ביאור:אסתר א כב
אסתר א כב: "- וַיִּשְׁלַח סְפָרִים אֶל כָּל מְדִינוֹת הַמֶּלֶךְ, אֶל מְדִינָה וּמְדִינָה כִּכְתָבָהּ וְאֶל עַם וָעָם כִּלְשׁוֹנוֹ: לִהְיוֹת כָּל אִישׁ שֹׂרֵר בְּבֵיתוֹ, וּמְדַבֵּר כִּלְשׁוֹן עַמּוֹ."
תרגום ויקיטקסט: - והמלך שלח ספרים (איגרות) אל כל 127 המדינות של המלך: אל כל מדינה נשלחה איגרת בכתב הנהוג באותה מדינה, ואל כל עם נשלחה איגרת בלשון המדוברת באותו עם; ותוכן האיגרות היה, שכל איש (גבר) יהיה שורר (שולט כמו שר) בביתו (באשתו), ויוכל לדבר בלשון עמו, ואשתו (אם היא מעם אחר) תצטרך ללמוד את השפה שלו ולהבין את דבריו ולציית להם (ע"פ רש"י ואבן עזרא).
בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:אסתר א כב.
דקויות
עריכהמדוע שלחו ספרים שלמים על פקודה של שתי שורות?
עריכה- בלשון המקרא כל דבר כתוב נקרא "ספר", גם אם הוא כולל רק דף אחד, כמו (דברים כד א): "וְכָתַב לָהּ סֵפֶר כְּרִיתֻת".
מדוע מדינה ומדינה ככתבה - אבל עם ועם כלשונו?
עריכהרבים מתושבי בבל היו גולים ממדינות אחרות, שהגלו מלכי אשור ובבל. השלטון המקומי לא הקפיד שהעם החדש שהגיע ידבר בשפתו. למשל, יהודים שהגיעו לפרס יכלו לדבר לשון הקודש. השלטון הקפיד רק שיכתבו בלשון פרסית, דהיינו שיכתבו מילים בלשון הקודש באותיות פרסיות.
לכן, כששלחו איגרות ליהודים בפרס, היו צריכים לכתוב להם בכתב פרסי - שזהו מדינה ומדינה ככתבה, כתב המדינה "פרסית"; אבל המילים היו עבריות - שזהו עם ועם כלשונו, בלשון שלו, שהוא לשון הקודש (ע"פ הגר"א).
מה זה שורר?
עריכה- מהשורש שרר, שממנו המילה שָׂר. כל איש (גבר) יהיה השר השולט בבית, ובפרט יהיה "מושל באשתו" (אבן עזרא).
הקבלות
עריכהחוק המלך
עריכההחוק שפורסם "לִהְיוֹת כָּל אִישׁ שֹׂרֵר בְּבֵיתוֹ וּמְדַבֵּר כִּלְשׁוֹן עַמּוֹ" מעיד על הבעיה:
- המלכה סרבה כי היא לא הסכימה שהמלך שורר עליה בביתו כאשר היא יושבת על כסא המלכות: למלכה היתה רשות למנוע מזרים להופיע בבית הנשים ללא הזמנה וכך היא הזמינה את המלך והמן, ביחיד, לבוא לחדרה (ביאור:אסתר ה ד). במשתה הנשים, המלכה היתה ב"בֵּית הַמַּלְכוּת" (ביאור:אסתר א ט) מקום שבו היה "כִּסֵּא מַלְכוּתוֹ בְּבֵית הַמַּלְכוּת" (ביאור:אסתר ה א) והמקום הזה היה כפוף לחוק האוסר לבוא לחצר הפנימית ללא הזמנה אפילו כאשר המלך לא נמצא בו (ראה: ביאור:אסתר ד יא). השאלה היתה: האם רשות המלכה להמנע מאנשים לא מוזמנים מתקימת למענה, בבית המלך וגם נגד המלך וסריסיו. ולכן באה התשובה "לִהְיוֹת כָּל אִישׁ שֹׂרֵר בְּבֵיתוֹ" (אסתר א כב), כלומר: זכותו של המלך (האיש) היא מעל זכותו של כסא המלכות (הבית), ואסור היה למלכה לסרב לקבל את סריסי המלך ולא להבין את דבריהם, אפילו כאשר היא יושבת על כסא המלכות בבית מלכותו. החוק החדש לא שינה את זכות המלכה בבית הנשים ואסתר השתמשה בחוק הזה כדי לבודד את המלך והמן בחדרה ללא סריסי המלך שלא הוזמנו, ולכן המלך ברח בכעס מהחדר להביא את סריסיו.
- המלכה סרבה כי היא לא הבינה פרסית: הפקודה שפורסמה היתה "לִהְיוֹת כָּל אִישׁ שֹׂרֵר בְּבֵיתוֹ וּמְדַבֵּר כִּלְשׁוֹן עַמּוֹ" (אסתר א כב), כלומר זכותו של הבעל לדבר כלשון עמו, וחובת בני ביתו, כולל אשתו, להבין את דבריו ולציית. מרדכי הבין שפקודה זו תגרום שהבתולות שיובאו למלך מכל הממלכה לא תבחרנה במקום וושתי, כי גם הן לא דיברו פרסית.
- אולי ליצני הדור אמרו שהמלכה לא באה כי היא לא רצתה לבוא ערומה עם כתר מלכות בלבד, אבל בחוק שפורסם אין סימן לזה, חוץ מזכותו של המלך לפעול "כשרירות" לבבו. הבתולות שהובאו לתחרות חשבו שהמלך רצה ערום, ולכן הן הגיעו לבית הפלגשים.
הפקודה שיצאה היא נאה מאוד: האיש רשאי לשרור בביתו, אבל הוא מוגבל לדבר בשפת עמו. בני ביתו אינם חייבים ללמוד את כל השפות בהם בקי האיש, ולאיש אסור להמציא שפה פרטית או לשנות את פרוש המילים הנהוגות בשפתו. אנשי ביתו אינם חייבים ללמוד שפת סתרים או רמזי רמזים - השפה חיבת להיות יחסית פשוטה בשפת עמו. מכאן שהמלך פקד בשפת עמו - פרסית, ופקודתו היתה ברורה ופשוטה - בואי בלבוש מלכות וכתר להראות את יופיך ותפארתי.
השפה הרישמית של הממלכה
עריכהבבבל השפה הרשמית היתה ארמית (הספרים דניאל ועזרא נכתבו בחלקם בארמית). כאשר הפרסים כבשו את בבל וזכו בממלכה כולה, הם לא למדו ארמית אלא המשיכו בפרסית. המלכה לא הבינה את דבר המלך בטענה שהמלך היה חייב לתרגם את דבריו לשפתה. המלך פסק שהיא חייבת להבין אותו, אבל חוקק, שמרגע זה השפה הרשמית היא לא ארמית וכל עם מדבר בשפתו, והמלך בכבוד שולח לכל עם את פקודותיו בשפתם.
פקודת המלך יצרה תפקיד חדש של מתרגמי פקודות המלך לעמים. כל עם מינה נציג בכיר שישב בשער המלך וייצג את עמו ותירגם לעמו. בהמשך מרדכי מונה לתפקיד הזה כנציג היהודים (אסתר ב יט).
מפקודת המלך אפשר להבין שושתי לא היתה פרסיה, ובנוסף כשממוכן אמר להעביר את המלוכה "לִרְעוּתָהּ הַטּוֹבָה מִמֶּנָּה" (אסתר א יט) הכוונה לא יכולה להיות יופי חיצוני כי יופי הוא דבר זמני וחולף וממוכן לא אמר "לרעותה היפה ממנה". מכאן אפשר להסיק שממוכן התיחס ליחוסה המשפחתי של ושתי. לכן אפשרית הצעתם של חז"ל (בבלי מגילה א) שושתי היתה נכדתו המיוחסת של נבוכדנצר מלך בבל המוזכר במגילה (אסתר ב ו).
מקורות
עריכהנלקח מ- מגילת אסתר - מגילת ההיפוכים. אילן סנדובסקי, אופיר בכורים, יהוד מונוסון, 2014