ביאור:בבלי מועד קטן דף יח - מעומד
הבהרה: | ||
---|---|---|
|
פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיטקסט והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
ר' הביאור במהדורה הרגילה
זרעים:
ברכות
מועד:
שבת
עירובין
פסחים
יומא
סוכה
ביצה
ראש השנה
תענית
מגילה
מועד קטן
חגיגה
נשים:
יבמות
כתובות
נדרים
נזיר
סוטה
גיטין
קידושין
נזיקין:
בבא קמא
בבא מציעא
בבא בתרא
סנהדרין
מכות
שבועות
ע"ז
הוריות
קדשים:
זבחים
מנחות
חולין
בכורות
ערכין
תמורה
כריתות
מעילה
תמיד
טהרות:
נידה
מסכת מועד קטן:
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח
יט
כ
כא
כב
כג
כד
כה
כו
כז
כח
כט | הדף המהדורה הרגילה
- הלכה כרבי יוסי במועד ובאבלרש"י במועד ובאבל:דמתיר ,
- דאמר שמואל: הלכה כדברי המיקל באבל.
- פנחס, אחוה דמר שמואל - איתרע ביה מילתארש"י איתרע ביה מילתא:בפנחס אחוה: דפנחס הוה אבל
- על שמואל למישאל טעמא מיניהרש"י למישאל טעמא מיניה:לדבר על לבו דפנחס ;
- חזנהו לטופרי צפרניו דהוו נפישן ארוכים,
- אמר ליה: אמאי לא שקלת להו?
- אמר ליה: אי בדידיה הוהרש"י בדידיה הוה:כלומר: אילו היית אבל - מי מזלזלת ביה כולי האירש"י מזלזלת ביה:באבילות, דשקלת לטופרך ?
- הואי (קהלת י ה)כִּשְׁגָגָה שֶׁיֹּצָא מִלִּפְנֵי הַשַּׁלִּיט, ואיתרע ביה מילתארש"י ואיתרע ביה מילתא:אבילות בשמואל.
- על פנחס אחוה למישאל טעמא מיניה,
- שקלינהו לטופריה, חבטינהו לאפיהרש"י חבטינהו:זרקינהו מרוב כעס, והדר מכנס להו, דזורקן רשע
- אמר ליה: לית לך ברית כרותה לשפתים?
- דאמר רבי יוחנן:
- מנין שברית כרותה לשפתים? -
- שנאמר
- (בראשית כב ה)וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם אֶל נְעָרָיו:
- שְׁבוּ לָכֶם פֹּה עִם הַחֲמוֹר וַאֲנִי וְהַנַּעַר נֵלְכָה עַד כֹּה וְנִשְׁתַּחֲוֶה וְנָשׁוּבָה אֲלֵיכֶם
- - ואיסתייעא מלתא דהדור תרוייהו.
- סבור מיניה דיד – אִיןרש"י דיד:מותר בימי אבלו משום דמאיס , דרגל - לא;
- אמר רב ענן בר תחליפא: לדידי מפרשא לי מיניה דשמואל:
- לא שנא דיד, ולא שנא דרגל.
- אמר רב חייא בר אשי אמר רב: ובגנוסטרארש"י ובגנוסטרא:מספרים אסור.
- אמר רב שִׁמְן בר אבא [שמעון בר אבא: בבלי שבת קיט,ב; גיטין ה,ב; הרבה בירושלמי]:
- הוה קאימנא קמיה דרבי יוחנן בי מדרשא בחולו של מועד,
- ושקלינהו לטופריה בשיניה, וזרקינהו.
- שמע מינה תלת:
- שמע מינה: מותר ליטול צפרנים בחולו של מועד,
- ושמע מינה: אין בהן משום מיאוסרש"י מיאוס:מדשקל ליה בשיניה ,
- ושמע מינה: מותר לזורקן.
איני?!
- והתניא:
- שלשה דברים נאמרו בצפרנים:
- הקוברן – צדיק,
- שורפן – חסיד,
- זורקן – רשע
- טעמא מאי? שמא תעבור עליהן אשה עוברה ותפיל;
- אשה בי מדרשא לא שכיחא.
- וכי תימא 'זימנין דמיכנשי להו ושדי להו אבראירש"י דמכנשי להו ושדי:ועברה עלייהו איתתא אבראי ' -
- כיון דאשתנירש"י דאשתני:מההוא דוכתא דהוו מעיקרא - אשתנירש"י אשתני:ולא מזקי .
אמר רב יהודה:
- אמר רב: זוג בא מחמתן לפני רבי...
ומר זוטרא מתנירש"י מתני:ומר זוטרא מתני בברייתא דבקשו ממנו צפרנים בימי אבלו, ולאו משמיה דרב יהודה :
- זוג בא מחמתן לפני רבי...
- ...ובקשו ממנו צפרנים, והתיר להם,
- ואם בקשו ממנו שפה - התיר להםרש"י שפה:היה מתיר להם - כלומר: אנא חזינא לדעתיה: אי שאלו לגלח השפה - היה מתיר להם, דאין בהם משום וְלֹא תַשְׁחִית אֵת פְּאַת זְקָנֶךָ (ויקרא יט כז) .
ושמואל אמר: ...אף בקשו ממנו שפה והתיר להם.
- אמר אביטול ספרא משמיה דרב <פפא>:
- שפה מזוית לזויתרש"י מזוית לזוית:מסוף הפה לסוף האחר מותר לגלח, שהרי מעכבת אכילה ושתיה, ומאיס .
- אמר רבי אמי: ובשפה המעכבת.
- אמר רב נחמן בר יצחק:
- לדידי כשפה המעכבת דמי לירש"י לדידי:כל השפה כשפה המעכבת דמי, דאנינא לי דעתי .
(דניאל ד) בִּגְזֵרַת עִירִין פִּתְגָמָא, וּמֵאמַר קַדִּישִׁין שְׁאֵלְתָא - עַד דִּבְרַת דִּי יִנְדְּעוּן חַיַּיָּא, דִּי שַׁלִּיט עִלָּאָה בְּמַלְכוּת אֲנָשָׁא, וּלְמַן דִּי יִצְבֵּא יִתְּנִנַּהּ, וּשְׁפַל אֲנָשִׁים יְקִים עֲלַהּ... (שמות פר' וארא) וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה: הַשְׁכֵּם בַּבֹּקֶר וְהִתְיַצֵּב לִפְנֵי פַרְעֹה, הִנֵּה יוֹצֵא הַמָּיְמָה, וְאָמַרְתָּ אֵלָיו: כֹּה אָמַר ה' שַׁלַּח עַמִּי וְיַעַבְדֻנִי! |
- ואמר אביטול ספרא משמיה דרב <פפא>:
- פרעה שהיה בימי משה - הוא אמה וזקנו אמה ופרמשתקורש"י ופרמשתקו:אמתו אמה וזרת, לקיים מה שנאמר:
- וּשְׁפַל אֲנָשִׁים יְקִים עליה עֲלַהּ.
- ואמר אביטול ספרא משמיה דרב <פפא>:
- פרעה שהיה בימי משה - אמגושי היה שנאמר הִנֵּה יוֹצֵא הַמָּיְמָהרש"י הנה יוצא המימה:מחלוקת במסכת שבת (עה,א), חד אמר: חרשי, להכי יוצא ליאור - בשביל מכשפות, ואידך אמר: גידופי, להכי יוצא, שאומר: לִי יְאֹרִי וַאֲנִי עֲשִׂיתִנִי (יחזקאל כט ג) .
כביסה בחול המועד
עריכה(משנתנו): ואלו מכבסין במועד: הבא ממדינת הים.
- אמר רב אסי אמר רבי יוחנן:
- מי שאין לו אלא חלוק אחד - מותר לכבסו בחולו של מועד.
- מתיב רבי ירמיה: 'אלו 'מכבסין במועד: הבא ממדינת הים כו:
- הני – אִין, מי שאין לו אלא חלוק אחד – לא?!
- אמר ליה רבי יעקב לרבי ירמיה:
- אסברה לך: מתניתין משנתנורש"י מתניתין:דקתני אלו מכבסין - אף על גב דאית ליה תרי ומטנפירש"י תרי ומטנפי:אבל מי שאין לו אלא חלוק אחד - דכולי עלמא שרי .
- שלח רב יצחק בר יעקב בר גיורי משמיה דרבי יוחנן:
- כלי פשתן - מותר לכבסן בחולו של מועדרש"י פשתן:דלא נפיש טירחא .
- מתיב רבא:
- מטפחות הידיםרש"י מטפחות:שמנגבין בהן ידים, משום דמאיס , מטפחות...
- ...הַסַּפָּרִיםרש"י הספרים:של פשתן ,
- [גירסת רש"י:מטפחות הספוגרש"י הספוג:שמנגבין בהן עצמן כשיוצאין מבית המרחץ
- ושעלו מטומאתןרש"י מטומאתן:במועד
- הני - אִין,רש"י הני - אין:אבל שאר כלי פשתן – לא?!
- אמר ליה אביי: מתניתין - אפילו דשאר מינירש"י דשאר מיני:כלומר: מטפחות דשאר מינין - כגון דצמר - אף על גב דנפיש טירחא - שרי לכבס, אבל שאר כלים דשאר מינין – לא; אבל כלי פשתן שרי לכבס .
- אמר בר הידיא:
- לדידי חזי לי ימה של טבריה דמפקי לה משיכלירש"י משיכלי:ספלים דמני כיתנא בחולא דמועדא.
- מתקיף לה אביי:
- מאן לימא לן דברצון חכמים עבדי?
- דלמא שלא ברצון חכמים עבדי?
מועד קטן פרק משנה
עריכה- משנה:
- ואלו כותבין במועד:
- קדושי נשיםרש"י קדושי נשים:שכתב בשטר: "הרי את מקודשת לי"; דאשה נקנית בשטר , וגיטין, ושוברין,
- דייתיקירש"י דייתיקי:שטר צוואה , מתנה, ופרוזבוליןרש"י ופרוזבולין:שכותב מלוה בשטר שאינו משמט, ולא משמיט ליה שמיטה ;
- איגרות שוםרש"י איגרות שום:בכך שמו בית דין שדה זו, ונתנו לאחים כך וכך נגדו ואיגרות מזוןרש"י ואיגרות מזון:פלוני קבל לזון בת אשתו ;
- שטרי חליצה ומיאונים; ושטרי בירוריןרש"י ושטרי בירורין:ביררו בית דין חלק זה לזה וחלק זה לזה ,
- גזרות בית דיןרש"י גזרות בית דין:פסקי דינין , ואיגרות של רשותרש"י ואגרות של רשות:צווי וקיום של שלטון .
- ואלו כותבין במועד:
מועד קטן גמרא על פרק משנה
עריכהגמרא:
- אמר שמואל:
- מותר לארס אשה בחולו של מועד - שמא יקדמנו אחר.
- לימא מסייע ליה:
- ואלו כותבין במועד: קדושי נשים...
- - מאי? לאו שטרי קדושין ממש?
- לא! שטרי פסיקתארש"י שטרי פסיקתא:שכותב תנאי זה בשטר , וכדרב גידל אמר רב,
- דאמר רב גידל אמר רב:
- - "כמה אתה נותן לבנך?"
- - "כך וכך";
- "כמה אתה נותן לבתך"
- "כך וכך";
- ... עמדו וקדשו – קנו;
- ... הן הן הדברים הנקנין באמירהרש"י באמירה:בלא קנין '.
- לימא מסייע ליה:
- אין נושאין נשים במועד, לא בתולות ולא אלמנות,
- ולא מיבמין, - מפני ששמחה היא לו -
- הא לארס שרי!
- 'לא מיבעיא' קאמר:
- לא מיבעיא לארס - דלא קעביד מצוה,
- אלא: אפילו לישא נמי! - דקא עביד מצוהרש"י דקא עביד מצוה:דעוסק בפריה ורביה – אסור.
- תא שמע:
- דתנא דבי שמואל:
- מארסין - אבל לא כונסין,
- ואין עושין סעודת אירוסין, ולא מיבמין, מפני ששמחה היא לו
- שמע מינה!
- ומי אמר שמואל שמא יקדמנו אחר?
- והאמר רב יהודה אמר שמואל:
- בכל יום ויום בת קול יוצאת ואומרת
- "בת פלוני לפלוני! שדה פלוני לפלוני!".
- אלא: שמא יקדמנו אחר - ברחמים.
- כי הא דרבא:
- שמעיה לההוא גברא דבעי רחמי ואמר: "תזדמן לי פלניתא";
- אמר ליה: לא תיבעי רחמי הכי:
- אי חזיא לך - לא אזלא מינך,
- ואי לא - כָּפַרתָ בה'!רש"י כפרת בה':באמנה, דקאמר דלא מסייע צלותא כלום, הואיל ולא מזמנה ליה; כלומר: השתא צלינא עלה ולא אסתייעא מילתא ;
- בתר הכי, שמעיה דקאמררש"י דקאמר: אי לא מנסבא : או איהורש"י איהו:עצמו לימות מקמהרש"י לימות מקמה:מקמי דתינסבא איהי לאידך , או איהי תמות מקמיהרש"י תמות מקמיה:דלא איחזי כד מנסבא לאחר ואצער בה. ולהכי מארס במועד: שלא יקדמנו אחר ברחמים שתמות היא
- אמר ליה: לאו אמינא לך לא תיבעי עלה דמילתא הכי?!
- אמר רב משום רבי ראובן בן אצטרובילי:
- מן התורה ומן הנביאים ומן הכתובים - מה' אשה לאיש:
- מן התורה - דכתיב (בראשית כד נ) וַיַּעַן לָבָן וּבְתוּאֵל וַיֹּאמְרוּ מֵה' יָצָא הַדָּבָר [לֹא נוּכַל דַּבֵּר אֵלֶיךָ רַע אוֹ טוֹב]
- מן הנביאים - דכתיב (שופטים יד ד) וְאָבִיו וְאִמּוֹ לֹא יָדְעוּ כִּי מה' הִיא [כִּי תֹאֲנָה הוּא מְבַקֵּשׁ מִפְּלִשְׁתִּים וּבָעֵת הַהִיא פְּלִשְׁתִּים מֹשְׁלִים בְּיִשְׂרָאֵל];
- מן הכתובים - דכתיב (משלי יט יד) בַּיִת וָהוֹן נַחֲלַת אָבוֹת וּמֵה' אִשָּׁה מַשְׂכָּלֶת.
- מן התורה ומן הנביאים ומן הכתובים - מה' אשה לאיש:
- ואמר רב משום רבי ראובן בן אצטרובילי:
- ואמרי לה - במתניתא תנא: אמר רבי ראובן בן אצטרובילי:
- אין אדם נחשד בדבררש"י ?:עבירה אלא אם כן עשאו,
- ואם לא עשה כולו - עשה מקצתו,
- ואם לא עשה מקצתו - הרהר בלבו לעשותו,
- ואם לא הרהר בלבו לעשותו - ראה אחרים שעשו ושמח.
- מתיב רבי יעקב:
- (מלכים ב יז ט) וַיְחַפְּאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל דְּבָרִים אֲשֶׁר לֹא כֵן עַל ה' אֱלֹהֵיהֶם
- [וַיִּבְנוּ לָהֶם בָּמוֹת בְּכָל עָרֵיהֶם מִמִּגְדַּל נוֹצְרִים עַד עִיר מִבְצָר]!?
- התם להכעיס הוא דעבודרש"י להכעיס:וידעי דלא היה .
- תא שמע:
- (תהלים קו טז) וַיְקַנְאוּ לְמֹשֶׁה בַּמַּחֲנֶה לְאַהֲרֹן קְדוֹשׁ ה':
- רב שמואל בר יצחק אמר:
- מלמד שכל אחד קינא לאשתו ממשה!
- התם משום שנאה הוא דעבוד.
- תא שמע:
- אמר רבי יוסי:
- יהא חלקי עם מי שחושדין אותו בדבר ואין בו
- ואמר רב פפא:
- לדידי חשדון ולא הוה בי!
- לא קשיא:
- הארש"י הא:לא היה ביה - בקלא דפסיק,
- הארש"י הא:היה ביה - בקלא דלא פסיק.
- וקלא דלא פסיק - עד כמה?
- אמר אביי:
- אמרה לי אם:
- דומי דמתארש"י דומי:חשד, כמו: לא ישא בת דומה (סוטה כז א) - יומא ופלגא;
- והני מילי דלא פסק ביני ביני, אבל פסק ביני ביני - לית לן בה.
- וכי פסק ביני ביני - לא אמרן, אלא דלא פסק מחמת יראה, אבל פסק מחמת יראה – לא;
- ולא אמרן אלא דלא הדר נבט, אבל הדר נבטרש"י הדר נבט:דבתר דפסיק התחיל קלא [פירוש גמרא נוחה: נבט = נשמע, דמיון כמו במסכת תענית (ד,א): האי צורבא מרבנן דמי לפרצידא דתותי קלא, כיון דנבט נבט, ופירוש זה וזה לשון צמח] – לא;
- ולא אמרן אלא דלית ליה אויבים, אבל אית ליה אויבים - אויבים הוא דאפקוה לקלא.
מועד קטן פרק משנה
עריכהמשנה:
- אין כותבין שטרי חוב במועד;
- ואם אינו מאמינורש"י ?:המלוה ללוה או שאין לו מה יאכלרש"י ?:לסופר - הרי זה יכתוב;
- אין כותבין ספרים תפילין ומזוזות במועד,
- ואין מגיהין אות אחת אפילו בספר עזרארש"י ספר עזרא:ספר תורה של עזרא; ואני שמעתי עזרה בה', ופירושו: ספר מוגה היה בעזרה, שממנו היו מגיהים כל ספרי גולה [1];
- רבי יהודה אומר:
- כותב אדם תפילין ומזוזות לעצמורש"י ?:לקיים זה המצוה; אבל לצבור, למכור, דדרך שכירות הוה - חשיב מלאכה, כדאמרינן לעיל (מועד קטן יב א): אונכרא, דכיון דלאו אגרא קשקיל - שרשויי בעלמא הוא, ושרי ,
הערות
עריכה- ^ ור' על כך בספריהם של אמנון שמוש והרה"ג יהודה ברויאר זצ"ל על כתר ארם צובא