<< · מ"ג אסתר · א · יא · >>

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
להביא את ושתי המלכה לפני המלך בכתר מלכות להראות העמים והשרים את יפיה כי טובת מראה היא

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
לְהָבִיא אֶת וַשְׁתִּי הַמַּלְכָּה לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ בְּכֶתֶר מַלְכוּת לְהַרְאוֹת הָעַמִּים וְהַשָּׂרִים אֶת יָפְיָהּ כִּי טוֹבַת מַרְאֶה הִיא.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
לְ֠הָבִ֠יא אֶת־וַשְׁתִּ֧י הַמַּלְכָּ֛ה לִפְנֵ֥י הַמֶּ֖לֶךְ בְּכֶ֣תֶר מַלְכ֑וּת לְהַרְא֨וֹת הָֽעַמִּ֤ים וְהַשָּׂרִים֙ אֶת־יׇפְיָ֔הּ כִּֽי־טוֹבַ֥ת מַרְאֶ֖ה הִֽיא׃

תרגום

תרגום אסתר (כל הפרק)

וגזר מלכא על אלין שבעא רבניא לאיתאה ית ושתי מלכתא ערטילתא על עיסק דהות מפלחא ית בנתא דישראל ערטילן ומנפסן עמר וכתן ביומא דשבתא ובגין כן אתגזר עלה לאיתי ערטילתא ברם כלילא דמלכותא על קישה בגין זכותא דאלביש נבוכדנצר אבוי דאבא ית דניאל ארגונא ובגין כן גזר למהוי אתיא קדמוי בכלילא דמלכותא לאחזאה לעממיא ורברבניא ארום שפירת חיזו היא:

​ 

תרגום שני (כל הפרק)

מתיב ואמר להון זילו ואמירו למלכתא ושתי קומי מן כורסיה מלכותך ושלוחי ערטילאי ורמי תגא ברישיך וכסא דדהבא ביד ימיניך וכוזא דדהבא ביד שמאליך ועילי לקדמי ולקדם מאה ועשרין ושבעא מלכין קטירי תגא די יחזון יתך דאנת שפירא מכל נשיא.

מלבי"ם

לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

השאלות:
  • "לפני המלך" מיותר.
  • ולמה לא אמר להביא את ושתי בכתר מלכות לפני המלך, שהלוא הכתר תלבש קודם שתבוא לפני המלך :

"להביא".

ג. שצוה להם להביא שהלשון מראה שיביאוה בעל כרחה כאחת שפחותיו.
ד. שצוה שיביאוה באופן שידעו הכל כי מביאים את "ושתי המלכה" לא המלכה ושתי, שמן בואה לפני המלך ידעו כל העמים שאין מלכותה עצמי לה, והוא ע"י שיביאוה לפני המלך בכתר מלכות, רצה לומר שלא תלבש הכתר עד אשר תבוא לפני המלך, ורצה לומר לפני המלך עת שתהיה לפניו אז תהיה בכתר מלכות לא קודם לכן, ובזה יכירו הכל שאין ראוי לה ללבוש הכתר בהיותה לבדה כי הדיוטית היא.
ה. תכלית מטרת חפצו להראות העמים והשרים שלא לקחה בעבור יחוסה רק בעבור יפיה "כי טובת מראה היא", שאם היה לוקחה בעבור יחוסה ובעבור שעל ידה זכה למלכות לא יתכן שיראה את יפיה, כי הלא בין יפה בין כעורה היה לוקחה אחר שעימה לקח חבל המלוכה, והלא זה בזיון אל המדינות אם מראה יפיה, כאלו היופי חשוב יותר מן המלכות שהשיג על ידה, אבל בזה גילה כי אין מחשיב אותה למלכה מצד עצמה, וזכה בהמלכות מצד עצמו בכחו וגבורתו.
ובזה רצה להגיע לחפצו למלוך מלוכה בלתי מוגבלת :

אלשיך

לפירוש "אלשיך" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

(יא) להביא את ושתי המלכה לפני המלך בכתר מלכות וכו'. דרך כלל נשים לב לשינוי הלשון בכתובים אלו זה שלש רגלים. ראשונה אמר להביא את ושתי המלכה, ואחר כך אמר ותמאן המלכה ושתי שהיפך התיבות, ואחר כך חזר לנוסח הראשון ואמר כדת מה לעשות במלכה ושתי, ואחר כך שב והיפך לא על המלך לבדו עותה ושתי המלכה. אך לזה נעיר באומרו המשרתים את פני המלך אחשורוש, כי אומרו אחשורוש הוא מיותר כי עליו ידבר. אמנם אין ספק שחשש המלך פן תמאן באמרה שהיא מלכה בת מלכים גדולים, כמאמרם ז"ל (מגילה יב ב) שאמרה אני מלכה בת מלכים גדולים בת בלשצר בן נבוכדנצר, והוא אהורייריה דאבא. אך שב ורפא לו כי אמר בלבו שהלא הוא מלך בעצם מטרם יקראו שמו אחשורוש, כאשר כתבנו בשם רבותינו ז"ל (שם), שהיה בן דריוש מדיא שקבל מלכותיה דבלשצר, ולקח את ושתי בתו והשיאה לאחשורוש בנו, כי מזרע מלכים היה ומהולדו היה המלכות מתייחס אליו. וזה רמז הכתוב באומרו את פני המלך אחשורוש, לומר שעל כן ערב אל לבו ואמר למהומן וכו'. ולשמא תאמר היא, שהיא גם כן בת מלכים גדולים ממנו, על כן אמר בשלחו בעדה להביא את ושתי המלכה, כלומר שאין המלכות עצמיי אליה רק שמה לבד ככל נשי העולם, כי אין המלוכה דבקה בה מאב לבת, כי המלכות אשר לה נוסף עליה, שבא אליה מצדו באשר היא אשתו ועל כן הקדים שמה למלכות. והיא הבינה בדברים ואמרה כמו שאמרו ז"ל שהיא מלכה בת מלכים, שמצד עצמה היא מלכה מלבד היותה אשת המלך אחשורוש. וזה שאמר הכתוב ותמאן המלכה ושתי, כלומר שהמלוכה עיקר אצלה והשם טפל אליה, ואפשר כי שינוי הלשון זה העיר את רבותינו ז"ל לומר שהיא אמרה שהיתה בת מלכים וכו'. ולהיות בלב המלך אחר כך בהגיש משפטו לפני יודעי העתים לזכות את המלכה כאשר יתבאר בס"ד, על כן לבל ישפטוה משפט מות אמר בטענותיו כדת מה לעשות במלכה ושתי, ירמוז אל היותה מלכה מצד עצמה כדי לזכותה בדין. והשיב ממוכן החפץ מיתתה ואמר, עותה ושתי המלכה, לומר שאין עיקרה מלכה כי אם שמה לבד והמלכות נוספת על שמה מפאת המלך, כי אין מלכות אביה נמשך לבת. באופן שהוא אדוניה ובת מות היא כי עברה את פיו:

 

ונשוב אל ענין הכתוב, הנה המלך ראה והנה תוכל להתנצל. א. באומרה שהיא מלכה בת מלכים מצד עצמה כאשר כתבנו. ב. כי קיא קלון על כבודה הוא שתבוא לפני העמים והשרים. ג. כי אולי לא תהיה יופיה לחן בעיניהם ותהיה נסיונה לבוז לה ולבעלה, כמו שאמרו ז"ל (אסתר רבה ג יד) שאמרה היא כך. על כן בא ותיקן בשליחותו מעמד שלשתן, על הראשונה אמר להביא את ושתי המלכה, כאשר כתבנו כי עיקרה הוא שמה ומלכותה מאתו הוא. ועל השנית אמר לפני המלך, כלומר לא לפניהם היא באה כי אם לפני המלך שהוא העיקר, והראיה כי הלא היא תבא בכתר מלכות שאין תכסיס זה רק לבא אל המלך, ולא אל העמים ושרים הטפלים אל הכתר. ושמא תאמר הלא כמה פעמים באה אל המלך אך הפעם אין הדבר רק למען יביטו יראו בה עמים ושרים, כי עיני המלך כבר שבעו מהביט עליה, באופן שאליהם תתייחס ביאתה שם ולא אליו. על כן אמר להראות העמים ולא אמר לראות העמים וכו', לומר אלי תבואי ואני אתיחס למראה את יפייך אליהם. ועל השלישית אמר כי טובת מראה היא, כלומר היא ואין זולתה, כלומר ולכן אל תיראי כי לא תבושי. והנה אמרו רבותינו ז"ל (מגילה יב ב) שצוה להביאה ערומה וכמו זר נחשב העדר רמז דבר זה בכתוב. ואפשר שמו לבם אל כפל הכתוב, כי באומרו את יפיה ידוע שטובת מראה היא, ועוד כי אומרו טובת מראה הוא גדר גרוע מלשון יפיה, וגם למה שינה ולא אמר כי יפה היא מעין אומרו את יפיה. אמנם הנה לשון אומרו טובת מראה יצדק על מראה הפנים, אך אומרו יפיה יכלול כל מציאותה. על כן אמר מה שרצה להראות הוא את יפיה הכולל כלה, כי לראות פניה לבד אינו כלום כי הלא ידוע הוא לכל כי טובת מראה היא, מהם על פי הראיה ומהם לשמע אזן. או יאמר להראות את יפיה כלומר שהיופי הוא עצמיי, וזהו אומרו יפיה, כלומר מצד עצמה ולא מתמרוקי הנשים, ואין זה רק בגוף, כי הלא בפנים טובת מראה היא, ואפשר שהוא על ידי תמרוקים הנתנים בפנים. או את יפיה באופן ידוע שטובת מראה היא, כלומר היא מצד עצמה ולא מקשוטיה ולא יבחן רק על ידי הראות אותה ערומה. ולפי זה נאמר כי להיותו חש על בזיונה ובזיונו שתתבזה אשתו לעיני העמים והשרים, על כן הקדים ואמר שתבא בכתר מלכות, כי זה לעומת זה עשה, כי הרואה אותה בניוולה לא תקל בעיניו כי גם יראה בגדולתה וביקרותה כי כתר מלכות בראשה:

מדרש רבה (כל הפסוק)

<< · אסתר רבה · א · יא · >>


יא.    [ עריכה ]

"כְּשֶׁבֶת הַמֶּלֶךְ" - אמר רבי יצחק: אומות העולם אין להם ישיבה. איתיבון: והכתיב כשבת המלך! אמר להם: בשבת המלך אין כתיב כאן אלא כשבת המלך, ישיבה שאינה ישיבה; אבל ישיבתן של ישראל ישיבה, שנאמר (שופטים יא, כו): "בשבת ישראל בחשבון ובבנותיה". 

פרק א/פסוק יא

להביא את ושתי המלכה (אסתר א, יא) וגו' ואח"כ כתיב ותמאן המלכה ושתי (שם א, יב) וזה מפני כי המלך נתן לה כבוד המלכות ומתחלה לא היתה מלכה כי מלכות בלטשצר נסתלק לגמרי כשנהרג ובטל השם יתברך מלכותו ולפיכך לא היתה מלכה ואח"כ ע"י המלך אחשורוש שנשאת לו נעשתה מלכה ולפיכך כתיב ושתי המלכה ושם מלכה בסוף לומר כי כשנשאה אחשורוש נעשת מלכה ואח"כ כתיב ותמאן המלכה ושתי (שם) כלומר שהיא אמרה שהיתה כל ימיה מלכה ולא קבלה מאחשורוש המלכות ולכך כתיב המלכה ושתי כי אמרה שהיא חשובה כמו המלך ולכך אין לה לבא אליו כמו שאמר המלך ועוד כי אצל להביא ושתי סמך תיבת המלכה אל תיבת המלך דכתיב להביא את ושתי המלכה לפני המלך כלומר שהיתה מלכה לפני המלך אצל ותמאן סמך ושתי אל מלת מלך דכתיב (שם) ותמאן המלכה ושתי לבא לפני המלך שאמרה כי היא מלכה בלא אחשורוש והיה אדרבה מצד המלך היא (ספר אור חדש עמוד צו) כמו הדיוט כי אמרה כי אחשורוש אע"ג שעתה מלך מ"מ הדיוט הוא ומלך מעצמו אבל ושתי בת מלכים היא בעצמה ולפיכך מלכה היא בעצמה ומצד אחשורוש יש כמו צד שהוא הדיוטות.

להביא את (שם) וגו' אמר להביא את ושתי ולא אמר שיאמרו לושתי המלכה שתבוא לפני המלך אבל אמר שנותן להם כח להביא אותה בעל כרחה כי אמרו פן תאמר היא שום התנצלות מה שאינה רוצה לבא לפני המלך וע"ז אמר שיביאו המלכה לפני המלך ויש להם כח במקום המלך כאלו המלך שם ולפיכך כתיב ותמאן המלכה לבוא בדבר המלך אשר ביד הסריסים (שם) ור"ל כי בודאי היא אמרה טעם לדבריה שאינה רוצה לבוא והסריסים אמרו כי המלך נתן ביד הסריסים כל זה וכן אמר אח"כ אשר לא עשתה מאמר המלך אחשורוש אשר ביד הסריסים (שם) ואלו אמר שיאמרו לושתי שתבוא היה משמע שאינם רק שלוחים שיאמרו לה דבר המלך וא"כ אם אמרה שום טעם לדבריה שלא תבוא לא היה להם יכולת יותר ואמר (שם) להביא את ושתי לפני המלך והל"ל להביא את ושתי להראות לעמים את יפיה אבל פירושו שתבוא לפני המלך להיות נהנה ממנה דרך זנות ותאוה ולפיכך לא כתיב להביא את ושתי בכתר מלכות לפני המלך רק שהוא חפץ בה בשביל תאותו, ואמר להראות את העמים ואת השרים יפיה (שם א, יא) כי העמים כל אשה יפה בעיניהם שלא הורגלו כל כך ביופי ולכך אמר ג"כ והשרים אעפ"י שהורגלו בנשים יפות ולא אמר להראות השרים בלבד מפני כי השרים אינם הרבה ואפשר אצל הרוב אינם יפה ולכך אמר להראות העמים שאצל הרוב היא יפה כי העמים הם הרבה מאוד ואצל כולם היא יפה ואמר להראות את יפיה ולמה לו זה רק בא לומר כי ראויה היא למלכה כי היופי בפרט ראוי למלכה כדכתיב מלך ביופיו תחזינה עיניך (ישעיה לג, יז) ורצה אחשורוש לומר כי כל אשר שייך לו הכל ראוי למלכות וזה חשיבות מלכותו ודבר זה רצה להראות ומפני כי באולי י"ל אף כי היתה יפה מאוד שמא אין תואר שלה טוב ולכך אמר כי טובת מראה היא (אסתר א, ז) ולכך היה מראה שלה יפה אשר היופי ראוי למלכות כמו שאמרנו דכתיב מלך ביופיו תחזינה עיניך (ישעיה לג, יז).

<< · מ"ג אסתר · א · יא · >>