פתיחת התפריט הראשי

זהר חלק ב רלו ב

דף רלו ב

תא חזי, כד עבדו ישראל ההוא עובדא, וגרמו לההוא חובא, מאי טעמא עגל, ולא סטרא אחרא? ואי תימא דאינון ברירו עגלא, לאו הכי, אלא אינון אמרו (שמות לב, א) "קום עשה לנו אלהים אשר ילכו לפנינו", ואהרן רעותיה הוה לאעכבא לון. אלא ודאי עבידתא אתעביד כדקא חזי, דהא מסטרא דדהבא נפקא סוספיתא, כד אתבריר דהבא, ומתמן מתפשטי כל אינון סטרי שמאלא, דאינון התוכא דההוא סוספיתא דדהבא, ומתפרשאן לכמה סטרין. וכל אינון דאית לון חיזו סומקא, גוון דדהבא, קיימא בטורי כד שמשא בתוקפיה, בגין דתוקפא דשמשא אחזי דהבא, ואוליד ליה בארעא, וההוא דממנא בההוא תוקפא דשמשא, חיזו דיליה כעגלא, ואקרי (תהלים צא, ו) "קטב ישוד צהרים", ודא נפקא מגו עגלא, התוכא סומקא דדהבא, וכל הני אתיין מההוא סטרא סומקא רוח מסאבא, דכל אינון דמתפרשי מרוח מסאבא מתפשטי בעלמא.

והאי רוח מסאבא איהו חויא בישא, ואית מאן דרכיב עליה, ואינון דכר ונוקבא, ואקרון 'אלה', דאינון מזדמנין בעלמא בכל אינון סטרין דלהון, ורוח קודשא אקרי 'זאת', דאיהי רזא דברית, רשימא קדישא דאשתכח תדיר עמיה דבר נש, וכן (ישעיה כה ט) "זה יהו"ה", (שמות טו, ב) "זה אלי", אבל אלין אקרון 'אלה', ועל דא כתיב "אלה אלהיך ישראל", ובגין כך כתיב, (ישעיה מט טו) "גם אלה תשכחנה, ואנכי" -- רזא ד'זאת' -- "לא אשכחך", וכתיב (איכה א טז) "על אלה אני בוכיה", דההוא חובא גרים למבכי לון כמה בכיין. דבר אחר "על אלה אני בוכיה", מאי טעמא, בגין דאתיהיב רשו לאתר דא לשלטאה על ישראל, ולחרבא בי מקדשא, ובגין דאתייהיב לון רשו לשלטאה, כתיב "על אלה אני בוכיה", רזא דמלה, "על אלה", דא סטרא דמסאבא, דאתייהיב לון רשו לשלטאה, "אני בוכיה", דא רוח קודשא דאקרי אני.

ואי תימא, הא כתיב (דברים כח מט) "אלה דברי הברית" -- הכי הוא ודאי, דכל אינון לא מתקיימין אלא מגו אלה, דתמן כל לווטין, כמה דאוקימנא דאיהו ארור, דכתיב (בראשית ג יג) "ארור אתה מכל הבהמה", ובגין כך אקדים ואמר "אלה", דקיימא למאן דעבר דברי הברית. "אלה המצות אשר צוה ה' את משה" (ויקרא כז לד) בגין דפקודיא דאורייתא, לאתדכאה בר נש, ולא יסטי לארחא דא, ויסתמר מתמן, ויתפרש מנייהו. ואי תימא (בראשית ו ט) "אלה תולדות נח" -- הכי הוא ודאי, דהא נפק חם דאיהו אבי כנען, וכתיב "ארור כנען", ואיהו רזא דא ד'אלה'.

ועל דא כל הני התוכא סוספיתא דדהבא, ואהרן קריב דהבא דאיהו סטרא (אחרא) דיליה, דכליל איהו בתוקפא דאשא, וכלא חד, וסטרא דא דהבא ואשא. ורוח מסאבא דאשתכח תדיר במדברא, אשכח אתר בההוא זמנא לאתתקפא ביה, ומה דהוו ישראל דכיין מההוא זוהמא קדמאה דאטיל בעלמא וגרים מותא לכלא, כד קיימו על טורא דסיני, גרם לון כמלקדמין, לסאבא לון ולאתתקפא עלייהו, וגרים לון מותא ולכל עלמא ולדריהון בתריהון, הדא הוא דכתיב (תהלים פב, ז) "אני אמרתי אלהים אתם וגו', אכן כאדם תמותון וגו'".

ובגין כך אהרן אהדר לבתר לאתדכאה, ברזא דמהימנותא עלאה, באינון שבעה יומין קדישין, ולבתר לאתדכאה בעגלא. ותא חזי, בכלא בעא אהרן לאתדכאה, דאילו איהו לא הוה, לא נפק עגלא, מאי טעמא? בגין דאהרן איהו ימינא, ואיהו תוקפא דשמשא, ודהבא משמשא, רוחא מסאבא נחת ואתכליל תמן, ואסתאבו ישראל ואסתאב איהו, עד דאתדכו. מאי טעמא אסתאב? בגין דנפק עגל דאיהו מסטרא דשמאלא דאיהו שור, ומימיניה עגל איהו שמאלא, כמה דאתמר, דכתיב