פרק ז
עריכהבענין המקיפין דז"א דאצילות.
מקיפי כתר שלו הם:
שיטה א' של שמות יש בו ב' שמות המקיפים דחסד ונצח שלו, משולבין זה בזה. זה מתחיל מראשו לסופו וזה מסופו לראשו. כיצד?
- תחלה הוא אל"ף מקיף - אהיה דחסד,
- ב' לו הוא ה"י שהוא אחרונה שבמקיף הנצח, ועל דרך זה כל השאר.
ושיטה הב' הוא שילוב מקיפי גבורה והוד שלו יחד ע"ד הנ"ל.[1]
והנה השיטה הראשונה הוא אל"ף ראשונה של חסד, ואח"כ ה"י אחרונה של נצח. נמצא כי בסוף השיטה א' אם תלך מסוף לראש ג"כ תלך עד"ז אל"ף דנצח וה"י דהחסד. וכעד"ז בשיטה הב'.
מקיפי חסד וגבורה ונצח והוד דז"א הם כך:
- ההי"ן דנצח-הוד הם מלאים -- ה"י ה"א, ר"ל דיודי"ן דאלפי"ן.
- אבל מילוי ההי"ן שבחסד גבורה הם ביודי"ן וההי"ן -- ה"י ה"ה -- שהוא יותר גרוע.
והטעם לפי שנצח-הוד הם שבילי הזרע דנחית מן חכמה, לכן הם במילוי יודי"ן אלפי"ן, מה שאין כן בחסד וגבורה.
המקיפים דנוקבא הם אלו.
דע כי מקיפים שלה הם שם אהי"ה חוץ ממקיפי הדעת שבה כמ"ש. לכן כל הספירות שהם סוד הדין יש בהם אות ה' ראשונה של אהי"ה במילוי ההי"ן וה' שניה במילי אלפין; כי ה"א דמילוי אלפין הוא רחמים, וה' במילוי ההי"ן הוא דין. ולפי שהוא דין -- מוקדם מילוי ה' למילוי הא'. לכן בספי' המלכות שבה (שהוא דין) -- מילוי ה' ראשונה בההי"ן והשני אלפי"ן. וכן בספירת הוד שבה. אבל ביסוד ונצח שבה -- שהם רחמים -- אז מילוי ה' ראשונה באלפי"ן והשני בההי"ן, כי רחמים גוברין.
והת"ת שבה כליל נצח הוד - לכן מקיף שלה כולל ב' מלואים דנצח הוד, זה כלול בזה משולבים יחד, אבל לעולם מתחיל מילוי תחלה מצד הנצח לפי שהוא נוטה לצד חסד שהוא רחמים. לכן תחלה הוא אלף אלף ה"א מצד הנצח ואח"כ אלף אלף הה מצד הוד. וכן עד תשלום המילוי שבו.
וכן על דרך זה בחסד גבורה שבה; כי החסד - רחמים גוברין, ובגבורה - הדין גובר. לכן בגבורה מילוי ההי"ן קודם לאלפי"ן, ובחסד מילוי אלפי"ן קודם לההי"ן. ושניהן בסוד הרבוע - הפשוט והמלא מצטרפין - ושניהן יחד.
אבל בדעת שבה -- צריך לידע כי תחלה לא היה לה שם בבחינת הפנימיות אלא ב' בחינות לבד שהם ק"ל קד"ם (נ"ב: ע"ב ק"ל קד"ם עלה למעלה במקום כתר דידה) ואז היה לה אורות מקיפין מצד אהי"ה כזה: א"א אלף א"א ה"ה אל"ף ה"ה, א"א ה"ה י"י, אלף ה"ה יו"ד, א"א ה"ה י"י ה"ה, אל"ף ה"ה יו"ד ה"ה.
ואחר ביאה ראשונה של הז"א הניח בה אותו הרוח הנזכר בסבא דמשפטים דשביק בה בעלה בזווגא קדמאה - אז ניתוסף בה שם הפנימי של ההוי"ה דההי"ן העולה ב"ן, והוא סוד בנימין וכמ"ש בע"ה. ואז חזר הדעת שלה להיות בסוד זכר, ואז קנתה וניתוסף בה אור המקיף שלה בסוד הזכר בסוד הרבוע של יאהדונה"י. ואותו אור המקיף הראשון עלה למעלה בכתר שלה ונתחבר עמו רבוע א' מסוד הנצח שבה, ואז היה בכתר שלה ד' ריבועים -- ב' פשוטים וב' מלאים, וארבעתן כלולים זה תוך זה.
ואור המקיף לבינה שלה הוא שם מ"ב הנקרא אהיה אשר אהיה כמ"ש בזהר בכת"י כי הוא רבוע פשוט מב' שמות אהיה כלולים זה בזה (ופה הוא מקום שם של מ"ב של אהי"ה הנזכר בזהר ובתקונים וזה עצמו הוא ג"כ בחכמה שלה אלא שהוא במילוי) והנה כנגד שם זה אמר הכתוב למשה אהיה אשר אהי"ה ואח"כ אמר כה תאמר לבנ"י אהיה כו' כי אלו השמות של אהיה הם באור המקיף של בינה דנוקבא הנקרא כה וזהו כה תאמר וגם שם של מ"ב זה הוא בחכמה שלה אלא שהוא במילוי מספר האורות המקיפים לזו"ן הם כ"א כי הנה י"ט פעמים אהי"ה יש בזו"ן בי"ט ספירות שלהם בסוד נר"ן ונשמה לנשמה (לכל י"ס דז"א) וא' או"מ לכל י"ס דז"א וא' או"מ לכל הספי' דנוקבא דז"א הרי כ"א אהי"ה והוא סוד ששם אהי"ה במספר הרבוע שהוא כ"א פ' כ"א שעולה גימטריא אמת וזהו חותם אמת כי זו"ן נקרא אמת והנה אותיות חותם הם אותיות חומת כי הנה סוד אמת הנ"ל הוא חותם שהוא אותיות חומת או"מ אל זו"ן והבן זה. אמנם יש עוד או"מ אחר המקיף את שניהם שהוא שורש הכל ואינו במספר ונבאר ענין המקיפין והפנימים במספר י"ס דבי"ע כל צירוף שם אלקים שיש בבי"ע הם ק"ך כי הרי מתחיל מזו"ן דבריאה הרי ך' ואח"כ ביצירה יש נ' ך' דאו"א וי' דא"א וי' דז"א וי' דנוקבא ואחר כך נ' צרופים אחרים בעשיה ע"ד הנ"ל שהם י' בא"א וך' באו"א וי' בז"א וי' דנוקבא הרי הכל הם ק"ך צרופים שיש בשם אלהים. ואמנם בזה תבין כי לסבתם נק' ז"א אלהים כנזכר באד"ר ובאד"ז ובס"ד ואלו הק"ך הם סוד והיו ימיו ק"ך שנה הנזכר בס"ד ובאד"ר ואלו הק"ך צרופים הם התפשטות אלקים מצד הקדושה ואח"כ מכאן ואילך הם אלקים אחרים. גם דע כי הנה נת"ל כי שם של אהי"ה סוד נשמה של מקיפין דזו"ן דאצילות והנה אם תמנה מחוץ לפנים הוא אהיה ואם תמנה מפנים לחוץ הוא היהא והרי הם ב' צרופים הראשון והאחרון מי"ב צרופים שיש בשם אהיה לכן השאר י' צרופים דאהי"ה לבדם הם בחינת מקיפי ז"א דבריאה. גם דע כי הנה נתבאר במ"א כי סוד הכסא הוא סוד ג' אורות המתנוצצים ונחתמים בכח"ב והם מתעלמים תוך ג"ר דא"א דבריאה ובג"ר דאבא ובג"ר דאמא ובג"ר דז"א ובג"ר דנוקבא והנה בבריאה זו"ן אין מתגלין שלשתן רק חו"ב לבד לכן ב' צרופים ראשנים דשם הוי"ה הם רמוזים בחו"ב דז"א כי הכתר שבו אינו ניכר ונגלה ושאר הי' צרופים הם י' בחי' פנימים דז"א דבריאה וכן ב' צרופים ראשונים מהי"ב צרופים ראשונים של אדנ"י הם שם בחו"ב דיליה ושאר י' צרופין נשארין מן הי"ב צרופים הם בי"ס אמצעית שבו וכיוצא בזה בנוקבא דבריאה כי ב' צרופים ראשונים של י"ב צרופים של אהי"ה הם בחו"ב דילה בסוד הכסא ושאר הי' צרופים הם י' בחי' פנימים של נוקבא דז"א דבריאה וכן ב' צרופים הראשונים מי"ב צרופים אחרונים של אדנ"י הם בחו"ב דילה בסוד הכסא ושאר י' צרופים הם י' בחי' אמצעיות דנוקבא דבריאה:
מ"ב מצאתי בכת"י של מורי זלה"ה יהוה כסדרן בזווג חו"ב תו"מ. יההו כשעולה מל' לא"ב"י' ומתחברת ה' עם י' ונשארו ה"ו כסדרן בינה ע"ג ת"ת. יוהה כשעולה ת"ת לגבי אבא ונתחבר ו' עם י' ונשארה בינה על מלכות. היוה כשיורד חכמה אל ת"ת נשארה בינה למעלה מהי' (נ"א כשיורד חכמה בבינה ונעלם בה להשפיע בו"ה תו"מ. הויה כשחכמה נעלם בת"ת להשפיע בו נמצא שהיה תחת הו' ובתוכו (נ"א כששנעלם במלכות נמצא י' על ה' (נ"א כשנעלם בת"ת להשפיע ביסוד למלכות אז הי' תחת ו' הוהי כשחכמה נעלמת עם בתה או להשפיע בה' או בתחתונים ההיו כשהמלכות עולה לבינה וחכמה יורד לת"ת היהו כשחכמה יורד לבינה ומלכות עולה שם ועולה ומתחברת עמו (נ"א כשחכמה יורד בת"ת ומתחברת עם המלכות שם בת"ת ההוי כשהמלכות עולה לבינה וחכמה יורד בת"ת ונעלם בו להשפיע בו או בתחתונים ממנו והיה כשמתחברים חו"ב ויורדין למלכות בה' תתאה שהם תחתיה ויהה כשחכמה יורד בת"ת ונעלם בו והבינה יורדת למטה ונעלמת בה וההי כשיורד חכמה להשפיע בתחתונים ויורדת בינה בת"ת ונעלמת בו (נ"א כשיורד בינה ג"כ במלכות והחכמה תחת הבינה להשפיע לתחתונים ועיין בתקונים ל"א ותמצא כי צירוף יוהה בחכמה כי י' עם ו' ב' זכרים לימין ה"ה אמא וברתא לשמאלא וצירוף יההו בבינה כי להיותו שמאלי לכ אבא וברתא ואמא עם ברא. מזה תבין סוד תפלין דעלמא דאתי עטרת צדיקים שהם הויות להדדי (ע"כ מצאתי בכת"י מורי ז"ל):
מ"ת הנה שם יה"ו שהוא בו' צרופים שהוא בז"א דיצירה הוא קכ"ו ומקרו הוא שם אדנ"י ברבועו כזה א' אד אדנ אדני שגם הוא גימטריא קכ"ו שם שדי בו' צרופיו הנה השי"ן עולה אלף ות"ת וב' אותיות ד"י ו"פ של ו' צרופים גימטריא פ"ד גימ' חנוך והסוד הוא כי זה ענין ציצית דמטטרו"ן שר הפנים העולה אלף לכן אמרז"ל הזהיר במצות ציצית משמשין לו (לעת"ל ב') אלף ות"ת עבדים כי הלובש ציצית דמטטרו"ן הוא בסוד עבד לכן ישמשוהו עבדים שם יוד הי וו הי גימטריא רל"ו והוא שיעור קומתו של יוצר בראשית והוא רל"ו אלפים רבבות פרסאות כנין גדול אדונינו ורב כח זה כתבתי מעת ששמעתי ואח"כ עיינתי בו כי שם הנ"ל ברבוע הפשוט והמלא הם גימטריא ע"ב קס"ד כזה י יה יהו יהוה יוד יוד הי יוד הי ו יוד הי וו הי גימטריא רל"ו והוא בחי' נששות המקיפין. ודע כי הנה כל א' מי"ס חוץ מכתר וחו"ב ותו"מ אין בשום אחד מהם היכר פרצוף וחילוק איברים פרטים כמו שיש באלו הה' בלבד עם היות שהם כלולים כל א' מי' כנודע. והמשל בזה הוא כמו זרוע אדם אשר בו נכלל כל איברי הגוף ובו כח כולם ועכ"ז אינם ניכרים בו גילוי גמור אלא הם נסתרים ונעלמים בו ואמנם הגובר וניכר בו הוא סוד חסד לבד ועד"ז בשאר הספי' אמנם בה' ספירו' הנ"ל יש בכל א' מהם פרצוף גמור וכל פרטי איברים כולן נגלין בכל א' מהם ונבאר עתה ענין הדעת כי הנה ודאי שבכל ה' פרצופים שיש בעולם אצילות בכל א' מהם יש בו בחי' מוח האמצעי הנקרא דעת ואמנם בביאור דעת של הכתר שהוא א"א אין אנו עסוקים בו עתה משום דשם הם תלויין לבד אבל למטה באלו הארבעה אינון הכלים ממש ונרמזין בד' אותיות הוי"ה כנזכר באד"ר. והנה דע כי קודם שנאצל האדם העליון שהוא תו"מ נעשה הזווג דחו"ב אב"א לכן אירע הענין ההוא של מלכים קדמאין שמתו כנודע והטעם לפי שהוא בסוד הדין שהוא ענין אב"א אמנם אין לנו עסק עתה בביאור ענין אב"א של חו"ב קודם שנברא העולם ואמנם אחר שנברא העולם לעולם הם פב"פ אבל זו"ן הם לזמנין פב"פ וזמנין הם אב"א והנה בימי החול הדעת החיצון של המלכות שהוא סוד אב"א הוא שם מ"ה כזה יוד יוד הא יוד הא ואו יוד הא ואו הא העולה ק"ל והדעת הפנימי של החול הוא סוד הוי"ה דמילוי ההי"ן כזה יו"ד ה"ה ו"ו ה"ה גימטריא ב"ן וזהו פב"פ בחול אבל בשבת הדעת החיצון של החול יורד למטה להאיר בתחתונים וכמ"ש בע"ה. נמצא כי שם ב"ן הנ"ל שהוא נקרא פנימי בימי הול עתה בשבת נקרא חיצון ואז מתגלה בה דעת פנימי אחר יותר גדול והוא שם ס"ג כזה יו"ד ה"י וא"ו ה"י והנה נתבאר ג' חלקי מציאת הדעת של המלכות ואמנם הת"ת הנקרא ז"א בימי החול אז הדעת החצון שלו הוא שם ב"ן הנ"ל והפנימי הוא שם ס"ג הנ"ל ובשבת החיצון שם ס"ג ופנימי שם ע"ב כזה יו"ד ה"י וי"ו ה"י והרי נתבאר הג' חלקי הדעת של ז"א ג"כ אמנם חו"ב הנקרא או"א אין בהם בחי' אב"א אחר שנברא העולם כי לעולם הם פב"פ ולכן אין בהם רק ב' מיני בחי' דעת לכל א' מהן פנימי וחיצון לבד בין בחול בין בשבת כי שם לעולם הוא שבת והנה דעת חיצון של בינה הוא שם אהי"ה דמילוי אלפין והפנימי אהי"ה דמילוי יודי"ן והחיצון של חכמה הוא חיצון של ז"א עצמו שבשבת הוא שם ס"ג ופנימי של חכמה הוא פנימי של ז"א דבשבת הוא שם הוי"ה ע"ב דיודי"ן והענין יובן בסד מה שמו ומה שם בנו כי תדע כי כולם שוין כח הבן מכח האב הוא כנודע. ודע כי זה שכתוב בזוהר פ' בראשית כל יומי שתא אקרי אל והשתא אקרי כבוד אל פי' כי הנה כל השנה אין להמלכות אלא שם אל אבל השתא יש לה דעת פנימי כנודע שהוא שם ס"ג שהוא גימטריא כבוד אל והדעת הזה אין לה אלא בעת הזווג שהוא ביום השבת או ביום השבועות שהוא דוגמת שבת כנודע שלכן אינו אלא יום א' ואינו חג ז' ימים כמו חג המצות או חג הסוכות. והנה דע כי סוד ב"ן דמילוי ההי"ן אשר הוא סוד דעת הפנימי של המל' בימי החול כנ"ל הנה הוא מתחלק בניקודו כפי הימים פי' ביום ראשון בשבוע תהיה נקודתו כפי יניקתו ויניקתו כפי נקדותו פי' כי ביום א' יו"ד בחולם ה' בסגול והו' בקמץ ה' בסגול אמנם אין בו רק ד' נקודות בד' אותיות הפשוטות ולא באותיות המילוי (כזה יו"ד ה"ה ו"ו ה"א) וכן בכל הז' ימים זולת יום ג' ויום ו' כנזכר למטה וכבר ידעת כי כפי מקור יניקתו כן הניקוד המשל בזה כי י' בחולם מורה כי י' שהוא החכמה שבה יניקתה אז מן ת"ת שהוא חולם ה' בסגול מורה כי בינה שבה יונקת מן חסד וכן בשאר הנקודים ושמור כלל זה בידך לכל מיני נקודות שבעולם. ביום ב' י' בחולם ה' בשבא ו' בצירי ה' בשבא כזה יהוה. יום ג' נגד הת"ת י' חולם ה' ראשונה בחולם והב' בסגול ו' ראשונה בחולם והב' בסגול ה' ראשונה בחולם והב' בסגול כזה יוד הה וו הה. וסוד הענין הוא כי כל ז' ימים חוץ מיום ג' ויום ו' שהמה סוד ת"ת ויסוד אין ניקוד באותיות הכפולות פי' ה' השניה של ה' ראשונה או ו' שניה של ו"ו אמנם ת"ת ויסוד מנוקדים אפי' באותיות הכפולות. יום ד' י' חולם ה' ראשונה לבד בחירק וה' הב' אין בה ניקוד כלל כנ"ל ו' ראשונה בפתח ה' ראשונה בחיריק כזה יהוה. יום ה' י' בחולם ה' שורק הנקרא קמץ שפתים ו' שבא ה' קיבוץ כזה יהוה. יום ו' י' חולם ה' ראשונה בשורק והב' בשבא ו' ראשונה בשורק והב' בשבא ה' ראשונה בשורק והב' בשבא כזה יוד הה וו הה יום ז' בניקוד צבאות יהוה כיצד יו"ד שבא ה' קמץ ו' חולם ושאר האותיות אין בהם ניקוד. ודע כי א"א להתלבש אור הא"ס בשום א' מי"ס אם לא ע"י שיתלבש תחלה אור החכמה בהם וז"ס כולם בחכמה עשית ועד"ז אין א' מהו"ק יכול להתלבש בו אור הא"ס אם לא שיתלבש בה תחלה אור החסד וז"ס יומם יצוה ה' חסדו שפי' בזוהר כי החסד נק' יומם ר"ל יומא דכולהו שכולל כל הו' ימים דהיינו כל הו"ק והבן זה:
| עץ חיים |
|---|
|
שער הכללים |
- ^ הלשון קצת מגומגם. אבל הכוונה שמקיפי כתר מורכבים משני שיטות כאשר כל שיטה מורכבת משילוב שתי שמות בכיוון הפוך, ראשו של זה בסופו של זה. שיטה הראשונה מורכבת מראשו של חסד בסופו של נצח, ושיטה השנייה מורכבת מראשו של גבורה בסופו של הוד. וכן ניתן לראות לעיל בפרק ג' ובדף השיחה שם העליתי איור -- ויקיעורך