משנה כלים יח ג
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר טהרות · מסכת כלים · פרק יח · משנה ג | >>
השידה והתיבה והמגדל שניטלה אחד מרגליהן, אף על פי שמקבלין, טהורין.
ושאינן מקבלין כדרכן, רבי יוסי מטמא.
ונקליטי המטה, וחמור, וחיפוי, טהורין.
אין טמא אלא מטה ומלבן.
ומלבני בני לוי, טהורין.
הַשִּׁדָּה וְהַתֵּבָה וְהַמִּגְדָּל
- שֶׁנִּטְּלָה אַחַד מֵרַגְלֵיהֶן,
- אַף עַל פִּי שֶׁמְּקַבְּלִין,
- טְהוֹרִין.
- וְשֶׁאֵינָן מְקַבְּלִין כְּדַרְכָּן,
- רַבִּי יוֹסֵי מְטַמֵּא.
- וְנַקְלִיטֵי הַמִּטָּה, וַחֲמוֹר, וְחִפּוּי,
- טְהוֹרִין;
- אֵין טָמֵא אֶלָּא מִטָּה וּמַלְבֵּן.
- וּמַלְבְּנֵי בְּנֵי לֵוִי,
- טְהוֹרִין:
השידה, והתיבה, והמגדל שניטלה אחת מרגליהן -
- אף על פי מקבלין - טהורין,
- ושאינן מקבלין - כדרכן.
- רבי יוסי - מטמא.
- נקליטי המיטה, וחמור, וחיפוי - טהורין.
- אין טמא - אלא מיטה, ומלבן.
- ומלבני בני לוי - טהורין.
אמר כי כאשר הוסר רגל מרגליו הנה הן לא יטמאו, ואף על פי שזאת השידה או התיבה לא ינקבו בנטילת זה הרגל אבל ישארו מקבלים, להיותן כבר נפסד תמונתן.
עוד אמר רבי יוסי, שאלו הכלים כאשר לא יחזיקו ארבעים סאה, אם לא בהשתנות מצבם כשיתפשטו או ינטו על אחד מצידיהן, הנה הן יטמאו כאשר לא יקבלו ארבעים סאה על מצבן הראשון.
וחכמים אומרים, הואיל ומקבלים מכל מקום טהור, כמו שקדם.
ונקליטי המיטה - הן שתי ניצבים על שני קצוות המיטה, ישליכו עליהן הסדין בעת השינה, ויהיה על המיטה כמו קובה כדי שלא יכנסו בו הזבובים בעת שישן בתוכו.
וחמור - יקרא כל דבר יסמכו עליו, והוא בכאן חתיכת עץ תכנס תחת המיטה להתקיים עליו ולהתפשט עליו המיטה.
וחיפוי - הן המכסאות אשר יקשטו בו המיטה בכסף וזהב וזולתו.
ומלבן - הוא עץ מרובע ארוך על אורך המיטה, יורכב על אופן המיטה ממה שימשך העניין, ובו נקבים ויכנסו באלו הנקבים לקיים עמידתן במיטה, ותשוב זה העץ מכלל המיטה.
ומלבני בני לוי - עץ מרובע ארוך מורכב על שני ניצבים, על זאת הצורה:
יתלו בו הלווים מיני הכלים אשר יאמר עליהן השיר בכל יום.
ואין הלכה כרבי יוסי:
שאין מקבלים טומאה כדרכן. דכיון דניטל אחד משלשה הרגלים נוטין לצד אחד וכשבורין דמי ובאין מקבלין איירי דאי הוו שלימים נוטין מקבלים טומאה:
נקליטי מטה. הם נקליטי דפרק קמא דסוכה (דף י:) שני עמודים אחד בראש המטה ואחד בסוף המטה ומשימין מקל מזה לזה ומשליכין סדין עליו ונעשה אהל:
וחמור זה מלבן המטה שמשימין עץ חלול ומשימין מלבן עליו:
וחיפוי. כמין חיפוי האלה והקשת דתנן לעיל בפ' ט"ז [מ"ח]:
טהורים. דלאו ככלי חשובים דמלבן לכרעי המטה ?עבידי כדמשמע פ' המוכר את הבית (דף סט.) דבעי ר' ירמיה מלבנות של כרעי המטה מהו והוא חתיכת עץ שמניחים תחת כרעי המטה שלא ירקבו מלחלוחית הקרקע ואיכא דמטלטלין בהדי מטה ואיכא דלא מטלטלין כדמשמע התם והני דמטלטלין עמה טמאין כמטה עצמה:
ושל בני לוי טהורים. דלאו מיטלטלי במידי מתוך שהולכין לירושלים ומעיר לעיר ונושאין עמהם מלבנים קטנים ואין נושאין המטות ואפילו תקועין יפה כיון דסופן לינטל לאו כמטה המלבן חשיבי. ומלבן שנתנו על לשונות דאידך בבא יש לפרש עץ עשוי כעין לשון שהמלבן מונח עליו דהרבה דברים נקראים לשון כדאשכחן לשונות של ארגמן בפ' אלו מציאות (דף כא.) ובפרק במה טומנין (דף מח.) ובפ' המוצא תפילין (דף צו:) המוצא תכלת בשוק לשונות פסולות ומתוך שהמלבן מונח עליו לא מיטלטלי מטה בהדיה כולי האי ופליגי בה תנאי והגאון פי' וגם בערוך מלבן שעשה על מקומות עץ ארוך ברחבו של מטה ונקוב שני נקבים בשני צדדים ונכנסין באותן נקבים כרעי המטה ונקליטי המטה ופעמים מוציאין אותן מלבנים ותוקעין באותן הנקבים שני עצים ועושין בו לשון של זהורית ובני לוי תולין באותן מלבנים כינורות ונבלים ומצלתים ולפירוש זה לא יתישב הא דקתני נתנו ע"ג לשון דאין זה על לשונות ובסוף כירה (דף מז.) פרש"י מלבנות המטה כעין רגלים קטנים ויש להן בית קיבול ומכניס ראשי כרעי המטה שלא ירקבו בארץ וזהו כעין שפירשתי שם משמע דפנימיים מוחזקים ומהודקים במטה דקתני לא יחזיר ואם החזיר פטור אבל אסור ולא יתקע ואם תקע חייב חטאת:
תניא בתוספ' [ב"מ פ"ח] מלבן של מטה ושל עריסה ושל נקליטי המטה ולוחיים של סקבס וכרעים של שולחן ויד של סכין בזמן שהן קבועים חיבור לטומאה ולהזאה ניטלין וניתנין אינן חיבור לא לטומאה ולא להזייה. פירוש לוחיים של סקבס עץ קטן כעין דף שתוקעין בקשת שקורין ארבליי"ט שעליו החץ וסקבס חדק"י בלישטר"ו בלע"ז:
אע"פ שמקבלים - כלומר אע"פ שלא ניקבו בנטילת הרגלים ויש להן בית קיבול כבתחלה, טהורין. שכיון שנטל אחת מן רגליהן שוב אינן חשובין כלי, לפי שאינן מקבלין כדרכן אלא נוטין לצד אחד וכשבורים דמו:
ר' יוסי מטמא - כיון שלא ניקבו בנטילת אחת מרגליהן. ואין הלכה כר' יוסי. ורמב"ם גריס, ושאינן מקבלים כדרכן ר' יוסי מטמא. ומלתא באנפי נפשה היא, והכי קאמר, שידה תיבה ומגדל שאינן מקבלין ארבעים סאה כשהן יושבין כדרכן ואם מטין אותן מקבלין ארבעים סאה, ר' יוסי מטמא כיון שאין מקבלים כדרכן, וחכמים אומרים הואיל ומקבלים מכל מקום, חשיבי מחזיקים ארבעים סאה וטהורין:
ונקליטי המטה - שני עמודים אחד מראשותי המטה ואחד במרגלותיה ומשימין מקל מזה לזה ומשליכין עליו סדין ונעשה אוהל:
וחמור - תחת מלבן המטה משימין עץ חלול שהמלבן מונח עליו ונקרא חמור:
וחפוי - כגון ציפוי שמצפים המטה ונקליטיה:
טהורים - דהוי מתכת המשמש לעץ:
מלבן - לוחות חלולים עשוים להניח תחת כרעי המטה שלא ירקבו מלחלוחית הקרקע. ומיטלטלים עם המטה ה, הלכך טמאים, דכמטה דמו:
ומלבני בני לוי טהורין - לפי שרגילין לעלות לירושלים והולכים מעיר לעיר, ואין מוליכין המטות עמהן ומוליכין המלבנים, הלכך אפילו קבועים בקרקעי המטה הואיל וסופן לינטל לאו כמטה חשיבי:
ושאינן. וגירסת הר"ב כנוסחא אחריני שאינן. וכן בנוסחת מהר"ם נמחק הוי"ו:
ונקליטי המטה. עיין מ"ש במשנה ג' פ"ק דסוכה:
וחמור. נקרא כך לפי שהמלבן והמטה נישאין עליו. מהר"ם:
[*ומלבן. פי' הר"ב לוחות כו' ומיטלטלין עם המטה דמחוברת במסמרות או בסיכי. כדמוכח בפרק המוכר את הבית דף ס"ט ועיין בפי"ב דפרה משנה ח]:
(ה) (על הברטנורא) דמחוברת במסמרות או בסיכי. גמרא:
ומלבני בני לוי טהורים: מצאתי כתוב לשון הרא"ש ז"ל ושל בני לוי טהורים שהולכים לירושלם מעיר לעיר ומפרקים מטותיהן ונושאין אותה עמהם ומניחין המלבנות בבתיהן ומשום דלא קביעי במטה טהורים ע"כ:
יכין
השידה והתיבה והמגדל: גם הכא באינה מחזיק מ"ס מיירי. דאי במחזיק מ"ס. מה אע"פ שמקבלין דקאמר. אדרבה הואיל שמקבלין מ"ס טהורין. ואת"ל דה"ק דאעפ"י שמקבלת השתא מעט אף שנשבר לה רגל א'. וסד"א דתהוי כשאר כלי ב"ק ותקב"ט. אפ"ה טהורה. ליתא דהרי תנינא לעיל [רפט"ו] דלא מחשבה ככלי עץ העשוי לנחת אף שמחזיק מ"ס. עד שיהא לה מושב רחב. וזו כיון שנשבר ממנה רגל א' אין לה מושב כהוגן. וא"כ איך אפשר שתהיה טהורה. אלא ע"כ דבשידה שאינה ממ"ס מיירי. ואע"ג שמקבלת דקאמר. ר"ל שמקבלת מעט ע"י תמיכה:
אע"פ שמקבלין טהורין: דלא דמי ללפד לעיל [פ"ב מ"ח] דהתם עשאו מתחלה לשם תשמיש כזה שיקבל בתמיכה. משא"כ הכא שע"י שנשבר הרגל אינו מקבל רק בתמיכה. ולשם תשמיש הזה לא עשאו בתחלה רק פנים חדשות בא לכאן. ואינו מקבל טומאה עד שיגמור בלבו להשתמש בה מהשתא כך [כספכ"ה]:
ושאינן מקבלין כדרכן: לרמב"ם הכא תו במחזקת מ"ס מיירי. וה"ק שידה שלימה. ואינה מחזקת מ"ס רק כשיתמכוה:
דאע"ג דבלפד שאינה בת קיבול רק ע"י תמיכה מקבל טומאה [וכפ"ב מ"ח] אלמא מדנעשית לשם תשמיש כזה דיינינן לה כפי שהיא מתומכת לטמאה. א"כ ה"נ נדונה כפי שהיא מתומכת לטהרה. אפ"ה ס"ל דהחזקת מ"ס שע"י הטיי' אע"ג דב"ק מקרי. אהל לא מקרי. ולרבנן גם לענין אהל מקרי ב"ק. כיון דעשאה מתחלה לשם תשמיש כך להכי אף שאין לה מושב רחב אמק"ט. וכך פסק הרמב"ם [כלים פ"ג ה"ז]. אמנם להר"ש והר"ב. שאינן מקבלין בלא וי"ו גרסינן. א"כ לאו דברי ר' יוסי היא. רק נתינת טעם הוא לשידה שנשבר לה רגל א'. דלהכי אף שמקבלת עדיין ע"י הטייה אפ"ה טהור. מדעכ"פ אין מקבלת כדרכה בתחלה. רק ע"י תמיכה. ורק ר' יוסי גם בכה"ג מטמא. ומדמי לה ללפיד [ספ"ב[ ולא מחלק בין שעשאו מתחלה לשם כך או לא. אבל בעשאו בתחלה לשימוש כזה. לכולי עלמא אמק"ט. מדדמי ללפד. ולא מחלקין בין ב"ק לאהל:
ונקליטי המטה: הן ב' מוטות שיש לכל א' מושב רחב. ומעמידין א' באמצעית מראשותיה של מטה. והשנית באמצעית מרגלותיה. כדי לפרוס סדין עליהן ממעל להשוכב בהמטה:
וחמור: הוא דף עץ עב שמעמידין עליו המטה. ואין לו ב"ק:
וחפוי: הוא דף פשוט שמניחין על ארבע נקליטי מטה. שהן בולטין מד' זויות המטה. כדי להיות אהל למטה. וכולן מיירי שאינן מחוברין להמטה. דאם לא כן היו מקבלין טומאה עם המטה:
טהורין: מדהוה ליה רק פשוטי כלי עץ שמשמשין רק לכלים [עי' פי"ד מ"ג]. וקמ"ל הכא. דאע"ג שהאדם ישן במטה בשעה שאלו משמשין להמטה. אפ"ה לא מחשבו כמשמשין גם לאדם. מדלא משמש בהן אדם בלי אמצעית המטה. [ולהר"ב דמיירי הכא אפי' כשהן של מתכות ויהיב טעמא דלהכי אמק"ט מדמשמש לעץ. ולא זכיתי להבין. דזהו דוקא במשמש לעץ פשוט. אבל הכא הרי משמש למטה שמק"ט. אלא הכי הול"ל מדהוא תשמישי כלים. דאע"ג שאינו מחובר לו מקרי תשמישי כלים [כפי"ד מ"ג]:
אין טמא: ר"ל אמק"ט:
אלא מטה: הן ד' דפנות. דכשנטמא המטה. ונתפרקו. כל דף מנייהו נשאר בטומאתו [כסוף פרקן]:
ומלבן: הוא המרובע הארוך שמניחין אותו תוך הד' דפנות של מטה לאחר שנתחברו. ומסרגין בחללו של המרובע חבלים כדי לשכוב עליהן. וגם הוא נשאר בטומאתו גם כשנתפרק ממטה טמאה:
ומלבני בני לוי: כשנוסעים מעיריהן לירושלים לשמור משמרתן בביהמ"ק מוליכין עמהן מלבנות כנ"ל. כדי שבכל מקום שילינו יניחו המלבן על ב' כסאות. שיעמידום א' לראש וא' לרגלי המלבן:
טהורין: מדהו"ל פשוטי כ"ע שמשמש רק לאדם שאמק"ט [כפט"ז סי' פ"ו] ומה"ט גם טומאת מדרס אינו מקבל. מדלא גרע ממטת שותפים שנחלקה [בסוף פרקן] אבל שאר מלבנות שמיוחדים למטה ידועה. כאברי מטה הן חשובים:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת