פתיחת התפריט הראשי

זהר חלק ג נד ב

דף נד ב

זוהר חלק ג דף נד/ב ולמיהך יחידאה בעלמא, דהא כד דינא שריא בעלמא על כלא שארי, ומאן דפגע ביה ואערע קמיה, יתדן בההוא דינא, וכדין כתיב (משלי יג כג) ויש נספה בלא משפט, דהא משפט אסתלק מצדק, ולא שריין דא בדא על עלמא, ועל דא ראה, ראה והוי נטיר, אשגח ועיין לכל סטר, והוי ידע דבכלהו שריא דינא, ולא תפוק לבר, ולא תתחזי בשוקא, בגין דלא ישרי עלך, מאי טעמא, בגין דגם את זה לעומת זה עשה האלהי"ם, כמה דכד שארי טיבו בעלמא, שרי על כלא, כך כד שריא דינא בעלמא, שרי על כלא, ומאן דאערע ביה אתפס. תא חזי, כד דינא שריא בעלמא, כמה סייפין תליין, דנפקי מההוא חרב עלאה, וזקפין רישא, וחמאן דהא ההוא חרב עלאה סומקא, מלייא דמא בכל סטרין, כדין גזרין נימוסין, וכמה סייפיא אתערו, (ס"א כדין פסירן סייפין, וכמה נימוסין אתערו), כמה דאת אמר, (שיר ג ח) איש חרבו על ירכו, וכתיב (יהושע ה יג) וחרבו שלופה בידו, וכלהו משתכחי למעבד דינא, ומאן דיערע בהו אתזק. כתיב (בראשית יט יט) הנה נא מצא עבדך חן בעיניך ותגדל חסדך וגו', מאי טעמא, בגין דבכל אתר דדינא שריא, בכלא שריא, בין במתא בין במדברא, ובסחרנא דמתא. תו פתח ואמר, (שיר ח ו) שימני כחותם על לבך וגו', שימני כחותם, כנסת ישראל אמרה דא לקודשא בריך הוא, שימני כחותם, מאן הוא חותם, דא חותם דגושפנקא דקשוט, כחותם על לבך, דא חותם של תפילין דאנח בר נש על לביה, כחותם על זרועך, דא יד כהה דמנח בההוא זרוע, ומנו יצחק, וכנסת ישראל קאמר, שימני כחותם, חותם מבעי ליה, מאי כחותם, כאינון תפילין דרישא, דאתי שבחא לכל גופא, ועל דא תפילין בזרוע על הלב, ובדא אשתכח בר נש שלים, כגוונא דלעילא. כי עזה כמות אהבה, מאי כי עזה כמות, אלא לא אשתכח קשיותא בעלמא, כמה דפרישו דנפשא מגופא כד בעיין לאתפרשא, (ועל דא) כך אהבת כנסת ישראל לקודשא בריך הוא, דלא אתפרשן לעלמין, ובגין כך תפלה של יד אתקשרא בזרוע, לקיימא דכתיב (שם ב ו) שמאלו תחת לראשי. קשה כשאול קנאה, בכל דרגין דגיהנם לא אית קשיא כשאול, דנחית לתתא מנייהו, בר ההוא דרגא דאקרי אבדון, ודא ודא אשתתפו כחדא, ודא קשיא להו לחייביא מכלא, כך קשה כשאול קנאה, דלית קנאה אלא ברחימותא, ומגו רחימותא אתי קנאה, ומאן דקני לההוא דרחים, יתיר קשיא ליה לאתפרשא מניה, מההוא דרגא דאקרי שאול, דאיהו קשיא מכל דרגין דגיהנם. רשפיה רשפי אש שלהבת יה, ומאן איהו שלהבת יה, דא אשא דנפיק מגו שופר, כליל מרוחא ומיא, ומגו ההוא שלהובא כד מתלהטא בכנסת ישראל, אוקיד עלמא בשלהובתא, בקנאה דקודשא בריך הוא, ובשעתא דהיא מקנאה ליה, ווי דאערע בשלהוביתא, דאיהו יתוקד בהו. תו פתח ואמר, (שם ח ז) מים רבים לא יוכלו לכבות וגו', מים רבים דא דרועא ימינא, דבעי לקשרא ביה קשרא דתפלה על דרועא שמאלא, לקיימא וימינו תחבקני. דבר אחר, מים רבים, דא הוא נהר עלאה, דמניה נפקין נהרין לכל עבר, וכלהו נגדין ואתמשכן מניה, כמה דאת אמר, (תהלים צג ד) מקולות מים רבים, מאינון קולות דמים רבים, דנפקן ואתמשכן מניה, ונהרות, כמה דאת אמר, נשאו נהרות וגו'. אם יתן איש את כל הון ביתו באהבה, דרחים כנסת ישראל לקודשא בריך הוא, יבוזו לו, בוז יבוזו לו, יבוז מבעי ליה, מאי יבוזו לו, אלא, אם יתן איש, דא קודשא בריך הוא, את כל הון ביתו, כמה דאת אמר (משלי כד ד) כל הון יקר ונעים, באהבה דכנסת ישראל לגביה, ולא לאתקשרא בהדה, בוז יבוזו לו, כל אינון:

תוספתא:

בוז יבוזו לו, מאי בוז, יומא תניינא ויומא שתיתאה ויומא שביעאה דסוכות, דבהון הוו מנסכי מים ויין. דשבעה יומין דסוכות, בהון הוו מקריבין ישראל שבעים פרים, לכפרא על שבעין ממנן, בגין דלא