פרק א
עריכההנה יש מאציל ונאצל.
והנאצל יש בו ד' יסודות -- אש רוח מים עפר, והם ד' אותיות הוי"ה, והם חכמה ובינה תפארת ומלכות. והנה הם טנת"א [טעמים, נקודות, תגין, אותיות] והם הם אבי"ע [אצילות, בריאה, יצירה, עשייה] שהם הם ד' בחינות שבאדם:
- א' - אדם הפנימי שהוא הרוחניות הנקרא נפש רוח נשמה[1]
- ב' - הוא הגוף.
- ג' - הוא המלבושים שע"ג הגוף.
- ד' - הוא הבית שיושב בתוכו האדם וגופו ומלבושו.
וכל בחינות אלו כלולות מד' בחינות ואלו הם:
- בחינה א' של הרוחניות הם נשמה-לנשמה, ונפש, רוח, נשמה.
- בחינה הב' שהוא הגוף הוא העצמות שבהם המוח מבפנים, והגידין, והבשר, ועור. וכמש"ה "עור ובשר תלבישני ועצמות וגידין תסוככני".[2]
- בחינה ג' שהם הלבושים הנה הם נודעים שהם לבושים המוכרחים אל כהן הדיוט -- כתונת, ומכנסים, מצנפת, ואבנט. כי אותן הד' דכהן גדול הם לבושים היותר עליונים מאלו כנזכר בזוהר, שאלו הם לבושים שם אדנ"י, ואלו הם לבושי שם הוי"ה, אבל עיקרם אינם אלא ד' בחינות.
- בחינה הד' והוא הבית יש: בית, וחצר, ושדה, ומדבר.
אמנם בכל אלו הד' בחינות הפרטיות יש בחינה אחת כוללת כולם והיא ממוצעת בין בחינה ובחינה, הכוללת שתיהן, דוגמא מה שאמרו חכמי הטבע
- כי בין הדומם והצומח הוא הקורא"לי הנקרא אלמוגים,
- ובין הצומח והחי הוא "אדני השדה" הנזכר במסכת כלאים (משנה, כלאים ח, ה)[3], שהוא כמין כלב גדל בקרקע וטבורו נשרש בקרקע ויונק משם, וכשחותכין הטבור שלו מת
- ובין החי והמדבר הוא הקוף.
וכן על דרך זה יש בכאן.
- כי בין הבורא יתברך ובין הנברא (שהיא הבחינה הכוללת הרוחניות) יש בחינה באמצע אשר עליה נאמר "בנים אתם לה' אלהיכם", "אני אמרתי אלקים אתם" ונאמר "ויעל אלקים מעל אברהם" ואמרו רז"ל "האבות הן הן המרכבה". והכוונה כי יש ניצוץ קטן מאד שהוא בחינת אלהות, נמשך ממדרגה האחרונה שבבורא, וזהו הניצוץ מתלבשת בכח ניצוץ א' נברא שהוא נשמה דקה במאד מאד, ובניצוץ זה הנקרא יחידה יש בה שרשי ד' בחינות הרוחניות - שהם נפש רוח נשמה חיה.
- וכן בין בחינת הרוחניות לבחינת הגוף יש בחינה אחת כוללת שתיהן והוא בחינת רביעית דם של הנפש, כי יש בה ניצוץ אחרון של הנפש שהוא הרביעית שבנפש, פי' בחינת "נפש שבנפש", ולכן נקרא רביעית. וזה הניצוץ מתלבש ברביעית דם הנזכר לעיל והכל א', וכמ"ש כי הדם הוא הנפש הנאמר על רביעית דם הזה. וזה הרביעית דם הוא היותר מובחר מכל ד' בחינות הגוף הנ"ל אשר כל חלק נחלק לד' כנ"ל, והוא רביעי הראשון והעליון מבחי' העצמות של המוחין שהוא החיות שבתוכו שהוא הדם המתפשט בהם להחיותם. ובזה הרביעית שבדם העליון כלול כל שרשי ד' בחינות הנ"ל. באופן כי הוא בחינה אמצעי בין הרוחינות אל הגוף והיא מורכבת משניהם.
- וכן בין בחינה הב' אל הג' יש בחינה ממוצעת והם שערות וצפרנים של האדם, כנודע כי זה היה לבוש של אדה"ר בתחלה. והנה הם דבוקים בעור האדם ודומין אל הגוף של האדם עצמו, אמנם בהסתלקותן משם נעשה מהם לבוש מאותן השערות ע"ד שעושין מצמר הרחלים ועזים וכיוצא. ולא עוד אלא שאף גם בהיותן דבוקים בגוף האדם הם דומים למלבוש, דמיון הבהמות וחיות ששערותיהן מלבושיהן. והמופת לזה הוא אדם הראשון בענין הצפורנים. ומצינו בנבוכדנצר שזה היה לבושו כמ"ש (דניאל ד, ל) "עד די שערוי כנשריה רבה וטופרוהי כצפרים כו'".
- וכן בין בחינת הלבושים לבחינת הבית הם אוהלים הנעשין מצמר ופשתים שהם בחינת לבושים, וגם הם משמשים לבחינת בתים. וזו הבחינה של אוהלים צריכה עדיין עיון אם הוא כך או אם יש בה דבר אחר.
ועתה נחזור לדבר בעולמות העליונים. אחר שבארנו המשל נבאר עתה הנמשל. ונאמר כי הנה הנמשל אינה רק מד' בחינות יסודות לבד שהם ד' אותיות הוי"ה (שהם חכמה ובינה תפארת ומלכות כנ"ל), וע"כ נמצא שחכמה נקרא ראשית. גם בזה תבין מ"ש כי לעולם הכתר הוא בחינה עליונה שאינה מכלל העולם ההוא, אלא דומה אל כתר המלך שהוא למעלה מראשו ואינו מכללות ראשו, ועל כן אינה מכלל הספירה. ובמקומו נמנה הדעת הנזכר בספר יצירה ועל כל זה לפעמים אנו מוני אותו בכלל הי' ספירות.
והענין יתבאר עם הנ"ל שיש בחינה אמצעית בין כל בחינה ובחינה, דומה למ"ש חכמי הטבע, והביאו הרמב"ן ז"ל בתחלה הפסוק (רמב"ן בראשית א א) "והארץ היתה תהו ובהו", וכתב ג"כ בשם ספר הבהיר כי קודם שברא הד' יסודות ברא חומר אחד הנקרא היול"י שהוא הדבר מוכן לקבל צורת הד' יסודות אח"כ אבל הוא אינו לובש שום צורה כלל ועיקר. ומה שהוא קודם התהו נקרא אפס, וכמו (ישעיהו מ, יז) "מאפס ותהו נחשבו לו".
והענין הוא כי האין סוף נקרא 'אפס', כי אין בו שום תפיסה, שאין שם חומר ולא צורה כלל. ואחריו יצא התהו, והוא הכתר. ואחריו יצא הבהו הכולל ד' יסודות -- חכמה ובינה תפארת ומלכות. וביאור הדבר, כי הנה בהכרח הוא שתהיה מדרגה אמצעי בין המאציל אל הנאצל, כי יש הרחק ביניהן כרחוק השמים מן הארץ. ואיך יאיר זה בזה, ואיך יברא זה את זה שהם ב' קצוות אם לא היה דבר ממוצע ביניהן ומחברם ויהיה בחינה קרובה אל המאציל וקרובה אל הנאצל? והנה בחינה זו הוא כתר הנקרא "תהו", כי אין בו שום יסוד, כי ע"כ אינו נרמז בשם הוי"ה כלל רק בקוצו של יו"ד. אמנם הוא בחינת אמצעי כנ"ל. והוא כי הנה כתר הוא דוגמת החומר הקודם הנקרא היול"י שיש בו שורש כל הד' יסודות בכח ולא בפועל. ולכן נקרא "תהו" כי הוא מתהא מחשבות בני אדם באמרם הנה אנחנו רואים שאין בו צורה כלל ועל כל זה אנחנו רואים שהוא נאצל ויש בו כח הד' צורות, נמצא כי אפשר לקוראו אין סוף ומאציל (כמו שהוא דעת קצת המקובלים שהאין סוף הוא הכתר) ואפשר לקוראו בשם נאצל, כי ודאי אין סוף גדול ממנו. וע"כ הזהירו בו חכמים "במופלא ממך אל תדרוש".
אמנם תכלית מה שאנו יכולים לדבר בו הוא כי הכתר הוא בחינה ממוצע ממאציל ונאצל. והטעם הוא כי הבחינה היותר האחרונה מכל האפשר באין סוף הוא אשר האציל בחינה אחת אשר בה שורש כל הי' ספירות בהעלם ודקות גדול שאי אפשר להיות לנאצל יותר דקות ממנו. כי הוא תהו אשר למעלה ממנו אין עוד זולת האפס המוחלט כנ"ל.
ונמצא כי יש בבחינה זו ב' מדרגות -- א' הוא הבחינה היותר תחתונה ושפלה מכל בחינת אין סוף, וכאילו נאמר דרך משל שהוא בחינת מלכות שבמלכות -- ואע"פ שאינו כך כי אין שם דמות וספירה ח"ו כלל רק לשכך האזן נדבר כך. והנה בזו המדרגה התחתונה שבאין סוף יש בה כללות כל שלמעלה הימנו ומקבלת מכולם כנודע, ומדרגה זו התחתונה היא האצילה את בחינה השנייה שהיא המדרגה העליונה מכל מה שבכל הנאצלים, ויש בה שרש כל הנאצלים, והיא משפעת לכולם. באופן שהיותר קטן מכל המאציל האציל היותר מובחר שבכל הנאצלים. ואין ביניהן מדרגה אחרת כלל. כי אחר המאציל הזה אין נאצל יותר קרוב אליו ודומה לו כזה. וכללות שתים אלה הבחינות היא בחינה אחת הנקרא כתר; שבערך בחינה הראשונה אשר בה קראוה קצת מקובלים "אין סוף" ובערך בחינה ב' שבה קראוה קצת המקובלים "כתר" שהוא במנין הי' ספירות.
אבל אנחנו סברתינו לא כדברי זה ולא כדברי זה אלא היא בחינה אמצעית בין אין סוף לנאצלים ויש בה בחינות מאצילות ובחינת נאצלות, וב' בחינות אלו הם הנקרא "עתיק ואריך אנפין", ושניהן נקרא 'כתר' כנודע אצלינו. והבן זה מאד. וזהו שנאמר במקום אחר כי "המלכות שבמלכות" שבעולם האצילות המתלבשת בראש הבריאה -- שהוא הכתר הנקרא "אריך אנפין" -- הוא בחינת "עתיק" של עולם הבריאה. והבן זה מאד.
הכלל היוצא מזה כי האמת הוא שהנאצל אין בו רק ד' מדרגות שהם ד' אותיות הוי"ה והם אבי"ע והם חו"ב תו"מ -- כי לכן התורה התחילה מ"בראשית", ואין ראשית אלא חכמה כמארז"ל, ואמרו כן בלשון שלילה כדי לשלול את הכתר. אמנם יש בחינה אמצעית כולל ב' בחינות, מאציל ונאצל, והוא הנקרא 'כתר', וכתר זה יש בו כללות כל מה שלמעלה ממנו (ואף אם הוא קטן מכולם ויונק מכולם), ויש בו שורש כל הי' ספירות הנאצלים והוא משפיע בכולם. ובזה אל תתמה אם לפעמים אנו אומרים כי י' ספירות דאצילות נחלקים לד' אותיות הוי"ה ופעמים אנו אומרים שנחלקין לה' פרצופים. והוא, כשאנו אומרים שהוא ד' -- הוא מנין הנאצלים ממש בפועל, וכשאנו מונין ה' פרצופים -- הוא כשאנו מונין שורש המאציל עם הנאצלים עצמם.
ודע כי על דרך זה הוא בכל הי' ספירות שבכל עולם ועולם, וכן בפרטות בכל פרצוף ופרצוף -- כי לעולם כל בחינה ובחינה נקרא העליונה מאציל ותחתונה נאצל. ואין הנאצל פחות מד' אותיות הוי"ה אפילו בי' ספירות פרטיות ופרטי פרטיות. ויש בחינה אמצעי ביניהן הנקרא 'כתר'. והבן זה מאד, כי בו יובנו כל הדרושים שנבאר.
וזהו (ישעיהו מד, ו) "אני ראשון ואני אחרון", כי הכתר הוא ראשון והוא אחרון, והוא אי"ן והוא אנ"י, כי בבחינת מלכות של מאציל אשר בו הוא אחרון נקרא "אני" - שהוא המלכות, ובבחינת שורש הנאצלים אשר בו שהוא בחינת כתר הוא הראשון ונקרא "אין", שהוא אותיות אני.
| עץ חיים |
|---|
|
שער הכללים |