פרק ג - מ"ת
עריכהוהנה כאשר נתפשטו אלו הנקודים מבחוץ (מכנגד הטבור של אדם קדמון עד סיום רגליו כנ"ל) -- היה בוקע אותו האור שבא מחדש בפנימית דרך הפרסא כנ"ל ויוצא לחוץ ומאיר אל הנקודים. ונמצא כי אור החדש הזה עובר תחלה ויורד דרך הפרסא למטה (בחצי התחתון למטה מטיבור), ואח"כ חוזר ובוקע דופנות הגוף ויצא לחוץ ומאיר בניקודים. וז"ש בתיקונים דשוי חד פרסא בין כתר לעלת העלות, כי כל בחי' המאציל לזולתו נקרא עלת העלות , וכתר זה הוא כתר דנקודים כנ"ל.
והנה אלו הנקודים נתפשטו מטבורא דאדם קדמון עד סיום רגליו כסדר זו"ן המלביש לאריך אנפין, אלא ששם מלביש זו"ן לאריך אנפין מכל צדדיו וסביבותיו, אבל בכאן עיקר הארתן אינו אלא דרך פנים דאדם קדמון אלא שמתפשט קצת הארה מאלו הנקודים (בין מבחינת אורותיהן בין מבחינת כליהן) ומלבישין זה האדם קדמון מכל צדדיו ע"ד שביארנו למעלה באזן-חוטם-פה, אבל עיקר הארתן דרך פנים.
והנה
- הכתר מן הנקודות -- מקומו הוא מן הטבור דאדם קדמון עד סיום הגוף.
- וחב"ד הם בג' פרקין קדמאין דנה"י דאדם קדמון,
- וחג"ת בג' פרקין אמצעין,
- ונה"י בג' פרקין תתאין, על דרך הנ"ל בזו"ן המלביש לאריך אנפין כנזכר במקומו.
והנה ב' מיני אורות יוצאין מתוך הגוף דאדם קדמון והם: א' מן הטבור, והב' מפי היסוד. ויוצאין דרך שם ב' הבלים. וכפי הראוי היה שיהיה ג' הבלים (כנגד ג' ראשונות שקבל מאזן-חוטם-פה כנ"ל) אבל לפי שחסר אור אזן מן אבא ואמא כנ"ל לכן גם כן חסר בחינת ההבל מה שכנגד האזן, ולא יצאו רק ב' הבלים, שהם נגד חוטם ופה לבד, אשר מהן קבלו אבא ואמא למעלה וגם כאן למטה מקבלין מהן. אבל אור הז' תחתונים שלא לקחו רק מן הגוף ולמטה שהוא מסיום שבולת זקן ולמטה כנ"ל -- לכן ג"כ לא יש להם הבלים להאיר להם אבל נרמזו בסוד "ויפוזו זרועי ידיו" שהוא סוד י' טפין דאזדריקו מבין הצפרנים (כנזכר בתיקון ס"ט), כנודע כי הם עצמם בחינת המלכים. כי הנה ביטול המלכים היה לפי שלא נתקן עדיין כחדא אדם, דכר ונוקבא. וזהו עצמו סוד טיפי הזרע של יוסף שיצאו בלתי נקבה אלא מזכר לחוד. והם הם י' הרוגי מלוכה. והבן מלת "מלוכה", כי הם ממש אלו הז' מלכים שנשברו כליהם וגופם. והסיבה היה ג"כ לפי שהיו בלתי תיקון דכר ונוקבא עד שבא הדר מלך ח' ואז נתקנו.
וזהו ג"כ סוד מה שאמרו במסכת שבועות בפ"ג מי שאמרה לו אשתו בשעת תשמיש נטמאתי ינעוץ צפורניו בקרקע והזרע יוצא דרך צפורני רגלים ויפרוש באבר מת. והנה הבלים הראוין למלכים אלו ז' יצאו דרך צפורני רגלים -- ואע"פ שהצפורניים הם י' והנקודות שנשברו אינן אלא ז' תחתונים לבד כנ"ל. הענין הוא כי גם יש ב' מיני אחוריים דאבא ואמא שנשברו -- הרי הם ט' בחינות. והעשירית הוא כי גם מן הכתר היה בו קצת פגם (כמו שיתבאר לקמן בע"ה), והוא בחינת נה"י שלו שנכנסו והיו בסוד מוחין לאבא ואמא, וגם הם נשברו -- הרי הם י' בחינות כנגד י' הבלים שיצאו מצפורני רגליו. וכל בחינת יציאת אלו הי' הבלים דרך צפורניו היו כולם לסיבת חסרון קבלתן מאור האזן העליונה כנ"ל. ולכן סבה זו גרמה לכל זה ולביטול המלכים:
ונחזור לעיל. כי הנה בארנו שהנקודות נחלקים לשלשה חלקים. העליונים על האותיות כמו החולם ובאמצע כמו השורק ותחתונים כמו שאר הנקודות והנה נקודת החולם הוא ההבל היוצא מן הטבור אשר שם עומד הכתר כנ"ל לפי שהכתר איהו חולם על הת"ת כנודע כי עיקר חולם בת"ת דאדם קדמון. אמנם נעשה כתר לנקודות וז"ש בתיקון ה' כי חולם כתר באתוון כנודע וניקוד שורק בוא"ו שנקרא מלאפום שהוא באמצע הוא ההבל היוצא מן היסוד לאו"א ונחלק לב' כי הנה נקודת השורק הוא ו' י' באמצע והנה י' של שורק הוא לאבא הנקרא י' ראשונה של השם והוא"ו של שורק הוא אל אמא להוציא ולהוליד הו"ק דז"א וזהו בחי' הוא"ו זו שלוקחת אמא. וגם ט"א כי הנקו' שהיא כעין יו"ד שבשורק היא יותר עליונה וממנו יונק אבא דנקודים והוא"ו של השורק שהוא אות ו' ממנה יונקת אמא דנקודים כנודע כי נקודות חכמה ואתוון בינה וז' נקודות תחתונות עם ג' בחי' שהם א' נה"י של הכתר וב' אחוריים דאו"א הרי הם י' אלו שיצאו דרך צפורני הרגלים ואין כוונתינו לומר שאלו הם הנקודות עצמן רק שמכל אלו הבלים יצא אור אל י' נקודות שיצאו דרך העין כנ"ל וזכור זה. והנה יש בזה מקום שאלה והוא כי לעולם היסוד הוא בחי' הדעת כי הרי מצינו שהיסוד דאמא הוא דעת דז"א וכן יסוד של זה אדם קדמון הוא דעת הנקודים וא"כ איך יונקים או"א הבל היוצא מיסוד אדם קדמון הנ"ל. והתשובה הוא כי בחי' היסוד לעולם הוא גבוה למעלה מב' פרקין עלאין דנ"ה כנראה בחוש ומבשרי אחזה אלוה וא"כ מוכרח הוא שהדעת יהיה גבוה למעלה מאבא ואמא וכן היה הענין כאן אבל שם בז"א אינו כן לפי שכשהבינה נכנסה בו לתת אליו מוחין היא משפלת עצמה ומרכנת עצמה בסוד האם רובצת על האפרוחים ואז מוכרח הוא שתגביה רישי ירכין לעילא ובחי' היסוד שלה נשפל למטה מהם ואז נמצא שהדעת למטה מחו"ב והבן זה אמנם אדם קדמון הוא עומד ולא רובץ ואז פרקא קדמאה דיסוד הקבוע בתוך הת"ת הוא הגוף ודאי שהוא גבוה מנ"ה ונמצא כי בנקודים הדעת שלהם גבוהים למעלה חו"ב נמצא כי מסיום היסוד דאדם קדמון הנתון בדעת דנקודים משם מסופו יוצא הבל והארה לחו"ב דנקודה שהם תתאין מניה. וכבר ידעת כי נקודת שורק הוא ביסוד כנזכר בתיקונים תיקון ע' ולכן אמרנו כי נקודת שורק שהוא באמצע אותיות הוא בחי' היסוד שהוא באמצע הנ"ה והבל היוצא ממנו נקרא שורק והרי בארנו הויו"ת דנקודות:
| עץ חיים |
|---|
|
שער הכללים |