רחל אמרה ליעקב: "וַתֵּרֶא רָחֵל כִּי לֹא יָלְדָה לְיַעֲקֹב וַתְּקַנֵּא רָחֵל בַּאֲחֹתָהּ וַתֹּאמֶר אֶל יַעֲקֹב הָבָה לִּי בָנִים וְאִם אַיִן מֵתָה אָנֹכִי." (ביאור:בראשית ל א)

גם אדם תמים, עדין ואוהב, צריך לדעת לפעמים להשתמש במידת הכעס על-מנת לעזור למי שהוא אוהב. כך ניתן ללמוד ממעשיו של יעקב אבינו. אחרי שרחל, אשתו האהובה, באה אליו בטענות ואמרה לו "הבה לי בנים, ואם אין -  מתה אנכי!", הוא ענה לה בכעס:

(בראשית ל ב): "וַיִּחַר אַף יַעֲקֹב בְּרָחֵל, וַיֹּאמֶר 'הֲתַחַת אֱלֹהִים אָנֹכִי אֲשֶׁר מָנַע מִמֵּךְ פְּרִי בָטֶן?!'"

הכעס אינו טבעי ליעקב. יעקב הוא "איש תם", כל-כך תם עד שברגע שראה את רחל התאהב בה והציע לעבוד עבורה 7 שנים - הוא אפילו לא ניסה להתמקח עם לבן על המחיר. הוא כל-כך תם עד שלבן הצליח לרמות אותו ולגרום לו לעבוד עוד 7 שנים - 14 שנה הוא עבד ושתק.

אבל הפעם הוא ראה שרחל, אשתו האהובה, "תקועה" במקום. היא מלאה ברגשות של קנאה כלפי אחותה; היא מלאה ברגשות של האשמה ודרישה כלפי בעלה; ואינה עושה שום דבר בעצמה על-מנת לשפר את מצבה. הוא החליט שעליו לחרוג מתמימותו ועדינותו להשתמש במידת הכעס, על-מנת להוציא אותה מהנקודה שהיא נתקעה בה - ויחר אף יעקב ברחל.

תוך שימוש במידת הכעס, ניסה יעקב ללמד את רחל שהיא צריכה לפנות אל ה' בתפילה, ולא לצפות לעזרת בשר ודם: " "עַד דְאַנְתְּ בַּעְיָא מִנִי, בְּעִי מִן קֳדָם ה', דְמִן קֳדָמוֹי הִינוּן בְּנַיָא..." " (יונתן) .

תוך שימוש במידת הכעס, ניסה יעקב ללמד את רחל, שהדבר תלוי בה ולא בו, שהרי לו יש ילדים, והיא זו שאינה מצליחה ללדת - אשר מנע ממך פרי בטן: " "את אמרת שאעשה כאבא - אני איני כאבא; אבא לא היו לו בנים, אני יש לי בנים; ממך מנע ולא ממני" " ( רש"י ) .

וזה הצליח: בפסוק הבא רחל החליטה לקחת את גורלה בידיה, ולעשות מעשה שחשבה שיעזור לה להיגאל מעקרותה: "ותאמר 'הנה אמתי בלהה, בא אליה ותלד על ברכי ואבנה גם אנכי ממנה'."

"וַיִּחַר" מדובר בכעס גדול מאוד העלול להוביל למחשבות נקם, הריגה ורצח:

• קין תכנן לרצוח את הבל אחיו כי אלוהים העדיף את מנחתו של הבל: "ויִַּחַר לְקַיִן מְאֹד, ויִַּפְּלו פָּּנָיו" (ביאור:בראשית ד ה).
• אברהם ניסה להציל את אנשי סדום ממוות: "ויַֹּאמֶר אַל נָא יִחַר לַאדֹנָי, ואֲַדַבְּרָה אַךְ הַפַּעַם" (ביאור:בראשית יח לב).
• יעקב כעס על לבן שרדף אחריו: "ויִַּחַר לְיַעֲקֹב ויַָּרֶב בְּלָבָן; ויַַּעַן יַעֲקֹב ויַֹּאמֶר לְלָבָן: מַה פִּשְׁעִי מַה חַטָּאתִי כִּי דָלַקְתָּ אַחֲרָי" (ביאור:בראשית לא לו).
• האחים כעסו על מלך שכם, ותכננו להרוג אותו: "ויִַּחַר לָהֶם מְאֹד כִּי נְבָלָה עָשָׂה בְיִשְׂרָאֵל, לִשְׁכַּב אֶת בַּת יַעֲקֹב" (ביאור:בראשית לד ז).
• פוטיפר כעס כאשר שמע שאשתו מאשימה את יוסף בניסיון אונס: "ויְַהִי כִשְׁמֹעַ אֲדֹנָיו אֶת דִּבְרֵי אִשְׁתּוֹ, אֲשֶׁר דִּבְּרָה אֵלָיו לֵאמֹר, כַּדְּבָרִים הָאֵלֶּה עָשָׂה לִי עַבְדֶּךָ; ויִַּחַר, אַפּוֹ" (ביאור:בראשית לט יט).

האם יעקב כעס על רחל עד כדי כך שהיה מוכן להורגה? האם הוא כעס עליה מתוך אהבה, כדברי אֶלְקָנָה "הֲלוֹא אָנֹכִי טוֹב לָךְ מֵעֲשָׂרָה בָּנִים" (שמואל א א ח)? האם הוא כעס על אלוהים? האם הוא כעס על עצמו ועל חוסר היכולת שלו לעזור לה?

לפי סדר הפסוקים של השיחה בין רחל ליעקב של שלושה פסוקים, שנמשכת במילים של רחל: "הִנֵּה אֲמָתִי בִלְהָה" (ביאור:בראשית ל ג), ניתן להבין שבלהה היתה נוכחת בזמן השיחה, ורחל התכוונה לבקש מיעקב לבוא אליה ולעזור לה לקבל בן דרך בלהה. רחל רצתה שיעקב יראה את בלהה היפה, וגם שיראה שהיא יודעת מה מבקשים ממנה ומוכנה לשתף פעולה. יעקב לא הבין את תוכניתה של רחל, ונבהל שבנוכחות עדים רחל מאשימה אותו. יעקב היה צריך לחכות בסבלנות ולא להתפרץ בכעס, להאשים את רחל האהובה שאלוהים מעניש אותה, וכך לחשוף את מחשבותיו וחולשותיו.

ראינו שיעקב הוא כעסן שמתפרץ מהר בהאשמות ועלבונות:

1. יעקב האשים את לבן: "מַה זֹּאת עָשִׂיתָ לִּי הֲלֹא בְרָחֵל עָבַדְתִּי עִמָּךְ, וְלָמָּה רִמִּיתָנִי" (ביאור:בראשית כט כה).
2. יעקב כעס על רחל: "הֲתַחַת אֱלֹהִים אָנֹכִי אֲשֶׁר מָנַע מִמֵּךְ פְּרִי בָטֶן."
3. יעקב כעס על לבן שהאשים אותו בגנבה: "מַה פִּשְׁעִי מַה חַטָּאתִי כִּי דָלַקְתָּ אַחֲרָי" (ביאור:בראשית לא לו).
4. יעקב כעס על בניו לאחר שהם כבשו את שכם: "עֲכַרְתֶּם אֹתִי לְהַבְאִישֵׁנִי בְּיֹשֵׁב הָאָרֶץ, בַּכְּנַעֲנִי וּבַפְּרִזִּי" (ביאור:בראשית לד ל).
5. בסוף ימיו, יעקב קילל והעליב את ראובן: "פַּחַז כַּמַּיִם אַל תּוֹתַר" (ביאור:בראשית מט ד), ואת שמעון ולוי: "אֲחַלְּקֵם בְּיַעֲקֹב וַאֲפִיצֵם בְּיִשְׂרָאֵל" (בראשית מט ז).

במקרים האלה, המובאים בכתובים, יעקב היה בעמדת חולשה, וכדי להצדיק את עצמו הוא האשים בכעס את הצד השני. בכל המקרים הצד השני התעלם מכעסו של יעקב וענה ליעקב תשובה מוחצת שכללה: בלימה והצגת פתרון טוב שיעקב חייב לקבלו.

היו מקרים נוספים שבהם יעקב היה יכול לכעוס, אך הוא לא כעס: (1) כאשר הוא שמע את ברכת יצחק לעשו, (2) כאשר הוא נשלח לחרן בחוסר כל, (3) כאשר עשו בא עם 400 חיילים והפחיד אותו, (4) כאשר ראובן שכב עם בלהה פילגשו, (5) כאשר הוא שמע את חלומו של יוסף, (6) כאשר הוא ראה את כותנת הפסים של יוסף, (7) וכאשר הוא שמע שהשליט המצרי דורש לראות את בנימין. ייתכן שלאחר תשובת שמעון ולוי, "הַכְזוֹנָה יַעֲשֶׂה אֶת אֲחוֹתֵנוּ" (ביאור:בראשית לד לא), יעקב ראה שכל אנשי כנען מפחדים ממשפחתו (ביאור:בראשית לה ה). יעקב הבין שאלוהים לא מסכים איתו ושהגיע הזמן שהוא יימנע מצעקות. אולם בסוף חייו יעקב לא היה יכול להתאפק, ובדבריו לבניו מה יהיה "באחרית הימים" הוא הזכיר את כעסו על ראובן, שמעון ולוי (ביאור:בראשית מט ג-ז), וקילל אותם.

תגובת יעקב לדברי רחל היא כעס גדול, ככתוב: "וַיִּחַר אַף יַעֲקֹב בְּרָחֵל".
ניתן להבין שיעקב חשב שרחל כועסת ומאשימה אותו בנוכחות בלהה כעדה. ייתכן שיעקב חשב שרחל טוענת שהוא מקיים איתה יחסים בצורה שונה מאשר עם לאה, ולכן היא לא נכנסת להריון. רחל לא ידעה מה יעקב עושה עם לאה, והתבישה לשאול. ייתכן שיעקב חשב, שהיא חושבת שהוא עושה כמו אונן, ככתוב: "וְהָיָה אִם בָּא אֶל אֵשֶׁת אָחִיו, וְשִׁחֵת אַרְצָה, לְבִלְתִּי נְתָן זֶרַע" (ביאור:בראשית לח ט).

יעקב נבהל שלבן יכעס שהוא גורם סבל לרחל, ויעניש אותו קשות, ואולי אפילו יקח לו את רחל.

וכך יעקב שמע כעס, והגיב בכעס, וטען שהוא לא אשם, אלא אלוהים סגר את רחמה.

ברגע זה אהבתו של יעקב לרחל לא עמדה בניסיון. הוא רואה את עצמו כחף מאשמה מפני שכבר יש לו ילדים מלאה, וכידוע יעקב היה בקי בזיהוי ייחום הצאן (ביאור:בראשית ל מא). מתוך דברי רחל יעקב נוכח בכעסה של רחל על אלוהים, ובתגובה הוא עונה שהוא אינו אלוהים היכול לעזור לה.

יעקב אמר לרחל שאלוהים סגר את רחמה. רחל שמעה שגורלה נחרץ, היא מוענשת, אלוהים סגר את רחמה, בעלה לא יכול לעזור, לא מנחם ומעודד להמשיך בניסיונות ולא רוצה להתפלל למענה כשם שאביו התפלל לאלוהים נוכח רבקה (בראשית כה כא). לא פלא שבהמשך רחל חזרה לעבודת התרפים של אביה, והאמינה שהם שהביאו לה את יוסף. בייאושה רחל מפעילה את חוקי חמורבי מספר 144 ונותנת, כשרה, את שפחתה לבעלה כדי ששפחתה תלד עבורה בן מבעלה והיא תבנה ממנה (בראשית ל ג), וזאת חרף שידעה את סיפור ישמעאל שלא נגמר טוב.

מעניין כיצד יעקב ידע שאלוהים אחראי לכך שרחל לא נכנסת להריון ושהעניין סופי. סבתו של יעקב, שרה, חיכתה עד גיל 90 לפני שאלוהים הביא לה בן. אמו, רבקה, חיכתה כעשרים שנה, ויצחק ביקש מה' בנוכחותה שתהרה: "ויֶַּעְתַּר יִצְחָק לַיהוָה לְנֹכַח אִשְׁתּוֹ כִּי עֲקָרָה הִוא ויֵַּעָתֶר לוֹ יְהוָה ותַַּהַר רִבְקָה אִשְׁתּוֹ" (ביאור:בראשית כה כא). יעקב היה יכול להסביר לרחל את היתרונות בכך שהיא תלד ילד בגיל מאוחר יותר, וכן לציין בפניה שלאלוהים יש כוונות, שהכול נעשה כחלק מתוכנית לעתיד, ושהכול לטובה (ראה סיפור יוסף).

שרה ורבקה לא נכנסו להריון, אולם מכיוון שאלוהים הבטיח לאברהם ויצחק שיהיה להם יורש ומכיוון ששרה ורבקה עדיין לא נתברכו בילד ראשון, הן לא היו צריכות לדאוג. אולם ליעקב כבר היו בנים ולא היה לו צורך בבן מרחל כדי שברכת אלוהים תתקיים בו. רחל חששה מאוד שהיא לא תכלל באמהות, ואחרי ארבע שנים שהיא חיכתה בסבלנות היא החליטה לא לחכות יותר ולדרוש עזרה מיעקב.

שרה- אלוהים חיכה שאברהם יהיה חכם, עשיר ומכובד, ואז נתן לו את ישמעאל כילד לתרגול - ורק אז אברהם היה מוכן לקבל את יצחק ולעבור את ניסיון העקדה.
רבקה - אלוהים חיכה שרבקה תתבגר ותתחזק, שהיא תעמוד על דעתה כנגד יצחק ותכוון את חינוכו של יעקב, וגם שבני קטורה יתבגרו כדי שאברהם יוכל לשולחם מעל יצחק.
רחל - אלוהים גרם שיוסף ייוולד אחרון כדי ליצור מתח במשפחה על הבכורה, וכך התגלגל הסיפור המופלא של יוסף, שאלוהים הסביר לאברהם בברית בין הבתרים (ביאור:בראשית טו יג).

רחל באה בדרישה חמורה: "הָבָה לִּי בָנִים" (ביאור:בראשית ל א) - היא דרשה בן, ולא אכפת לה אם יעקב יקנה, יחטוף, או יכניס אותה להריון.
יעקב נבהל, כעס והודיע לרחל שאלוהים הוא זה שמנע זאת ממנה, והוא לא יכול לעזור.
רחל שמעה: "אֱלֹהִים ... אֲשֶׁר מָנַע מִמֵּךְ פְּרִי בָטֶן".

יעקב לא הבין שדבריו יזרעו את הגרעין שיתפתח ויגרום לתהליך איום לדורות.

• רחל חדלה להאמין באלוהים והתפללה לתרפים של אביה, ובסוף היא האמינה שהם עזרו לה להכנס להריון.
• רחל לקחה את התרפים כי היא רצתה עוד בנים, כפי שהיא קראה לבנה הראשון - יוסף.
• צאצאיה של רחל לא לקחו את אלוהים ברצינות, וירובעם (משבט אפרים) הקים את העגלים בבית-אל ודן, במלחמתו עם בית דוד.
• מלכי ישראל עשו את הרע בעיני אלוהים ללא הפסקה משמעותית.
• מלכות ישראל גלתה ולא התאמצה לשמור על אלוהי ישראל.
• שבט בנימין, בגלל חולשתו וקירבתו לשבט יהודה, הצטרף ליהודה ואנשיו שרדו כיהודים.
• במקרה חלק מעשרת השבטים התיהדו בתקופת אסתר ומרדכי.

כך, דברי רחל החריפים ודברי יעקב הכועסים גרמו ביחד לתהליך שהביא כליה לעשרת השבטים, וזה שימש כהתרעה ליהודים לשמור על אלוהים בכל לבבם ובכל מעודם.