פתיחת התפריט הראשי

ביאור:בראשית יח לב

בראשית יח לב: "וַיֹּאמֶר אַל נָא יִחַר לַאדֹנָי וַאֲדַבְּרָה אַךְ הַפַּעַם אוּלַי יִמָּצְאוּן שָׁם עֲשָׂרָה וַיֹּאמֶר לֹא אַשְׁחִית בַּעֲבוּר הָעֲשָׂרָה."



בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:בראשית יח לב.


אַל נָא יִחַר לַאדֹנָי וַאֲדַבְּרָה אַךְ הַפַּעַםעריכה

אברהם חוזר על דבריו: "אַל נָא יִחַר לַאדֹנָי" (ביאור:בראשית יח ל), כאשר הוא מוריד את מספר הצדיקים משלושים לעשרים. הפעם אברהם גם מוסיף: "וַאֲדַבְּרָה אַךְ הַפַּעַם", וכך הוא למעשה טוען שזאת תהיה הפעם האחרונה שהוא מבקש.

לא בטוח שאברהם התכוון באמת שזו תהיה הפעם האחרונה, הרי הוא בקלות היה יכול לחזור על הטריק הראשוני ולנסות להוריד שוב את מספר הצדיקים בקפיצות של חמש או שניים. אולם ברגע שאברהם סיים לדבר, אלוהים הסכים לבקשתו ועזב.

לֹא אַשְׁחִית בַּעֲבוּר הָעֲשָׂרָה - מניןעריכה

עתה אלוהים הגיב בצורה סופית "לֹא אַשְׁחִית בַּעֲבורּ הָעֲשָׂרָה". מצד אחד, זה נשמע כמו ההודעות הקודמות, אולם ההבדל הוא שאחרי שאלוהים אמר זאת לאברהם, הוא פנה והלך, מבלי להקשיב ליתר דבריו של אברהם, ככתוב: "ויֵַּלֶךְ יְהוָה כַּאֲשֶׁר כִּלָּה, לְדַבֵּר אֶל אַבְרָהָם" (ביאור:בראשית יח לג).

"לֹא אַשְׁחִית בַּעֲבורּ הָעֲשָׂרָה" – פסוק זה הוא הבסיס למניין שמוכיח שבקהילה יש לפחות עשרה צדיקים, היינו, אנשים שמתפללים לאדוני, שמזדהים כבני ישראל ולא מסתירים את יהדותם, שמנסים ללמוד את דרך אלוהים, שמתאמצים ללמד את דרך אלוהים לכל גויי העולם, ושמתאמצים לשפר את המוסר במקום. כאשר תושבי עיר מגרשים את היהודים ולא נשאר בה אפילו מניין, אלוהים חופשי לפגוע בעיר ולהעניש את הרשעים.