הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה

מסכת ראש השנה: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה | למהדורה הרגילה

עמוד א (דלג לעמוד ב)

אודות הגמרא המבוארת

באדיבות "גמרא נוחה"
על שם נפתלי וחנה הולנדר
בעריכת הרב ישעיהו הכהן הולנדר
___________________________

בהערות שוליים מובאים דברי רש"י, הפניות למקורות, השלמת פסוקים והסברים מורחבים
מילים עם קו מתחתן – פירוש שצץ כאשר סמן העכבר מעל המילה
שינויי נוסחאות - צצים כאשר סמן העכבר מעל המלה "דק"ס", שהיא ראשי תיבות של "דקדוקי סופרים". השינויים מבוססים על מיזם "הכי גרסינן" באתר פרידברג, ו"מאגרים" של האקדמיה.
מילון ארמי–עברי בוויקימילון

מעשה שעברו יותר מארבעים זוג ועיכבן רבי עקיבא [בלוד; שלח לו רבן גמליאל: אם מעכב אתה את הרבים נמצאת מכשילן לעתיד לבא]:

תניא: אמר רבי יהודה: חס ושלום שרבי עקיבא עיכבן אלא שזפר ^[1], ראשה של גדר עיכבן, ושלח רבן גמליאל והורידוהו מגדולתו.

משנה:

אב ובנו שראו את החדש - ילכו; לא שמצטרפין זה עם זה, אלא שאם יפסל אחד מהן ^[2] - יצטרף השני עם אחר.

רבי שמעון אומר: אב ובנו וכל הקרובין כשרין לעדות החדש.

אמר רבי יוסי: מעשה בטוביה הרופא שראה את החדש בירושלים הוא ובנו ועבדו משוחרר, וקבלו הכהנים אותו ואת בנו ופסלו את עבדו, וכשבאו לפני בית דין קבלו אותו ואת עבדו ופסלו את בנו.

גמרא:

אמר רבי לוי: מאי טעמא דרבי שמעון? - דכתיב (שמות יב א-ב) ויאמר ה' אל משה ואל אהרן בארץ מצרים לאמר ^[3] החדש הזה לכם [ראש חדשים ראשון הוא לכם לחדשי השנה] - עדות זו תהא כשרה בכם ^[4].

ורבנן?

עדות זו תהא מסורה לכם ^[5].

אמר רבי יוסי מעשה בטוביה הרופא כו':

אמר רב חנן בר רבא: הלכתא כרבי שמעון.

אמר ליה רב הונא לרב חנן בר רבא: רבי יוסי ומעשה - ואת אמרת הלכתא כרבי שמעון?!

אמר לו: והא זמנין סגיאין אמרית קמיה דרב 'הלכתא כרבי שמעון' ולא אמר לי ולא מידי!

אמר ליה: היכי תנית ^[6]?

אמר ליה אפכא ^[7].

אמר ליה: משום הכי ^[8] לא אמר לך ולא מידי ^[9].

אמר טבי בריה דמרי טבי אמר מר עוקבא אמר שמואל: הלכתא כרבי שמעון.

משנה:

אלו הן הפסולין:

המשחק בקוביא ^[10],

ומלוי ברבית ^[11]

ומפריחי יונים ^[12],

וסוחרי שביעית ^[13],

ועבדים ^[14].

זה הכלל: כל עדות שאין האשה כשירה לה - אף הן אינן כשירין לה.

גמרא:

הא אשה כשירה לה ^[15] - אף הן כשירין לה?

אמר רב אשי: זאת אומרת: גזלן דדבריהם כשירין לעדות אשה ^[16].

משנה:

מי שראה את החדש ואינו יכול להלך - מוליכים אותו על החמור אפילו במטה ^[17], ואם צודה להם ^[18] לוקחין בידן מקלות ואם היתה דרך רחוקה - לוקחין בידם מזונות, שעל מהלך לילה ויום מחללין את השבת ויוצאין לעדות החדש שנאמר (ויקרא כג ד) אלה מועדי ה' [מקראי קדש] אשר תקראו אותם במועדם.

הדרן עלך ארבעה ראשי שנים

-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-==-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-

ראש השנה פרק שני אם אינן מכירין

משנה:

אם אינן מכירין אותו ^[19] - משלחין ^[20] עמו אחר להעידו ^[21].

בראשונה היו מקבלין עדות החדש מכל אדם; משקלקלו הבייתוסים ^[22] התקינו שלא יהו מקבלין אלא מן המכירין.

גמרא: מאי אחר - חד!?

עמוד ב

וחד מי מהימן ^[23]? והתניא: מעשה שבא הוא ^[24] ועדיו עמו 'להעיד עליו ^[25].

אמר רב פפא: מאי אחר? זוג אחר. הכי נמי מסתברא, דאי לא תימא הכי אם אינן מכירין אותו - מאי אותו? אילימא אותו - חד, וחד מי מהימן ^[26]? (תהלים פא ה) [כי חק לישראל הוא] משפט [לאלוקי יעקב] כתיב ביה! אלא מאי אותו? - אותו הזוג, הכי נמי: מאי אחר? זוג אחר.

וחד לא מהימן? והתניא: מעשה ברבי נהוראי שהלך אצל הָעד' להעיד עליו בשבת באושא ^[27]'?

אמרי: רבי נהוראי - סהדא אחרינא הוה בהדיה, והא דלא חשיב ליה - משום כבודו של רבי נהוראי ^[28].

רב אשי אמר: רבי נהוראי - סהדא אחרינא הוה באושא ^[29] ואזל רבי נהוראי לאצטרופי בהדיה.

אי הכי מאי למימרא?

מהו דתימא 'מספיקא ^[30] לא מחללינן שבתא' - קא משמע לן.

כי אתא עולא אמר: 'קדשוה לירחא במערבא'. אמר רב כהנא: לא מיבעיא עולא דגברא רבה הוא דמהימן, אלא אפילו איניש דעלמא נמי מהימן.

מאי טעמא?

כל מילתא דעבידא לאגלויי לא משקרי בה אינשי.

תניא נמי הכי: בא אחד בסוף העולם ואמר קדשו בית דין את החדש – נאמן.

בראשונה היו מקבלין עדות החדש מכל אדם וכו':

תנו רבנן [תוספתא ראש השנה פ"א ה"טו [ליברמן]]: 'מה קלקול קלקלו הבייתוסין? פעם אחת ^[31] בקשו בייתוסין להטעות את חכמים ^[32]; שכרו שני בני אדם בארבע מאות זוז ^[33], אחד משלנו ^[34] ואחד משלהם; שלהם העיד עדותו ויצא; שלנו - אמרו לו: אמור, כיצד ראית הלבנה?

אמר להם: עולה הייתי במעלה אדומים וראיתיו שהוא רבוץ בין שני סלעים ראשו דומה לעגל אזניו דומין לגדי קרניו דומות לצבי וזנבו מונחת לו בין ירכותיו והצצתי בו ונרתעתי ונפלתי לאחורי. ואם אין אתם מאמינים לי - הרי מאתים זוז צרורין לי בסדיני.

אמרו לו: מי הזקיקך לכך? אמר להם: שמעתי שבקשו בייתוסים להטעות את חכמים אמרתי אלך אני ואודיע להם, שמא יבואו בני אדם שאינם מהוגנין ויטעו את חכמים.

אמרו לו: מאתים זוז נתונין לך במתנה ^[35], והשוכרך ימתח על העמוד ^[36];

באותה שעה התקינו שלא יהו מקבלין אלא מן המכירין'.

משנה:

בראשונה היו משיאין משואות ^[37];

משקלקלו הכותים ^[38] - התקינו שיהו שלוחין יוצאין.

כיצד היו משיאין משואות?

מביאין כלונסאות ^[39] של ארז ארוכין ^[40] וקנים ועצי שמן ונעורת של פשתן ^[41] וכורך במשיחה ^[42] ועולה לראש ההר ומצית בהן את האור, ומוליך ומביא ומעלה ומוריד עד שהוא רואה את חבירו שהוא עושה כן בראש ההר השני, וכן בראש ההר השלישי.

ומאין היו משיאין משואות ^[43]?

מהר המשחה ^[44] לסרטבא ^[45], ומסרטבא לגרופינא, ומגרופינא לחוורן, ומחוורן לבית בלתין, ומבית בלתין לא זזו משם אלא מוליך ומביא ומעלה ומוריד עד שהיה רואה כל הגולה לפניו ^[46] כמדורת האש ^[47].

גמרא:

מאי משמע דמשיאין - לישנא דיקוד הוא?

דכתיב (שמואל ב ה כא) [ויעזבו שם את עצביהם] וישָׂאם דוד ואנשיו ומתרגמינן 'ואוקדינן דוד'.

תנו רבנן: 'אין משיאין משואות אלא על החדש שנראה בזמנו, לקדשו ^[48]; ואימתי משיאין? - לאור עיבורו ^[49].

למימרא דאחסר עבדינן, אמלא לא עבדינן.

מאי טעמא?

אמר רבי זירא: גזירה משום ראש חדש חסר ^[50] שחל להיות בערב שבת ^[51]. אימת עבדי? באפוקי שבתא, דאי אמרת נעביד נמי אמלא ^[52] – אתו

הערות

^ כך שמו
^ יכשל בפיו כשיבדקוהו, כד(לקמן כג,ב)
^ ב
^ ואף על פי שהם אחים
^ לחשובי הדור אני מוסר שיקבלו העדות ויקדשו החדש; ולא להכשיר קרובים בא
^ מתניתין קמיה דרב: מי המכשיר ומי הפוסל
^ תנינא: רבי יוסי אומר: אב ובנו וכל הקרובים כשירין; אמר רבי שמעון: מעשה בטוביה כו'
^ דאפכת דרבי שמעון לרבי יוסי-
^ כי אמרת 'הלכה כרבי שמעון' דהיינו דרבי יוסי
^ חתיכות של עצם שמשחקין בערבון, ואמור רבנן 'אסמכתא לא קניא' והרי הן גזלנין מדרבנן, דמדאורייתא אינו קרוי גזלן אלא החוטף מיד איש, כדכתיב (שמואל ב כג כא) ויגזל את החנית מיד המצרי
^ לא גזלן דאורייתא הוא, למפסליה משום אל תשת [ידך עם רשע להיות] עד חמס (שמות כג א), דהא מנפשיה יהיב ליה
^ היינו נמי כעין קוביא: "אי תקדמיה יונך ליוני"
^ עושין סחורה בפירות שביעית, דרחמנא אמר (ויקרא כה ו) לאכלה - ולא לסחורה (עבודה זרה סב א); ולפי שנחשדו כל אלו לעבור על דת מחמת ממון - חשדום להיות מעידים שקר על ידי ממון ושוחד
^ פסולי דאורייתא הוא, קל וחומר מאשה, כדאמרן בבבא קמא (פח,ב)
^ כגון להעיד על מיתת אדם להשיא את אשתו, ועל סוטה שנטמאת בסתירה שלא תשתה
^ להתירה להנשא; ודוקא גזלן דדבריהם, אבל גזלן דאורייתא, דחציף לעבור בפרהסיא - לא הכשירו חכמים לעדות אשה, ואף על פי שהכשירו את העבד ואת האשה דפסולי דאורייתא
^ אף בשבת
^ אם יש אורבים בדרך כמו 'ואתה צודה את נפשי' (שמואל א,כד). והבייתוסים והכותים הם היו אורבים להם לעכבם כדי להטעות את חכמים
^ אם אין בית דין מכירין את העד אם נאמן וכשר הוא
^ בית דין שבעירו
^ להעיד עליו לפני בית דין הגדול שמקדש את החדש
^ מפרש בגמרא
^ להכשירו לזה בחזקת נאמן
^ העד לפני בית דין בשבת להעיד על החדש
^ להחזיקו נאמן
^ לעדות החדש
^ כשישבה סנהדרין שם, ושם היו מקדשין את החדש
^ שהרי לא הוּזְכָר רבי נהוראי אלא ללמוד ממנו שאדם גדול כמותו נהג היתר בדבר ואין כבודו שנביא את ראיותינו אף מחבירו הקטן ממנו
^ המכיר את העד הזה
^ שמא אין אותו העד בביתו
^ שאירע יום שלשים של אדר בשבת ולא נראה חדש בזמנו
^ והבייתוסין מתאוין שיהא יום ראשון של פסח בשבת כדי שתהא הנפת העומר באחד בשבת ועצרת באחד בשבת, לפי שהן דורשין 'ממחרת השבת יניפנו' (ויקרא כג יא) - ממחרת שבת בראשית, כמשמעו
^ להעיד שראו את החדש היום
^ ולא הכירוהו
^ ותהא רשאי לעכבן ואף על פי שלא השלמת תנאי שלך לשוכרך, דיש רשות לבית דין לקנוס ממון ולעשותו הפקר, כדאמרינן ביבמות (דף פט,ב): 'מנין שהפקר בית דין הפקר? שנאמר 'וכל אשר לא יבא לשלשת הימים ... יחרם כל רכושו (עזרא י ח)
^ למלקות, כדאמרינן במסכת מכות (פ"ג מ"יב, דף כב,ב) כופת שתי ידיו על העמוד
^ לאחר שקדשו החדש, ולא היו צריכין לשכור שלוחים לשלוח לגולה להודיע, כי המשואות מודיעים אותן
^ והשיאו גם הם משואות שלא בזמן החדש, להטעות ישראל ובית דין לא היו משיאין משואות אלא בחדש שנתקדש ביום שלשים, כדאמרינן בפירקין; וכשלא היו משיאין לערב של יום שלשים - הכל יודעין שהחדש מעובר; ופעם אחת עיברו בית דין את החדש ולא השיאו משואות לערב שלשים והכותים השיאום בהרים שלהם והטעו את בני הגולה לעשותו חסר
^ פירטק"י בלע"ז
^ כדי שיראו למרחוק
^ כל אלו מרבים שלהבת
^ לונצ"י בלע"ז: קושרם בחוט של משיחה בראשי הכלונסיות
^ מה שם ההרים
^ מתחילין; הוא הר הזיתים שלפני ירושלים
^ עד שרואין שעושין כן בהר סרטבא
^ בני בבל, אנשי פומבדיתא, והמה מודיעין לכל בני מדינת בבל
^ מפרש בגמרא: מדורת אש לשון היסק גדול
^ להודיען שנתקדש
^ לערב יום שלשים נגהי לשון אחר:; יום שלשים קרוי 'יום עיבורו', כדאמרינן (לעיל דף יט,ב) על שני אדרים שמקדשין אותם ביום עיבוריהם; ועל שם שממנו מעברין את חדש היוצא קרוי 'יום עיבור'
^ ראש חודש הנקבע ביום שלשים, שהחדש היוצא נמצא עכשיו חסר
^ ולא נוכל לחלל שבת לאורו להשיא משואות ונשיא אותם למוצאי שבת
^ שנהא רגילין בין אחסר בין אמלא

[1] כך שמו

[2] יכשל בפיו כשיבדקוהו, כד(לקמן כג,ב)

[3] ב

[4] ואף על פי שהם אחים

[5] לחשובי הדור אני מוסר שיקבלו העדות ויקדשו החדש; ולא להכשיר קרובים בא

[6] מתניתין קמיה דרב: מי המכשיר ומי הפוסל

[7] תנינא: רבי יוסי אומר: אב ובנו וכל הקרובים כשירין; אמר רבי שמעון: מעשה בטוביה כו'

[8] דאפכת דרבי שמעון לרבי יוסי-

[9] כי אמרת 'הלכה כרבי שמעון' דהיינו דרבי יוסי

[10] חתיכות של עצם שמשחקין בערבון, ואמור רבנן 'אסמכתא לא קניא' והרי הן גזלנין מדרבנן, דמדאורייתא אינו קרוי גזלן אלא החוטף מיד איש, כדכתיב (שמואל ב כג כא) ויגזל את החנית מיד המצרי

[11] לא גזלן דאורייתא הוא, למפסליה משום אל תשת [ידך עם רשע להיות] עד חמס (שמות כג א), דהא מנפשיה יהיב ליה

[12] היינו נמי כעין קוביא: "אי תקדמיה יונך ליוני"

[13] עושין סחורה בפירות שביעית, דרחמנא אמר (ויקרא כה ו) לאכלה - ולא לסחורה (עבודה זרה סב א); ולפי שנחשדו כל אלו לעבור על דת מחמת ממון - חשדום להיות מעידים שקר על ידי ממון ושוחד

[14] פסולי דאורייתא הוא, קל וחומר מאשה, כדאמרן בבבא קמא (פח,ב)

[15] כגון להעיד על מיתת אדם להשיא את אשתו, ועל סוטה שנטמאת בסתירה שלא תשתה

[16] להתירה להנשא; ודוקא גזלן דדבריהם, אבל גזלן דאורייתא, דחציף לעבור בפרהסיא - לא הכשירו חכמים לעדות אשה, ואף על פי שהכשירו את העבד ואת האשה דפסולי דאורייתא

[17] אף בשבת

[18] אם יש אורבים בדרך כמו 'ואתה צודה את נפשי' (שמואל א,כד). והבייתוסים והכותים הם היו אורבים להם לעכבם כדי להטעות את חכמים

[19] אם אין בית דין מכירין את העד אם נאמן וכשר הוא

[20] בית דין שבעירו

[21] להעיד עליו לפני בית דין הגדול שמקדש את החדש

[22] מפרש בגמרא

[23] להכשירו לזה בחזקת נאמן

[24] העד לפני בית דין בשבת להעיד על החדש

[25] להחזיקו נאמן

[26] לעדות החדש

[27] כשישבה סנהדרין שם, ושם היו מקדשין את החדש

[28] שהרי לא הוּזְכָר רבי נהוראי אלא ללמוד ממנו שאדם גדול כמותו נהג היתר בדבר ואין כבודו שנביא את ראיותינו אף מחבירו הקטן ממנו

[29] המכיר את העד הזה

[30] שמא אין אותו העד בביתו

[31] שאירע יום שלשים של אדר בשבת ולא נראה חדש בזמנו

[32] והבייתוסין מתאוין שיהא יום ראשון של פסח בשבת כדי שתהא הנפת העומר באחד בשבת ועצרת באחד בשבת, לפי שהן דורשין 'ממחרת השבת יניפנו' (ויקרא כג יא) - ממחרת שבת בראשית, כמשמעו

[33] להעיד שראו את החדש היום

[34] ולא הכירוהו

[35] ותהא רשאי לעכבן ואף על פי שלא השלמת תנאי שלך לשוכרך, דיש רשות לבית דין לקנוס ממון ולעשותו הפקר, כדאמרינן ביבמות (דף פט,ב): 'מנין שהפקר בית דין הפקר? שנאמר 'וכל אשר לא יבא לשלשת הימים ... יחרם כל רכושו (עזרא י ח)

[36] למלקות, כדאמרינן במסכת מכות (פ"ג מ"יב, דף כב,ב) כופת שתי ידיו על העמוד

[37] לאחר שקדשו החדש, ולא היו צריכין לשכור שלוחים לשלוח לגולה להודיע, כי המשואות מודיעים אותן

[38] והשיאו גם הם משואות שלא בזמן החדש, להטעות ישראל ובית דין לא היו משיאין משואות אלא בחדש שנתקדש ביום שלשים, כדאמרינן בפירקין; וכשלא היו משיאין לערב של יום שלשים - הכל יודעין שהחדש מעובר; ופעם אחת עיברו בית דין את החדש ולא השיאו משואות לערב שלשים והכותים השיאום בהרים שלהם והטעו את בני הגולה לעשותו חסר

[39] פירטק"י בלע"ז

[40] כדי שיראו למרחוק

[41] כל אלו מרבים שלהבת

[42] לונצ"י בלע"ז: קושרם בחוט של משיחה בראשי הכלונסיות

[43] מה שם ההרים

[44] מתחילין; הוא הר הזיתים שלפני ירושלים

[45] עד שרואין שעושין כן בהר סרטבא

[46] בני בבל, אנשי פומבדיתא, והמה מודיעין לכל בני מדינת בבל

[47] מפרש בגמרא: מדורת אש לשון היסק גדול

[48] להודיען שנתקדש

[49] לערב יום שלשים נגהי לשון אחר:; יום שלשים קרוי 'יום עיבורו', כדאמרינן (לעיל דף יט,ב) על שני אדרים שמקדשין אותם ביום עיבוריהם; ועל שם שממנו מעברין את חדש היוצא קרוי 'יום עיבור'

[50] ראש חודש הנקבע ביום שלשים, שהחדש היוצא נמצא עכשיו חסר

[51] ולא נוכל לחלל שבת לאורו להשיא משואות ונשיא אותם למוצאי שבת

[52] שנהא רגילין בין אחסר בין אמלא

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

[25]

[26]

[27]

[28]

[29]

[30]

[31]

[32]

[33]

[34]

[35]

[36]

[37]

[38]

[39]

[40]

[41]

[42]

[43]

[44]

[45]

[46]

[47]

[48]

[49]

[50]

[51]

[52]

ביאור:בבלי ראש השנה דף כב

-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-==-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-

הערות