ביאור:בבלי ראש השנה דף יז

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה

מסכת ראש השנה: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה | למהדורה הרגילה

עמוד א (דלג לעמוד ב)

אודות הגמרא המבוארת

באדיבות "גמרא נוחה"
על שם נפתלי וחנה הולנדר
בעריכת הרב ישעיהו הכהן הולנדר
___________________________

בהערות שוליים מובאים דברי רש"י, הפניות למקורות, השלמת פסוקים והסברים מורחבים
מילים עם קו מתחתן – פירוש שצץ כאשר סמן העכבר מעל המילה
שינויי נוסחאות - צצים כאשר סמן העכבר מעל המלה "דק"ס", שהיא ראשי תיבות של "דקדוקי סופרים". השינויים מבוססים על מיזם "הכי גרסינן" באתר פרידברג, ו"מאגרים" של האקדמיה.
מילון ארמי–עברי בוויקימילון

ומצפצפין ^[1] ועולין, שנאמר: (זכריה יג ט) והבאתי את השלישית באש וצרפתים כצרוף את הכסף ובחנתים כבחון את הזהב הוא יקרא בשמי ואני אענה אותו [אמרתי עמי הוא, והוא יאמר ה' אלקי]; ועליהם אמרה חנה (שמואל א ב ו) ה' ממית ומחיה מוריד שאול ויעל;

בית הלל אומרים: 'ורב חסד' - מטה כלפי חסד ^[2], ועליהם אמר דוד (תהלים קטז א) אהבתי כי ישמע ה' את קולי [תחנוני], ועליהם אמר דוד כל הפרשה כולה.

[תהלים קטז,ו: שמר פתאים ה’] דלותי ולי יהושיע: פושעי ישראל בגופן ^[3] ופושעי אומות העולם בגופן יורדין לגיהנם ונידונין בה שנים עשר חדש; לאחר שנים עשר חדש גופן כלה ונשמתן נשרפת ורוח מפזרתן תחת כפות רגלי צדיקים, שנאמר (מלאכי ג כא) ועסותם רשעים כי יהיו אפר תחת כפות רגליכם [ביום אשר אני עשה אמר ה' צבאות]; אבל המינין ^[4] והמסורות ^[5] והמשומדים והאפיקורסים ^[6] שכפרו בתורה ^[7], ושכפרו בתחיית המתים, ושפירשו מדרכי צבור ^[8] ושנתנו חיתיתם בארץ חיים ^[9] ושחטאו והחטיאו את הרבים - כגון ירבעם בן נבט וחביריו - יורדין לגיהנם ונידונין בה לדורי דורות, שנאמר ^[10] ויצאו וראו בפגרי האנשים הפושעים בי [כי תולעתם לא תמות, ואשם לא תכבה, והיו דראון לכל בשר] - גיהנם כלה והן אינן כלין, שנאמר (תהלים מט טו: כצאן לשאול שַׁתּוּ, מָות יִרְעֵם, וירדו בם ישרים לַבֹּקֶר) וְצוּרָם ^[11] לְבַלוֹת שְׁאוֹל [מִזְּבוּל לו]. וכל כך למה? מפני שפשטו ידיהם בזבול ^[12], שנאמר 'מזבול לו' ואין זבול אלא בית המקדש, שנאמר (מלכים א ח יג) בנה בניתי בית זבול לך [מכון לשבתך עולמים], ועליהם אמרה חנה (שמואל א ב י) ה' יחתו מריביו [עלו בשמים ירעם ה' ידין אפסי ארץ, ויתן עז למלכו וירם קרן משיחו]’.

אמר רבי יצחק בר אבין: ופניהם דומין לשולי קדירה.

ואמר רבא: ואינהו משפירי שפירי בני מחוזא ^[13] ומקריין 'בני גיהנם' ^[14].

אמר מר: בית הלל אומרים 'ורב חסד' - מטה כלפי חסד, והכתיב (זכריה יג ט) 'והבאתי את השלישית באש'?

התם בפושעי ישראל בגופן.

פושעי ישראל בגופן? והא אמרת לית להו תקנתא ^[15]?

כי לית להו תקנה - ברוב עונות; הכא - מחצה עונות ומחצה זכיות, ואית בהו נמי עון דפושעי ישראל בגופן; לא סגיא ליה דלאו 'והבאתי את השלישית באש', ואם לאו - 'ורב חסד - מטה כלפי חסד', ועליהן אמר דוד (תהלים קטז א) אהבתי כי ישמע ה' [את קולי תחנוני]’.

דרש רבא: מאי דכתיב אהבתי כי ישמע ה'? - אמרה כנסת ישראל לפני הקדוש ברוך הוא: רבונו של עולם - אימתי אני אהובה לפניך? בזמן שאתה שומע קול תחנוני.

(תהלים קטז ו) [שמר פתאים ה’] דלותי ולי יהושיע: אף על פי שדלה אני מן המצות ^[16] - לי נאה להושיע ^[17].

פושעי ישראל בגופן - מאי ניהו?

אמר רב: קרקפתא דלא מנח תפילין.

פושעי אומות העולם בגופן? - אמר רב: בעבירה [עריות].

ושנתנו חיתיתם בארץ חיים? - אמר רב חסדא: זה פרנס המטיל אימה יתירה על הצבור שלא לשם שמים.

אמר רב יהודה אמר רב: כל פרנס המטיל אימה יתירה על הצבור שלא לשם שמים - אינו רואה בן תלמיד חכם, שנאמר (איוב לז כד) לכן יראוהו אנשים לא יראה כל חכמי לב.

^[18]

בית הלל אומרים: 'ורב חסד - מטה כלפי חסד' - היכי עביד?

רבי אלעזר אומר: כובשו ^[19], שנאמר: (מיכה ז יט) ישוב ירחמנו יכבוש עונותינו ^[20] [ותשליך במצלות ים כל חטאותם];

רבי יוסי בר חנינא אמר: נושא, שנאמר: (מיכה ז יח: מי אל כמוך) נושא עון ^[21] ועובר על פשע [לשארית נחלתו: לא החזיק לעד אפו כי חפץ חסד הוא];

תנא דבי רבי ישמעאל: מעביר ראשון ראשון ^[22] וכן היא המדה.

אמר רבא: ועון עצמו אינו נמחק ^[23], דאי איכא רובא עונות ^[24] מחשיב בהדייהו ^[25].

אמר רבא: כל המעביר על מדותיו ^[26] - מעבירין לו על כל פשעיו ^[27] שנאמר 'נושא עון ועובר על פשע': למי נושא עון? - למי שעובר על פשע.

רב הונא בריה דרב יהושע חלש, על רב פפא לשיולי ביה, חזייה דחליש ליה עלמא; אמר להו: צביתו ליה זוודתא ^[28]? לסוף איתפח ^[29]. הוה מיכסיף רב פפא למיחזייה.

אמרו ליה: מאי חזית?

אמר להו [רב הונא בריה דרב יהושע]: אִין, הכי הוה ^[30]; ואמר להו הקדוש ברוך הוא: הואיל ולא מוקים במיליה ^[31] - לא תקומו בהדיה ^[32], שנאמר 'נושא עון ועובר על פשע'; למי נושא עון? - לעובר פשע.

(מיכה ז יח- המשך הפסוק) 'לשארית נחלתו' - אמר רבי אחא בר חנינא: אליה ^[33] וקוץ בה ^[34]: 'לשארית נחלתו', ולא לכל נחלתו.

עמוד ב

למי שמשים עצמו כשירים.

רב הונא רמי: כתיב (תהלים קמה יז) 'צדיק ה' בכל דרכיו' וכתיב ^[35] וחסיד בכל מעשיו?

בתחלה 'צדיק ^[36]' ולבסוף 'חסיד' ^[37].

רבי אלעזר רמי: כתיב (תהלים סב יג) 'ולך ה' חסד', וכתיב ^[38] 'כי אתה תשלם לאיש כמעשהו'?

בתחלה 'כי אתה תשלם כמעשהו' ולבסוף ^[39] 'ולך ה' חסד'.

אילפי - ואמרי לה אילפא - רמי: כתיב (שמות לד ו: ויעבר ה' על פניו ויקרא ה' ה' אל רחום וחנון ארך אפים) ורב חסד - וכתיב 'ואמת'?

בתחלה 'ואמת', ולבסוף 'ורב חסד'.

[שם] ויעבור ה' על פניו ויקרא: אמר רבי יוחנן: אלמלא מקרא כתוב אי אפשר לאומרו; מלמד שנתעטף הקדוש ברוך הוא כשליח צבור והראה לו למשה סדר תפלה; אמר לו: 'כל זמן שישראל חוטאין - יעשו לפני כסדר הזה ואני מוחל להם;

ה' ה' ^[40] - אני הוא קודם שיחטא האדם, ואני הוא לאחר שיחטא האדם ויעשה תשובה ^[41];

אל רחום וחנון - אמר רב יהודה: ברית כרותה לשלש עשרה מדות ^[42] שאינן חוזרות ריקם, שנאמר (שמות לד י) [ויאמר] הנה אנכי כורת ברית ^[43] [נגד כל עמך אעשה נפלאת אשר לא נבראו בכל הארץ ובכל הגוים, וראה כל העם אשר אתה בקרבו את מעשה ה' כי נורא הוא, אשר אני עשה עמך].

אמר רבי יוחנן: גדולה תשובה שמקרעת גזר דינו של אדם, שנאמר (ישעיהו ו י) השמן לב העם הזה ואזניו הכבד ועיניו השע פן יראה בעיניו ובאזניו ישמע ולבבו יבין ושב ורפא לו.

אמר ליה רב פפא לאביי: ודלמא לפני גזר דין?

אמר ליה: 'ושב ורפא לו' כתיב: איזהו דבר שצריך רפואה? הוי אומר זה גזר דין.

מיתיבי: השב בינתים ^[44] מוחלים לו, לא שב בינתים - אפילו הביא כל אילי נביות שבעולם אין מוחלין לו!

לא קשיא: הא ביחיד הא בצבור.

מתיבי: '(דברים יא יב) [ארץ אשר ה' אלהיך דרש אתה תמיד] עיני ה' אלהיך בה [מרשית השנה ועד אחרית שנה] - עתים לטובה ^[45] עתים לרעה ^[46]; עתים לטובה כיצד? - הרי שהיו ישראל רשעים גמורין בראש השנה ופסקו להם גשמים מועטים, לסוף חזרו בהן: להוסיף עליהן אי אפשר שכבר נגזרה גזרה, אלא הקדוש ברוך הוא מורידן בזמנן על הארץ הצריכה להן ^[47] - הכל לפי הארץ;

עתים לרעה כיצד? הרי שהיו ישראל צדיקים גמורין בראש השנה, ופסקו עליהן גשמים מרובין, לסוף חזרו בהן: לפחות מהן אי אפשר, שכבר נגזרה גזרה! אלא הקדוש ברוך הוא מורידן שלא בזמנן ^[48] על הארץ שאינה צריכה להן ^[49]'; לטובה מיהא ליקרעיה לגזר דינייהו ולוסיף להו?

שאני התם דאפשר בהכי.

תא שמע: '(תהלים קז כג-כ) יורדי הים באניות עושי מלאכה במים רבים [כד] המה ראו מעשי ה' [ונפלאותיו במצולה] [כה] ויאמר ויעמד רוח סערה ותרומם גליו [כז] יחוגו וינועו כשכור [וכל חכמתם תתבלע] [כח] ויצעקו אל ה' בצר להם [וממצוקותיהם יוציאם] [לא] יודו לה' חסדו [ונפלאותיו לבני אדם] - עשה להן סימניות ^[50] כאכין ורקין שבתורה ^[51] לומר לך: צעקו קודם גזר דין - נענין ^[52], צעקו לאחר גזר דין - אינן נענין'?

הני נמי כיחידין דמו.

תא שמע: 'שאלה בלוריא הגיורת את רבן גמליאל: כתיב בתורתכם: (דברים י יז) [כי ה' אלהיכם הוא אלהי האלהים ואדני האדנים, האל הגדל הגבר והנורא] אשר לא ישא פנים [ולא יקח שחד], וכתיב (במדבר ו כו) ישא ה' פניו אליך [וישם לך שלום]?

נטפל לה רבי יוסי הכהן, אמר לה: אמשול לך משל למה הדבר דומה: לאדם שנושה בחבירו מנה, וקבע לו זמן בפני המלך, ונשבע לו בחיי המלך; הגיע זמן ולא פרעו - בא לפייס את המלך, ואמר לו: "עלבוני מחול לך; לך ופייס את חבירך"'

הכא נמי: כאן בעבירות שבין אדם למקום, כאן בעבירות שבין אדם לחבירו;

[המשך הברייתא] 'עד שבא רבי עקיבא ולימד:

הערות

^ צועקים ובוכים מתוך יסורין שעה אחת
^ הואיל ומחצה על מחצה הם - מטה את ההכרע לצד זכות ואין יורדין לגיהנם
^ לקמיה מפרש
^ תלמידי ישו הנוצרי אשר הפכו דברי אלהים חיים לרעה
^ מלשינים שמוסרים ממון ישראל ביד העובדי כוכבים
^ מבזה תלמידי חכמים
^ האומרים אין תורה מן השמים
^ הכי גרסינן: מדרכי ישראל; [’מדרכי ציבור' לא גרסינן, דהיינו כל הני דלעיל! והך מתניתא בסדר עולם, והכי גרסינן ליה התם: שפירשו מדרכי הצבור כגון המינין והמסורות כו';
^ לקמן מפרש
^ ישעיהו סו,בד
^ כמו 'וצורתם'
^ שהחריבו בתי המקדש בעוונם
^ מעונגים ושמינים היו
^ כך יקראו להם
^ דנעשין אפר; והכא 'וצרפתים כצרוף את הכסף' - שימרקו יסוריהן את עוונם
^ כגון בינוניים, שאין זכיותיהן מכריעין לתלות להם בזכותם
^ להטות כלפי חסד
^ רש"י ד"ה 'אמר רב יהודה' גרסינן ולא גרסינן 'דאמר'.
^ את כף המאזנים של זכות ומכריעין את העונות
^ יכרעו בו
^ מגביה כף מאזנים של עון
^ עון שבראשונים, הבאים לתתם לכף - מעבירו ושומטו, שאם היו מחצה על מחצה - כיון שחסר אחד מהן - יכרעו הזכיות
^ אלא מונח לצד אחד
^ בהדיה - ההוא עון
^ מתחשב בהדייהו למנות עם רשעים גמורים
^ שאינו מדקדק למדוד מדה למצערים אותו, ומניח מדותיו והולך לו; כמו אין מעבירין על המצות (יומא דף לג,א); אין מעבירין על האוכלין (עירובין דף סד,ב): מניחן והולך לו
^ אין מדת הדין מדקדקת אחריהן אלא מנחתן והולכת
^ הכינו לו צדה לדרך; מה היא צידת המתים? תכריכין!
^ נתרפא
^ מיתה נקנסה עלי
^ אינו מעמיד על מדותיו
^ לא תדקדקו אחריו
^ שמינה יש כאן
^ כלומר: דבר תנחומין יש כאן, אבל יש בתוכה דבר קשה שאינו שוה לכל
^ סוף הפסוק
^ במשפט אמת
^ נכנס לפנים מן השורה
^ סוף הפסוק
^ כשרואה שאין העולם מתקיים בדין
^ מדת רחמים
^ אני מרחם קודם שיחטא ואני מרחם אחר שיחטא אם ישוב
^ הללו, שם יזכירום ישראל בתפלת תעניתם -
^ על האמור למעלה
^ בין ראש השנה ליום הכפורים
^ פעמים שהעתים הנתונים לסוף השנה - לטובה היא, להקל עליה מן הפורענות הנגזר עליה בראש השנה
^ לפחות מן הטובה שפסקו לה
^ על השדות ועל הכרמים ועל הגנות
^ לפני הזריעה
^ ביערות ובמדברות
^ בין פסוק לפסוק יש סימנין הפוכין כזה: ] [נון הפוכה], באין לדרשה למעט את הדיבור
^ שהן מיעוטין
^ לא בכל שעה שיצעקו אל ה' בצר להם יוציאם ממצוקותיהם, אלא אם כן צעקו קודם גזר דין

[1] צועקים ובוכים מתוך יסורין שעה אחת

[2] הואיל ומחצה על מחצה הם - מטה את ההכרע לצד זכות ואין יורדין לגיהנם

[3] לקמיה מפרש

[4] תלמידי ישו הנוצרי אשר הפכו דברי אלהים חיים לרעה

[5] מלשינים שמוסרים ממון ישראל ביד העובדי כוכבים

[6] מבזה תלמידי חכמים

[7] האומרים אין תורה מן השמים

[8] הכי גרסינן: מדרכי ישראל; [’מדרכי ציבור' לא גרסינן, דהיינו כל הני דלעיל! והך מתניתא בסדר עולם, והכי גרסינן ליה התם: שפירשו מדרכי הצבור כגון המינין והמסורות כו';

[9] לקמן מפרש

[10] ישעיהו סו,בד

[11] כמו 'וצורתם'

[12] שהחריבו בתי המקדש בעוונם

[13] מעונגים ושמינים היו

[14] כך יקראו להם

[15] דנעשין אפר; והכא 'וצרפתים כצרוף את הכסף' - שימרקו יסוריהן את עוונם

[16] כגון בינוניים, שאין זכיותיהן מכריעין לתלות להם בזכותם

[17] להטות כלפי חסד

[18] רש"י ד"ה 'אמר רב יהודה' גרסינן ולא גרסינן 'דאמר'.

[19] את כף המאזנים של זכות ומכריעין את העונות

[20] יכרעו בו

[21] מגביה כף מאזנים של עון

[22] עון שבראשונים, הבאים לתתם לכף - מעבירו ושומטו, שאם היו מחצה על מחצה - כיון שחסר אחד מהן - יכרעו הזכיות

[23] אלא מונח לצד אחד

[24] בהדיה - ההוא עון

[25] מתחשב בהדייהו למנות עם רשעים גמורים

[26] שאינו מדקדק למדוד מדה למצערים אותו, ומניח מדותיו והולך לו; כמו אין מעבירין על המצות (יומא דף לג,א); אין מעבירין על האוכלין (עירובין דף סד,ב): מניחן והולך לו

[27] אין מדת הדין מדקדקת אחריהן אלא מנחתן והולכת

[28] הכינו לו צדה לדרך; מה היא צידת המתים? תכריכין!

[29] נתרפא

[30] מיתה נקנסה עלי

[31] אינו מעמיד על מדותיו

[32] לא תדקדקו אחריו

[33] שמינה יש כאן

[34] כלומר: דבר תנחומין יש כאן, אבל יש בתוכה דבר קשה שאינו שוה לכל

[35] סוף הפסוק

[36] במשפט אמת

[37] נכנס לפנים מן השורה

[38] סוף הפסוק

[39] כשרואה שאין העולם מתקיים בדין

[40] מדת רחמים

[41] אני מרחם קודם שיחטא ואני מרחם אחר שיחטא אם ישוב

[42] הללו, שם יזכירום ישראל בתפלת תעניתם -

[43] על האמור למעלה

[44] בין ראש השנה ליום הכפורים

[45] פעמים שהעתים הנתונים לסוף השנה - לטובה היא, להקל עליה מן הפורענות הנגזר עליה בראש השנה

[46] לפחות מן הטובה שפסקו לה

[47] על השדות ועל הכרמים ועל הגנות

[48] לפני הזריעה

[49] ביערות ובמדברות

[50] בין פסוק לפסוק יש סימנין הפוכין כזה: ] [נון הפוכה], באין לדרשה למעט את הדיבור

[51] שהן מיעוטין

[52] לא בכל שעה שיצעקו אל ה' בצר להם יוציאם ממצוקותיהם, אלא אם כן צעקו קודם גזר דין

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

[25]

[26]

[27]

[28]

[29]

[30]

[31]

[32]

[33]

[34]

[35]

[36]

[37]

[38]

[39]

[40]

[41]

[42]

[43]

[44]

[45]

[46]

[47]

[48]

[49]

[50]

[51]

[52]