מ"ג אסתר א ה


מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
ובמלואת הימים האלה עשה המלך לכל העם הנמצאים בשושן הבירה למגדול ועד קטן משתה שבעת ימים בחצר גנת ביתן המלך

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וּבִמְלוֹאת הַיָּמִים הָאֵלֶּה עָשָׂה הַמֶּלֶךְ לְכָל הָעָם הַנִּמְצְאִים בְּשׁוּשַׁן הַבִּירָה לְמִגָּדוֹל וְעַד קָטָן מִשְׁתֶּה שִׁבְעַת יָמִים בַּחֲצַר גִּנַּת בִּיתַן הַמֶּלֶךְ.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וּבִמְל֣וֹאת ׀ הַיָּמִ֣ים הָאֵ֗לֶּה עָשָׂ֣ה הַמֶּ֡לֶךְ לְכׇל־הָעָ֣ם הַנִּמְצְאִים֩ בְּשׁוּשַׁ֨ן הַבִּירָ֜ה לְמִגָּ֧דוֹל וְעַד־קָטָ֛ן מִשְׁתֶּ֖ה שִׁבְעַ֣ת יָמִ֑ים בַּחֲצַ֕ר גִּנַּ֥ת בִּיתַ֖ן הַמֶּֽלֶךְ׃

תרגום

תרגום אחד (כל הפרק)

ובאשלמות יומי משתיא האלין עבד מלכא לכל עמא בית ישראל דאשתכחו חייביא בשושן בירנתא דאתמניאו עם ערלאין דיירי ארעא למן רבא ועד זעירא משתיא שבעא יומין בדרת גנתא גוואה דמלכא דהות נציבא אילנין עבדין פירין ובוסמנין כבישן עד פלגותהון דהב טב ושלימו באשלמות אבן טבא ומטללין עלויהון ברם מרדכי צדיקא וסיעתיה לא הוו תמן:

תרגום שני (כל הפרק)(כל הפסוק)

ובמשלם יומיא האלין אמר מלכא השתא אעביד משקיא לבני אתריי ואעילינן לדרת גינא דנציבא אילני דפירי ודבוסמני. מה עבד כף אילנא לאילנא ועבד כיפין ותבר אילניא דבוסמני ואותיבינון ואשדו קדמיהון אבנין טבתא ומרגליתא ואילנין מטללין.

רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"גנת" - מקום זרעוני ירקות

"ביתן" - נטוע באילנות

רש"י מנוקד ומעוצב (כל הפרק)(כל הפסוק)

גִּנַּת – מְקוֹם זֵרְעוֹנֵי יְרָקוֹת.
בִּיתַן – נָטוּעַ בְּאִילָנוֹת.

מלבי"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)

השאלות:

  • מה היה כונתו במשתה השני שעשה.
  • ומלת "הנמצאים" מיותר.
  • ולמה בכל מקום אמר "מקטן עד גדול" שבא להשוות הקטן אל הגדול, ופה אמר "מגדול ועד קטן" שבא להשוות הגדול אל הקטן.
  • ולאיזה ענין מספר שהיה בחצר גנת הביתן.
  • גם כל מה שהאריך בפסוק ו' ז' ח' לא נודע ענינו :

"ובמלואת".

עוד התחכם כי באחרית ימי המשתה שעשה אל השרים עשה משתה כללית לכל עם שושן, להורות כי קטן וגדול שוים אצלו כי כולם עבדיו ואין לאחד התנשאות על חבירו, ועל זה אמר: "מגדול ועד קטן" - להשוות הגדול אל הקטן, ואמר "לכל העם הנמצאים", כי אחר שהוא בא מחוץ לשושן והושיב כסאו בשושן קרא לבני שושן "הנמצאים", ועשה משתה זה בחצר המלך, מקום אשר לפי נימוסי פרס לא יבואו שמה רק השרים והפרתמים, והוא הראה כי העם וההמון לא נופלים אצלו מן השרים, אחר שכולם עבדיו, ואדרבה בני שושן ששם כסא המלכות להם יאות' כבוד ותפארת כלכל השרים :

אלשיך (כל הפרק)(כל הפסוק)

(ה) "ובמלואת הימים האלה עשה המלך לכל העם וכו'". הנה רבותינו ז"ל במדרש חזית (אסתר רבה ז יג) גזרו אומר כי המן הרע יעץ תחבולות עם המלך להחטיא את ישראל להבאיש את ריחם בעיני השם אלהיהם, להזמינם אל שולחן המלך להאכילם ולהשקותם מפת בגם ויין משתיהם, ולהעמיד נגד פניהם זונות למען הכשילם באומרו אלהיהם של אלו שונא זמה הוא. ואמרו כי כל עם הנמצאים הוא עם נושע בה', ושעל כן נתחייבו שונאיהם של ישראל כליה, ושהמן בעצמו הוא קבצן שמונה עשר אלף וחמש מאות יהודים כאשר האריכו במדרש הנזכר. ואחשוב יש סעד לזה מן המסרה, והיא, הפרתמים שלשה במקרא, א. להביא מבני ישראל ומזרע המלוכה ומן הפרתמים (דניאל א ג), ב. הפרתמים ושרי המדינות לפניו (אסתר א ג), ג. ונתון הלבוש והסוס ביד איש משרי המלך הפרתמים (לקמן ו ט). ויהיה הענין להביא מבני ישראל כו' אל מקום הפרתמים ושרי המדינות לפניו שהוא במשתה המלך, מי עשה כן הלא הוא מי שעליו נאמר איש משרי המלך הפרתמים הוא המן. והנה זה יצדק בין לאומר שהכל היה משתה אחד בין לאומר שני משתאות. והיותר צודק הוא כי שנים היו, כי היה השני להטעות את ישראל כאשר כתבנו. וזהו אומרו ובמלאת וכו', לומר עמוד והתבונן רוע לב המלך הלזה כי און יחשוב על ישראל. כי הלא במלאת הימים האלה של משתה הראשון והראות עשרו שמונים ומאת יום, מה ראה על ככה לעשות המשתה השני בלי סבה. אך אין זה כי אם חרב עצת המן האגגי כמאמרם ז"ל כאשר כתבנו. וזהו אומרו עשה המלך מה שלא נאמר במשתה הראשון רק עשה משתה, אך הוא לומר המלך הידוע אשר הזכרנו ואמרנו, הוא אחשורוש העומד במרדו שבטל עבודת בית אלהינו. וזהו אומרו לכל העם ולא אמר אל כל הנמצאים ויכלול כל מיני עמים, אך כיוון אל מה שאמרו ז"ל עם נושע בה'. ועוד ראיה כי זימן למגדול ועד קטן ואין זה דרך המלך רק לגדולים ואדירי כל חפצו בם. ואחשוב שעל כן נאמר הנמצאים ולא לכל העם אשר בשושן, כי עשה בערמה למען העניש את ישראל בל יחשבו לאנוסים כי יאמרו שהמלך אנס אותם, לכן התחכם ולא גזר רק על הנמצאים בשושן אך לא על היוצאים מדלתי העיר וחוצה או על הנחבאים שם בל יראו ובל ימצאו. ועשה ויוכל, כי על כן נתחייבו שונאיהם של ישראל כליה למאן דאמר (מגילה יב א):

ולדעת האומר (אסתר רבה ב ה) כי הכל היה משתה אחד, נוכל לומר כי גם שלמעלה אמר חיל פרס וכו' ופה נאמר לכל העם הנמצאים וכו', וגם נזכר פעם קודם הוראת העושר ופעם אחר כך. הוא, כי עיקר כונתו היה עשות המשתה לתווך שלום בינו לשרי המדינות שיאהבוהו למען יבושו למרוד בו. כי אם שלהשמר בל יקל כבודו בעיניהם בהתחברות יתירה לשתות יין, על כן החל תחלה להראות עשרו להם, למען ידעו כי יש לאל ידו להנקם מהמורדים בו. על כן להיות המשתה עיקר הקדימו ואמר עשה משתה לכל שריו ועבדיו שבכלל עבדיו הם כל העם הנמצאים בשושן, כי עבדיו הם. אך חיל פרס ומדי הפרתמים ושרי המדינות לבד היו לפניו בהראותו את עושר כו' כי מהם לבדם היה ירא, ולהם הראה העושר ולא אל כל יתר עבדיו שיכלול גם כל העם הנמצאים. וזה טעם אתנחת"א במלת עבדיו כי לא השוו כולם רק בדבר המשתה, אך בהראותו עשרו לא היה רק לחיל כו' הפרתמים ושרי המדינות, וזהו חיל וכו' לפניו בהראותו, כי אלה לבד היו לפניו כאשר הראה כבוד עשרו. ולהיות שהוראת העושר לא היה רק למנוע היזק אפשרי להמשך מהמשתה, שהיה עיקר הכוונה, איחר אותו ואמרו כטפל אל המשתה:

ואחר שספר מה שהראה חזר לסיים זמן המשתה שהיה במלאת הימים האלה, ולא הזכיר רק אותם שלא נצטרפו כי אם לאכול ולשתות ולא להראות העושר, והם כל העם הנמצאים וכו'. אך לא יבצר מהיות שם העיקריים הם שרים ופרתמים נוסף על זה, כי לא הזכיר פה רק הנוגע אלינו, אשר קבץ עם בני ישראל למען הרחיקם מאביהם שבשמים כאמור בסמוך שנרמזו באומרו כל העם הנמצאים:

מדרש רבה (כל הפסוק)

<< · אסתר רבה · א · ה · >>


ה.    [ עריכה ]
"שֶׁבַע וְעֶשְׂרִים וּמֵאָה" ר' אלעזר בשם ר' חנינא והלא מאתים וחמשים ושתים אפרכיות הן בעולם ודוד שלט בכולן הה"ד (דה"א יד, יז): "ויצא שם דויד בכל הארצות" שלמה שלט בכולן הה"ד (מ"א ה, א): "ושלמה היה מושל בכל הממלכות וגו'" אחאב שלט בכולן הה"ד (שם יח, י) "חי ה' אלהיך אם יש גוי וממלכה וגו'" וכי אדם משביע במקום שאינו שולט ועוד מן הדא (שם כ, טו) "ויפקד את נערי שרי המדינות ויהיו מאתים שנים ושלשים וגו'" והשאר היכן הם ר' לוי ורבנן ר' לוי אמר כלו ברעב בימי אליהו ורבנן אמרי בן הדד בא ולקחן הה"ד (שם, א) "ובן הדד מלך ארם קבץ את כל חילו ושלשים ושנים מלכים אתו וסוס ורכב ויעל ויצר על שומרון וילחם בה" אנן בעיין עשרים ותימר שלשים ושניים אלא יש אפרכייא שהיתה קשה והיה נוטל ממנה שנים ועושה אותן עירבון תחת ידו ר' ברכיה ורבנן ר' ברכיה אמר בני אכפייה ובני אמוריי ורבנן אמרי בני אוכייפי שהיו מרוצצין בארכוף ובני אמוריי שהיו תמורות של אבותיהן וכה"א (שם ב יד, יד) "ואת בני הַתַּעֲרֻבוֹת" שהיו מעורבותיהן של אבותיהן נבוכדנצר שלט בכולן הדא הוא דכתיב (דניאל ב, כו): "ובכל די דארין בני אנשא חיות ברא ועוף שמיא וגו'" כורש שלט בכולן הה"ד (עזרא א, ב): "כל הממלכות נתן לי ה'" דריוש שלט בכולן הדא הוא דכתיב (דניאל ו, כו): "באדין דריוש מלכא כתב לכל עממיא וגו'" אחשורוש שלט בחציין למה בחציין ר' הונא בשם ר' אחא ורבנן ר' הונא בשם ר' אחא אמר לו הקדוש ברוך הוא אתה חלקת את מלכותי שאמרת הוא האלהים אשר בירושלם חייך שאני חולק מלכותך ורבנן אמרי אמר לו הקדוש ב"ה אתה חלקת בנין ביתי שאמרת רומיה אמין שתין פתיה אמין שתין חייך שאני חולק מלכותך ויימר מאה ועשרים ושש מה ת"ל "שֶׁבַע וְעֶשְׂרִים וּמֵאָה מְדִינָה" אלא כך אמר לו הקדוש ברוך הוא אתה נתת עליה אחת לביתי משלך שאמרת (עזרא א, ג): "מי בכם מכל עמו יהי אלהיו עמו ויעל" אף אני נותן עליה תוספת אחת משלי שהוסיף לו מדינה אחת בחשבון הה"ד "שֶׁבַע וְעֶשְׂרִים וּמֵאָה מְדִינָה":

<< · מ"ג אסתר · א · ה · >>