמר [19] לרגעים תבחננו'!? וכי תימא לעולם רבי יהודה היא, וכי קתני מתניתין [20] - אגזר דין - אי הכי קשיא אדם [21]?
אמר רבא: האי - תנא דבי רבי ישמעאל היא, דתנא דבי רבי ישמעאל: 'בארבעה פרקים העולם נידון: בפסח על התבואה, בעצרת על פירות האילן, בחג נידונין על המים, ואדם נידון בראש השנה, וגזר דין שלו נחתם
ביום הכפורים'; וכי קתני מתניתין [22] - אתחלת דין [23].
אמר רב חסדא: מאי טעמא דרבי יוסי?
כדקאמר טעמיה 'ותפקדנו לבקרים'?!
אנן הכי קאמרינן [24]: מאי טעמא לא אמר כרבי נתן?
בחינה עיוני בעלמא היא [25].
פקידה נמי עיוני בעלמא היא [26]?
אלא אמר רב חסדא: טעמיה דרבי יוסי – מהכא: (מלכים א ח נט) [ויהיו דברי אלה אשר התחננתי לפני ה' קרבים אל ה' אלהינו יומם ולילה] לעשות משפט עבדו ומשפט עמו ישראל דבר יום ביומו;
ואמר רב חסדא: מלך וצבור - מלך נכנס תחלה לדין, שנאמר לעשות משפט עבדו ומשפט עמו ישראל;
מאי טעמא?
איבעית אימא: לאו אורח ארעא למיתב מלכא אבראי,
ואיבעית אימא: מקמי דליפוש חרון אף.
אמר רב יוסף: כמאן מצלינן האידנא אקצירי ואמריעי [27]?
כמאן? - כרבי יוסי [28]!
ואיבעית אימא: לעולם כרבנן, וכדרבי יצחק, דאמר רבי יצחק: יפה צעקה לאדם, בין קודם גזר דין בין לאחר גזר דין.
תניא: 'אמר רבי יהודה משום רבי עקיבא: מפני מה אמרה תורה הביאו עומר בפסח?
מפני שהפסח זמן תבואה הוא [29]; אמר הקדוש ברוך הוא: הביאו לפני עומר בפסח כדי שתתברך לכם תבואה שבשדות;
ומפני מה אמרה תורה הביאו שתי הלחם בעצרת?
מפני שעצרת זמן פירות האילן הוא; אמר הקדוש ברוך הוא: הביאו לפני שתי הלחם בעצרת כדי שיתברכו לכם פירות האילן [30];
ומפני מה אמרה תורה: נסכו מים בחג?
אמר הקדוש ברוך הוא: נסכו לפני מים בחג כדי שיתברכו לכם גשמי שנה, ואמרו לפני בראש השנה מלכיות זכרונות ושופרות מלכיות כדי שתמליכוני עליכם זכרונות כדי שיעלה זכרוניכם לפני לטובה; ובמה? בשופר'.
אמר רבי אבהו: למה תוקעין בשופר של איל? - אמר הקדוש ברוך הוא: תקעו לפני בשופר של איל, כדי שאזכור לכם עקידת יצחק בן אברהם, ומעלה אני עליכם כאילו עקדתם עצמכם לפני.
אמר רבי יצחק: למה תוקעין בראש השנה?
למה תוקעין? רחמנא אמר 'תקעו'!!?
אלא למה מריעין?
מריעין? רחמנא אמר(ויקרא כג כד) [דבר אל בני ישראל לאמר: בחדש השביעי באחד לחדש יהיה לכם שבתון] זכרון תרועה [מקרא קדש]!!?
אלא למה תוקעין ומריעין כשהן יושבין,
ותוקעין ומריעין כשהן עומדין? - כדי לערבב השטן [31].
ואמר רבי יצחק: כל שנה שאין תוקעין לה בתחלתה - מריעין לה בסופה; מאי טעמא? - דלא איערבב שטן.
ואמר רבי יצחק: כל שנה שרָשָה בתחלתה [32] - מתעשרת בסופה, שנאמר: (דברים יא יב: ארץ אשר ה' אלקיך דרש אתה; תמיד, עיני ה' אלקיך בה) מראשית השנה [ועד אחרית שנה]: 'מרשית' כתיב, 'ועד אחרית' - סופה שיש לה אחרית.
ואמר רבי יצחק: אין דנין את האדם אלא לפי מעשיו של אותה שעה [33], שנאמר (בראשית כא יד: וישמע אלהים את קול הנער ויקרא מלאך אלהים אל הגר מן השמים, ויאמר לה מה לך הגר; אל תיראי) כי שמע אלהים אל קול הנער באשר הוא שם [34]
ואמר רבי יצחק: שלשה דברים מזכירין עונותיו של אדם, אלו הן: קיר נטוי [35] ועיון תפילה [36] ומוסר דין על חבירו [37], דאמר רב חנן: כל המוסר דין על חבירו - הוא נענש תחלה שנאמר (בראשית טז ה) ותאמר שרי אל אברם חמסי עליך [אנכי נתתי שפחתי בחיקך, ותרא כי הרתה ואקל בעיניה; ישפט ה' ביני וביניך] וכתיב (בראשית כג ב: ותמת שרה בקרית ארבע הוא חברון בארץ כנען) ויבא אברהם לספוד לשרה ולבכותה [38].
ואמר רבי יצחק: ארבעה דברים מקרעין גזר דינו של אדם, אלו הן: צדקה, צעקה, שינוי השם, ושינוי מעשה [39].
צדקה, דכתיב (משלי י ב: לא יועילו אוצרות רשע) וצדקה תציל ממות;
צעקה, דכתיב (תהלים קז כח) ויצעקו אל ה' בצר להם וממצוקותיהם יוציאם;
שינוי השם, דכתיב (בראשית יז טו: ויאמר אלהים אל אברהם) שרי אשתך לא תקרא את שמה שרי כי שרה שמה, וכתיב [40] וברכתי אותה וגם נתתי ממנה לך בן [וברכתיה והיתה לגוים, מלכי עמים ממנה יהיו];
שינוי מעשה, דכתיב (יונה ג י) וירא האלהים את מעשיהם [כי שבו מדרכם הרעה] וכתיב [41] וינחם האלהים על הרעה אשר דבר לעשות להם ולא עשה;
ויש אומרים: אף שינוי מקום, דכתיב (בראשית יב א) ויאמר ה' אל אברם לך לך מארצך [וממולדתך ומבית אביך אל הארץ אשר אראך] והדר: [שם פסוק ב] ואעשך לגוי גדול [ואברכך ואגדלה שמך והיה ברכה].
ואידך?
ההוא זכותא דארץ ישראל הוא דאהניא ליה.
ואמר רבי יצחק: חייב אדם להקביל פני רבו ברגל, שנאמר (מלכים ב ד) מדוע את הולכת אליו היום לא חדש ולא שבת - מכלל דבחדש ושבת[42] איבעי לה למיזל.
ואמר רבי יצחק: חייב אדם לטהר את עצמו ברגל שנאמר: (בראשית יז טו: מבשרם לא תאכלו) ובנבלתם לא תגעו [טמאים הם לכם] [43].
תניא נמי הכי [ספרא שמיני פרשתא ב פרק ד ה"ח]: 'ובנבלתם לא תגעו - יכול יהו ישראל מוזהרין על מגע נבילה?
תלמוד לומר: (ויקרא כא א: ויאמר ה' אל משה) אמור אל הכהנים בני אהרן [ואמרת אלהם לנפש לא יטמא בעמיו] - בני אהרן מוזהרין, בני ישראל אין מוזהרין, והלא דברים קל וחומר: ומה טומאה חמורה - כהנים מוזהרין ישראלים אינן מוזהרין, טומאה קלה לא כל שכן! אלא מה תלמוד לומר ובנבלתם לא תגעו? – ברגל'.
אמר רבי כרוספדאי אמר רבי יוחנן: שלשה ספרים [44] נפתחין בראש השנה: אחד של רשעים גמורין, ואחד של צדיקים גמורין, ואחד של בינוניים: צדיקים גמורין נכתבין ונחתמין לאלתר לחיים; רשעים גמורין נכתבין ונחתמין לאלתר למיתה; בינוניים תלויין ועומדין מראש השנה ועד יום הכפורים; זכו - נכתבין לחיים; לא זכו נכתבין למיתה.
אמר רבי אבין: מאי קרא? - (תהלים סט כט) ימחו מספר חיים ועם צדיקים אל יכתבו: 'ימחו מספר' - זה ספרן של רשעים גמורין; 'חיים' - זה ספרן של צדיקים; 'ועם צדיקים אל יכתבו' - זה ספרן של בינוניים.
רב נחמן בר יצחק אמר מהכא: (שמות לב לב: ועתה, אם תשא חטאתם) ואם אין - מחני נא מספרך אשר כתבת: 'מחני נא' - זה ספרן של רשעים; 'מספרך' - זה ספרן של צדיקים; 'אשר כתבת' - זה ספרן של בינוניים.
תניא: 'בית שמאי אומרים: שלש כתות הן ליום הדין [45]: אחת של צדיקים גמורין, ואחת של רשעים גמורין [46] ואחת של בינוניים [47]: צדיקים גמורין נכתבין ונחתמין לאלתר לחיי עולם, רשעים גמורין נכתבין ונחתמין לאלתר לגיהנם, שנאמר: (דניאל יב ב) ורבים מישני אדמת עפר יקיצו אלה לחיי עולם ואלה לחרפות לדראון עולם; בינוניים יורדין לגיהנם
הערות עריכה
- ^ בשנה
- ^ מפרש בגמרא
- ^ בגמרא מפרש ליה
- ^ השתא במחובר ומוכנת לקצור
- ^ מקרות
- ^ שעברו עליה
- ^ שעתיד לזרוע במרחשון הבא
- ^ פעם אחת
- ^ כגון ברד או שדפון
- ^ קודם שנזרעה, דהיינו פסח של אשתקד
- ^ בפסח שאחר זריעתה
- ^ וביום הכפורים של אשתקד נגזר עליו
- ^ ביום הכפורים שעבר עכשיו בקרוב; וכן לשון משנה במסכת נדרים [פ"ח מ"א, דף ס,א] "קונם יין שאיני טועם חדש זה" - אסור בכל החדש כולו וראש החדש להבא - הוא ראש חודש שעבר עתה בקרוב, ומשום דקרי לההוא אשתקד 'שעבר' קרי להאי דלקמיה 'להבא'
- ^ קודם זריעתה וסמוך לקציר
- ^ חטה וכוסמת, שנזרעין במרחשון, שאין ממהרין להתבשל
- ^ השעורה ממהרת להתבשל, וזורעים אותה בשבט ואדר: דכיון דאפלא מצלח - שמע מינה לטובה נידון בפסח שעבר, לפיכך ימהר לזרוע בזריעה שניה
- ^ בפסח הבא
- ^ וגדל קצת ואינו ממהר שוב להתקלקל
- ^ סוף הפסוק שם
- ^ ארבעה פרקים
- ^ דתני מתניתין בראש השנה, ורבי יהודה ביום הכפורים אמר
- ^ ארבעה פרקים
- ^ אבל אגזר דין דאדם - ביום הכפורים
- ^ הכי קשיא לן
- ^ משום דקסבר 'בחינה אין זה דין', אלא בודק במעשיו
- ^ הלכך בדידיה נמי תיקשי לך: פקידה עיוני בעלמא הוא
- ^ מפרש במסכת נדרים (דף מט,ב) 'קצירי' - חולים; 'מריעי' - תלמידי חכמים, שהן תשושי כח
- ^ דאמר אדם נידון בכל יום, ויתפלל שידונו אותו לזכות, ולא יקנסוהו מיתה; דאי כרבנן דאמרי אין נידון אלא בראש השנה - הרי כבר נקנסה עליו
- ^ זמן שהתבואה נידונת בו
- ^ שתי הלחם ירצו על פירות האילן שהן מתירין להביא בכורים; שאין מביאין בכורים קודם לעצרת, דכתיב (שמות לד כב) בכורי קציר חטים; ואני שמעתי דרבי יהודה לטעמיה: דהא אזלא כמאן דאמר בסנהדרין (ע,ב) עץ שאכל אדם הראשון - חטה היתה
- ^ שלא ישטין; כשישמע ישראל מחבבין את המצוות - מסתתמין דבריו
- ^ שישראל עושין עצמן רשין בראש השנה לדבר תחנונים ותפילה כענין שנאמר תחנונים ידבר רש (משלי יח כג)
- ^ ואפילו הוא עתיד להרשיע לאחר זמן
- ^ ומצינו בבראשית רבה: אמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה: רבונו של עולם! מי שעתידין בניו להמית את בניך בצמא אתה מעלה לו באר, שנאמר (ישעיהו כא יג-יד) משא בערב וגו' לקראת צמא התיו מים: שהיו מוציאין לקראת הגולים מיני מלוחים ונודות נפוחים וכו' כדאיתא התם!? אמר להם: השעה - צדיק הוא או רשע? אמרו לו: צדיק; אמר להם 'באשר הוא שם' - איני דן את העולם אלא בשעתו.
- ^ ועובר תחתיו מזכיר עוונותיו, שאומר: "כלום ראוי זה ליעשות לו נס?" ומתוך כך הוא נבדק
- ^ סומך על תפילתו שתהא נשמעת ומתאמץ לכוין לבו
- ^ כמו ישפוט ה' ביני וביניך (בראשית טז ה); אומרים "כלום ראוי הוא שיענש חבירו על ידו?"
- ^ הוא קבר אותה
- ^ שב מרעתו
- ^ שם פסוק טז
- ^ שם, סוף הפסוק
- ^ ראה הסבר בביאור הגר"א סדר עולם פ"ג
- ^ וברגל משתעי קרא, כדמפרש ואזיל לקמיה בברייתא
- ^ ספרי זכרון של מעשה הבריות
- ^ כשיחיו המתים
- ^ רובם עונות
- ^ מחצה על מחצה