פתיחת התפריט הראשי

פרק געריכה

כלל העולה - כי האין סוף הוא נשמה לנשמה, והאציל ממנו אדם אחד הכולל כל העולמות כולם, שבחינת עצמות שבו (שהם בחינת נפש רוח נשמה חיה יחידה) נקרא "אדם קדמון". ובחינת הגוף שבו הוא עולם האצילות. ובחינת המלבושים הם ג' עולמות -- בריאה יצירה עשיה -- שאינם רק עולם א' לבדו, והוא לבוש האצילות כולו, שבין שלשתם אינם רק י' ספירות דוגמת י' ספירות דאצילות הנקרא גוף. וכן משמע בתיקונים דף י"ח אימא בג"ס עילאין מקננא בבריאה .

וכבר ידעת ברעיא מהימנא פר' בא דף מ"ב (ח"ב מב, ב) כי הי' ספירות דאצילות נקרא "מאנין", ר"ל אברי הגוף; כי הגוף, שהם הכלים, שם נגלו באצילות ולא יותר למעלה כנודע. וכבר ידעת כי הנרנח"י אינם מתלבשים בגוף זולת ע"י אמצעית מלבוש זך לכ"א מהם. והכל נקרא "עצמות" כי כן אדם קדמון שהוא בחי' כל העצמות יש לו גוף זך שבו מתלבש עצמותו כדי להתלבש אח"כ בגוף האמיתי שהוא אצילות. לכן אפי' הכלים דאדם קדמון נקרא "עצמות". וכמו שהעצמות, מלבד היות עקריותו בפנימיות הגוף -- עם כל זה משלח פארות מאורו בכל איברי הגוף, מבית ומחוץ ובתוך עובים, להמשיך בו חיות -- כן אדם קדמון מאיר עצמותו בכל איברי הגוף דאצילות ואותו אור נקרא "אין סוף" בערך האצילות ונקרא "עילת העילות" של האצילות. אך במלבושים אין אור עצמות מתגלה. לכן בי"ע אינם מבחי' אלהות אלא נקרא נבראים נוצרים נעשים.

וכעד"ז באדם קדמון שנעשה בחי' גוף אל האין סוף הזה העליון -- אור אין סוף מתגלה בו אך לא במלבוש ‏[1] שהם י' ספירות דאצילות, כי האין סוף הנגלה בי' ספירות דאצילות הוא הנקרא אדם קדמון כנ"ל. אמנם אחרי התלבשות אין-סוף-עליון באדם קדמון בחכמה שבו -- שאז מאיר על ידו בי' ספירות דאצילות. וזה אומרו "כולם בחכמה עשית". וזה אומרו "עשית", כי הי' ספירות דאצילות הם בחינת עשיה אל האין-סוף-העליון, כי הם מלבושים כנ"ל. וכן על דרך זה אדם קדמון, כדי להאיר במלבושיו (שהם בי"ע) מתלבש בבינה דאצילות ועל ידה מאיר בבריאה כמ"ש אימא מקננא בכרסייא .

וכ"ז שאמרנו תדע מהקדמה ב' של מרכבת יחזקאל. וחוץ לאלו המלבושים (שהם בריאה יצירה עשיה) הם הקליפות. ולכן תראה שאפילו הקליפות שכנגד האצילות אינם שם אלא בבריאה כנודע אצלינו. נמצא כי אף שנאמר כי אצילות הוא גוף דאדם קדמון, הנה האור שמאיר האדם קדמון בגוף הזה נקרא נר"ן של אצילות ובתוך כולם מתלבש האור עצמו דאדם קדמון. וכן עד"ז באדם קדמון נגד אין-סוף-העליון. וכן על דרך זה בבי"ע נגד אצילות הנקרא גוף. וז"ש בתיקונים ובס' הזוהר דכורסייא (דאיהו אמא) כגופא לגבי שכינתא דאצילות. נמצא כי הקליפות יהיה לבושים באצילות בכללות עם היות שבפרטות יש גוף באצילות עצמו ובי"ע הם לבושים אליו.

והנה כל בחינת הכלים של כל העולמות יש בהם חיצוניות ופנימיות. וכבר הודעתיך איך כל העולמות אלו -- זה נעשה גוף לזה וזה לזה. ונמצא כי כל העולמות כולם כאחד, אפילו אדם קדמון -- כל הכלים שלהם יש בהם בחי' פנימיות וחיצוניות. ודע כי כל בחי' זו"ן שיש בעולמות כולם נקרא ז"ק [נ"א ו"ק] של גוף של אותו עולם, כי כן יצאו בעת אצילות הראשון שנאצלו חסרים ג' ראשונות לז"א וט' ראשונות לנוקבא. ואלו הב' צריכים ג' זמנים (שהם עיבור יניקה ומוחין) להשלימם. נמצא כי כל עולם ועולם אינם צריכים עיבור יניקה ומוחין, רק זו"ן של אותו עולם בערך אריך אנפין ואבא ואמא של אותו העולם, שהם שלימים כפי אותו עולם. אמנם בבחי' הכלל יהיה כל הה' פרצופים שבאותו עולם נקרא "זכר ונוקבא" אל עולם שלמעלה ממנו ויהיו חסרי מוחין בבחי' הכלל כנ"ל. והבן זה היטב.

נמצא כיון שיש ב' בחינות בכל מיני כלים שהם חיצוניות ופנימיות -- א"כ מוכרח הוא שיהיה עיבור-יניקה-מוחין בכלים חיצוניים ועיבור-יניקה-מוחין בכלים פנימיים. הנה בר"ה בתחילה נעשה כלים פנימים אך בקבלת שבת ובתפלה של שאר ימי החול תחילה נתקן מוחין כלים חיצוניים (ואח"כ) ומוחין פנימים. ולכן כשתעיין בספרינו אל תתמה אם פעמים יראה שכבר יש מוחין ופעמים נראה שהם עדיין ביניקה וכיוצא בזה, כי זה בפנימיות וזה בחיצוניות. ועיין לעיל איך כל פנימיות נקרא מוחא בערך חיצוניות הנקרא גופא:


עץ חיים

שער הכללים
היכל א - היכל ב - היכל ג - היכל ד - היכל ה - היכל ו - היכל ז
שערים: א | ב | ג | ד | ה | ו | ז | ח | ט | י | יא | יב | יג | יד | טו | טז | יז | יח | יט | כ | כא | כב | כג | כד | כה
כו | כז | כח | כט | ל | לא | לב | לג | לד | לה | לו | לז | לח | לט | מ | מא | מב | מג | מד | מה | מו | מז | מח | מט | נ
כללי מוהרח"ו ז"ל

  1. ^ נ"א מוסיפים "האין-סוף-העליון"