פרק ב עריכה
נבאר ענין אחור באחור.
הנה נתבאר כי החצונים יונקים מן העור הנקרא "קליפת נוגה". והנה בהיות ז"א בסוד יניקה -- אז החצונים נאחזין שם מאד יותר מן הצורך, מאותן הניצוצין המאירין ועוברין דרך נקבי העור. ואחר כך בהיותן בגדלות נמשכו בחינת מוחין דגדלות אלא שהם עדיין בחינת דינין וגבורות קצת. אז נמשכו בזו"ן חשמ"ל מבחינת נה"י תבונה הב' לבד כנודע, ואז החיצונים מבחינת הפנים חשמ"ל הנ"ל אינם יכולים לינק כי הם אור גדול ונכהים עיניהם בסוד "לא יתיצבו הוללים לנגד עיניך". אמנם מן האחוריים דחשמ"ל יכולין לינק. לכן[1] המוחין הנמשכים אל הנוקבא הם נמשכין ע"י ז"א עצמו אל האחור כדי שעי"ז תלך אל הנקבה לאחור ויהיה אחור באחור בכותל העור הנקרא 'גויל' כנזכר.
וזהו סוד משנה ראשונה בבא בתרא (משנה, בבא בתרא א, א) "השותפין שבנו את הכותל בגויל בגזית ובכפיסין". ואז הקליפות מן הפנים אינם יכולין לינק גם מהאחוריים -- אע"פ שהיו יכולין לינק מהם -- עם כל זה כיון שהם דבוקים, א' בא' יגשו ורוח לא יבא ביניהם, כי אין להם מקום לינק רק דבר מועט מאד די חיותם מבחינת נקבי העור כל שהוא אך לא הרבה שיגברו על הקדושה ח"ו.
ונמצא כי להיות אלו המוחין גבורות והם בלתי שלימין להיותן מבחינת נה"י לבד, וגם שהם מתבונה של התבונה -- לכן הוכרחו להיות אחור באחור, ר"ל שימשכו אליה המוחין ע"י, ואז הוא מוכרח להיות דבוקים ואח"כ מסתלקין ממנו וניתנים אליה כי משלה הם, שהם הגבורות, ונשארין בה ונגדלת כל האחור כולו. ואחר כך באים מוחין חדשים יותר גדולים אל ז"א והם חסדים בסוד "אתי חסד ופריש לון", והרי הגבורות לחלקה ומוחי החסדים הם לחלקו, ואז חוזרין פנים בפנים, כי האחוריים שלו כיון שעתה הם מבחינת חסדים וגם שחשמ"ל של עתה אינו כחשמ"ל הראשון ואינן יכולין לינק משם.
אמנם מהחשמ"ל שבאחוריה שאינו רק מהארת חשמ"ל העור דז"א יונקים משם אלא שהוא החיות המוכרח לקליפות בצמצום, כי מלכותו בכל משלה, וחפץ הוא בקיומם המוכרח. וסוד ענין זה דעהו. כי הנה מוכרח להמשיך חיות להמלכים שלא נתבררו כי הם ניצוצין הקדושה אך אינו נותן בהם רק די ספוקם לבד, אך לא דבר שנותר שיוותר אל הקליפות. אמנם כיון שהקליפות הם מחוברים יחד בסוד הקלי' החופכים בעור לכן גם הם ניזונים באמצעיות צמצום קטן מאד. לכן כשישלמו להתברר אז אינו חפץ בקיום הקליפות ולא ימשוך להם אור כלל ועיקר, ואז יתבטלו הקליפות, וזהו סוד "בלע המות לנצח".
והנה בכל המוחין החדשים שלקח אז עלה יותר, ואז אינה צריכה התבונה לרבוץ על האפרוחים בסוד חשמ"ל להגן עליהם מהקליפות כי כבר עלו זו"ן עד מקומה ואז אינה רובצת.
ונחזור לענין ז"א. כי הנה בג' הכלים של הגדלות יש נפש רוח נשמה, אך בעיבור ויניקה אין בהם רק הבל דגרמי (הם שמות אלקים כנ"ל). וזה "קוסטא דחיותא". פי', בהיות בעיבור עדיין ג' כלים אלו כולם הם דקים בחינת עור לבד ובתוכם הבל דגרמי דאלקים. ואחר שנולד התחילה הנפש דגדלות ליכנס והוא "נפש דנפש" והוא הנקרא "רשימו דנפש הנפש דגדלות", וזהו נשלמת לכנוס עד י"ג שנים, ואז הוא בכלי חצון שהיא בשר כי כבר גדל צרכו. והבל דגרמי נגמר לכנוס בעור החיצון. ואז הנפש ההיא דגדלות נתחלק נפש שבה בכלי החיצון, ורוח שבה בכלי אמצעי, ונשמה שבה בכלי הפנימי. ואז מסתלקות כולו בכלי החיצון לבדו ונכנס הרוח בן י"ג שנה ויום אחד (כי הרי צלם דגדלות דאבא עדיין הוא בסוד רוח והדעת שהוא צ' דצלם כמבואר אצלינו), ואז הרוח נכנס מעט מעט עד שנמצא כי בשנת כ' נגמר לכנוס כלי אמצעי שבו. ואז מתחלת הנשמה לכנוס בכלי הפנימי.
והנה ביום כשמסתלקין המוחין נשאר הרשימו הנ"ל -- לכן בכחו נשארים הכלים בגדלותן. ובלילה אפי' אותו רשימו שהוא "הנפש דנפש דגדלות" מסתלק, ונשאר בבחינת יניקה עם הבל דגרמי, ואז יונקים החצונים. ואז אינן צריכין להיות אחור באחור כי אין בפנימותן אור גדול שיניקו החיצונים, לכן אין חשש שינקו חיצונים מאחוריים אם לא בהיות בתוכם מוחין ראשונים דגדלות ואז צריכין לחזור אחור באחור.
| עץ חיים |
|---|
|
שער הכללים |
- ^ בדפוס קארעץ גורס מן - ויקיעורך