קטגוריה:אסתר א י

עריכה

• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •

השאלות:

• איה סכלות גדול מזה, שמושל אדיר כזה יצוה להביא אשת חיקו, להראותה לפני המון גוים והמון לאומים כי יפת מראה היא. ובשגם לקבלת חז"ל שצוה להביאה ערומה.
• וביותר ייפלא איכות הבאתה אשר נראה שצוה תיכף להביאה בעל כרחה ביד הסריסים, כמביאים אחת הנבלות, עד שנבחר לה מות מחיי הבוז והקלון.
• גם למה האריך בסיפור זה בשמות הסריסים,
• ובאר "המשרתים את פני המלך", מה צורך לנו בהודעה זאת :

"ביום השביעי".
ולמען יניח זאת ליסוד מוסד ואבן הראשה שושתי אין לה חלק במלכות, ומלכותו היא מצד הכבוש לבד שעי"ז על ידי זה ישיג מגמתו להיות מולך ממלכה בלתי מוגבלת, התחכם במה שצוה להביא ושתי לפניו, להראות שלא מצד יחוסה לקחה, רק מצד שיפת מראה היא, לא זולת זה, כי יחוס מלכותה נפסק בעת הכיבוש. והערים להוציא זה לאור בחמשה ענינים:

א. שצוה למהומן וכו' שבעת הסריסים שאם היתה נחשבת כמולכת בפני עצמה, איך יובילוה ע"י הסריסים הלא ראוי שיצאו לקראתה כל שרי המלוכה :

ב. שגם לא בחר שתבוא ע"י הסריסים המשרתים אותה, רק ע"י "הסריסים המשרתים את פני המלך אחשורוש", שזה שפלות גדול לפניה, שמחשיבה אחת מפילגשיו, אשר סריסיו יביאוה לפניו :

• לפירוש "אלשיך" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •

(י) ביום השביעי כטוב לב המלך ביין אמר למהומן וכו'. הורה טפשות המלך הלז, כי לא קלקל על ידי שכרות רק כי טוב לבו בלבד אמר להביא את וכו', שהיה אולת גדולה. ומה גם לרבותינו ז"ל (מגילה יב ב) שאמרו שצוה יפשיטוה ערומה ויציגוה לפניו כיום הולדה. עוד הורה הכתוב מה בין הצדיקים לרשעים ולפתאים כמוהו. והוא כי אמרו ז"ל (אסתר רבה י ג) על ויאמר המן בלבו, הרשעים הם ברשות לבם, ויאמר עשו בלבו, ויאמר ירבעם בלבו וכו', אבל הצדיקים לבם ברשותם, ויאמר דוד אל לבו וכו', דומים לבוראם, ויאמר ה' אל לבו. והוא כי הרשע אינו יכול להכריע את לבו, רק עושה בעל כרחו מה שלבו חפץ, ובא לידי חרטה בראותו כי עשה רעה. אך הצדיק אם און יחשוב לבו, הוא יכריחנו להפך מעשה הרעה הפך ממה שלבו חפץ. וזה יורה בזה כי המלך הלז לבו השיאו, כי כטוב לבו ביין מיד נפתה ואמר למהומן וכו' להביא את ושתי וכו', שלא עצר כח להשיב אל לבו כי לא טוב הדבר, ומה גם להפשיטה ערומה ולהציגה כיום הולדה. וזה יורה באומרו כטוב לב וכו' שלא עצר כח אפילו להרהר במיתון אם טוב ואם רע הדבר, ולא לגלות ליועציו אם יעשה ואם יחדל, רק כטוב וכו' אמר למהומן כי מיד אמר לשלוחים טרם יתייעץ:

י.    [ עריכה ]
"בַּיָּמִים הָהֵם" זה הוא אחד מן המקומות שהיו מלאכי השרת מדדין פיתקין לפני הקדוש ברוך הוא שהיו אומרים לפניו רבש"ע בית המקדש חרב ורשע זה יושב ועושה מרזיחין אמר להם תנו ימים כנגד ימים הה"ד (נחמיה יג,): "בימים ההמה ראיתי ביהודה דורכים גתות בשבת וגו'" רב חלבו אמר אללא ווי היו אותן הימים א"ר ביבי ההם הא לאותן הימים המד"א (יחזקאל ל, ב): "הֵילִילוּ הָהּ לַיּוֹם" אמר ר' יצחק נהיה לאותן הימים המד"א (מיכה ב, ד): "וְנָהָה נְהִי נִהְיָה": 

ביום השביעי כטוב לב המלך ביין (אסתר א, י) וקשה למה הוצרך לכתוב ביום הז' יהיה איזה יום שירצה ונראה שבא לומר כי כל עניין המגילה הזאת לא היה במקרה רק כל דבר היה כאשר ראוי להיות כי השביעי ראוי שיהיה טוב לב המלך כי ראוי היום הזה בעצמו על השביעי ביין וזה כי שביעי הוא מלשון שביעה מפני שמספר הזה יש בו שביעה ואין בו חסרון וזה בארנו בכמה מקומות (גבורות ה' פרק מו, ע) כי הגוף הגשמי יש לו ששה צדדין הם המעלה והמטה וד' רוחות ועדיין אינו שבע כי עוד יש בו שביעי והוא כנגד נקודה האמצעי ואז המספר הזה שבע שהוא נגד ששה צדדין והאמצעי בניהם ואין עוד חסרון ולכך הש"י השלים את עולמו ביום הז' שאז היה העולם שבע ושלם ולא היה עוד חסרון ולמעלה פרשנו כי ראוי היה השלמת הסעודה ביום השביעי שהוא שבת כדלעיל, אבל רז"ל בפרק קמא דמגילה (דף יב:) דרשו ביום הז' טוב לב המלך אמר רבא יום הז' שבת היה שישראל אוכלין ושותין מתחילין בדברי תורה ובדברי שירות ותשבחות אבל או"ה שאוכלין ושותין אין מתחילין אלא בדברי טפלות וכן בסעודתו של אותו רשע הללו אומרים מדיות נאות והללו אומרים פרסיות נאות אמר להם אחשורוש כלי שאני משתמש בו אינו לא מדי ולא פרסי אלא כשדי רצונכם לראותה אמרו לו הן ובלבד שתהא ערומה שבמדה שאדם מודד בה מודדין לו מלמד שהיתה ושתי הרשעה מביאה את בנות ישראל ומפשיטין אותם ערומות והיתה עושה בהן מלאכה בשבת ולפיכך נגזר עליה שתפשט ערומה בשבת והיינו דכתיב (אסתר ב, א) זכר את ושתי ואת אשר עשתה ואת אשר נגזר עליה, והנה גם רז"ל מפרשים כי יום הז' ראוי להשלמה דא"כ יקשה לך למה היה זה ביום השבת אי משום כי דבר זה מלמד זכות על ישראל וכי לא היה ג"כ זכות זה אף שלא היה זה בשבת כיון שהם אוכלים ושותים ומתחילים לדבר טפלות וישראל אין עושין כך רק רז"ל באו לומר כי יום הז' הוא מיוחד להשלמה לכך בו נאמר (שם א, י) לב המלך כיון שכל סעודת המלך אחשורוש בשביל שיהיה האדם מושלם ויום השביעי שהוא שבת הוא מיוחד להשלמה ונעשה ביום הזה מעשה של ושתי שאמרו להביא לפניהם ושתי כי תכלית השלמת האומות דברים גופנים כי האומות הם גופניים בעצמם ולכך כאשר הם מגיעים להשלמתם הם דביקים בגופניים לגמרי עד שאלו אומרים פרסיים וכו' אבל ישראל השלמתם הוא התורה האלקית כי כל אחד ואחד השלמתה לפי מה שהוא ומפני כך בא הריגת ושתי כי השלמת גופנית כמו זאת דבק בה ההעדר והוא השטן ולכך הגיע מעשה ושתי ואל ישראל הגיע הצלה עי' כי זה שלימות של ישראל ותכלית של ישראל הוא השם יתברך לכך יש להם קיום מצד הש"י אבל האומות שלימות שלהם גופני כמו שאמרנו ולכך דבק בשלימות שלהם ההעדר והוא השטן כמו שהיה כאן כי יום השביעי הזה שהיה בו תכלית שלימות שלהם כאשר הושלם אחשורוש המלך במלכותו ועשה סעודה ובשלימות הסעודה שלט השטן (ספר אור חדש עמוד צד) והגיע מעשה ושתי והבן הדברים אלו מאוד כלל הדבר כי תכלית ישראל הוא המעלה אלקית לכך כאשר אוכלים ושותים והמה בשלימות שלהם ואז מבקשים לדבר דברי תורה שהוא שלימות שכל האלקי אבל האומות שכל ענייניהם גשמי כאשר הם בשלימות גופם אז מתחילים לדבר דברים השייך לזה ובדבר זה דבק ההעדר הוא השטן ודבר זה ראוי להיות גורם שיהיה קיום לישראל כאשר הם דבקים לגמרי במעלת הנבדלת אלקי שיש לה קיום וראוי שיהיה מביא העדר לא"ה מה שתכלית שלהם הגשמי והוא בהפך, ומ"ש כי ושתי הרשעה היתה מפשטת בנות ישראל ערומות והיתה עושה בהן מלאכה בשבת לפיכך נגזר עליה שתפשט בשבת ערומה כי השבת ראוי לכבוד כמו שכתוב (ישעיה נח, יג) וכבדתו מעשות דרכיך, ולכך חייב האדם ללבוש בשבת בגדים לכבוד השבת כי האדם יש לו צלם אלקי ואליו ראוי הכבוד והחשיבות בשביל אשר יש לו צלם אלקי, ודבר זה בארנו במקום אחר (דרך חיים פרק ג' משנה יד) כי הכבוד היא לצלם אלקים וכאשר היתה מפשטת בנות ישראל ערומות והיה עושה בהן מלאכה כוונתה לבזות את ישראל וליטול הכבוד מהם כשר אף בשבת אשר הוא ראוי לכבוד היתה מפשטת אותן ערומות ודבר זה בטל הכבוד לגמרי וגם היה עושה בהם מלאכה שזהו בטול הנפש כי יש חיוב מיתה על מלאכת שבת עד שאלו שני דברים דהיינו הבזיון שהוא לצלם האדם ובטול הנפש הוא בטול מן העוה"ב ובטול מן העוה"ז כי הצלם האלקים הוא מוכן אל עוה"ב ובארנו דבר זה אצל המלבין פני חבירו אין לו חלק עה"ב עיין בחבור דרך חיים ושם היא מבואר (נתיבות עולם נתיב אהבת ריעו פרק א', ודרך חיים פרק ג' משנה יד).

ולכך כאשר היא עשתה מלאכה בבנות ישראל בשבת ערומה כלומר כי אין להם כבוד שהוא שייך אל צלם האלקים ובפרט בשבת אשר הוא רמז על ע"ה והמלאכה בשבת הוה בטול לנפש שיש חיוב מיתה על המלאכה ולכך היה הגזירה עליה שתשחט ערומה ביום השבת שהשחיטה מורה על לקיחת הנפש ומה שהיה נדונית ערומה דבר זה בזיון הצלם שהוא המעלה של עה"ב אף כי חסידי א"ה יש להם חלק העה"ב נגזרה גזירה זאת עליה שאין לה עוה"ז וגם אין לה חלק עה"ב ולכך חנניה מישאל ועזריה כאשר היה דן אותם להשליך אותם לכבשן האש נדונו עם סרבליהון לומר כי אף שהיה רוצה ליטול מהם עה"ז מ"מ עה"ב שיש להם הכבוד שהוא שייך לצלם אלקים אשר יש לאדם עולם הבא כמו שבארנו במקום אחר.

כטוב לב המלך ביין (אסתר א, י) ובמדרש (אסתר רבה ג, יא) א"ר לוי אומות העולם אין להם טובה איתבין ליה והא כתיב (שם) כטוב לב המלך כטוב כתיב טובה ואינה טובה אבל טובה של ישראל טובה שלימה שנאמר (מלכים א ח, סו) וילכו לאהליהם שמחים וטובי לב ע"כ.

ויש שואלים איך אין להם טובה והרי יש להם טובה אבל פירוש זה כי הטובה הגמורה אינה טובה גשמיות שאין טוב גשמי טובה גמורה ודבק בה ההעדר שהוא רע אבל עיקר הטובה הוא טובה אלקית וכך הוא טובתן של ישראל כאשר הם שמחים וטוב לבב אז השכינה שורה עליהם כי אין השכינה שורה רק מתוך שמחה ודבר זה אינו באומות ולפיכך טובתם של אומות אינה טובה אמיתית רק גשמיות אבל הטובה האמיתית היא בלתי גשמית כמו הטובה שתהיה לעתיד שאינה טובה גשמית רק רוחנית שנאמר (תהלים לא, כ) מה רב טובך אשר צפנת לרעיך וזה מבואר.

אמר למהומן בזתא חרבונא (אסתר א, י) הנה תמצא כי כל כוונת אחשורוש שיהיה מלכותא דארעא כמלכותא דרקיע ולכך היה לו שבעה משרתים כמו מלמעלה שהם שבת"י צד"ק מאדי"ם חמ"ה נוג"ה כוכ"ב לבנ"ה ז' משרתים ואלו ז' משרתים כל א' מושל ביומו כמו שהוא ידוע וכן כאן כל א' היה משרת ביומו וכמו שהוא בתרגום (שם) כי אלו ז' משרתים היה כל אחד משמש ביומו ואלו משרתים העליונים יש בהם צד מה שהם משמשים לרעה וכאשר יוצא (ספר אור חדש עמוד צה) מן המלך העליון הגזירה לרעה אז כל שבעה משרתים העליונים משמשים שתבא הגזירה להיות הרע ולכך אצל אחשורוש אשר כל הזוכרו אומר אח לראשו היה משמשים כלם לרעה כמו אחשורוש שהוא רע ולכך כל שבעה השמות מורים לרעה כמו שמורה שמות שלהם כי מושל מקשיב על דבר שקר כל משרתיו רשעים אבל שבעת רואי פני המלך אין הדבר כך רק הם כמו היועצים שהם יועצים את המלך כאשר יש כאן צד לטובה או צד לרעה ולפיכך גם הם היו ז' והיו מלמדים זכות על ישראל וחובה על או"ה כמו שפרשו חז"ל (אסתר רבה ג, יב) ומה שאמרו (מגילה דף יב:) ממוכן זה המן יתבאר במקומו ולפיכך שבעה משרתים המשרתים פני המלך דהיינו כנגד המעשה שליחות שהם עושים שליחתו של מלך ושבעה רואי פני מלך והם יושבים עמו בעצה מה לעשות וכאשר יוצאת הגזירה לרעה כל הז' פועלים לרע לכך כתיב (אסתר א, י) המשרתים את פני המלך אחשורוש הוא אחשורוש שהוא רע ופועליו המשרתיו לרע כמו שהיו פועלים כאן ולקמן כתיב (שם א, יד) רואי פני המלך ולא כתיב אחשורוש כי המלך אשר הוא מלך ומבקש עצה ולא יצאה הגזירה לרעה משמשים לטובה ולרעה כל אחד כפי מה שראוי אבל כאשר המלך הוא לרעה אז כל השבעה הם לרעה וכך מורה שמם מהומן מלשון מהומא בזתא מלשון בזה וכן כולם כמו שתמצא בתרגום יהונתן בן עוזיאל (אסתר א, י) ועוד יתבאר דבר זה בסמוך.

בגתא ואבגתא זתר וכרכס (אסתר א, י) אצל החמישי כתיב וי"ו ואצל השביעי כתיב וי"ו מפני שדרך לכתוב וי"ו באותו שהוא אחרון ואותו וי"ו קאי על כל אשר לפניו כאלו כתיב אצל כל א' וי"ו ולפעמים החמישי הוא אחרון כי לפעמים אין לפני המלך רק חמשה וא"כ החמישי הוא אחרון ולפעמים השביעי הוא אחרון כאשר יש לפניו שבעה כי כן הדרך להיות לפעמים חמשה ולפעמים שבעה ובא הכתוב לומר כי כאשר המלך הוא המושל מקשיב על דבר שקר כולם רשעים היינו דוקא כשהם שבעה ואז אין המשרתים חשובים כ"כ לכך הם נמשכים לעשות רצונו כמו שירצה המלך אשר הוא רשע אבל כשהם חמשה הם חשובים יותר כיון שאינם רק חמשה ואינם נמשכים אל דעת המלך שהוא רשע לכך וי"ו על החמישי לומר שכולם הם כאחד ואם כתב וי"ו על החמישי בלבד ה"א דוקא כאשר שהם אינם הרבה רק הם חמשה אז צריכים להיות נמשכים אחר דעת המלך והם כמוהו אבל שבעה אינם נמשכים אחר המלך כיון שהם הרבה כ"כ לכך כתיב על הז' ג"כ וי"ו והוא מחבר אותם יחד כי גם בזה כולם שוים ודעת אחת לרעה כאשר המושל הוא רע אבל לפי פשוטו נראה כי לכך הוי"ו על החמישי ועל השביעי לומר כי אלו החמשה עד ואבגתא שכתב בוי"ו היו משרתים פני המלך ברוב הדברים וכאשר רצה המלך להוסיף באיזה ענין שהיה רוצה כמו שהדרך הוא כי לפעמים הוא רוצה להוסיף במשרתיו היו אלו שבעה משרתים פני המלך.