פתיחת התפריט הראשי

אסתר א כ: "- וְנִשְׁמַע פִּתְגָם הַמֶּלֶךְ אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה בְּכָל מַלְכוּתוֹ, כִּי רַבָּה הִיא; וְכָל הַנָּשִׁים יִתְּנוּ יְקָר לְבַעְלֵיהֶן, לְמִגָּדוֹל וְעַד קָטָן."

תרגום ויקיטקסט: - והפתגם (הדבר) אשר יעשה המלך יישמע (יתפרסם) בכל ממלכתו הרבה (גדולה); וכל הנשים יפחדו שלא יקרה להן כמו שקרה לושתי, ויתנו יקר (כבוד) לבעליהן, מהבעל הגדול (החשוב) ביותר ועד הקטן ביותר.


בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:אסתר א כ.

דקויותעריכה

פִּתְגָםעריכה

מילה ארמית שפירושה "דבר". המילה מופיעה מספר פעמים בספר דניאל, למשל (דניאל ג טז): "עֲנוֹ שַׁדְרַךְ מֵישַׁךְ וַעֲבֵד נְגוֹ וְאָמְרִין לְמַלְכָּא נְבוּכַדְנֶצַּר לָא חַשְׁחִין אֲנַחְנָה עַל דְּנָה פִּתְגָם לַהֲתָבוּתָךְ", וגם בחלקים הארמיים של ספר עזרא. המילה עברה לשפה העברית ונזכרת גם ב(קהלת ח יא): "אֲשֶׁר אֵין נַעֲשָׂה פִתְגָם מַעֲשֵׂה הָרָעָה מְהֵרָה עַל כֵּן מָלֵא לֵב בְּנֵי הָאָדָם בָּהֶם לַעֲשׂוֹת רָע". בלשון ימינו, המילה קיבלה משמעות נלוית של "דבר-חכמה קצר וקולע", אבל בלשון המקרא המשמעות היתה רק "דבר". מכאן, בפסוקנו: "פתגם המלך" = דבר המלך, כמו הביטוי "דבר מלכות" בפסוק הקודם (ע"פ אבן עזרא).

לְמִגָּדוֹל וְעַד קָטָןעריכה

הביטוי נזכר גם ב(אסתר א ה): "וּבִמְלוֹאת הַיָּמִים הָאֵלֶּה עָשָׂה הַמֶּלֶךְ לְכָל הָעָם הַנִּמְצְאִים בְּשׁוּשַׁן הַבִּירָה לְמִגָּדוֹל וְעַד קָטָן מִשְׁתֶּה...". בפסוק שלנו, ברור שהמדובר באנשים מבוגרים היכולים להיות בעל, ומכאן שהתארים "גדול" ו"קטן" מתייחסים לגדול או קטן במעמד חברתי ולא בגיל או בגודל פיזי. אכן, לא חסרות תרבויות באזור הנוהגות כאילו שכל גבר, גדול או קטן בגיל, הוא מעל כל אישה.

יִתְּנוּ יְקָר לְבַעְלֵיהֶןעריכה

מְמוּכָן הציע שהנשים יתנו כבוד לבעליהם לפי החוק, אולם הוא לא הציע שהבעלים יחייבו את הנשים לתת כבוד בצורה שרירותית.

הקבלותעריכה

מתוך הפסוקים ניתן ללמוד על תהליך פרסום פקודות המלך. התהליך כלל שלושה שלבים:

  • א. כתיבה: כתיבת הפקודה בכל הלשונות לכל עם, (אסתר א כב): "וְאֶל עַם וָעָם כִּלְשׁוֹנוֹ".
  • ב. שליחה: (אסתר א כב): "וַיִּשְׁלַח סְפָרִים, אֶל כָּל מְדִינוֹת הַמֶּלֶךְ אֶל מְדִינָה וּמְדִינָה כִּכְתָבָהּ", כלומר לכל מדינה נשלחו הפקודות בשפות של העמים במדינה.
  • ג. הקראה: (אסתר א כ): "וְנִשְׁמַע פִּתְגָם הַמֶּלֶךְ אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה": הפקודה הוקראה לעם על ידי פקידי הרשות במדינות, כדי שכולם (כולל אלו שאינם יודעים לקרוא) ידעו את פקודת המלך ולא יעברו, יחטאו ויענשו.

לא כל הפקודות עברו את אותם שלבים:

  • פקודת המלך לוושתי: המלך קרא לוושתי לבוא כששלח את סריסיו והם הודיעו את פקודתו, אולם הוא לא כתב את הפקודה.
  • פקודת הכריעה: המן יפרסם פקודה בשם המלך ללא כתיבה, ללא שליחה ולא בידי פקידי המלך, אלא הוא עצמו מודיע.

מקורותעריכה

נלקח מ- מגילת אסתר - מגילת ההיפוכים. אילן סנדובסקי, אופיר בכורים, יהוד מונוסון, 2014