ביאור:בראשית כט כט
בראשית כט כט : "וַיִּתֵּן לָבָן לְרָחֵל בִּתּוֹ אֶת בִּלְהָה שִׁפְחָתוֹ לָהּ לְשִׁפְחָה."
בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:בראשית כט כט .
ראו ביאור: לבן בחר את נשותיו ופילגשיו של יעקב
לָהּ עריכה
הכתוב מדגיש שלבן נתן לרחל את בלהה, שפחתו האישית, שתהיה שפחה "לָהּ", לרחל.
המילה 'לה' למעשה היא מיותרת. התוספת באה להדגיש את חשיבות המילה, במשמעות שבלהה שייכת לרחל ורק לרחל, ולא לאף אדם אחר: לא ליעקב, לא לבניו, לא ללאה. מלבד לרחל, אסור לכל איש או אישה לדרוש או לבקש ממנה דבר. היא כפופה רק לרצות את רחל, וסביר שלבן המשיך להעניק לבלהה הגנה גם לאחר שהיא חדלה להיות פלגשו. ייתכן שהיא ילדה לו בן, ולכן, לפי חוקי חמורבי מספר 146, אסור היה למכור אותה ואסור היה לענות אותה.
סביר שהמילה הזאת כפתה על רחל לבקש את הסכמת בלהה לתת ליעקב לבוא אליה, לפני שהיא הציגה את בלהה ליעקב (ביאור:בראשית ל ג).
בגלל הכבוד וההגנה שלבן העניק לבלהה, ייתכן שרחל חשבה שיעקב יהסס ויתנגד לבוא אל בלהה ולהביא לרחל בן ממנה (ביאור:בראשית ל ג), ולכן רחל היתה צריכה להפחיד את יעקב שהיא תתאבד אם הוא לא ישמע בקולה (ביאור:בראשית ל א) ויבוא לבלהה.
אולם אם לבן קבע שבלהה תהיה רק לרחל, ולא לאף אחד אחר, איך אפשר שרחל תתן אותה?
- נאמר "לָהּ לְשִׁפְחָה", לכן רחל אמרה ליעקב: "הָבָה לִּי" (ביאור:בראשית ל א), ולכן כל המעשים של בלהה היו במסגרת עבודתה בשביל רחל בלבד.
- רחל לא אמרה שהיא נותנת את בלהה, היא רק אמרה: "בֹּא אֵלֶיהָ" (ביאור:בראשית ל ג), כך שמעמדה וזכויותיה של בלהה לא השתנו, והיא נשארה של רחל.
- לרחל היה מותר להגיד לבלהה לאפשר ליעקב לבוא אליה. ליעקב אסור היה לבוא ללא הזמנה מרחל.