פרק ו
עריכההכלל העולה -- כי כ"ב אתוון הם רמ"ח איברים של הגוף. וה' דמנצפ"ך הוא הדם, ששורה בו הנפש, שהם תגין, ועיקר ישיבתה בלב. ורוח הוא נקודות -- וגם הם נקבות כנ"ל כי הם אור חוזר. והטעמים הם הנשמה -- זכר. והל"ב נתיבות הוא כללות הגוף והנפש ו"י' אמירן" -- הם י' ספירות דרוח.
והנה נקודות הם ט' לפי שכבר ידעת כי ז"א אינו רק ט' ספירות כמנין א"ח, והמלכות אין בה נקודה כי היא בחינת נפש לבד, לפי שכבר ידעת כי הזעיר אנפין אין לו רק ט' ספירות, ובין כולם הוא אחד.
ואמנם הטעמים צריכין לחלק לי' חלקים. וכן האותיות -- אף על פי שהם כ"ב -- נחלקים לי' ספירות. כי הכתר של רוח נקודות יש לה אות אל"ף כלי שלה -- וכן בכל שאר י' ספירות דרוח, כי כל אחד יש לה אותיות ידועות שהוא הגוף וכלים שלהם. ויש ספירה שיש לה אות אחד ויש ספירה שיש לה שתי אותיות, וכנזכר פר' אחרי דף ע"ח ע"ב וז"ל אר"ש לר"א ת"ח הנהו כ"ב אתוון כולהו מתפרשן בהנהו י' אמירן כו' , וע"ש. ושם נאמר כי הא אוליפנא לן כל אינון אתוון דרשימין וידעין בכל כתרא וכתרא, ואנו לא זכינו בהן, אמנם ממוצא דבר נוכל להבינם מספר יצירה ומזוהר שיר השירים כמ"ש בע"ה:
והנה נאמר בספר יצירה כי אמ"ש הם באופן זה:
- כי ג' ראשונות הם ג' קוים של ש', כי ראש נברא מאש.
- וא' כוללת ג' אמצעיות חג"ת, כי גוייה נבראת מרוח. והם: חסד גבורה -- ב' יודין דא'. ו' מן א' -- דא ת"ת באמצעיתא, כנזכר בספר הזהר בכמה מקומות.
- מ' פתוחה ביסוד בכללות ג' תחתונות, כי בטן נברא ממים כו'.
ואותיות בג"ד כפר"ת הם[1] בז' נקבי הראש:
- ב' -- אזן ימין, חכמה.
- ג' -- אזן שמאל, בינה.
- ד"כ -- עיינין, נצח הוד.
- פ' ר' -- חוטם, תפארת דעת.
- ת' -- פה, מלכות שבראש.
י"ב פשוטים -- ה' בחסד, ז' בגבורה[2] -- ב' ידים. וכן על דרך זה כל הי"ב פשוטים בו' קצוות הגוף.
ודע כי הרוח שהם י' ספירות אינם כסדר הכלים; כי החסד של הרוח הוא בכלי הגבורה וגבורת הרוח הוא בכלי החסד. וזהו סוד התכללות שמאלא בימינא וימינא בשמאלא הנזכר בזוהר ובתיקונים ע"ש. וכן בפר' ויקרא דף נ"ד ובסוף שיר השירים בסוד הנקודות בפסוק יהי רקיע בתוך המים (זהר חדש צ, א). וזכור זה היטב.
נמצא כי הם שתי בחינות. א' -- ד' רוחות, דרום צפון מזרח מערב. בחינה ב' היא ד' יסודות -- ארמ"ע אש רוח מים עפר. והם בחי' רוח וגוף. דרום חם ויבש ובו מים קרים לחים. וכן כולם ע"ז הסדר.
גם דע כיון שכללות ז"א אינו רק ו' קצוות בחינת גופא אלא שבבחינת רוח נשלם לי' -- לכן גם האותיות אינם רק בו' קצוות. לכן אות א' מתחיל בחסד כנזכר בתרומה דף קנ"ט. גם בזוהר שיר השירים גבי "הביאני המלך חדריו" באדרא תניינא וז"ל כ"ב אתוון מתפשטים ושריין לאתנהרא מרישא דנהורא קדמאה וכו' . כי כבר ידעת כי רישא דמלכא בחסד וגבורה אתתקן וכו' -- פ' משפטים דף קכ"ב (ח"ב קכב, ב).
נמצא כי כל הכ"ב אתוון הם בי' ספירות, ועצמותם אינם רק ו' קצוות. נמצא כי האותיות הם נפש ואז זו"ן הם שמות אלהים לכן הם ד"ו פרצופים נדבקין יחד אלא שזה אחור וזה קדם. אך בבא הויות שהם רוח והם סוד המוחין דז"א כידוע -- אז נגדל הז"א ואז נעשו בן י' ספירות גמורות אף בבחי' הכלים ואז ננסרת הנקבה ממנו ולקחה הדין של אלהים והזכר הויות ואז נקרא הוי"ה אלהים, שמא שלים. והבן. ולכן ננסרת ממנו כי הויות דוחין אלהים וניתנין לנקבה.
ומה שאנו אומרים תמיד "חיצוניות העולמות" -- הם הכלים האלו, הגוף ונפש. ו"פנימיות העולמות" הם י' ספירות דרוח שהם מלגאו בארח[3] אצילות (כנזכר דף י"ז). כי הנשמות של אדם באים מזה האדם דאצילות שם מ"ה מלגאו הנקרא י' ספירות דרוח, ומלאכים מן החיצוניות שהם הגוף ונפש. וזה הגוף של "אלהים" יורד לפעמים בבי"ע ושם מתקשטת ומתלבשת באותן הלבושים להתנאות בהם בפני בעלה לומר ראה גידולים שגדלתי. ולהיות כי אור הנקודות הם אור החוזר -- לכן עולה תמיד בסוד זרקא:
| עץ חיים |
|---|
|
שער הכללים |