פתיחת התפריט הראשי

ביאור:בבלי ראש השנה דף כז

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה
מסכת ראש השנה: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה | למהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

ופיו מצופה זהב:

והתניא: ציפהו זהב במקום הנחת פיו פסול [1], שלא במקום הנחת פיו כשר?

אמר אביי: כי תנן נמי מתניתין - שלא במקום הנחת פה תנן.

ושתי חצוצרות מן הצדדים:

ותרי קלי - מי משתמעי? והתניא [ספרי דברים פסקא רלג, בקצור]: זכור ושמור בדיבור אחד נאמרו, מה שאין הפה יכולה לדבר ואין האוזן יכולה לשמוע!?

לכך מאריך בשופר [2].

למימרא, דכי שמע סוף תקיעה בלא תחילת תקיעה יצא - וממילא תחילת תקיעה בלא סוף תקיעה יצא [3]? תא שמע [ראש השנה פ"ד מ"ט]: תקע בראשונה [4] ומשך בשניה כשתים [5] - אין בידו אלא אחת; אמאי? תיסלק ליה בתרתי?

פסוקי תקיעתא מהדדי לא פסקינן.

[הערה מבני משה שיחי': מה פירוש ברש"י: 'לפי שהיה צריך לתקוע כאן שתי תקיעות רצופות: אחת לפשוטה לאחריה דמלכיות, ואחת לפשוטה לפניה דזכרונות' אנו מדברים ברצף של תקיעות, או מלכיות או זכרונות, אך בודאי לא בין מלכיות לזכרונות!? נראה שרש"י מחשב בצורה זאת: בכל תשע קולות שתוקעים, בכל פעם השלש הראשונות הן למלכויות, השלש השניות הן לזכרונות והשלש האחרונות הן לשופרות!]

תא שמע [ראש השנה פ"ג מ"ז]: התוקע לתוך הבור או לתוך הדות [6] או לתוך הפיטס [7]: אם קול שופר שמע - יצא, ואם קול הברה שמע - לא יצא; אמאי? ליפוק בתחילת תקיעה, מקמי דליערבב קלא!

אלא תרתי קלי מחד גברא [8] לא משתמעי, מתרי גברי משתמעי.

ומתרי גברי מי משתמעי? והא תניא [תוספתא מגילה פרק ג הלכה כ [9]]: בתורה - אחד קורא ואחד מתרגם, ובלבד שלא יהא אחד קורא ושנים מתרגמין!

הא [10] - לא דמיא אלא לסיפא [ולא נמצא בתוספתא שלנו]: בהלל ובמגילה אפילו עשרה קורין [11], אלמא כיון דחביב [12] יהיב דעתיה - הכא נמי: כיון דחביב - יהיב דעתיה ושמע!? אלא למה מאריך בשופר? - לידע שמצות היום בשופר.

ובתעניות בשל זכרים כפופין ופיו מצופה כסף:

מאי שנא התם, דזהב, ומאי שנא הכא, דכסף!?

איבעית אימא: כל כינופיא - דכסף הוא, דכתיב (במדבר י ב) עשה לך שתי חצוצרות כסף [מקשה תעשה אתם והיו לך למקרא העדה ולמסע את המחנות];

ואיבעית אימא: התורה חסה על ממונן של ישראל [13].

התם נמי נעביד דכסף?

אפילו הכי - כבוד יום טוב עדיף.

רב פפא בר שמואל סבר למיעבד עובדא [14] כמתניתין. אמר ליה רבא: לא אמרו אלא במקדש.

תניא נמי הכי: במה דברים אמורים? - במקדש, אבל בגבולין: מקום שיש חצוצרות [15] - אין שופר; מקום שיש שופר [16] - אין חצוצרות; וכן הנהיג [17] רבי חלפתא בציפורי ורבי חנניא בן תרדיון בסיכני; וכשבא דבר אצל חכמים, אמרו: לא היו נוהגין כן אלא בשערי מזרח ובהר הבית [18] בלבד.

אמר רבא ואיתימא רבי יהושע בן לוי: מאי קראה? - דכתיב (תהלים צח ו) בחצוצרות וקול שופר הריעו לפני המלך ה'; לפני המלך ה' - הוא דבעינן חצוצרות וקול שופר, אבל בעלמא לא.

שוה היובל לראש השנה לתקיעה ולברכות [רבי יהודה אומר: בראש השנה תוקעין בשל זכרים וביובלות בשל יעלים]:

אמר רב שמואל בר יצחק: כמאן מצלינן האידנא 'זה היום תחלת מעשיך זכרון ליום ראשון'?

כמאן? כרבי אליעזר, דאמר: בתשרי נברא העולם.

מתיב רב עינא: שוה יובל לראש השנה לתקיעה ולברכות והא איכא 'זה היום תחלת מעשיך זכרון ליום ראשון', דבראש השנה איתא וביובל ליתא?

כי קתני - אשארא.

רב שישא בריה דרב אידי מתני הכי: אמר רב שמואל בר יצחק: הא דתנן שוה היובל לראש השנה לתקיעה ולברכות - כמאן?: דלא כרבי אליעזר, דאי רבי אליעזר - כיון דאמר 'בתשרי נברא העולם' הא איכא 'זה היום תחלת מעשיך זכרון ליום ראשון', דבראש השנה איתא וביובל ליתא!

כי קתני - אשארא.

משנה:

שופר שנסדק ודבקו [19] - פסול [20];

דיבק שברי שופרות - פסול.

עמוד ב

המשך המשנה

ניקב וסתמו: אם מעכב את התקיעה פסול, ואם לאו כשר.

התוקע לתוך הבור או לתוך הדות או לתוך הפיטס: אם קול שופר שמע - יצא, ואם קול הברה שמע - לא יצא;

וכן מי שהיה עובר אחורי בית הכנסת או שהיה ביתו סמוך לבית הכנסת ושמע קול שופר או קול מגילה: אם כוון לבו - יצא, ואם לאו - לא יצא.

אף על פי שזה שמע וזה שמע - זה כוון לבו וזה לא כוון לבו!

גמרא:

תנו רבנן: 'ארוך וקצרו - כשר; גרדו והעמידו על גלדו [21] - כשר;

ציפהו זהב: במקום הנחת פה - פסול, שלא במקום הנחת פה - כשר;

ציפהו זהב מבפנים - פסול [22]; מבחוץ: אם נשתנה קולו מכמות שהיה - פסול, ואם לאו - כשר.

ניקב וסתמו: אם מעכב את התקיעה - פסול, ואם לאו - כשר; נתן שופר בתוך שופר: אם קול פנימי שמע - יצא, ואם קול חיצון שמע - לא יצא [23]'.

תנו רבנן: גרדו בין מבפנים בין מבחוץ – כשר [תוספתא ראש השנה פ"ב הלכה ד [ליברמן]]; גרדו והעמידו על גלדו - כשר; הניח שופר בתוך שופר: אם קול פנימי שמע - יצא, ואם קול חיצון שמע - לא יצא. הפכו ותקע בו - לא יצא.

אמר רב פפא: לא תימא דהפכיה ככתונא [24], אלא שהרחיב את הקצר וקיצר את הרחב [25].

מאי טעמא?

כדרב מתנה, דאמר רב מתנה: (ויקרא כה ט) והעברת [שופר תרועה בחדש השבעי, בעשור לחדש, ביום הכפרים תעבירו שופר בכל ארצכם]: דרך העברתו בעינן [26].

דיבק שברי שופרות פסול:

תנו רבנן [בחלקו מתוספתא ראש השנה פ"ב הלכה ד [ליברמן]]: 'הוסיף עליו כל שהוא, בין במינו בין שלא במינו - פסול. ניקב וסתמו - בין במינו בין שלא במינו - פסול. רבי נתן אומר: במינו - כשר; שלא במינו – פסול;

במינו כשר?

אמר רבי יוחנן: והוא שנשתייר רובו;

מכלל דשלא במינו, אף על פי שנשתייר רובו - פסול.

איכא דמתני לה אסיפא: שלא במינו - פסול; אמר רבי יוחנן: והוא שנפחת רובו; מכלל דבמינו - אף על פי שנפחת רובו - כשר.

ציפהו זהב מבפנים - פסול; מבחוץ: אם נשתנה קולו מכמות שהיה - פסול, ואם לאו - כשר;

נסדק [27] לאורכו - פסול; לרוחבו [28]: אם נשתייר בו [29] שיעור תקיעה - כשר [30], ואם לאו - פסול.

וכמה שיעור תקיעה?

פירש רבן שמעון בן גמליאל: כדי שיאחזנו בידו ויראה לכאן ולכאן.

היה קולו דק או עבה או צרוד [31] - כשר, שכל הקולות כשירין [בשופר]’.

שלחו ליה לאבוה דשמואל: קדחו [32] ותקע בו – יצא;

פשיטא! כולהו נמי מיקדח קדחו להו!?

אמר רב אשי: שקדחו בזכרותו [33]: מהו דתימא מין במינו חוצץ - קא משמע לן.

התוקע לתוך הבור או לתוך הדות [או לתוך הפיטס: אם קול שופר שמע - יצא, ואם קול הברה שמע - לא יצא]:

אמר רב הונא: לא שנו אלא לאותן העומדים על שפת הבור, אבל אותן העומדין בבור [34] - יצאו.

תניא נמי הכי: התוקע לתוך הבור או לתוך הדות – יצא.

והתנן: לא יצא?

אלא לאו שמע מינה כדרב הונא? שמע מינה.

איכא דרמי להו מירמא [35]: תנן: התוקע לתוך הבור או לתוך הדות לא יצא, והתניא: יצא!?

אמר רב הונא: לא קשיא: כאן לאותן העומדין על שפת הבור כאן לאותן העומדין בבור.

אמר רבה:

הערותעריכה

  1. ^ שהתקיעה בזהב ולא בשופר
  2. ^ תירוצא הוא
  3. ^ דמה לי סוף בלא תחילה ומה לי תחילה בלא סוף; ומשום דבעי לאותובי אתרוייהו דייק הך דיוקא
  4. ^ בפשוטה שלפני התרועה
  5. ^ לפי שהיה צריך לתקוע כאן שתי תקיעות רצופות: אחת לפשוטה לאחריה דמלכיות, ואחת לפשוטה לפניה דזכרונות
  6. ^ חדא נינהו, אלא שהבור בחפירה, והדות בבניין על הקרקע: צישטרנ"א בלע"ז
  7. ^ חבית גדולה; פונטי"ן בלע"ז
  8. ^ דומיא דזכור ושמור
  9. ^ ליברמן
  10. ^ מילתא דשופר
  11. ^ ועשר קולות יש כאן, שאי אפשר להם לצמצם דיבורם בתיבה אחת שלא יהא אחד לאחור ואחד לפנים
  12. ^ חדשה היא לו
  13. ^ דכתיב (ויקרא יד לו) וצוה הכהן ופנו את הבית שלא יטמאו כלי חרס שבתוכו שאין להם טהרה במקוה
  14. ^ בחצוצרות ושופר
  15. ^ כגון תעניות
  16. ^ כגון ראש השנה ויובל
  17. ^ כמשנתינו שופר וחצוצרות
  18. ^ חדא מילתא היא: בשערי מזרח בהר הבית; ויש אומרים בשערי מזרח בעזרת נשים
  19. ^ בדבק שקורין גלו"ד
  20. ^ דהוה ליה כשני שופרות
  21. ^ גלד דק
  22. ^ שהתקיעה בזהב
  23. ^ דאיכא מחיצות הפנימי מפסקת התקיעה
  24. ^ כהפיכת חלוק לעשות פנימי חיצון
  25. ^ ברותחין
  26. ^ כדרך שהאַיִּל מעבירו בראשו, בבהמה מחיים
  27. ^ כולו
  28. ^ וכן נסדק לרחבו: כל רחבו להקיפו
  29. ^ מן מקום הסדק עד מקום הנחת פה
  30. ^ חשיב ליה כמאן דאשתקיל כוליה והוה ליה ארוך וקצרו
  31. ^ לשון יבש רוי"יש בלע"ז
  32. ^ נקבו; וקא סלקא דעתא נקב הנחת פה קאמר
  33. ^ כשהוא מחובר בבהמה, עצם בולט מן הראש ונכנס לתוכו, ומוציאין אותו מתוכו; וְזֶה לא הוציאו, אלא נקב את הזכרות
  34. ^ שהן קול השופר לעולם שמעו
  35. ^ יש תלמידים שאין שונין להא דרב הונא בענין 'לא שנו' לפרושי מתניתין, אלא רמו מירמא מתניתין וברייתא אהדדי, ועלה קאי רב הונא ומשני