פתיחת התפריט הראשי

אסתר א טז: "וַיֹּאמֶר מומכן [מְמוּכָן] לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ וְהַשָּׂרִים: 'לֹא עַל הַמֶּלֶךְ לְבַדּוֹ עָוְתָה וַשְׁתִּי הַמַּלְכָּה, כִּי עַל כָּל הַשָּׂרִים וְעַל כָּל הָעַמִּים אֲשֶׁר בְּכָל מְדִינוֹת הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ!'"

תרגום ויקיטקסט: אמר ממוכן, השר השביעי, לפני המלך ושאר השרים: "העוון של ושתי המלכה פוגע לא רק במלך! הוא פוגע בכל השרים! הוא פוגע בכל העמים! הוא פוגע בכל מדינות המלך אחשוורוש!".


בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:אסתר א טז.


דקויותעריכה

בפסוק הקודם, ממוכן היה השר השביעי ברשימה. אם כך, מדוע הוא דיבר ראשון? שני הסברים:

1. זה היה מנהגם, שהאחרון במעלתו מדבר ראשון, כדי שיענה כמיטב יכולתו ולא רק יחזור על דברי הבכירים ממנו (אילן סנדובסקי). כך היא גם ההלכה בתלמוד: (סנהדרין לו א): "דיני נפשות מתחילין מן הצד. מנא הני מלי? אמר רב אחא בר פפא אמר קרא: "ולא תענה על ריב", - לא תענה על רַב. רבא בר בר חנא אמר ר' יוחנן מהכא (שמואל א' כ"ה): "ויאמר דוד לאנשיו: חגרו איש חרבו! ויחגרו איש חרבו, ויחגור גם דוד את חרבו"". "שכך מושב הסנהדרין: הקטנים בחכמה, יושבין מן הצד מכאן ומכאן והגדולים יושבים באמצע לישא וליתן. מתחילין מן הקטנים שיושבין מן הצד, שיאמרו דעתם, ואחר כך אומר הגדול" (תפארת ישראל). אם הרב הגדול ידבר ראשון, אז הקטנים יחששו לחלוק עליו, והמשפט לא יהיה צודק. לכן נותנים לקטנים לדבר ראשונים.

2. הכתוב מקצר ומביא רק את הטענה האחרונה שנשמעה בדיון. לפני כן היה דיון ארוך וממושך בין המלך והשרים הבכירים יותר. הבעיה העיקרית שהתקשו לפתור היתה: איך אפשר להעניש את ושתי בלי לבייש את המלך? הרי זו בושה גדולה למלך, שהוא צריך לנצל את כוחו המלכותי על-מנת לפתור סכסוך פרטי בינו לבין אשתו. לאחר דיון ממושך, בא ממוכן - היועץ הצעיר ביותר - עם רעיון גאוני. במקום להציג את המעשה של ושתי כסכסוך פרטי של אחשוורוש עם אשתו, יש להציגו כפגיעה חמורה בסדר החברתי. המעשה של ושתי פוגע בכל השרים, בכל העמים, ובכל המדינות. אם כך, כשהמלך מעניש את ושתי, הוא לא דואג רק לעצמו אלא דואג לכלל הציבור (ע"פ אבן-עזרא על פסוק כב).