ביאור:בבלי ראש השנה דף לב
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
זרעים:
ברכות
מועד:
שבת
עירובין
פסחים
יומא
סוכה
ביצה
ראש השנה
תענית
מגילה
מועד קטן
חגיגה
נשים:
יבמות
כתובות
נדרים
נזיר
סוטה
גיטין
קידושין
נזיקין:
בבא קמא
בבא מציעא
בבא בתרא
סנהדרין
מכות
שבועות
ע"ז
הוריות
קדשים:
זבחים
מנחות
חולין
בכורות
ערכין
תמורה
כריתות
מעילה
תמיד
טהרות:
נידה
מסכת ראש השנה:
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח
יט
כ
כא
כב
כג
כד
כה
כו
כז
כח
כט
ל
לא
לב
לג
לד
לה |
למהדורה הרגילה
עמוד א (דלג לעמוד ב)
אודות הגמרא המבוארת באדיבות "גמרא נוחה"
|
וקבעיה רביה בשמיה [1].
משנה:
סדר ברכות: אומר אבות וגבורות וקדושת השם, וכולל מלכיות עמהן, ואינו תוקע; קדושת היום - ותוקע; זכרונות - ותוקע; שופרות - ותוקע [2], ואומר עבודה והודאה וברכת כהנים - דברי רבי יוחנן בן נורי.
אמר לו רבי עקיבא: אם אינו תוקע למלכיות - למה הוא מזכיר? אלא: אומר אבות וגבורות וקדושת השם, וכולל מלכיות עם קדושת היום - ותוקע, זכרונות - ותוקע, שופרות - ותוקע, ואומר עבודה והודאה וברכת כהנים.
גמרא:
אמר לו רבי עקיבא: אם אינו תוקע למלכיות למה הוא מזכיר - למה הוא מזכיר? רחמנא אמר אידכר [3]!!
אלא למה עשר? לימא תשע: דהואיל ואשתני [4] אשתני [5]!
תנו רבנן: 'מנין שאומרים אבות?
שנאמר (תהלים כט א) הבו לה' [6] בני אלים [הבו לה' כבוד ועז]’ [7];
ומנין שאומרים גבורות?
שנאמר [8] הבו לה' כבוד ועוז;
ומנין שאומרים קדושות?
שנאמר [9] הבו לה' כבוד שמו השתחוו לה' בהדרת קדש;
ומנין שאומרים מלכיות זכרונות ושופרות?
רבי אליעזר אומר: דכתיב (ויקרא כג כד: דבר אל בני ישראל לאמר בחדש השביעי באחד לחדש יהיה לכם) שבתון זכרון תרועה מקרא קדש: 'שבתון' - זה קדושת היום; 'זכרון' - אלו זכרונות; 'תרועה' - אלו שופרות; 'מקרא קדש' - קדשהו בעשיית מלאכה;
אמר לו רבי עקיבא: מפני מה לא נֹאמר 'שבתון' - שבות, שבו פתח הכתוב תחילה [10]? אלא 'שבתון' - קדשהו בעשיית מלאכה; 'זכרון' - אלו זכרונות; 'תרועה' - אלו שופרות; 'מקרא קדש' - זו קדושת היום;
[## כאן רבי עקיבא חולק על רבו רבי אליעזר ואין מעירים על כך - כי הוא חולק רק בלימוד אסמכתא, ובזמן ההוא או לרבי אליעזר אין זה חשוב כיצד דורשים אסמכתאות, ולכן לא הקפיד רבי אליעזר - או שרבי עקיבא דרש כך לאחר פטירתו של רבי אליעזר.]
מנין שאומרים מלכיות?
תניא: 'רבי אומר: (ויקרא כג כב: ובקצרכם את קציר ארצכם לא תכלה פאת שדך בקצרך ולקט קצירך לא תלקט לעני ולגר תעזב אתם) אני ה' אלהיכם [11] [דבר אל בני ישראל לאמר] בחדש השביעי [באחד לחדש יהיה לכם שבתון זכרון תרועה מקרא קדש] - זו מלכות;
רבי יוסי בר יהודה אומר: אינו צריך! הרי הוא אומר: (במדבר י י: וביום שמחתכם ובמועדיכם ובראשי חדשיכם ותקעתם בחצצרת על עלתיכם ועל זבחי שלמיכם) והיו לכם לזכרון לפני אלהיכם [אני ה' אלקיכם], שאין תלמוד לומר אני ה' אלהיכם [12], ומה תלמוד לומר אני ה' אלהיכם? - זה בנה אב לכל מקום שנאמר בו זכרונות - יהיו מלכיות עמהן, והיכן אומרה? לקדושת היום'.
תניא: 'רבי אומר: עם המלכיות אומרה: מה מצינו בכל מקום ברביעית אף כאן ברביעית;
רבן שמעון בן גמליאל אומר: עם הזכרונות אומרה: מה מצינו בכל מקום באמצע [13] - אף כאן באמצע [14];
וכשקידשו בית דין את השנה באושא - ירד [15] רבי יוחנן בן ברוקא לפני רבן שמעון בן גמליאל ועשה כרבי יוחנן בן נורי [16]; אמר לו רבן שמעון: לא היו נוהגין כן ביבנה [17]!
ליום השני ירד רבי חנינא בנו של רבי יוסי הגלילי ועשה כרבי עקיבא. אמר רבן שמעון בן גמליאל: כך 'היו נוהגין ביבנה!.
למימרא דרבי שמעון בן גמליאל כרבי עקיבא סבירא ליה? והא אמר רבי עקיבא 'מלכיות עם קדושת היום' אמר להו, ורבן שמעון בן גמליאל אומר 'קדושת היום עם הזכרונות' אמר להו!?
אמר רבי זירא: לומר שתוקעין למלכיות.
ליום השני ירד רבי חנינא - מאי שני?: אילימא יום טוב שני - למימרא דעברוה לאלול? והאמר רבי חנינא בר כהנא: 'מימות עזרא ואילך לא מצינו אלול מעובר'!?
אמר רב חסדא: מאי שני? - ליום שני, לשנה הבאה.
משנה:
אין פוחתין מעשרה מלכיות, מעשרה זכרונות מעשרה שופרות.
רבי יוחנן בן נורי אומר: אם אמר שלש שלש מכולן - יצא.
גמרא:
הני עשרה מלכיות כנגד מי?
אמר רבי לוי: כנגד עשרה הלולים שאמר דוד בספר תהלים.
הלולים טובא הוו?
הנך דכתיב בהו (תהלים קנ) הללוהו בתקע שופר [18].
רב יוסף אמר: כנגד עשרת הדברות שנאמרו לו למשה בסיני [19].
רבי יוחנן אמר: כנגד עשרה מאמרות שבהן נברא העולם [20].
הי נינהו? ויאמר ... ויאמר דבראשית - תשעה הוו!?
בראשית - נמי מאמר הוא, דכתיב (תהלים לג ו) בדבר ה' שמים נעשו [וברוח פיו כל צבאם] [21].
רבי יוחנן בן נורי אומר אם אמר שלש שלש מכולן יצא:
איבעיא להו: היכי קתני [22] שלש מן התורה שלש מן הנביאים ושלש מן הכתובים [23], דהוו תשע, ואיכא בינייהו חדא [24], או דלמא [25] אחד מן התורה, ואחד מן הנביאים, ואחד מן הכתובים, דהויין להו שלש, ואיכא בינייהו טובא?
תא שמע, דתניא: 'אין פוחתין מעשרה מלכיות, מעשרה זכרונות, מעשרה שופרות - ואם אמר שבע מכולן - יצא, כנגד שבעה רקיעים;
רבי יוחנן בן נורי אמר: הפוחת לא יפחות משבע, ואם אמר שלש מכולן יצא, כנגד תורה נביאים וכתובים'; [26]; ואמרי לה 'כנגד כהנים לוים וישראלים'.
אמר רב הונא אמר שמואל: הלכה כרבי יוחנן בן נורי.
משנה:
אין מזכירין מלכות זכרונות ושופרות של פורענות.
מתחיל בתורה ומשלים בנביא.
רבי יוסי אומר: אם השלים בתורה - יצא.
תוספות ד"ה מתחיל בתורה ומסיים בנביא. וא"ת דבכל דוכתא משמע דנביאי עדיף מכתובים, כדאמר (מגילה לא א) כתוב בתורה ושנוי בנביאים ומשולש בכתובים, והכי קאמר: קראי דכתיבי בכתובי ברישא והדר בנביאי - וי"ל משום דקראי דתהלים משלי ואיוב קדמו לנביאים.
ומה שאנו נוהגים להשלים בתורה - דעבדינן כרבי יוסי, כדאמרינן בגמרא: המשלים בתורה זריז ומשובח, וכן היו וותיקין עושין.
גמרא:
[כאן כנראה ציטוט של ברייתא]
מלכיות - כגון (יחזקאל כ לג) חי אני נאם ה' אלהים אם לא ביד חזקה ובזרוע נטויה ובחמה שפוכה אמלוך עליכם;
ואף על גב דאמר רב נחמן: כל כי האי ריתחא - לירתח קודשא בריך הוא עלן וליפרוקינן - כיון דבריתחא אמור - אדכורי ריתחא בריש שתא לא מדכרינן;
זכרון - כגון (תהלים עח לט) ויזכור כי בשר המה [רוח הולך ולא ישוב];
שופר - כגון (הושע ה ח) תקעו שופר בגבעה [חצצרה ברמה הריעו בית און אחריך בנימין].
אבל אם בא לומר מלכות זכרון ושופר של פורענות של עובדי כוכבים – אומר:
מלכות - כגון (תהלים צט א) ה' מלך ירגזו עמים [ישב כרובים תנוט הארץ], וכגון (תהלים י טז) ה' מלך עולם ועד אבדו גוים מארצו;
זכרון - כגון (תהלים קלז ז) זכור ה' לבני אדום [את יום ירושלם האמרים ערו ערו עד היסוד בה];
שופר - כגון (זכריה ט יד) [וה' עליהם יראה ויצא כברק חצו] וה' אלהים בשופר יתקע והלך בסערות תימן, וכתיב (זכריה ט טו) ה' צבאות יגן עליהם [ואכלו וכבשו אבני קלע ושתו המו כמו יין ומלאו כמזרק כזויות מזבח].
אין מזכירין זכרון של יחיד ואפילו לטובה, כגון (תהלים קו ד) זכרני ה' ברצון עמך [פקדני בישועתך], וכגון (נחמיה ה לא: ולקרבן העצים בעתים מזמנות ולבכורים) זכרה לי אלהי לטובה;
פקדונות - הרי הן כזכרונות, כגון (בראשית כא א) וה' פקד את שרה [כאשר אמר ויעש ה' לשרה כאשר דבר], וכגון (שמות ג טז) [לך ואספת את זקני ישראל ואמרת אלהם ה' אלקי אבתיכם נראה אלי אלקי אברהם יצחק ויעקב לאמר] פקוד פקדתי אתכם [ואת העשוי לכם במצרים] - דברי רבי יוסי;
רבי יהודה אומר: אינן כזכרונות;
ולרבי יוסי - נהי נמי דפקדונות הרי הן כזכרונות - וה' פקד את שרה פקדון דיחיד הוא!
כיון דאתו רבים מינה [27] - כרבים דמיא.
(תהלים כד ז-י) שאו שערים ראשיכם והנשאו פתחי עולם ויבוא מלך הכבוד [28] מי זה מלך הכבוד? - ה' עזוז וגבור ה' גבור מלחמה [29] שאו שערים ראשיכם ושאו פתחי עולם ויבא מלך הכבוד [30] מי הוא זה מלך הכבוד? - ה' צבאות הוא מלך הכבוד סלה; ראשונה - שתים, שניה - שלש, דברי רבי יוסי; רבי יהודה אומר: ראשונה אחת, שניה שתים [31];
(תהלים מז ז-ח) זמרו אלהים זמרו זמרו למלכנו זמרו [32] [33] כי מלך כל הארץ אלהים [זמרו משכיל] - שתים, דברי רבי יוסי; רבי יהודה אומר: אחת; ושוין ב-מלך אלהים על גוים אלהים ישב על כסא קדשו (תהלים מז ט) שהיא אחת [34];
זכרון שיש בו תרועה - כגון (ויקרא כג כד: דבר אל בני ישראל לאמר בחדש השביעי באחד לחדש יהיה לכם) שבתון זכרון תרועה מקרא קדש - אומרה עם הזכרונות ואומרה עם השופרות - דברי רבי יוסי; רבי יהודה אומר: אינו אומרה אלא עם הזכרונות [בלבד] [35].
מלכות שיש עמו תרועה - כגון (במדבר כג כא: לא הביט און ביעקב ולא ראה עמל בישראל) ה' אלהיו עמו ותרועת מלך בו - אומרה עם המלכיות ואומרה עם השופרות, דברי רבי יוסי; רבי יהודה אומר: אינו אומרה אלא עם המלכיות בלבד.
תרועה שאין עמה לא כלום - כגון (במדבר כט א: ובחדש השביעי באחד לחדש מקרא קדש יהיה לכם כל מלאכת עבדה לא תעשו) יום תרועה יהיה לכם - אומרה עם השופרות, דברי רבי יוסי; רבי יהודה אומר: אינו אומרה כל עיקר'.
מתחיל בתורה ומשלים בנביא [36]; רבי יוסי אומר: אם השלים בתורה – יצא'.
'אם השלים' - דיעבד אין, לכתחילה לא? והתניא רבי יוסי אומר: 'המשלים בתורה הרי זה משובח'?
אימא 'משלים'.
והא אם השלים קתני: דיעבד אין, לכתחילה לא!
הכי קאמר: מתחיל בתורה ומשלים בנביא; רבי יוסי אומר: משלים בתורה, ואם השלים בנביא - יצא.
תניא נמי הכי: 'אמר רבי אלעזר ברבי יוסי: וותיקין היו משלימין אותה בתורה [37]'.
בשלמא זכרונות ושופרות - איכא טובא, אלא מלכיות תלת הוא דהויין: (במדבר כג כא: לא הביט און ביעקב ולא ראה עמל בישראל) ה' אלהיו עמו ותרועת מלך בו (דברים לג ה) ויהי בישורון מלך [בהתאסף ראשי עם יחד שבטי ישראל], (שמות טו יח) ה' ימלוך לעולם ועד, ואנן בעינן עשר [38] - וליכא!?
אמר רב הונא: תא שמע: '(דברים ו ד) שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד - מלכות, דברי רבי יוסי; רבי יהודה אומר: אינה מלכות;
(דברים ד לט) וידעת היום והשבות אל לבבך כי ה' הוא האלהים אין עוד - מלכות, דברי רבי יוסי; רבי יהודה אומר אינה מלכות;
(דברים ד לה) אתה הראת לדעת כי ה' הוא האלהים אין עוד מלבדו - מלכות, דברי רבי יוסי; רבי יהודה אומר: אינה מלכות'.
משנה:
העובר לפני התיבה ביום טוב של ראש השנה - השני [39] מתקיע, ובשעת ההלל הראשון מקרא את ההלל.
גמרא:
מאי שנא שני מתקיע? - משום ד-ברוב עם הדרת מלך [ובאפס לאם מחתת רזון] (משלי יד כח)? - אי הכי הלל נמי נימא בשני משום ד'ברוב עם הדרת מלך'! אלא מאי שנא הלל, דבראשון, משום ד'זריזין מקדימין למצות'? - תקיעה נמי נעביד בראשון משום דזריזין מקדימין למצות?
אמר רבי יוחנן: בשעת גזרת המלכות שנו [40].
מדקאמר בשעת הלל - מכלל דבראש השנה ליכא הלל! מאי טעמא?
אמר רבי אבהו: אמרו מלאכי השרת לפני הקדוש ברוך הוא: רבונו של עולם! מפני מה אין ישראל אומרים שירה לפניך בראש השנה וביום הכפורים? אמר להם: אפשר מלך יושב על כסא דין וספרי חיים וספרי מתים פתוחין לפניו וישראל אומרים שירה?
משנה:
שופר של ראש השנה - אין מעבירין עליו את התחום, ואין מפקחין עליו את הגל;
לא עולין באילן, ולא רוכבין על גבי בהמה, ולא שטין על פני המים, ואין חותכין [41] אותו, בין בדבר שהוא משום שבות ובין בדבר שהוא משום לא תעשה,
אבל אם רצה ליתן לתוכו מים או יין - יתן [42].
אין מעכבין את התנוקות מלתקוע, אבל מתעסקין עמהן עד שילמדו.
והמתעסק לא יצא, והשומע מן המתעסק לא יצא.
גמרא:
מאי טעמא?
שופר- עשה הוא, ויום טוב - עשה ולא תעשה, ואין עשה דוחה את לא תעשה ועשה.
לא עולין באילן ולא רוכבין על גבי בהמה [ולא שטין על פני המים]:
השתא דרבנן [43] אמרת לא [44], דאורייתא מיבעיא? [45]
זו ואין צריך לומר זו קתני.
הערות
עריכה- ^ למנותה עם שאר תקנותיו, ולהכי תנא 'תשע תקנות'
- ^ דמצוה בשלש תקיעות של שלש שלש, כדתניא לקמן בפירקין (דף לג,ב)
- ^ כדתניא בברייתא לקמן
- ^ מלכיות מזכרונות, לענין תקיעה: שאין תוקעין בהן -
- ^ נמי לפחות מהן
- ^ הזכירו לפניו האיתנים
- ^ לישנא דתקיפי כמו ואת אילי הארץ לקח (יחזקאל יז יג)
- ^ שם
- ^ שם,ב
- ^ והוא בא להזהיר על המלאכה, שהיא עיקר, וכך יפה לדרוש, הואיל והוא ראשון במקרא והשביתה ראשונה לכולם
- ^ ד-לעני ולגר תעזוב, וסמיך ליה [בפסוק כד]
- ^ הוא לשון 'אני אדון לכם'
- ^ והיום תשע ברכות הן
- ^ ואומרה בחמישית
- ^ לפי שמצוה להתפלל במקום נמוך - קתני 'ירד'
- ^ דמתניתין
- ^ בימי אבא כשהיתה סנהדרין שם
- ^ הנך ד'הללו אל בקדשו'
- ^ דכתיב בהו נמי שופר; ולא שמעתיה אלא ראיתיה ביסוד רבינו יצחק בן יהודה
- ^ בראש השנה
- ^ ואף על גב דלא כתיב ביה 'ויאמר' - 'יהי שמים' כמאן דכתיב דמי, דבאמירה נמי איברי, ולא בידים, דכתיב (תהלים לג) בדבר ה' שמים נעשו
- ^ האי דרבי יוחנן בן נורי: האי 'מכולם' דקאמר - אמאן קאי? א'תורה נביאים וכתובים' קאי, דהא מכולהו אמר, כדתנן [להלן]: מתחיל בתורה ומשלים בנביא, והכי קאמר: אם אמר
- ^ מכל אחת ואחת - יצא
- ^ ולא פליג אדרבנן אלא אחדא, דאינהו אמרי 'עשרה' ואיהו אמר 'תשעה'
- ^ האי שלש שלש - אמלכיות וזכרונות ושופרות קאי: שלש למלכיות ושלש לזכרונות ושלש לשופרות, דהוו להו
- ^ ואי סלקא דעתך 'שלש מן התורה ושלש מן הנביאים ושלש מן הכתובים' לכל - אם כן שבע נמי: שבע מן התורה ושבע מן הנביאים ושבע מן הכתובים, הוה ליה רבי יוחנן בן נורי מוסיף!
- ^ בההיא פקידה
- ^ ח
- ^ ט
- ^ י
- ^ 'מי הוא זה מלך הכבוד' לאו ממניינא
- ^ לא קא חשיב רבי יהודה, דלא אמליכתיה אלא על אומה אחת
- ^ ח
- ^ דלא מנינן ישב על כסא קדשו בלשון מלכות
- ^ 'תרועה' - לאו לשון שופרות הוא, עד דמזכיר שופר בהדיא
- ^ והכתובים בינתיים
- ^ דהוו להו ארבע מן התורה: שלש בתחלה ואחת בסוף
- ^ וארבע מהן תורה דקאמר רבי יוסי: משלים בתורה
- ^ המתפלל תפלת מוספין
- ^ אויבים גזרו שלא יתקעו, והיו אורבין להם כל שש שעות לקץ תפלת שחרית, לכך העבירוה לתקוע במוספין
- ^ מפרש בגמרא
- ^ ולא אמרינן קא מתקן מנא
- ^ איסור תחומין ופיקוח הגל, דליכא למגזר
- ^ לא רוכבין, דאיכא למימר שמא יחתוך זמורה; ועולה באילן, דאיכא למימר שמא יתלוש -
- ^ ויש גמגום בדבר, ונראה בעיני דלא גרסינן לה;