פתיחת התפריט הראשי

פרק העריכה

ד"ו בדעת. ודע כי בכאן הוא היפך מאותיות אחרות, כי אותיות הראשונות היו הראשונות עיקרית והאחרונות טפילות. כמו א"ט - א' עיקר וט' הוא מה שנתחדש. וכן בשאר אותיות. אך כאן הוא להיפך; כי אות אחרונה הוא עיקר והראשונה הוא המחודש. כיצד?

ד"ו, פי' כי ו' נקודות יש בה וד' באין מחדש. והענין, שאע"פ שאנו אומרים שבנצח דז"א שם חסד א' -- עכ"ז זו לעצמו וגם לצורכו, אך לצורך הנוקבא אין בו כח להאיר רק בפרק קמא שהוא בחכמה דנוקבא. וכן בהוד אינו מאיר רק בבינה דנוקבא. אך בשאר המשך הקו אין בו כח להמשיך כ"כ. ואע"פ שבדרוש העבר בארנו שהחסדים דנצח מאיר בכל קו ימין דמלכות -- ודאי שכן הוא, אלא שאין הארתו מספקת להגדיל רק בפרק קמא לחודיה. נמצא כי החסדים אינם מגדילים בנוקבא רק בכתר-חכמה-בינה שלה לבד.

וא"ת שאר הגדלה דנוקבא מי גרם לה? התשובה כי מהדעת ולמטה הם נגדלין ע"י הגבורות, כי אין מתפשטין הגבורות רק מהדעת ולמטה, וכ"כ הם משמשות ומגדילות הגבורות את הנוקבא כמו החסדים את הז"א, כי גם הגבורות הם מים ממש המגדילין את האילן רק שהם מ"נ, לכן נקרא "גבורות גשמים" - הרי שהם מים ממש. נמצא שמן הדעת ולמטה כל ההגדלה הוא ע"י הגבורות והסדר הוא כך:

כי הנה דעת נוקבא נגד יסוד ז"א כנ"ל בדרוש העבר, שאחר שכלו החסדים להתפשט עד ההוד -- אז ירדו הגבורות עד היסוד ומשם לוקחם המלכות בדעת שלה המכוון נגדו (כי ת"ת דז"א - כתר שלה, ויסוד שלו - דעת שלה). והנה שם לוקחת ה' גבורות ביחד ונשארין שם מושרשים. אח"כ יורדין ומתפשטין הה' גבורות מחסד עד הוד שבה, ואחר כך מהארת אלו הגבורות המתפשטין מאירין ביסוד שלה כל ה' גבורות ביחד. וכן אח"כ במלכות שלה. וכ"ז הוא ממש כמבואר בחסדים המתפשטין בז"א, שכבר הודעתיך שכולן נרשמין בדעת, והארה שלהם לבד הוא המתפשט מחסד עד הוד, ואחר כך הארה ב' שנתוספו מאלו המתפשטין הם מתקבצין ביסוד. ואין צריך להאריך בזה.

והנה אותן ה' גבורות המתפשטין בה מחסד עד הוד - הם מגדילין אותה. ולכן כמו שלא נכנסו החסדים במספר -- גם הגבורות אינן נכנסין במספר, כי הם מגדילין ואינם ההגדלה עצמה כמו שכתבנו בחסדים, לכן אין להאריך.

אמנם בדעת אנו מונין הה' גבורות עם הנקודה של חלקה שהיה לה מתחלה כנ"ל -- הרי ו'. והגדילו ד' אחרים -- הרי ד"ו. וא"ת למה בדעת נמנין ה' גבורות? הטעם כדי להגדיל ספירה א' מספיק גבורה א' אך כאן הם ה' גבורות, (וא"ת אם כן) [ואם כן]‏[1] לא נמנה אלא ד' גבורות, כי א' צריך להגדיל? זה יתורץ עם מה שאמרו רז"ל (כתובות קג, א) "ברכת הבית ברובה". וזהו ענין גם כן "ורדפו מכם חמשה מאה ומאה מכם רבבה ירדפו", וכן אמרו רז"ל "אינם דומין מרובים העושין המצוה כו'". כי בהתקבץ ובהתאסף ה' גבורות יחד מספיק להגדיל ולהעלות בחשבון וזה מבואר. הרי ד"ו.


י"ץ בחסד. פי' אין לה רק נקודה א' ומתחדשין ונגדלין בה ט' אחרים וזהו י"ץ.

וא"ת הרי בחכמה שהוא בקו הזה בארנו שהוא ב"ח כי החכמה והמוח שבתוכו נמנה. התשובה הוא קרוב אל זה שבארנו לעיל בענין החסדים -- וכן הוא ענין המוחין, כי אלו המוחין המתפשטין בנ"ה דז"א אינם מוחין (כי אין מוחין אלא בג"ר דז"א אבל משם ולמטה הם הארה בעלמא ואינן מוחין ממש), וא"כ הלואי שיספיק כל אותו המוח המתפשט בכל נצח דז"א לעשות מוח חכמה דנוקבא, והלואי שיהיה בכאן כולו מוח א'. אך שיתפשט בכל קו ימין דנוקבא -- זה אי אפשר. וכיוצא בזה בקו שמאלי, כי אין המוח נמנה ונחשב רק בבינה דנוקבא אך משם ולמטה לא.

והואיל ואתא לידן נבאר עתה שכיון שכן הוא איך נעשה המוח ממש בחכמת נוקבא או בבינה שלה כיון שהוא עצמו אינו מוח. והענין הוא כי ע"י הארת החסדים המגולין אשר שם לפיכך הם מאירין שם הרבה ויכולין להתגלות שם הארתן המלובשת שם ויכולה לעשות מוח ממש כאן בנוקבא. גם זה פירוש על מ"ש בזוהר "דינין דדכורא תקיפין ברישא ונייחין בסופא", כי בכאן מאירין יותר מלמעלה בכפליים עד שיכולין לעשות מוחין לנוקבא.
ועוד אחרת כי הארת החסדים האלו מאירין מנה"י דאבא לעשות מוחין בראש הנוקבא, ואע"פ שאינן אלא בנה"י דאבא הנתונין תוך נה"י דאמא כנודע, ואז מאירין נה"י דאבא ונה"י דאמא ויצא מהם אור רב.
ועוד אחרת כי בכאן מחזה ולמטה מתגלה יסוד דאבא כנודע והוא מאיר לצדדין בנצח-הוד דאמא, וע"י כל אלו האורות שאמרנו יש כח בנצח-הוד אמא לעשות מוחין בראש הנוקבא אע"פ שאינן אלא בחי' רגלים. וכבר ידעת כי הנוקבא אינה נעשית אלא מנה"י אמא ולא מנה"י אבא ואין להאריך.

אך הלואי שכל האורות אלו יספיקו לעשות לה ג' מוחין, ולא שיספיק לכל ארכה. נמצא כי מכאן ולמטה אין אנו מונין עוד מוחין כנ"ל.

והנה ראוי לבאר כי א"ט וי"ץ הכל אחד, רק שזה אחדים וזה עשיריות; כי א"ט הם י' אחדים וי"ץ הם י' עשיריות. וראוי לידע איך הוא הענין היפך השכל; שראוי היה שלמעלה בראשו יהיה העשיריות שהוא יותר גדול, ולמטה בקצוות מחסד ולמטה יהיה אחדים. והתשובה מבוארת, כי למעלה בראש‏[2] היה המגדיל בחי' חסדים, והנה החסדים עיקרם הם בז"א רק שהארתן יוצא מאחוריו ומגדיל אותה. אבל כאן הגבורות עיקרם בנוקבא בדוקא, ולכן הם מגדילין מאד מאד בבחי' העשירית. וגם החסדים כיון שעיקרם הם בז"א הלואי שכל הארת החסד יצא להאיר בחכמה דנוקבא או בבינה, ואינה בה רק שליש א', כנודע שחסד שבנצח נחלק לג' שלישים, ושליש א' שלו הוא היוצא ומאיר לחכמה דנוקבא ועושה אותו מוח. באופן כשנעריך ערכים אלו נמצא כי הארות הגבורות הם יותר מי' פעמים בנוקבא מאור של החסדים לכן הם כאן עשיריות.

[הגהה - י"ל התינח צ' הנוספים אך חלק העיקרי ע"כ צ"ל שאינו גדול מחלק הג"ר דאם כן אכתי ק' למה בג"ר נמנין לאחדים וכאן נמנים לעשריות. וי"ל כדלעיל אינו דומה המרובין כו' כיון שיש כאן אורות רבים מגדלין ג"כ אותו חלק של המלכות עצמה ט' חלקים אחרים ואעפ"כ אנו מונין שרשם לבד כי הם בטלין אצל שרשה. ואם שגיתי אתי תלין וה' יכפר בעדי]:


כ"ף בגבורה. פי' זה מבואר כי יש לה נקודה א' מעצמה ונקודה אחת שלוקחת מהוד דאמא שמאיר בה כנ"ל, כי בכל קו שמאל אנו מונין לבחי' הוד דאמא לפי שהוא קו שמאל גבורות. הרי הם ב' גבורות. ומתגדלין ומתחדשים בה ח' אורות -- הרי כ"ף.


ל"ע בת"ת. פי' בזה צריך שתדע מ"ש בדרוש העבר בענין "גוף וברית חשבינן חד", כי הנקודה שנתחלקה והגיע בחלק ת"ת של המלכות לא שמשה היא לעצמה אך ירדה ביסוד ונתחברה עם נקודת יסוד, לפי שיסוד אין לו על מה לסמוך בז"א כנגדו, לכך הוצרך להתחבר שם עם נקודת הת"ת והלואי שיספיק. באופן שבת"ת לא יש שום נקודה כלל.

אמנם ה-ל' של ל"ע הם סוד ג' גבורות שיש בת"ת. והענין דע כי הלא אנו רואין הפרש שיש בת"ת משאר קצוות, והוא כי הגבורות המגיעין לחלק נצח הוד הם מוכרחים לעבור דרך הת"ת, משא"כ בשאר. כי הגבורות דחסד וגבורה דנוקבא תוכל לקבל הגבורות שלה מן הדעת עצמו שהוא בנתיים בין חסד וגבורה ויוצאין שתי גבורות ביחד; אחד לקו ימין ואחד לקו שמאל. ולכן אין החסד צריך לגבורה ולא הגבורה צריך לחסד. גם הת"ת א"צ לא לחסד ולא לגבורה, כי יורד אליו דרך קו האמצעי ממש. גם הנצח א"צ לחסד שעליו ולא הוד לגבורה שעליו, כי אין האור בא להם רק דרך קו אמצעי בת"ת ומשם מתחלק להם. באופן שלא יש מי שהוא מוכרח שיעברו בתוכו רק אלו ב' שהם גבורות נצח-הוד שצריכין לעבור דרך הת"ת בהכרח, ושם מניחין הארה שלהן. ועם הגבורה של ת"ת עצמן הם ג' גבורות, והם ל' של ל"ע, ונגדלין ז' אחרים -- הרי ל"ע.

וא"ת הרי הם המגדילין ואיך נמנו בכלל חשבון זה? התשובה זו מבואר כמ"ש בסוד הדעת, כי בהיות גבורות הרבה ביחד הם יכולין להגדילו ולהשאיר שם שרשם באופן כי אלו הג' גבורות אשר שם הם בעצמן נגדלות ונעשית י'. וזה ל"ע. וגם כי בשלמא בשאר ספירות היה להם הנקודות עצמה של חלקה -- שהוא שורש הכל שממנו נבנית ונגדלת הספירות, אבל כאן בת"ת הנה הנקודה שלה ירדה ביסוד, לכן אם אין הגבורות של שם נגדלות בעצמן לא יהיה אפשר לעשות הת"ת.

ואפשר שעם זה שאמרנו יתורץ גם כן מש"ל שאע"פ שהאמת הוא שהה' גבורות כשמתפשטין בגוף הם יורדין מדרגה אחר מדרגה; כי כולן יורדין תחלה בחסד ואח"כ נשאר שם גבורת החסד, ויורדין ד' אחרות למטה בגבורה, וכן על דרך זה עד למטה כדרך החסדים. אך הטעם מובן עם הנ"ל כי שאר ספירות אין צורך שישאר שם שורש גבורות אורן העוברים שם‏[3] , אך הת"ת שאין לו נקודה שלה -- צריך ליקח אותן הג' גבורות להשרישן בו. וזה נלע"ד יותר אמיתי מן הטעם הראשון כי כלל הוא בידינו כי החסדים או הגבורות יורדין מדרגה אחר מדרגה מן חסד עד הוד.


מ"ס בנצח. פי' שיש לה נקודה א' של עצמה, ולוקחת עוד נצח של ז"א, ונצח של אמא. כי בכאן הכל הוא בחי' נצח וניכר האור שלו, לכן הם נכנסין בחשבון כנ"ל. ועוד לוקחת גבורה של הוד שעוברת בה דוגמת מ"ש בת"ת כנ"ל. אך הטעם בכאן הוא שכבר ידעת שנצח-הוד הם ב' פלגי דגופא, אחים ולא יתפרדו, לכן כשעובר גבורות הוד בה מנחת בה שרשה. הרי הם ד' נקודות ונגדלים הו' -- הרי הוא מ"ס. וגם שכבר ידעת כי נצח-הוד הם דמיון זכר ונקבה, לכן איהו בנצח ואיהי בהוד, וכבר ידעת כי עטרא דגבורות היא של נוקבא ועטרא דחסדים הוא של דוכרא -- עם כל זה לוקח הזכר תרין עטרין, ונוקבא א' לבד. וכן כאן נצח נוטל גם רושם גבורת ההוד בו.


ק"ץ בהוד. פי' כבר ידעת סוד א"ב דאי"ק בכ"ר שהם סוד אחדים עשיריות מאות. וא"ט ב"ח ג"ז ד"ו הם אחדים בד' ראשונים. י"צ כ"ף ל"ע מ"ס הם עשיריות, והם מחסד עד נצח. ק"ץ ר"ף ש"ן ת"ם הם מאות והם מהוד ולמטה.

  • נמצא כי ה-ך' פשוטה בא"ב אחר אות ת', והוא ת"ק.
  • ו-ם' סתומה הוא ת"ר.
  • ו-ן' פשוטה הוא ת"ש.
  • ו-ף' פשוטה הוא ת"ת.
  • ו-ץ' פשוטה הוא תת"ק.

הרי יש בו ט' אחדים וט' עשיריות וט' מאות. וכשתרצה להשלים האלף שהם י' מאות -- אז תחזור לאות א' שהוא ראש אותיות, והוא במלואו אל"ף, שהוא אלף ואין להאריך.


ונחזור לענין. כי מהוד ולמטה סוד מאות. וכבר בארנו טעם לאחדים שהם בראש והעשיריות שהם בגוף. ועתה אנו צריכין לבאר למה המאות הם מהוד ולמטה.

ונבאר תחלה ענין ק"ץ מה ענינו, וממנו יתבאר הטעם. והענין כי גם בכאן הסדר של ב' אותיות אלו הם דוגמת ב' אותיות שבדעת שהם ד"ו, שבארנו שאות ב' שהוא ו' היא עיקרית ואות ד' הראשונה המחודשת. וכן בכאן כי אות הראשון שהוא ק' הוא מחודש, ואות צ' היא העיקרית, ואח"כ נבאר הטעם בע"ה.

אמנם ביאור הענין כי הוד אין לה רק גבורה א' ואינו כמו ת"ת ונצח כנ"ל לכן אינה נכנסת בחשבון כי הוא המים המגדילין כנ"ל אמנם ג' נקודות יש בה לבד ואלו הן: א' הוא הנקודה עצמה שיש בה, והוד דאמא, והוד דז"א -- הרי ג' נקודות. והנה בכל הספירות העליונות לא נצטרפו בחינת גבורות קשות כ"כ כמו בכאן. והענין כי נודע כי נצח-הוד הם לבר מגופה ולכן הם דינין קשים. אמנם עם כל זה ההוד הוא דין קשה מאד מאוד, כי הוא סוד קו שמאל בסופו, והלא קו שמאלי הוא גבורה עצמה -- כ"ש בסופו התחתון הנקרא בזוהר "התוכא דדהבא",‏[4] והם ג' קצוות התחתונים של הג' קוין השמאלים; כי אחד הוא קצה דהוד אמא, ואחד קצה דהוד זעיר אנפין, וא' הוא קצה דהוד נוקבא -- הרי ג' הודות ביחד שכל א' לבד הוא דין קשה לאין קץ, ומכ"ש בהצטרפותן יחד שלשתן שהם דינין קשים לאין תכלית. ולכן בהתחברם יחד מכים זה בזה ונגדלים ונרחבים עד אין קץ ונכללים זה בזה עד שמג' נעשין ט', כל אחד כלול מג'. ולא די בזה אלא שגברו עד שהיו בסוד מאות ולא בסוד עשיריות. וזהו הטעם שבכאן הוא סוד מאות. וכבר ידעת כי ה' גבורות מנצפ"ך הם כסדר אותית ך' ם' ן' ף' ץ' והם מתחלקות מחסד עד הוד, ונמצא שהגבורה המגעת להוד הוא ץ' פשוטה והוא אות ץ' מן ק"ץ; באופן כי הם ץ' בעצמן, ולא גדלו על ידי המים המגדילין אותן רק חלק א' והוא ק' -- הרי ענין ק"ץ.

והנה כל החצונים נאחזין בכאן בספירת הוד לטעם הנ"ל. ושמו מוכיח עליו -- ק"ץ -- סוד "קץ כל בשר בא לפני" (בראשית ו, יג) כנודע שהם החצונים, ולכן גם סמא"ל לא היה יכול ליעקב רק בכף ירכו השמאלית שהוא הוד. ובזה תבין סוד נפלא, כי בהתאחז בו החצונים נהפך ונעשה דוה, והוא סוד "והודי נהפך עלי למשחית" (דניאל י, ח). כי כבר ביארנו שה' דמים טמאים הם מסוד ה' גבורות מנצפ"ך אלו, אמנם היתוך הזוהמא אינו אלא לבסוף שהוא גבורות ההוד שהוא הה', ובהאחז שם החיצונים נהפך ונעשה דם נדה ונעשית דוה, שהיא נדה האמורה בתורה. וזהו "נתנני שוממה כל היום דו"ה" (איכה א, יג).

ובזה תבין סוד נפלא במאמר רז"ל כי ימי הגלות הם אלף שנים וזהו "כל היום דו"ה" כמו שכתוב "כי אלף שנים בעיניך וגו'". והענין כי שית אלפי שנין הוי עלמא והם מחסד עד יסוד, ואלף הז' הוא מלכות שהוא שבת העולה עד ה' שנאמר "שבת לה'". והנה חורבן בהמ"ק היה סמוך לאלף החמישי שהוא הוד, כי בו נאחזין החיצונים להיותו גבורות קשות. וזהו כמו שאמר הכתוב "נתנני שוממה כל היום דו"ה", כי מהוד נהפך לדו"ה, שהוא אלף החמישי, לכן אין הגלות נמשך רק שנים אלו כמ"ש בזוהר ולא ישלטו עממין בישראל יותר מאלף שנין, כי אין להם אחיזה רק בהוד לבד. וכבר בארנו לעיל איך הם אלף, כי ק"ץ גימטריא אלף; כי ץ' הוא תת"ק, ועם ק' -- הרי אלף. ואלו הם הנקרא בזוהר "אלף יומין דחול" וזהו סוד "האלף לך שלמה" שהוא חול ואין להאריך.

ובזה תבין ג"כ כי הדעת וההוד הם משונין באותיותן כנ"ל באלפא ביתא דא"ט ב"ח; כי אות ראשונה היא הטפילה ואות השניה היא העיקרית. וטעם הדבר שלהיות אלו כחות הגבורה יותר משאר ספירות שבנוקבא לכן הגבורות שלהם יתירות על המחודשות כי הלא בדעת בארנו שהד' הם מחודשות והו' הם העיקריות והם גבורות. וכן כאן בהוד -- הץ' (שהם תת"ק) הם העיקריות, והק' שהם המועט הם המחודשות, לפי שכשהדינין מתחברים הם מתרבין עד אין קץ. ולכן צריך שלא לעורר ולחבר כחות הדינין ביחד אלא להפרידן לפי שהמים הם נחים ומיושבים אבל הגבורה הם אש ושלהבת ונצוצות עד אין קץ וזה פשוט.

אמנם ההוד כבר נתבאר איך הם גבורות רבות, וגם הדעת פשוט הוא שאין בכל הנוקבא ה' גבורות מקובצות יחד כמו בדעת שלה, ובפרט שאין מתוק כלל בהם שם. ואדרבא למטה הם יותר ממותקות שהם מגולות. אמנם עכ"ז הדעת הם דינין מבוסמים ובפרט שהם למעלה בסוד הדעת והמוחין, אך ההוד הם דינין קשים קרובים אל הקליפות. ולכן הדעת הוא בסוד אחדים וההוד הוא בסוד מאות כנ"ל. וזהו סוד הכתוב "משפטי ה' אמת צדקו יחדיו", כי הנה האותיות של הדעת וההוד הם משונין משאר ספירות והם ד"ו ק"ץ, ואם תצרפם הם אותיות צדק"ו, כי אלו הד' אותיות בדעת והוד "צדקו יחדיו", והם שוים יותר משאר ספירות. וכבר בארנו כי הטעם הוא להיותן גבורות. וזהו סוד "משפטי ה' אמת", שלהיות שאלו השנים שהם דעת והוד והם גבורות ממש יותר מהשאר ונקראו "משפטי ה'" שהם הגבורות, לכן "צדקו יחדיו", והם שוין זה כזה. וגם אותיותן הם צדקו ממש. ודי בזה.


ר"ף ביסוד. פי' כבר בארנו שירדה הנקודה של ת"ת ונתחברה עם הנקודה שלו, והם ב' נקודות -- והרי הם ר'. ומתחדשין ח' אחרים -- הרי ף'. ונלע"ד כי לפי שקיבוץ כל הה"ג הם ביסוד כנודע לכן הם בסוד מאות. גם נלע"ד כי לכן אותיות ר"ף ביסוד כנגד ה' גבורות מנצפ"ך שמתקבצים בו, וחשבונם ר"ף, כנודע שמנצפ"ך גימטריא ר"ף.


ש"ן במלכות. זה תבין כמ"ש בדרוש העבר שהמלכות שבנוקבא אין לה שום סמך בז"א ואפי' נקודה ממש אין לה, ואינה רק הארה בעלמא, והוא סוד החותם, ששם בארנו שהם ג' שמות אהי"ה (דיודי"ן דאלפי"ן דההי"ן), הנמשכין אליה שם מן נה"י דאמא שהם גימטריא חותם, ואינם רק הארה וחותם בעלמא. ואלו הג' שמות שהם ש', ונתוסף בהן ן'‏[5] שהם ז' מדות אחרות -- הרי ש"ן.

הרי כל אל"ף בי"ת דא"ט ב"ח חוץ מב' אותיות אחרות ת"ם שלא שמעתי פירושם ממורי זלה"ה והיה אומר (כי הם ת"ם) שהם למטה בסוד המלכות ולא ביאר אותם.

ואמנם כל אלו אותיות שבארנו הם זוגות, ועוד נשארו ג' אותיות שאין להם זוג והם הנ"ך -- ה' אחדים, נ' עשיריות, ך' מאות. והם סוד כהן. לכן הנושא בת כהן אין זווגן עולה יפה, כי אין להם זווג. ולא שמעתי יותר. וכל אלו התיקונים נעשו בהיותה קטנה.


עץ חיים

שער הכללים
היכל א - היכל ב - היכל ג - היכל ד - היכל ה - היכל ו - היכל ז
שערים: א | ב | ג | ד | ה | ו | ז | ח | ט | י | יא | יב | יג | יד | טו | טז | יז | יח | יט | כ | כא | כב | כג | כד | כה
כו | כז | כח | כט | ל | לא | לב | לג | לד | לה | לו | לז | לח | לט | מ | מא | מב | מג | מד | מה | מו | מז | מח | מט | נ
כללי מוהרח"ו ז"ל



  1. ^ כאן הגהתי מעצמה, ללא סמך מהדפוס. וע"פ הגהתי כל המילים שאלה אחת ולא שתי שאלות לפי גירסת הדפוס. גם נראה למחוק מלת "הטעם" בתחילת המשפט. לשיקול הקורא -- ויקיעורך
  2. ^ דפוס קארעץ: בנוקבא
  3. ^ ס"א: כי שאר הספירות א"צ שישאר שם שורש אותם העוברין בהם
  4. ^ (ח"א קט, ב) , (ח"ב רלו, ב)
  5. ^ שהינו בגימטריא ת"ש -- ויקיעורך