ביאור:אסתר א ג

אסתר א ג: "- בִּשְׁנַת שָׁלוֹשׁ לְמָלְכוֹ עָשָׂה מִשְׁתֶּה לְכָל שָׂרָיו וַעֲבָדָיו: חֵיל פָּרַס וּמָדַי, הַפַּרְתְּמִים, וְשָׂרֵי הַמְּדִינוֹת לְפָנָיו."

תרגום ויקיטקסט: - בשנה השלישית לאחר הכתרתו למלך, עשה אחשוורוש משתה לכל שריו ועבדיו, והם: החיילים בצבא פרס ומדי, הפרתמים (האצילים), והשרים המנהלים את 127 המדינות שהוא מושל בהן.


בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:אסתר א ג.


דקויותעריכה

מדוע עשה אחשוורוש משתה כה גדול?עריכה

  1. יש מפרשים שראו בכך סימן לנהנתנות של אחשוורוש, שאהב מאד משתאות ותענוגים, ובזבז את כל כספי הממלכה על משתאות מפוארים.
  2. אולם ייתכן שה'משתה' היה מעין יריד מסחר עולמי. מנהיגי העמים באו, כמו מלכת שבא אשר באה (מלכים א י ב): "יְרוּשָׁלְַמָה, בְּחַיִל כָּבֵד מְאֹד, גְּמַלִּים נֹשְׂאִים בְּשָׂמִים וְזָהָב רַב-מְאֹד, וְאֶבֶן יְקָרָה". משלחות מכל עם הביאו את מרכולתם בגאוה, בדומה לעליה לרגל לירושלים, בשלושת הרגלים, מכל עיר וכפר. סחורות הוצגו לעיני המלך ומנהיגיו. ידע נמכר, הסכמים נחתמו והמסחר פרח במשך מאה ושמונים יום. המלך קיבל בסבר פנים יפות את אורחיו במאכל ובמשתה, בדומה לשלמה המלך שכיבד את מלכת שבא, (מלכים א י ה): "וּמַאֲכַל שֻׁלְחָנוֹ וּמוֹשַׁב עֲבָדָיו וּמַעֲמַד מְשָׁרְתָו וּמַלְבֻּשֵׁיהֶם, וּמַשְׁקָיו,". המלך רצה להרשים את אורחיו בעושרו ועוצמתו ולדכא מחשבות מרד, אולם הדגש העקרי היה שיפור המסחר ושיפור רמת החיים של נתיניו למען חיזוק ממלכתו.
  3. סביר שכל ערב, אחד מתוך שליטי 127 המדינות של המלך, ארח את המלך ונכבדיו. כך המשתה לא עלה למלך הרבה. השליט נתן מתנות למלך ולאורחים, הכין ממיטב מאכלי ויינות ארצו, ואירגן מופע אומנות כדי לשעשע את המלך ולמצוא חן בעייניו. כיוון שהיו 127 שליטים כאלה, וחלק מהם ממדינות גדולות מאוד שזכו לכבד את המלך מספר ערבים, לכן נדרשו 180 יום למשתה.
  4. הרודוטוס מציין שדריווש הטיל מיסים מסודרים, "כי כאשר מלך כורש ואחריו קמביסיס, לא היה שום חוק קבוע בדבר מיסים, כי אם הביאו מתנות" (הרודוטוס, ספר ג, 89), כלומר: בתקופת המלך אחשורוש, שהיה לפני דריווש, המיסים נאספו כמתנות. למשתה המלך באו שרי המדינות ונתנו בגאוה מתנות למלך בנוכחות שאר השרים, וכך יצר המלך תחרות בין שרי המדינות מי יהיה מועדף בעיני המלך. בהמשך, כשהמן הציע מתנה של עשרת אלפים ככר כסף, הדבר לא נראה כשוחד למסובים (ביאור:אסתר ג ט), וגם כשהמלך גרם לתחרות יופי בין נציגות העמים זה נראה כתהליך טבעי של מציאת המועדפת בעיני המלך (ביאור:אסתר ב ד).

סדר החשיבות של אנשי המלךעריכה

אנשי המלך נמנים כאן לפי סדר חשיבותם:

  • שריו: אלו שבעת השרים היושבים לפניו.
  • עבדיו: לא מדבר בעבדים נמוכים וסריסים, אלא בנכבדיו שישבו בשער המלך כנציגי העמים.
  • חֵיל פָּרַס וּמָדַי: הכוונה למפקדי החילות. מכיוון שאין פיסוק, לא ברור אם "עבדיו" שייך להמשך: "וַעֲבָדָיו חֵיל פָּרַס וּמָדַי", ועבדיו הם הם המפקדים, ועבדי המלך היושבים בשער המלך אינם מוזכרים ברשימה, כי סביר שהקצינים היו בדרגה מעל השופטים בשער.
  • הַפַּרְתְּמִים: לפי החוקרים, זו מילה בפרסית עתיקה ומשמעה "הראשונים" או "האצילים". ראו אנציקלופדיה מקראית.
  • וְשָׂרֵי הַמְּדִינוֹת: אנשים שמונו לנהל את מדינות המלך. חלקם אנשי הארץ אותם הם ניהלו, וחלקם אנשי פרס ומדי שמונו לנהל מדינות בעייתיות.

לאור הסבר זה, לדעתי, "עבדיו" פונה באופן כללי למפקדי הצבא, נכבדי שושן ולכל שאר האנשים ברשימה, כי כל האנשים הללו היו "עבדי המלך" הכפופים לשולטנו המוחלט. לשאלה האם מרדכי "עבד המלך היושב בשער המלך" גם היה במוזמנים, אפשר לענות בבטחון שהוא הוזמן לחתונתה של אסתר כאשר "כָל שָׂרָיו וַעֲבָדָיו" הוזמנו (ביאור:אסתר ב יח), ולמשתה שבעת הימים שהמלך עשה "לְכָל הָעָם הַנִּמְצְאִים בְּשׁוּשַׁן" (ביאור:אסתר א ה), אולם ייתכן שמרדכי, שבשלב הזה עוד לא ישב בשער העיר, לא ישבו בין שרי המלך ומפקדי הצבא, הן פנים ההיכל אינו מתואר, אבל "גִּנַּת בִּיתַן הַמֶּלֶךְ" מתאורת לפרטי פרטים (ביאור:אסתר ו-ז).

האם כל שרי המדינות באו?עריכה

כידוע, גם אז, שכנים נהגו לכתוב מכתבי שטנה בעילום שם, ככתוב: "בְמַלְכוּת אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ בִּתְחִלַּת מַלְכוּתוֹ כָּתְבוּ שִׂטְנָה עַל יֹשְׁבֵי יְהוּדָה וִירוּשָׁלִָם" (עזרא ד ו), ובתנאים כאלה כל אחד פחד להעדר ולא לתת מתנות למלך (שוחד), הן שכניו ילשינו, ילכלכו, ויתלוננו עליו. היתה תחרות לבוא ולתת יותר מתנות (מיסים) כדי למצוא חן בעייני המלך.

הקבלותעריכה

האם מרדכי הוזמן למשתה המלך?עריכה

מרדכי, לבית שאול בן קיש, מלך ישראל, (אסתר ב ו): "אֲשֶׁר הָגְלָה, מִירוּשָׁלַיִם, עִם הַגֹּלָה אֲשֶׁר הָגְלְתָה עִם יְכָנְיָה מֶלֶךְ יְהוּדָה, אֲשֶׁר הֶגְלָה נְבוּכַדְנֶצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל." גם הוא (אסתר ב ה): "הָיָה בְּשׁוּשַׁן הַבִּירָה". לא בטוח שהוא הוזמן להיכל המלך יחד עם הנכבדים, כי בשלב הזה מעמדו לא היה גבוה בעיני הפרסים.
סביר שמרדכי היה רשאי להסתובב בין המחנות של העמים שבאו ליריד העולמי. כיוון שהיהודים כבר היו מפוזרים בהרבה מדינות (ביאור:אסתר ג ח), סביר שמרדכי פגש הרבה סוחרים יהודים, ונעשה מודע שבכל מחנה היו יהודים שעסקו במסחר, ושעברית היתה השפה הבין-לאומית בין כל המחנות. ייתכן שמרדכי באמת ידע שבעים שפות, אבל עברית הספיקה לו כדי לתקשר עם הסוחרים.
כאחד מעבדי המלך, אשר בעתיד הקרוב יהיה ראש היהודים היושב בשער המלך (ביאור:אסתר ב כא), סביר שמרדכי הוזמן והשתתף במשתה של שבעה ימים.

מקורותעריכה

הרודוטוס, כתבי הרודוטוס – בתרגום ד"ר אלכסנדר שור, הוצאת ראובן מס, ירושלים, תרצ"ה

I Sendowski, Mordecai Did Not Kneel Because The King Did Not Order It!, Crossbooks Publication, Bloomington IN, 2011