ויקיטקסט

ביאור:בבלי ראש השנה דף כד

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.



זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה


מסכת ראש השנה: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה | למהדורה הרגילה

עמוד א (דלג לעמוד ב)

אודות הגמרא המבוארת

באדיבות "גמרא נוחה"
על שם נפתלי וחנה הולנדר
בעריכת הרב ישעיהו הכהן הולנדר
___________________________

  • בהערות שוליים מובאים דברי רש"י, הפניות למקורות, השלמת פסוקים והסברים מורחבים
  • מילים עם קו מתחתן – פירוש שצץ כאשר סמן העכבר מעל המילה
  • שינויי נוסחאות - צצים כאשר סמן העכבר מעל המלה "דק"ס", שהיא ראשי תיבות של "דקדוקי סופרים". השינויים מבוססים על מיזם "הכי גרסינן" באתר פרידברג, ו"מאגרים" של האקדמיה.
  • מילון ארמי–עברי בוויקימילון

'גירי קא משדייא [1]'.

כמה היה גבוה ולאין היה נוטה [וכמה היה רחב?" אם אמר "לפני החמה" - לא אמר כלום. ואחר כך היו מכניסין את השני ובודקין אותו; אם נמצאו דבריהם מכוונים - עדותן קיימת, ושאר כל הזוגות שואלין אותן ראשי דברים; לא שהיו צריכים להם אלא כדי שלא יצאו בפחי נפש בשביל שיהו רגילים לבוא]:

תנא חדא: "לצפונה" - דבריו קיימין, "לדרומה" - לא אמר כלום;

והתניא איפכא: "לדרומה" - דבריו קיימין, "לצפונה" - לא אמר כלום!?

לא קשיא: כאן בימות החמה כאן בימות הגשמים [2].

_________________________________________________________________

INSIGHTS INTO THE DAILY DAF

brought to you by Kollel Iyun Hadaf of Yerushalayim

daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il

_________________________________________________________________

Rosh Hashanah 24

1</ref> THE MOON IS HERE, THE MOON IS THERE

OPINIONS: The Gemara answers two apparently contradictory Beraisos by saying that sometimes the moon can be seen to the north and sometimes it can be seen to the south. In the wintertime, the moon can be seen to the north, and in the summertime, it can be seen to the south. What does this mean?

[3] RASHI explains that the sun sets at a different point on the western horizon each day, depending on the season. It sets further south on the western horizon in the winter, and further north in the summer [4]. However, Rashi says, at the time of the new moon, the moon *always* appears at the "south-west corner." [5] Therefore, on the shortest day of winter [6], when the sun sets farthest south along the western horizon, since the moon reaches the south-westerly point at which the sun will set slightly before the sun does [7], it is seen slightly to the north of the sun [8]. Likewise, when the sun sets in the *northern* side of the western horizon [9] the moon still appears close to the southern corner, and thus it will be seen further south than the sun [10].

How is this possible? The moon always follows approximately the same path as the sun and stars when circling the earth, and therefore the new moon, which is right behind the sun, always sets in approximately the same place that the sun sets! When the sun sets to the north-west, so does the moon. How can Rashi write that the place where the moon sets does not change depending on the season? As the place of the sunset changes, the place of the moonset also changes! In addition, how can the new moon ever be seen "ahead" of the sun! By definition, the Molad is the point at which the moon passes the sun from west to east, and after the Molad it *must* be more to the east of [11] the sun. [12]

Perhaps Rashi had some other intention [13].

[14] RABEINU CHANANEL offers a different approach to the Sugya, which can be easily understood with the help of the following introductory remark:

As Rashi explained, the point at which the sun sets continuously changes through the seasons. The path in which the sun [15] is seen to travel is called the ecliptic. It is only on this path that the sun is seen to be circling the earth once a day [16], and it is along this path that the 12 constellations referred to as the "Mazalos" [17] lie. Each month, another of the 12 Mazalos poses as the backdrop for the sun, since the sun slowly "slides back" along its path almost one degree per day. [18] In this manner the sun travels through the entire zodiac, a full 360 degrees, through the course of the solar year [19]. With this in mind, it is evident that the point which is one degree behind the sun on the ecliptic will meet the horizon in the place where the sun will meet the horizon the following day.

The new moon is first seen when it is 9 to 15 degrees "behind" [20] the sun [21]. The moon travels on approximately the same path as the sun [22]. If so, when it is 9 to 15 degrees behind the sun, it will set at the point on the horizon where the sun will set in another 9 to 15 days. Therefore, from Tekufas Teves to Tekufas Tamuz [23], the moon will be setting further north of the sun, since the sun is setting progressively more north each day. The opposite will occur in the opposite season; from Tekufas Tamuz to Tekufas Teves [24]; the moon will set further south of the sun. That is what the Gemara means when it says that in the summertime, the moon sets to the south of the sun, and in the wintertime, the moon sets to the north of the sun. [25]

This is a novel interpretation of the word "summertime" [26], a term which normally refers to the period from Tekufas Nisan to Tekufas Tishrei [27], and not from Tekufas Tamuz to Tekufas Teves [28]. However, Rabeinu Chananel cites a Yerushalmi which supports this interpretation, clearly stating that the moon is to the north of the sun between Tekufas Teves and Tekufas Tamuz.

Some suggest that this is what Rashi means as well when he describes the sun as moving from the north to the south. Rashi writes that the moon is always in the south-west when it is new. He means that it is in the *western* part of the sky [29], and it is always *south* of the sun before it sets [30].

Why does Rashi write that "most" of the summer months the new moon is setting to the south? The moon sets to the south of the sun *all* of the summer months!

The first answer is that at the end of the "summer" season, within about four days of the winter solstice, the moon sets where the sun will be setting five days *after* the solstice, which is in the other direction [31], as we explained above. The second answer is that the moon has another movement that is independent of the sun, because it does not orbit in *exactly* the same path as the sun [32]. The path of the moon is inclined at about 5 degrees to the path of the ecliptic. Whether the moon travels to the north of [33] or south of [34] the ecliptic varies over an 18 year cycle known as the "Saros cycle." [35] Thus, on rare occasions the moon's 5 degree incline south of the ecliptic at the time of the new moon will offset its 9 to 15 degrees distance from the sun which causes it to set north of the point of sunset from Teves to Tamuz. Because of its southern inclination, it can end up setting slightly to the south of the point of sunset and not to the north [36].

[37]

[38] The PERUSH HA'RAMBAM on Maseches Rosh Hashanah explains the Gemara in a simple manner. As Rashi explained, the sun sets exactly at the midpoint of the western horizon in Tekufas Tishrei [39], and it sets south of the midpoint of the horizon from Tekufas Tishrei until Tekufas Nisan [40]. From Tekufas Nisan until Tekufas Tishrei, it sets to the north of the midpoint of the western horizon. At the time that the sun sets to the northern part of the horizon, the new moon -- which is only a few degrees behind the sun -- also sets along the northern half of the horizon. When the Beraisa says that it sets to the north in the wintertime, it means that both the *sun and the moon* set along the northern half of the horizon from Tekufas Nisan to Tekufas Tishrei [41]. The Beraisa is talking about both the sun and the moon, and it is referring to the north or south of the western horizon and not to the moon's position relative to the sun.

תנו רבנן: 'אחד אומר "גבוה שתי מרדעות" ואחד אומר "שלשה" - עדותן קיימת; אחד אומר "שלשה" ואחד אומר "חמשה" - עדותן בטילה, אבל מצטרפין לעדות אחרת [42]'.

תנו רבנן: "ראינוהו במים [43]", "ראינוהו בעששית [44]", "ראינוהו בעבים [45]" - אין מעידין עליו; "חציו במים", "חציו בעבים", "חציו בעששית" - אין מעידין עליו.

השתא כולו אמרת 'לא', חציו מבעיא?

אלא הכי קאמר: "חציו במים חציו ברקיע", "חציו בעבים חציו ברקיע", "חציו בעששית חציו ברקיע" - אין מעידין.

תנו רבנן: "ראינוהו ושוב לא ראינוהו" - אין מעידין עליו.

כל הכי חזו לה ואזלי [46]?

אמר אביי: הכי קאמר: "ראינוהו מאלינו, ושבנו לראותו מדעתנו [47] ולא ראינוהו" - אין מעידין עליו; מאי טעמא? - אימור כוביתא דעיבא [48] בעלמא הוא דחזי.

משנה:

ראש בית דין אומר "מקודש", וכל העם עונין אחריו "מקודש מקודש".

בין שנראה בזמנו בין שלא נראה בזמנו מקדשין אותו.

רבי אלעזר ברבי צדוק אומר: אם לא נראה בזמנו אין מקדשין אותו, שכבר קידשוהו שמים.

גמרא:

ראש בית דין וכו':

מנהני מילי?

אמר רבי חייא בר גמדא אמר רבי יוסי בן שאול אמר רבי: אמר קרא: (ויקרא כג מד) וידבר משה את מועדי ה' [אל בני ישראל] - מכאן שראש בית דין אומר "מקודש".

וכל העם עונין אחריו "מקודש מקודש" מנלן?

אמר רב פפא" אמר קרא: (ויקרא כג) 'אשר תקראו אותם' קרי ביה 'אתם'.

'קרי ביה'- למעשה 'כתיב ביה': בויקרא כג בשלש פסוקים מופיע הבטוי 'אשר תקראו אתם' והקרי הוא 'אותם'

ויקרא כג,ב: דבר אל בני ישראל ואמרת אלהם: מועדי ה' אשר תקראו אתם מקראי קדש אלה הם מועדי

ויקרא כג,ד: אלה מועדי ה', מקראי קדש, אשר תקראו אתם במועדם

ויקרא כג,לז: אלה מועדי ה', אשר תקראו אתם מקראי קדש, להקריב אשה לה' עלה ומנחה זבח ונסכים דבר יום ביומו

רב נחמן בר יצחק אמר: (ויקרא כג ב) [דבר אל בני ישראל ואמרת אלהם: מועדי ה' אשר תקראו אתם מקראי קדש] אלה הם מועדי' - הם יאמרו מועדי.

"מקודש מקודש" תרי זימני למה לי?

דכתיב 'מקראי קדש' [49].

רבי אלעזר ברבי צדוק אומר: אם לא נראה בזמנו - אין מקדשין אותו [50] [שכן קידשוהו שמים]:

תניא: 'פלימו אומר: בזמנו אין מקדשין אותו, שלא בזמנו מקדשין אותו;

רב אלעזר [ברבי צדוק] אומר: בין כך ובין כך אין מקדשין אותו, שנאמר (ויקרא כה י) וקדשתם את שנת 'החמשים [שנה וקראתם דרור בארץ לכל ישביה; יובל הוא תהיה לכם ושבתם איש אל אחזתו ואיש אל משפחתו תשבו] - שנים אתה מקדש, ואי אתה מקדש חדשים.

אמר רב יהודה אמר שמואל: הלכה כרבי אלעזר ברבי צדוק.

אמר אביי: אף אנן נמי תנינא: ראוהו בית דין וכל ישראל, נחקרו העדים ולא הספיקו לומר "מקודש" עד שחשיכה - הרי זה מעובר. 'מעובר' - אִין [51], 'מקודש' - לא [52]!

'מעובר' איצטריכא ליה [53]: סלקא דעתך אמינא הואיל וראוהו בית דין וכל ישראל איפרסמא ולא ליעברוה [54] - קא משמע לן.

משנה:

דמות צורות לבנה היו לו לרבן גמליאל בטבלא ובכותל בעלייתו שבהן מראה את ההדיוטות ואומר "הכזה ראית או כזה"?

גמרא:

ומי שרי? והכתיב (שמות כ יט) לא תעשון אתי [אלהי כסף ואלהי זהב לא תעשו לכם]- לא תעשון כדמות שמשיי [55]?

אמר אביי: לא אסרה תורה אלא שמשין שאפשר לעשות כמותן, כדתניא: 'לא יעשה אדם בית תבנית היכל, אכסדרה, תבנית אולם, חצר כנגד עזרה, שלחן כנגד שלחן, מנורה כנגד מנורה, אבל עושה

עמוד ב

של חמשה [56] ושל ששה [57] ושל שמונה, ושל שבעה לא יעשה אפילו של שאר מיני מתכות [58];

רבי יוסי בר יהודה אומר: אף של עץ לא יעשה [59], כדרך שעשו מלכי בית חשמונאי.

אמרו לו: משם ראייה? שפודין של ברזל היו, וחיפום בבעץ [60]; העשירו - עשאום של כסף, חזרו העשירו עשאום של זהב'.

ושמשין שאי אפשר לעשות כמותן, מי שרי? והתניא [מכילתא דרבי ישמעאל יתרו - מסכת דבחדש יתרו, פרשה י ד"ה לא תעשון]: '(שמות כ יט) לא תעשון אתי [אלהי כסף ואלהי זהב לא תעשו לכם]- לא תעשון כדמות שמשיי המשמשין לפני במרום'!

אמר אביי: לא אסרה תורה אלא דמות ארבעה פנים בהדי הדדי [61];

אלא מעתה פרצוף אדם לחודיה תשתרי [62]? אלמה תניא כל הפרצופות מותרין חוץ מפרצוף אדם?

אמר רב הונא בריה דרב אידי: מפרקיה דאביי שמיעא לי: 'לא תעשון אתי' - לא תעשון אותי.

ושאר שמשין מי שרי? והא תניא: לא תעשון אתי - לא תעשון כדמות שמשיי המשמשין לפני במרום, כגון אופנים ושרפים וחיות הקודש ומלאכי השרת?

אמר אביי: לא אסרה תורה אלא שמשין שבמדור העליון [63].

ושבמדור התחתון מי שרי? והתניא [על הפסוק שמות כ,ג: לא תעשה לך פסל וכל תמונה אשר בשמים ממעל ואשר בארץ מתחת ואשר במים מתחת לארץ]: אשר בשמים - לרבות חמה ולבנה כוכבים ומזלות; ממעל - לרבות מלאכי השרת!

כי תניא ההיא - לעבדם.

אי 'לעבדם' - אפילו שלשול קטן נמי!?

אין הכי נמי, דתניא: אשר בארץ - לרבות הרים וגבעות ימים ונהרות אפיקים [64] וגאיות; מתחת - לרבות שלשול [65] קטן.

ועשייה גרידתא מי שרי? והתניא: 'לא תעשון אתי - לא תעשון כדמות שמשיי המשמשין לפני כגון חמה ולבנה כוכבים ומזלות'!

שאני רבן גמליאל, דאחרים [66] עשו לו.

והא רב יהודה, [67] דאחרים עשו לו [68], ואמר ליה שמואל לרב יהודה: "שיננא! סמי עיניה דדין [69]!" [70].

התם חותמו בולט הוה, ומשום חשדא [71], כדתניא: 'טבעת: חותמו בולט אסור להניחה [72], ומותר לחתום בה [73]; חותמו שוקע - מותר להניחה ואסור לחתום בה [74]'.

ומי חיישינן לחשדא? והא ההיא בי כנישתא ד'שף ויתיב' בנהרדעא [75], דהוה ביה אנדרטא [76], והוו עיילי רב ושמואל ואבוה דשמואל ולוי ומצלו התם ולא חיישי לחשדא!

רבים שאני.

והא רבן גמליאל יחיד הוא [77]?

כיון דנשיא הוא - שכיחי רבים גביה.

איבעית אימא: דפרקים הוה;

ואיבעית אימא: להתלמד עבד, וכתיב (דברים יח יט) (דברים יח יט: כי אתה בא אל הארץ אשר ה' אלהיך נתן לך) לא תלמד לעשות [כתועבת הגוים ההם] - אבל אתה למד להבין ולהורות.

משנה:

מעשה שבאו שנים ואמרו "ראינוהו שחרית במזרח [78]

הערות עריכה

  1. ^ החמה הזאת - חצים היא יורה להלחם בכופרין בה, שהיורה בקשת נותן פגימת הקשת לצד פניו
  2. ^ בימות החמה, כגון ביום ארוך של תקופת תמוּז - חמה שוקעת לסוף מערב לצד צפון, כדתניא בעירובין (דף נו): "חמה יוצאת ביום ארוך ושוקעת ביום ארוך - זהו פני צפון; חמה יוצאת ביום קצר ושוקעת ביום קצר - זהו פני דרום." ניסן ותשרי - חמה יוצאת בחצי מזרח ושוקעת בחצי מערב. תקופת ניסן - היום והלילה שוין: חמה יוצאת בחצי מזרח ומהלכת חצי מזרח וכל דרום וחצי מערב ושוקעת, ובלילה סובבת למעלה מן הכיפה חצי מערב וכל צפון וחצי מזרח וְזוֹרחת, ולמחרת התחיל היום להיות זורח מעט מכנגד חצי מזרח לצד צפון' ושוקע להלן מחצי מערב לצד צפון' וכן כל יום ויום נמשכת מעט בין בזריחה בין בשקיעה, וכשמגיע יום תקופת תמוּז היא זורחת בקרן מזרחית צפונית, ומהלכת שלש רוחות, ושוקעת בקרן צפונית מערבית; ומשם ואילך הימים מתמעטין והחמה נמשכת מעט מעט בזריחתה ובשקיעתה לצד דרום, וכשמגיע תקופת תשרי - יוצאת בחצי מזרח ושוקעת בחצי מערב, והיום והלילה שוין, ועוד מושכת והולכת לצד דרום עד תקופת טבת, ואותו היום יוצאת בקרן מזרחית דרומית ושוקעת בקרן דרומית מערבית, ומשם ואילך נמשכת לאחוריה לצד צפון לזריחתה: מרבה הילוכה לצד צפון מעט ושוקעת, וכן תמיד עד תקופת ניסן: יוצאת בחצי מזרח ושוקעת בחצי מערב; נמצאת בימות החמה מהלכת רוב רוח מערבית לפני שקיעתה, ופעמים כולה, וכל ימות הגשמים אינה מהלכת אלא מיעוט מערב, ופעמים שאינה נכנסת בו אלא דבר מועט; והלבנה לעולם בחידושה בקרן מערבית דרומית, הלכך: בימות הגשמים, שאין החמה נכנסת למערב אלא בשקיעתה - הלבנה קודמת לתוך המערב - נמצאת לבנה בצפון, ובימות החמה, שהחמה במערב הרבה - היא קודמת הלבנה ברוב החדשים לצד צפון, נמצאת לבנה בדרום
  3. ^ a
  4. ^ see Graphic #1
  5. ^ Rashi implies that it appears there slightly *before* the moment at which the sun sets.
  6. ^ the winter solstice
  7. ^ i.e. before sunset
  8. ^ that is, *ahead* of the sun in its circuit of the earth -- see Rashi on the Mishnah regarding north and south of the sun
  9. ^ in the summer
  10. ^ "behind" the sun
  11. ^ or "behind"
  12. ^ See TOSFOS 20b DH Chatzos, who asks a similar question on Rashi.
  13. ^ see below, b
  14. ^ b
  15. ^ as well as the moon and planets
  16. ^ and in which eclipses occur; hence the name "ecliptic"
  17. ^ zodiacal constellations
  18. ^ That is, from the perspective of any given point on earth, the sun along with the stars and the planets draw a full circle around the earth once per day. This is due to the 24-hour rotation of the earth. Relative to the stars of the zodiac, the sun slides back almost one degree every day. This is due to the 365 day revolution of the earth around the sun.
  19. ^ 365 days
  20. ^ eastward of
  21. ^ Rambam, Hilchos Kidush ha'Chodesh 17:3 -- see what we wrote in Insights to 20:3:c:2 to reconcile this with Rashi, who writes that it can be seen but six hours -- 3 degrees -- after the Molad
  22. ^ the ecliptic
  23. ^ from the winter solstice to the summer solstice
  24. ^ from the summer solstice to the winter solstice
  25. ^ This is true until the last four days before the solstice, since 9 days from then the sun will begin to return to the opposite side of the western horizon, and so will the new moon which trails the sun by 9 degrees.
  26. ^ "Yemos ha'Chamah"
  27. ^ the beginning of summer until the beginning of winter, i.e. from the spring equinox to the autumn equinox
  28. ^ from the middle of summer until the middle of winter, i.e. from summer solstice to winter solstice
  29. ^ about to set
  30. ^ i.e. behind the sun, because the sun and moon always set over the western horizon while traveling at an angle from south to north [in the northern hemisphere], and the new moon by definition must follow behind the sun -- see also Insights to 20:3:b:2
  31. ^ north of where the sun is setting now, and not south
  32. ^ the ecliptic
  33. ^ above
  34. ^ below
  35. ^ The Rambam discusses this at length in Hilchos Kidush ha'Chodesh, ch. 16.
  36. ^ and vice versa from Tamuz to Teves
  37. ^ This is not a completely satisfactory answer for Rashi, though, for a number of reasons. (1) Rashi appears to translate "Yemos ha'Chamah" as the period from Tekufas Nisan to Tekufas Tishrei, and "Yemos ha'Geshamim" as the period from Tekufas Tishrei to Tekufas Nisan, unlike Rabeinu Chananel. (2) According this explanation, the Beraisa's phrase "south of the sun" has an entirely different meaning from the identical phrase in the Mishnah as Rashi explained the Mishnah. Rabeinu Chananel, in contrast, seems to have understood the Mishnah's phrase in a manner consistent with his explanation of the Beraisa -- see also Bartenura and Perush ha'Mishnah of the Rambam.
  38. ^ c
  39. ^ the autumn equinox
  40. ^ the spring equinox
  41. ^ not like the Yerushalmi
  42. ^ אחד מהן מצטרף עם עד אחר שיאמר כמותו
  43. ^ תוך נהר או מעין ראינו דמותה של לבנה
  44. ^ קנדיל"ה בלע"ז
  45. ^ יום המעונן היה וראינוה מאירה דרך עוביו של עב
  46. ^ בתמיה: מאחר שראוהו - למה לא יעידו? וכי לעולם הם צריכים לראותו
  47. ^ כדי להעיד עליו
  48. ^ עיגול של עב לבן
  49. ^ תרי זימני משמע
  50. ^ שאינו צריך חיזוק
  51. ^ דמשמע משחשיכה נתעבר
  52. ^ קתני; הרי זה מתקדש למחר
  53. ^ כלומר: לעולם למחר בעי קידוש, והאי דלא תנייה - משום דאיצטריכא לאשמועינן 'מעובר'
  54. ^ ואי תנא 'הרי זה מתקדש למחר' הוה אמינא לעולם מיומא קמא מתקנינן מועדותיה
  55. ^ צורות העומדים אתי
  56. ^ נרות
  57. ^ נרות
  58. ^ לפי שכיוצא בהן כשירה לפנים, כדתניא: (מנחות כח ב; סוכה נ,ב) ועשית מנורת' - כלל; 'זהב טהור' - פרט; 'מקשה תיעשה' - חזר וכלל: מה הפרט מפורש של מתכת אף כל של מתכת
  59. ^ שכיוצא בה כשירה לפנים, דרבי יוסי ברבי יהודה דריש ליה לקרא ברבוי ומעוטי: מאי רבי? - רבי כל מילי, ומאי מיעט? מיעט חרס; והכי מפרש לה במנחות (שם)
  60. ^ שטיינ"ו בלע"ז
  61. ^ לגוף אחד, כעין חיות הקדש; דהיינו 'אתי' - שכסא כבוד רכוב עליהן
  62. ^ שהרי הוא אחד מהן בחיות, ואפ"ה אמר 'עד דאיכא כולהו בהדי הדדי'
  63. ^ ברקיע שביעי, דדייקינן 'אִתִי'; אבל חמה ולבנה וכוכבים ומזלות במדור התחתון הן, ברקיע השני, כדאמרינן במסכת חגיגה (דף יב,ב)
  64. ^ מוצאי מים; ביברי"ש בלע"ז
  65. ^ תולעת
  66. ^ נכרים
  67. ^ שהיתה לו צורה בטבעתו
  68. ^ ואחרים עשאוה
  69. ^ כלומר השחת צורתו
  70. ^ דנישקליה מיניה
  71. ^ שלא יאמרו: עבודה זרה היא לו
  72. ^ באצבעו
  73. ^ שחתימתה שוקעת
  74. ^ חתימה בולטת - חותמה בולט: המתכת חרות סביב סביב והצורה עומדת כמות שהיא; חותמה שוקעת - שהצורה חקוקה וחרותה במתכת
  75. ^ מקום הוא.; ויש פותרין שחרב וחזר ונבנה, ותמיד היתה שכינה מצויה שם; ויכניה וגלותו בנאוהו, שנשאו עמהם מאבני ירושלים ועליהם נאמר (תהלים קב טו) כי רצו עבדיך את אבניה
  76. ^ צלם דמות המלך
  77. ^ וניחוש נמי לחשדא
  78. ^ את הישנה
אוחזר מתוך "https://he.wikisource.org/w/index.php?title=ביאור:בבלי_ראש_השנה_דף_כד&oldid=684455"