קטגוריה:בראשית ל א

תרגום

וַתְּקַנֵּא

ראו קנאה ואחריות

הָבָה לִּי בָנִים

רחל העקרה

נאמר "וְרָחֵל עֲקָרָה" (ביאור:בראשית כט לא). רחל חיכתה כארבע שנים לפני שהיא התלוננה ליעקב, ייתכן שבשנים הראשונות רחל בכוונה נמנעה מלהכנס להריון (ביאור:בראשית כט לא), כדי לא ללדת תינוק זעיר כמו יעקב (ביאור:בראשית כו לד). לפי דברי רחל, בשלב הזה, לאחר שהיא ראתה שארבעת ילדיו הראשונים של יעקב אינם זעירים. היא רוצה להכנס להריון. לאחר מספר חודשים שרחל רצתה להכנס להריון היא החליטה להתחנן ליעקב. ייתכן שרחל האמינה שכיוון שאלוהים מדבר עם יעקב, ולאחר שבזכות יצחק רבקה נכנסה להריון, ככתוב: "וַיֶּעְתַּר יִצְחָק לַיהוָה לְנֹכַח אִשְׁתּוֹ" (ביאור:בראשית כה כא), רחל חשבה שיעקב יכול לעזור לה.

יעקב אמר ללבן, "בַיּוֹם אֲכָלַנִי חֹרֶב וְקֶרַח בַּלָּיְלָה, וַתִּדַּד שְׁנָתִי מֵעֵינָי" (ביאור:בראשית לא מ) וניתן להבין שהוא בא לביתו מעט פעמים בחודש, וייתכן שהוא בא רק למסיבת ראש החודש, ואז רחל לא הייתה בימים הטובים של המחזור, וכך זה היה חודש אחרי חודש.

ייתכן שרחל ביקשה שיעקב יבוא יותר פעמים בחודש, או ישאר חודש שלם בביתו, כדי שהיא תוכל להכנס להריון. כאשר יעקב דחה את בקשתה והאשים אותה שאלוהים העניש אותה, היא סגרה את פיה ולא העיזה להתווכח.

שתי נשים

רש"י אמר על למך ושתי נשותיו (רש"י על בראשית ד יט): "אחת לפריה ורביה ואחת לתשמיש", וייתכן שרחל חשבה שזה מה שיעקב עושה איתה, הן היא היתה "יְפַת תֹּאַר וִיפַת מַרְאֶה" (ביאור:בראשית כט יז).

וַתֵּרֶא רָחֵל

רחל ראתה שלאה כבר ילדה את ראובן, שמעון, לוי ויהודה, ושלאה אינה מתאמצת לעשות ילדים נוספים, ככתוב: "ותַַּעֲמֹד מִלֶּדֶת" (בראשית כט לה). ייתכן שלאה נמנעה מלבוא ליעקב כדי שרחל לא תאשים אותה בכך שהיא זו שמונעת ממנה להיכנס להריון בדיוק בימים הנכונים. עברו כבר כחמש שנים ורחל לא נכנסה להריון. רחל ראתה שמשהו לא בסדר: היא האישה האהובה שמבלה את רוב הזמן אצל יעקב, עד כדי כך שלאה אמרה ליעקב "כִּי שָׂכֹר שְׂכַרְתִּיךָ בְּדודָּאֵי בְּנִי" (בראשית ל טז).

המילה "תֵּרֶא" יכולה להיות מהשורש 'ר-א-ה', כלומר רחל ראתה שהיא לא יולדת ליעקב, או מהשורש 'י-ר-א', פחדה, במיוחד משום שהאות 'ה' חסרה בסוף המילה, כלומר רחל פחדה שעברו כחמש שנים והיא עדיין לא נכנסה להריון. כנראה שני הפירושים נכונים: רחל ראתה ויראה.

וַתְּקַנֵּא

בהתחלה רחל קינאה שבנה לא יהיה הבכור, אחר כך שהוא יהיה צעיר וחלש מכול אחיו, בני לאה. רחל חששה שבסוף בכלל לא יהיה לה בן יורש. זרעה לא ישתתף בברכת ה' לאברהם יצחק ויעקב או בברכת לבן לרבקה. ללא בן היא כאילו כבר מתה ונשכחה מזיכרון.

קנאה היא אחת התכונות האיומות ביותר והדיברה העשירית עוסקת בה – "לֹא תַחְמֹד" (שמות כ יג), כפי שחז"ל כתבו: ´הקנאה התאווה והכבוד מוציאים את האדם מן העול' ( מסכת אבות (פרק ד´, משנה כא´)). הקנאה של רחל לא היתה כל כך איומה. היא קינאה והצטערה על כך שאין לה בן. הקנאה שלה התבטאה בעצב ודאגה, בלי רוע לב.

הָבָה לִּי בָנִים

רחל הבינה שאנשים חושבים שהבעיה אצלה ולא אצל יעקב, הן לאה ילדה ליעקב בנים בזה אחרי זה. אולם רחל ידעה שיעקב הוא מומחה בתזמון רביה של כבשות, והיא דרשה ממנו שהוא יעזור לה לקבל בנים (ברבים, שני בנים לפחות).
הדרישה היא רחבה מאוד.

1. נראה שיעקב לא ידע את חוקי חמורבי, ולא זכר מה עשתה שרי עם הגר למען אברם (ביאור:בראשית טז ב), והוא חשב שזאת דרישה מאלוהים שאסור היה לרחל להביא אליו.
2. כנראה רחל כבר ביקשה מאלוהים ילד במשך מספיק לילות וימים והתייאשה (עד שאלוהים נזכר בה על תחינותיה בעבר), ולכן היא חיפשה פתרון אחר.
3. ייתכן שרחל שואלת האם יעקב עושה את תפקידו כראוי, או נמנע מלהזריע אותה ולהכניס אותה להריון, כדי לשמור על גופה.
4. ייתכן שרחל דורשת שיעקב יביא לה בנים, אפילו קניה בשוק, או חטיפה של ילד כלולים בדרישתה. פתרון כזה אינו הגיוני, כי אז התינוק יהיה של רחל, אולם לא בנו של יעקב, ולא ירש את ברכת אלוהים.
5. ייתכן שרחל מכינה את יעקב שהיא תדרוש ממנו לשכב עם אמתה (חוקי חמורבי מספר 146) וכך היא תבנה ממנה, כפי שעשתה שרי עם הגר (ביאור:בראשית טז ב).

יעקב לא חיכה בסבלנות אלא התפרץ נגדה בכעס.

רחל יכלה לפתוח בשיחה בצורה עדינה יותר ולהסביר את בעייתה. לבקש מיעקב להתפלל יחד איתה כשם שעשה יצחק עם רבקה ככתוב: "וַיֶּעְתַּר יִצְחָק לַיהוָה לְנֹכַח אִשְׁתּוֹ" (ביאור:בראשית כה כא). אולם רחל, בהפתעה, פתחה בתלונה ודרישה.

לפני שאדם פותח את פיו בדברים, הוא חייב לחשוב מה יבין השומע, ומה תהיה תגובתו המיידית,

ככתוב: "מָוֶת וְחַיִּים בְּיַד לָשׁוֹן" (ביאור:משלי יח כא).

לא ברור מה רחל חשבה, אבל לבטח היא לא התכוונה שיעקב יכעס עליה, ויודיע לה שאלוהי אברהם מעניש אותה בעקרות: "הֲתַחַת אֱלֹהִים אָנֹכִי, אֲשֶׁר מָנַע מִמֵּךְ פְּרִי בָטֶן" (ביאור:בראשית ל ב).

לִּי

לבן קבע שבלהה תהיה רק לרחל, ולא לאף אחד אחר, כאשר הוא אמר: "לָהּ לְשִׁפְחָה" (ביאור:בראשית כט כט), לכן, כדי להשאר במסגרת ההגבלות ששם לבן על מתנתו,

• רחל אומרת "הָבָה לִּי בָנִים" וכך כל המעשים של בלהה היו במסגרת עבודתה בשביל רחל בלבד.
• רחל לא אמרה שהיא נותנת את בלהה, היא רק אמרה: "בֹּא אֵלֶיהָ" (ביאור:בראשית ל ג), כך שמעמדה וזכויותיה של בלהה לא השתנו, והיא נשארה של רחל.
• לרחל היה מותר להגיד לבלהה לאפשר ליעקב לבוא אליה. ליעקב אסור היה לבוא ללא הזמנה מרחל.

וְאִם אַיִן מֵתָה אָנֹכִי

רחל מאיימת בהתאבדות מרב צער וכעס. מוות יכול להיות מוות ממשי, מוות רוחני או מוות של אהבתה. רחל דורשת יורש מיעקב. ללא בן יורש, ברכת ה' לאברהם, יצחק ויעקב וגם ברכת לבן לרבקה לא תתקיים בה. היא כבר מתה אם אין לה בנים, ולכן היא מאיימת בהתאבדות "וְאִם אַיִן מֵתָה אָנֹכִי". רחל מאשימה את אלוהים על שפגע בה ולא נתן לה את בכורו של יעקב, שכן גם אם יהיה לה בן, הוא יהיה קטן וחלש מבין אחיו, וייתכן שהם יתנכלו להורגו.

רחל חששה שיעקב מבין שאסור לו לבוא לבלהה, שפחתה האישית של רחל, לכן היא הפחידה אותו בהתאבדות, ויצרה מצב שהוא חייב למלא את רצונה כי "אין לך דבר עומד בפני פיקוח נפש, חוץ מע"ז וגילוי עריות ושפיכות דמים" (תוספתא שבת טז יד).

בחוסר ברירה רחל עושה כשרה ונותנת את "בִּלְהָה שִׁפְחָתָהּ, לְאִשָּׁה" ליעקב. אולם בניגוד לשרה, רחל היא זאת שנותנת את השמות לבני שפחתה: דן - "דָּנַנִּי אֱלֹהִים וְגַם שָׁמַע בְּקֹלִי, ויִַּתֶּן לִי בֵּן" (בראשית ל ו), נפתלי - "נַפְתּולֵּי אֱלֹהִים נִפְתַּלְתִּי עִם אֲחֹתִי גַּם יָכֹלְתִּי" (בראשית ל ח). בשמות אלו רחל הפגינה את שמחתה וצדקתה כנגד אלוהים, יעקב, ואחותה. אולם כידוע, אלוהים זכר אותה רק אחרי שלאה ילדה עוד שני בנים ובת, כלומר בסך הכול חלפו בערך עוד כשנתיים.

כשיוסף נולד רחל אמרה: "אָסַף אֱלֹהִים אֶת חֶרְפָּתִי" (בראשית ל כג), וזאת משום שהיא עדיין כועסת על חרפתה הארוכה. כך הגענו לשנה ה-14 מאז שיעקב הגיע ללבן, ויעקב זכה בבן מרחל והחליט שהגיע הזמן לחזור לארץ כנען. אולם, יעקב היה מודע שהוא עדיין לא התעשר והוא לא יכול לקיים את הבטחתו לאלוהים, כדבריו: "וְהָאֶבֶן הַזֹאּת, אֲשֶׁר שַׂמְתִּי מַצֵבָּה, יִהְיֶה בֵּית אֱלֹהִים; וְכֹל אֲשֶׁר תִּתֶּן לִי, עַשֵּׂר אֲעַשְּׂרֶנּו לָּךְ" (ביאור:בראשית כח כב).

איום

לנו לא ידוע אם רחל הביאה את בלהה איתה, וכל השיחה נערכה בפגישה אחת, כאשר רחל מבקשת מיעקב לבוא לשפחתה. סביר שכך היה ויעקב ראה את בלהה, וייתכן שזה הפריע לו, שבנוכחות עדים רחל מאשימה אותו.

רחל מאיימת ולוחצת על יעקב 'לשמוע בקולה' (ביאור:בראשית ל ו).
נראה שהתוכנית של רחל היתה להביא את שפחתה ליעקב כדי שהיא תבנה ממנה (חוקי חמורבי מספר 146), כפי שמופיע במשפט השלישי של השיחה בין רחל ויעקב. לא נראה שיעקב הבין את בקשתה של רחל ולכן הוא לא מגיב לבקשתה 'שהוא יביא לה בני' - ועונה שאלוהים העניש אותה בחוסר בנים.

מדוע רחל חשבה שיעקב יתנגד, ולכן היא צריכה ללחוץ עליו?

1. כי הוא עלול לחשוב שרחל (רחלה) מתנהגת אליו כאילו שהוא אייל רביה.
2. כי הוא לא רצה לשכב עם פלגש חתנו, כאילו שזה מבייש את לבן, ושם אותו מעל לבן, כפי שעשה אבשלום לפלגשי דוד אביו (שמואל ב טז כא).
3. כי לבן הגדיר ששפחתו תהיה שפחה רק לרחל, ככתוב: "לָהּ לְשִׁפְחָה", ואסור לו לקחת את שפחת רחל לעצמו, כאישה.
4. כי אם אלוהים מונע בן מרחל, אסור לו להתערב ולעקוף את תוכניתו של אלוהים.
5. כי אם הוא יקח את בלהה, למען שִׁוְיוֹן, גם לאה תביא לו את זלפה.
6. כי הוא חשש שבניו מלאה אשתו, יריבו ויפגעו בילדי האמה, במידה ורחל לא תוכל להגן עליו.
7. כי הוא חשש שרחל תשנה את דעתה, ויום אחד תודיע לו: "גָּרֵשׁ הָאָמָה הַזֹּאת וְאֶת בְּנָהּ, כִּי לֹא יִירַשׁ בֶּן הָאָמָה הַזֹּאת עִם בְּנִי" (ביאור:בראשית כא י), ואז אלוהים יעניש אותו ויפקוד עליו כפי שהוא פקד על אברהם: "כֹּל אֲשֶׁר תֹּאמַר אֵלֶיךָ שָׂרָה, שְׁמַע בְּקֹלָהּ" (ביאור:בראשית כא יב).

ואכן לאחר שרחל איימה עליו בתקיפות, כאשר רחל הגישה את בקשתה, יעקב לא העיז להתנגד.

כעס ופחד

יעקב שמע והיה יכול לחכות בסבלנות שרחל תגמור לדבר, ותסביר לו איך היא רוצה שהוא יתן לה בנים, כדבריה בהמשך: "הִנֵּה אֲמָתִי בִלְהָה, בֹּא אֵלֶיהָ וְתֵלֵד עַל בִּרְכַּי, וְאִבָּנֶה גַם אָנֹכִי מִמֶּנָּה" (ביאור:בראשית ל ג), אולם נראה שיעקב לא שלט ברוחו, נבהל שמאשימים אותו ובכעס גדול הוא ענה לה, ככתוב: "וַיִּחַר אַף יַעֲקֹב בְּרָחֵל" (ביאור:בראשית ל ב).

בנוכחות בלהה כעדה, ייתכן שיעקב חשב שרחל טוענת שהוא מקיים איתה יחסים בצורה שונה מאשר עם לאה, ולכן היא לא נכנסת להריון. רחל לא ידעה מה יעקב עושה עם לאה, והתבישה לשאול. ייתכן שיעקב חשב, שהיא חושבת שהוא עושה כמו אונן, ככתוב: "וְהָיָה אִם בָּא אֶל אֵשֶׁת אָחִיו, וְשִׁחֵת אַרְצָה, לְבִלְתִּי נְתָן זֶרַע" (ביאור:בראשית לח ט).

ייתכן שיעקב חשש שלבן ישמע שכך הוא עושה לרחל האהובה לו ולאביה, ולבן יכעס עליו, יעניש אותו, ואולי אפילו יקח לו את רחל. יעקב היה צריך לרצות את פני לבן בהסבר משכנע, שזאת לא אשמתו.

וכך יעקב שמע כעס, והגיב בכעס, וטען שהוא לא אשם, אלא אלוהים סגר את רחמה.