קטגוריה:בראשית כז כז
ויגש וישק לו וירח את ריח בגדיו ויברכהו ויאמר ראה ריח בני כריח שדה אשר ברכו יהוה
נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורת הכתיב של הפרק
* * *
וַיִּגַּשׁ וַיִּשַּׁק לוֹ וַיָּרַח אֶת רֵיחַ בְּגָדָיו וַיְבָרֲכֵהוּ וַיֹּאמֶר רְאֵה רֵיחַ בְּנִי כְּרֵיחַ שָׂדֶה אֲשֶׁר בֵּרֲכוֹ יְהוָה.
נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורה המנוקדת של הפרק
* * *
וַיִּגַּשׁ֙ וַיִּשַּׁק־ל֔וֹ וַיָּ֛רַח אֶת־רֵ֥יחַ בְּגָדָ֖יו וַֽיְבָרְכֵ֑הוּ וַיֹּ֗אמֶר רְאֵה֙ רֵ֣יחַ בְּנִ֔י כְּרֵ֣יחַ שָׂדֶ֔ה אֲשֶׁ֥ר בֵּרְכ֖וֹ יְהֹוָֽה׃
נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורה המוטעמת של הפרק
עזרה · תרשים של הפסוק מחולק על-פי הטעמים
* * *
וַ/יִּגַּשׁ֙ וַ/יִּשַּׁק־ל֔/וֹ וַ/יָּ֛רַח אֶת־רֵ֥יחַ בְּגָדָ֖י/ו וַֽ/יְבָרֲכֵ֑/הוּ וַ/יֹּ֗אמֶר רְאֵה֙ רֵ֣יחַ בְּנִ֔/י כְּ/רֵ֣יחַ שָׂדֶ֔ה אֲשֶׁ֥ר בֵּרֲכ֖/וֹ יְהוָֽה׃
נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורה הדקדוקית של הפרק
* * *
הנוסח בכל מהדורות המקרא בוויקיטקסט הוא על על פי כתב יד לנינגרד (על בסיס מהדורת ווסטמינסטר), חוץ ממהדורת הטעמים, שהיא לפי מקרא על פי המסורה. לפרטים מלאים ראו ויקיטקסט:מקרא.
ביאורים: המפרשים עונים לשאלות • ביאור קצר על כל הפרק • ביאור מפורט על הפסוק
תרגום
| אונקלוס: | וּקְרֵיב וְנַשֵּׁיק לֵיהּ וַאֲרִיחַ יָת רֵיחַ לְבוּשׁוֹהִי וּבָרְכֵיהּ וַאֲמַר חֲזִי רֵיחָא דִּבְרִי כְּרֵיחַ חַקְלָא דְּבָרְכֵיהּ יְיָ׃ |
| ירושלמי (יונתן): | וְקָרֵיב וּנְשֵׁיק לֵיהּ וְאָרַח יַת רֵיחָא דִלְבוּשׁוֹי וּבָרְכֵיהּ וְאָמַר חֲמוּן רֵיחָא דִבְרִי כְּרֵיחָא דִקְטוֹרֶת בּוּסְמַנְיָא דַעֲתִידָא מִתְקַרְבָא בְּטַוַור בֵּי מַקְדְשָׁא דְאִתְקְרֵי חֲקַל דִבְרִיךְ יָתֵיהּ יְיָ וְאִתְרְעֵי לְאַשְׁרָאָה שְׁכִינְתֵּיהּ תַּמָן: |
| ירושלמי (קטעים): | כְּרֵיחַ קְטוֹרֶת בּוּסְמִין טָבִין דַעֲתִידִין לְמִקְרְבָא בְּטוּר בֵּית מוּקְדָשָׁא דְבָרֵךְ יָתֵיהּ חַי וְקַיָם: |
רש"י (כל הפרק)
"וירח וגו'" - והלא אין ריח רע יותר משטף העזים אלא מלמד שנכנסה עמו ריח גן עדן
"כריח שדה אשר ברכו ה'" - שנתן בו ריח טוב וזהו שדה תפוחים כן דרשו רז"לאבן עזרא (כל הפרק)
וירח — בפת"ח הרי"ש, בעבור אות הגרון; וכן: "וינע לבבו" (ישעיהו ז, ב); "וינח בכל גבול מצרים" (שמות י, יד). וכולם מהשניים הנראים.
ראה — דיבור עם הלב. והיה ריח טוב בבגדים, כאשר חשב בלבו שהוא עשו והוא בא מהשדה, הריחו בגדיו כריח ציצי האילנים, כי יתכן כי זה המעשה היה בחדש הראשון:מלבי"ם (כל הפרק)
(כז) "ויגש וישק לו". הנשיקה היא התדבקות רוחא ברוחא כמ"ש בזהר, כדי להריק עליו הברכה ממעל." וירח את ריח בגדיו", כבר כתבתי שהבגדים הם משל על דברים שחוץ לגופו שהוא ציון אל העושר ועניני העה"ז, ובבגדים האלה אין בם ריח ודבר רוחני שהנשמה נהנית ממנו, אבל יצחק הרגיש כי גם בבגדיו יש ריח ורוחנית, שע"י יעשה צדקה וחסד ויהיה לו ריוח לעסוק בתורה. ועז"א "ראה ריח בני כריח שדה", וחז"ל אמרו במליצתם כריח שדה של תפוחים, ר"ל אתרוגים, כמ"ש התוס' (שבת דף פח) כי בכל פרי עץ העצים והקליפות הם טפלים לפרי ואין בם ריח, אבל האתרוג גם עצו ועליו יש בם ריח, וזה משל שגם קניניו החיצוניים והטפל אל הפרי שהם קניניו ועשרו יש בו ריח ורוחניות. ולעומת שהתחיל הברכה מטל השמים ומשמני הארץ אמר הנה הריח כריח שדה, וזה מורה שיתברך בשדי תבואה ורוב דגן ותירוש, ועז"א:
ילקוט שמעוני (כל הפרק)
ויגש וישק לו וירח את ריח בגדיו ויברכהו. אמר ר' יוחנן: אין לך דבר שריחו קשה מן השטף הזה של עזים, ואת אמרת וירח את ריח בגדיו ויברכהו? אלא כשנכנס יעקב, נכנס גן עדן עמו. דבר אחר: וירח את ריח בגדיו, ריח בוגדיו, כגון יוסף משיתא ויקום איש צרורות. יוסף משיתא, בשעה שבקשו שונאים ליכנס להר הבית, אמרו: יכנס מהם ובהם תחילה. אמרין ליה: עול, ומה דאת מפיק דידך הוא. נכנס והוציא מנורה של זהב. אמרו ליה: אין דרכו של הדיוט להשתמש בו; אלא עול זמן תניינות, ומה דאת מפיק דידך הוא; ולא קבל עליו. נתנו לו מכס שלש שנים, ולא קבל עליו; אמר: לא די שהכעסתי לאלהי פעם אחת, אכעיסנו פעם שניה? ומה עשו לו? נתנוהו בחמור של חרשים והיו מנסרים בו, והיה צוח: ווי דאכעסתי לבריי.
יקום איש צרורות, בן אחותו של יוסי בן יועזר איש צרדה, דהוה רכיב סוסיא בשבתא. אזל קומי שריתא למצטלבא. אמר ליה לר' יוסי: חמי סוסיא דארכבי מרי, וחמי סוסיא דארכבך מרך. אמר ליה: אם כן למכעיסיו, קל וחומר לעושי רצונו. אמר ליה: עשה אדם רצונו יותר ממך? אמר ליה: אם כן לעושי רצונו, קל וחומר למכעיסיו. נכנס בו הדבר כארס של עכנא, הלך וקיים בעצמו ארבע מיתות בית דין: סקילה, שרפה, הרג וחנק. מה עשה? הביא קורה ונעצה בארץ, וקשר בה נימין, והקיפה גדר ועשה מדורה לפניה, ונעץ את החרב באמצע. נתלה בקורה, נפסקה נימא ונחנק, קדמתו חרב, ונהפך עליו גדר, ונשרף. נתנמנם יוסי בן יועזר וראה מיטתו פורחת באויר. אמר: אוי, לשעה קלה קדמני זה לגן עדן.
דבר אחר: מלמד שהראה לו הקב"ה בית המקדש בנוי וחרב ובנוי. ויאמר ראה ריח בני, הרי בנוי, כמה דאת אמר: "ריח ניחוחי תשמרו להקריב". כריח שדה, הרי חרב, כמה דאת אמר: "ציון שדה תחרש". אשר ברכו ה', הרי בנוי ומשוכלל לעתיד לבוא, כמה דאת אמר: "כי שם צוה ה' את הברכה חיים עד העולם".
וירח את ריח בגדיו. [הנהו] בריוני דהוו בשיבבותיה דרבי זירא, דהוה מקרב להו כי היכי דאהדרו בהו בתיובתא, והוו קפדי רבנן. כי נח נפשיה דר' זירא, אמרי: עד האידנא הוה קטינא חריך שקי דהוה בעי עלן רחמי; השתא מאן בעי עלן רחמי? הרהרו בלבייהו ועבוד תשובה:
בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:בראשית כז כז.
וַיָּרַח אֶת רֵיחַ בְּגָדָיו וַיְבָרֲכֵהוּ
יעקב התרחץ ולבש את בגדי הילדות של עשו כדי למנוע מיצחק לזהות את ריח הכבשים שדבק בגופו ובבגדיו של יעקב. יצחק הריח את הבגדים והחליט שהוא מריח את ריח השדה. עכשיו יעקב עבר את הבחינה האחרונה ויצחק היה מוכן לברך אותו.
וַיְבָרֲכֵהוּ וַיֹּאמֶר רְאֵה רֵיחַ בְּנִי כְּרֵיחַ שָׂדֶה אֲשֶׁר בֵּרֲכוֹ יְהוָה
ברכת יצחק מתחילה במילים: "רְאֵה רֵיחַ בְּנִי, כְּרֵיחַ שָׂדֶה אֲשֶׁר בֵּרְכוֹ יְהוָה". החלק הזה מעניק לעשו ברכה מאלוהים לעבודתו בשדה המבורך. הברכה ממשיכה בתיאור עבודת השדה, ככתוב: "וּמִשְׁמַנֵּי הָאָרֶץ וְרֹב דָּגָן וְתִירֹשׁ" (ביאור:בראשית כז כח). יצחק לא מזכיר צאן ובקר בדבריו. הברכה הזאת תתאים לבני ישראל בתקופה שהם יהיו עובדי אדמה בכנען. יצחק בירך את עשו - "רְאֵה רֵיחַ בְּנִי כְּרֵיחַ שָׂדֶה אֲשֶׁר בֵּרֲכוֹ יְהוָה" - אין סימוכין לכך שאדוני בירך את ריח השדה. הברכה מעלה מספר שאלות:
- האם זה 'עשו' או 'השדה' שבורכו על ידי אדוני?
- האם זאת הסיבה שיצחק אהב את עשו? האם יצחק סלד מריח הכבשים?
- האם הדחייה שריח הצאן עורר ביצחק גרמה לכך שהוא ישכנע את עשו להיות "אִישׁ שָׂדֶה"? (ביאור:בראשית כה כז).{{הערה|בהמשך גם עשו גידל צאן, ככתוב: "ויִַּקַּח עֵשָׂו ... וְאֶת מִקְנֵהו וְּאֶת כָּל בְּהֶמְתּוֹ" ([[ביאור:בראשית כו ו]). }}
- האם יצחק אהב את עשו בגלל שהוא נעשה לאיש שדה (ביאור:בראשית כה כח) ומבחינתו זה סימן לברכת אלוהים?
אדוני העדיף רועי הצאן על פני עובדי אדמה:
- בסיפור קין והבל, ללא הסבר, נאמר שאלוהים העדיף את המנחה מהצאן על פני המנחה מפרי האדמה, ככתוב: "וַיָּבֵא קַיִן מִפְּרִי הָאֲדָמָה מִנְחָה לַיהוָה. וְהֶבֶל הֵבִיא גַם הוּא מִבְּכֹרוֹת צֹאנוֹ וּמֵחֶלְבֵהֶן; וַיִּשַׁע יְהוָה אֶל הֶבֶל וְאֶל מִנְחָתוֹ" (בראשית ד ד).
- על אברהם נאמר: "ויַהוָה בֵּרַךְ אֶת אֲדֹנִי מְאֹד ויִַּגְדָּל; ויִַּתֶּן לוֹ צֹאן ובָּקָר" (ביאור:בראשית כד לה). אפילו שאברהם קנה שדה ליד מערת המכפלה, אף פעם לא נאמר שהאבות עיבדו את השדה הזה.
- רבקה נבחרה כי היה היתה רועת צאן ממשפחת רועי צאן, כאשר היא הראתה נכונות להשקות את הגמלים של עבד אברהם (ביאור:בראשית כד מו).
- על יצחק נאמר: "מִקְנֵה צֹאן ומִּקְנֵה בָקָר" (ביאור:בראשית כו יד), אולם יצחק רצה להיות עובד אדמה, ככתוב שיצחק יצא "לָשׂוּחַ בַּשָּׂדֶה לִפְנוֹת עָרֶב" (ביאור:בראשית כד סג), ונעשה איש שדה בזמן שהתגורר בגרר (ביאור:בראשית כו יב).
- עושרו של יעקב בא מעבודת הצאן. על יעקב נאמר: "ויְַהִי לוֹ צֹאן רַבּוֹת" (ביאור:בראשית ל מג). למרות שיעקב קנה חלקת שדה מחמור אבי שכם (ביאור:בראשית לד יט), הוא לא נשאר שם זמן רב ולא עבד בשדות.
- על עם ישראל נאמר: "וְגַם עֵרֶב רַב עָלָה אִתָּם וְצֹאן ובָּקָר מִקְנֶה כָּבֵד מְאֹד" (שמות יב לח).
המצרים תיעבו את רועי הצאן
המצרים תיעבו את רועי הצאן. למרות שרעיית צאן הביאה רווח טוב, אנשים לא רצו להיות רועים. ישנם דוגמאות רבות לסלידתם של אנשים מרועי צאן:
- המצרים תיעבו את ריח הצאן של העברים בגלל שהם היו רועי צאן, ככתוב: "כִּי לֹא יוכְּלוןּ הַמִּצְרִים לֶאֱכֹל אֶת הָעִבְרִים לֶחֶם, כִּי תוֹעֵבָה הִוא לְמִצְרָיִם" (ביאור:בראשית מג לב), "כִּי תוֹעֲבַת מִצְרַיִם כָּל רֹעֵה צֹאן" (ביאור:בראשית מו לד).
- אנשים העדיפו לא לעבוד כרועי צאן בגלל עומס העבודה והריח הרע של הצאן. יעקב נוזף ברועים "הַשְׁקו הַּצֹאּן ולְּכו רְּעו"ּ (ביאור:בראשית כט ז) כאילו שהם התעצלו בעבודתם.
- לפרעה היה מקנה, אך לא היו לו רועים טובים. לכן פרעה ביקש מיוסף: "וְאִם יָדַעְתָּ וְיֶשׁ בָּם אַנְשֵׁי חַיִל, וְשַׂמְתָּם שָׂרֵי מִקְנֶה עַל אֲשֶׁר לִי" (ביאור:בראשית מז ו).
- יוסף מתלונן על אחיו שלא היו חרוצים בעבודתם, ככתוב: "יוֹסֵף בֶּן שְׁבַע עֶשְׂרֵה שָׁנָה הָיָה רֹעֶה אֶת אֶחָיו בַּצֹּאן ... וַיָּבֵא יוֹסֵף אֶת דִּבָּתָם רָעָה אֶל אֲבִיהֶם" (ביאור:בראשית לז ב).
- לעומת רועים אחרים שלא התעשרו, יעקב התאמץ מאוד והצליח בעבודת הצאן, ככתוב: "ויִַּפְרֹץ הָאִישׁ מְאֹד מְאֹד; ויְַהִי לוֹ צֹאן רַבּוֹת ושְּׁפָחוֹת ועֲַבָדִים וגְּמַלִּים וחֲַמֹרִים" (ביאור:בראשית ל מג).
- עבד אברהם היה מודע שנשים סולדות מרועי צאן ושיהיה קשיים למצוא אישה ליצחק שהיה רועה צאן. לכן עבד אברהם חיפש בת של רועה צאן. לבן שאל את רבקה: " הֲתֵלְכִי עִם הָאִישׁ הַזֶהּ" (ביאור:בראשית כד נח). הוא רצה לוודא שרבקה מוכנה להתחתן עם רועה צאן למרות הריח הרע.
- למרות עושרו של לבן מהצאן, אנשים לא רצו להתחתן עם בנותיו. לכן לבן אמר ליעקב: "טוֹב תִּתִּי אֹתָהּ לָךְ, מִתִּתִּי אֹתָהּ לְאִישׁ אַחֵר" (ביאור:בראשית כט יט). ואכן, לאה לא התחתנה במשך שבע השנים שיעקב עבד עבור רחל.
ייתכן שכתוצאה מהריח, עם ישראל ישב בדד ולא התערב במצרים. ענן הריח שמר עליהם בבדידות. כאשר בני ישראל חזרו לכנען הם הפכו לאנשי שדה, איבדו את הריח הדוחה, והתחילו עם נישואי תערובת עם אנשי כנען.
הרשימה המלאה של דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים לפסוק זה
פסוק זה באתרים אחרים: אתנ"כתא • סנונית • הכתר • על התורה • Sefaria
דפים בקטגוריה "בראשית כז כז"
קטגוריה זו מכילה את 6 הדפים המוצגים להלן, ומכילה בסך־הכול 6 דפים.