משנה כלים יח ה
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר טהרות · מסכת כלים · פרק יח · משנה ה | >>
מטה שהיתה טמאה מדרס, ניטלה קצרה ושתי כרעים, טמאה.
ארוכה ושתי כרעים, טהורה.
רבי נחמיה מטמאז.
גידד שתי לשונות לוכסן, גידד שתי כרעים [טפח על טפח] לוכסן, או שמיעטה פחות מטפח, טהורה.
משנה מנוקדת
מִטָּה שֶׁהָיְתָה טְמֵאָה מִדְרָס,
- נִטְּלָה קְצָרָה וּשְׁתֵּי כְּרָעַיִם,
- טְמֵאָה;
- אֲרֻכָּה וּשְׁתֵּי כְּרָעַיִם,
- טְהוֹרָה.
- רַבִּי נְחֶמְיָה מְטַמֵּא.
- נִטְּלָה קְצָרָה וּשְׁתֵּי כְּרָעַיִם,
- גָּדַד שְׁתֵּי לְשׁוֹנוֹת לוֹכְסָן,
- גָּדַד שְׁתֵּי כְּרָעַיִם (טֶפַח עַל טֶפַח) לוֹכְסָן,
- אוֹ שֶׁמִּעֲטָהּ פָּּחוֹת מִטֶּפַח,
- טְהוֹרָה:
נוסח הרמב"ם
מיטה שהיתה טמאה מדרס -
- ניטלה קצרה ושתי כרעים - טמאה.
- ארוכה ושתי כרעים - טהורה.
- ורבי נחמיה - מטמא.
- גרר שתי לשונות - לוכסן,
- גרר שתי כרעים - טפח על טפח לוכסן,
- או שמיעטן פחות מטפח - טהורה.
פירוש הרמב"ם
כבר התבאר לך בפתיחת דברינו שזב וזבה ונדה ויולדת ומצורע מטמאין "משכב". כאשר תשמע במשנה או בפירושנו משכב הזב, תדע שהכוונה בו כל מה שיעשה משכב, ואמנם לקחנו הזב דרך משל.
ואחר זה אומר שהזב יטמא המשכב על (כל) [חמישה] פנים:
- כאשר ישב עליו,
- או יתפשט עליו,
- או יעמוד עליו,
- או יסמוך עליו,
- או יתלה בו עד שיהיה זה הבגד נושא לכבדות הזב באיזה פנים שיהיה,
- ואף על פי שיהיה בין הזב ובין זה הכלי בכל מין מאלו החמישה צורך [מבדיל], מה שנתבאר בראש זאת המסכתא שהוא מטמא תחת אבן מסמא.
- וכאשר טמא הזב הכלי באחד מאלו החמישה דברים יקרא זה הכלי "משכב ומושב", שדין המשכב והמושב אחד, כמו שהתבאר שאין הפרש בין שישב על הדבר או שישכב עליו, וכן אמרו "אפילו ישב על המשכב, או שכב על המושב", יהיה אב מאבות הטומאה לפי מה שהקדמנו בו.
- ומילת מדרס תכלול אלו החמישה פנים, עד כי כאשר אמרו "דרס עליו הזב" יהיה עניינו שהוא ישב או שכב [או נסמך] או עמד או נתלה בו.
- וכאשר תשמע טמא מדרס או טומאת מדרס תדע שהנרצה בו לשוב זה הדבר משכב הזב וחבריו באי זה פנים שיהיה מאלו הפנים, ואני עתיד לבאר זה בסוף פרק שני מזבים.
- וכבר בארנו בפתיחה שהמשכב יטמא אדם ובגדים באשר הוא אב.
- והנה הכלי אשר יגע במדרס הזב יקרא מגע מדרס, רוצה לומר שהוא נגע בדבר אשר דרס עליו הזב, והוא ראשון בלא ספק כמו שבארנו שאשר יגע באב הוא ראשון.
ושמור אלו העניינים בכל מה שעתיד לבאר מהביאור ולא נצטרך להחזיר אותו.
ודע שהמיטה הנבדלת והוא אשר נקראהו אנחנו והוא אשר ידבר עליה בכאן מצורתה לפי מה שאספר לך. וזה:
- שאורכה רב מרוחבה.
- הנה שני העצים העומדים ברוחב, אשר:
- אחד מהן ממה שימשך לראש האדם השוכב במיטה והאחרת ממה שימשוך לרגלים, תקרא כל אחד מהן קצרה.
- והשני העצים הארוכים אשר הן משני צדדים יקראו להן "ארוכות המיטה", וכל אחד מהן תקרא ארוכה.
- עוד יעשה ארבע ניצבים מרובעים, אורך כל אחד מהן כמו שלוש טפחים, ויעשו בכל אחד מהן שני חריצין עד שיתרכבו בהן קצה העץ הקצרה וקצה העץ הארוכה.
- ואלו הארבע ניצבים הם אשר יחברו המיטה עד שיעמידו לה צורת הריבוע.
- וישימו ניצב אחד קיים בכל זוית וזוית מזויות המיטה הארבע, וישארו מקצות זה הניצב מעט יגבה למעלה מן המיטה כמו טפח או יותר, ואלו הניצבים הן אשר יקראו לשונות.
- עוד יקחו עץ מרובע מקשי על אורך הארוכות, ונתרכב בין שתי לשונות לא עליהן, עד שתהיה דבוקה בארוכה האחת, ויהיה זה פני המיטה, וזה העץ תקרא מלבן.
- עוד יעשו ארבע רגלים מעץ, ויתקעו אותן בארבע זויות המיטה מתחת הארבע לשונות עד שתגבה המיטה מן הארץ, וכל רגל מהן יקרא כרע.
ושמור זאת הצורה ואלו השמות ולא נצטרך להחזירם כאשר נזכור המיטה או חלק מחלקיה.
ואלכסון - הוא הקוטר, וכבר ציירנו אותו פעמים.
ואמר כי:
- כאשר היתה המיטה טמאה מדרס, ואחר ניטל ממנה הקצרה ההולכת ברוחב ושתי הרגלים אשר תחתיה, הנה נשארה המיטה טמאה מדרס כמו שהיתה תחילה, שתמונת המיטה נשארת לפי מה שהיתה.
- ואם חסר אחד מהארוכות ושתי הרגלים אשר תחתיה, הנה הנשאר מהמיטה טהורה, לפי שכבר נפסדה תמונתה וצורתה, על השורש אשר אצלנו בכל הכלים "נשברו, טהרו".
- ולמיטה גם כן ארבע ניצבים כמו שבארנו והן הלשונות, וכאשר נחתכו שתי לשונות מאלו הלשונות והן אשר הן על אחד משני הקטרים, עד שתתפרק המיטה וישוב ארוכה וקצרה מצד וארוכה וקצרה מצד, או שנחתכו גם כן שתי הרגלים המקבילים על הקוטר עד שיחזירם פחות מטפח, או נחתכו הרגלים הארבעה עד ששב גובה כל אחד מהם פחות מטפח ושבה המיטה על שטח הארץ כאשר נחתכו רגליה, הנה המיטה כבר טהרה מטומאתה באחד מאלו ההפסדים, כי כבר נפסד תמונתה ואלו הדברים הן שבירתה.
ואין הלכה כרבי נחמיה:
פירוש רבינו שמשון
טמאה מדרס. שישב עליו זב או נתלה או נשען:
קצרה. אותו אשר ברוחב לצד מרגלותיה ולצד מראשותיה:
ארוכה. אשר באורך המטה מימין ומשמאל:
ורבי נחמיה מטמא. סוגיא דפ"ק דסוכה (דף טז.) כרבי נחמיה דמטמא בתרווייהו דהתם מייתי מתני' דס"פ דמטמאה איברים ומיטהרת איברים ואמרינן איברים מאי נינהו אמר רבי חנן א"ר ארוכה ושתי כרעים וקצרה ושתי כרעים למאי חזו (צ"ל למסמך אגודא ולמיתב עלייהו ומשדא אשלי וכן הוא שם בגמרא) למסמך אגודא ומסמך אשלין לקרבה אצל הכותל רחוק כמלוא רוחב מן המטה ונותן עצים מן הכרעים לכותל למראשותיה ומרגלותיה ונותן חבלים ומסרג וראויים לשכב שהכרעים נקובים משתי רוחות שארוכה נכנסת בו וקצרה נכנסת בו פעמים נשארים עם הארוכה ופעמים עם הקצרה ובנקב שנתרוקן מכניס עץ ממנו ולכותל:
גדד. שקיצץ כמו (דניאל ד) גודו אילנא:
שתי לשונות של חבלים. כדפרישית שהמטה מסורגת בחבלים ועשויין בתים בתים:
לוכסן. אלכסון אחת בקרן מערבית דרומית ואחת בקרן מזרחית צפונית טהור שנסתר המטה וכן אם גידד שתי כרעים טפח על טפח מכרע שבקרן דרומית מזרחית קיצץ טפח ומכרע שבקרן צפונית מערבית קיצץ טפח טהורה דכשבורה דמיא:
או שמיעטה מטפח. שגידד רגליה טפח מן המטה לארץ לא חשיבא ליה מטה ודבר תימה הוא בגידד שתי לשונות אמאי טהורה מי גריעא מקצרה ושתי כרעים ואע"ג דליכא חבלים טמאה משום דחזיא למסמך אגודא ומסמך אחבלים. ונראה דלענין טהרת החבלים איירי מתני' דמטה טמאה וחבלים דכיון דנפלו טהורים ולמאי דפרישית לעיל דלשונות הם עצים שתחת המלבנים שתחת הכרעים ניחא אבל אין התוספתא מוכחת כן דמשמע שהוא דבר המסורג דגריעי שהם מרווחים:
תניא בתוספ' [ב"מ פ"ח] בראשונה היו אומרים מטה שגידד בה שתי לשונות לוכסן או שתי כרעים אלכסון או שגידד בה טפח על טפח אלכסון טהורה דכוותה אומרים גידד מלמטה ועולה עד שימעטנה פחות טפח. מטה שעשה שתי לשונות שלה מרווחים מרוח א' טמאה. עשה ארבעתן מרווחים או שניטלו שתים אלכסון טהורה פי' שתי כרעים אלכסון גידד לגמרי ולא מיבעיא לגמרי אלא אפילו לא גידד אלא מכל אחת טפח טהורה. שתי לשונות שלה מרווחים המטה מסורגים שתי וערב ונתונים החבלים מקצרה לקצרה ומארוכה לארוכה ומסתברא שהם רחבים ולכך מיקרו לשונות שאין עגולים כשאר חבלים שלא יזיקו לשכב עליהן והם היו יודעים מדת הריוח שביניהם ויש בה ארבעה מקצרה לקצרה עשה ארבעתם מרווחים טהורה. עוד תניא בתוספתא [שם] ניטלה קצרה ושתי כרעים טמאה מפני שהיא כשירי מטה לישן עליה ואם מתחילה עשאה לכך טהורה מפני שהיא כאדנים ניטל ארוכה וב' כרעים ר' נחמיה מטמא מפני שנותנה בצד המטה או בצד האבוס וישן עליה וחכמים מטהרין:
פירוש רבי עובדיה מברטנורא
מטה שהיתה טמאה מדרס - ששכב עליה זב ו, או נתלה או נשען:
קצרה - אותן עצים שברוחב המטה לצד מראשותיה או מרגלותיה:
ארוכה - אותן עצים שבאורך המטה מימין או משמאל, והם נקראים ארוכות המטה:
טהורה - דתו לא חזיא והויא כשברי כלים שהן טהורים:
ר' נחמיה מטמא - ואין הלכה כר' נחמיה:
גדד - חתך וקטע. כמו גודו אילנא:
שתי לשונות לוכסן - שני עצים העשויין כלשון, שמלבני המטה מונחים עליהן. חתכן באלכסון, אחד שבמקצוע מזרחית דרומית ואחד שבמקצוע מערבית צפונית, טהורה, דתו לא חזיא. וכן אם גדד שתי כרעים טפח על טפח לוכסן, מכרע שבמקצוע מזרחית דרומית גדד טפח, ומכרע שבמקצוע מערבית צפונית גדד טפח, כשבורה דמיא:
או שמיעטה מטפח - שגדד רגליה ואין טפח מן המטה לארץ, לא חשיבא:
פירוש תוספות יום טוב
מטה שהיתה טמאה מדרס. פי' הר"ב ששכב עליה זב. וכן זבה נדה יולדת ומצורע. ואמנם לקחו הזב דרך משל. הרמב"ם. ומ"ש הר"ב או נתלה או נשען. ויש עוד שני פנים כדתנן לכולהו בספ"ב דזבים:
רבי נחמיה מטמא. כדאמרינן בפ"ק דסוכה [דף טז] ארוכה ושתי כרעים קצרה ושתי כרעים חזו למסמך אגודא ומסמך אשלי לקרבה אל הכותל [הרחב] כמלא רוחב המטה ונותן עצים מן הכרעים לכותל למראשותיה ומרגלותיה ונותן חבלים ומסרג וראויה לשכב שהכרעים נקובים משתי רוחות שארוכה נכנסת בו וקצרה נכנסת בו פעמים נשארים עם הארוכה ופעמים עם הקצרה ובנקב שנתרוקן מכניס עץ ממנו ולכותל. כ"כ הר"ש. וכך כתבו התוס' שם סוף דף טו. וכתבו עוד דלא מטמא רבי נחמיה אלא דוקא כשכל המטה קיימת וכולה של אדם אחד שסופו לחזור ולחברה. אבל אם נאבד מקצתו או [שהוא] של שני ב"א. הואיל ואין סופן לחזור ולחברה טפי אפי' איכא ארוכה ושתי כרעים קצרה ושתי כרעים טהורה כדתנן בס"פ מטה שנגנב חציה כו':
גדד ב' כרעים לוכסן. לשון הר"ב טפח על טפח לוכסן. ובתוספתא דמכילתין ב"מ פ"ח גרסינן לתרוייהו שגדד שתי כרעים לוכסן או שגדד בה טפח על טפח. וכן העתיקה הר"ש. אבל בנא"י מצאתי מוגה במשנה שתי כרעים טפח על טפח לוכסן. וכן העתיק הרמב"ם בפכ"ו מה"כ. וכן בפירושו בנא"י כתב או שנחתכו שתי הרגלים כו'. עד שיחזירם טפח על טפח ע"כ. ויצא לנו ג"כ מזו הנוסחא שבפירושו דלא תקשה סיפא או שמעטה פחות מטפח שמשמעה שכל רגליה נתמעטו בפחות מטפח. והכא הא לא בעינן אלא שתים לוכסן. אבל לפי הנוסחא שכתבתי אלו השנים שנגדדו לוכסן נשאר בהם טפח על טפח. [*ולפירוש הר"ב ל"ק ולא מידי]:
פירוש עיקר תוספות יום טוב
(ו) (על הברטנורא) וכן זבה נדה יולדת מצורע, ואמנם לקחו הזב דרך משל. הר"מ:
(ז) (על המשנה) מטמא. ודוקא כשכל המטה קיימת וכולה של אדם אחד, שסופו לחזור ולחברה. אבל אם נאבד מקצתה, או שהיא של שני בני אדם, הואיל ואין סופן לחזור ולחברה טפי, אפילו איכא ארוכה ושתי כרעים, קצרה ושתי כרעים, טהורה. כדתנן בסוף פרקין מטה שנגנב חציה כו'. תוספ':
מלאכת שלמה (שלמה עדני)
ר' נחמיה מטמא: ואין הלכה כר' נחמיה עכ"ל ר"ע ז"ל. אמר המלקט עיין במ"ש בסוף פירקין.
גדד שתי לשונות לוכסן גדד שתי כרעים טפח על טפח לוכסן או שמיעטה פחות וכו': כך צ"ל. ופי' ה"ר שמשין והרא"ש ז"ל מן התוספתא מוכח דשתי לשונות היינו חבלים וקרי להו לשונות מפני שאינם עגולים כשאר חבלים שלא יזיקו לשוכב עליהם. וכתב עוד הרא"ש ז"ל דהא דקתני גדד שתי לשונות טהורה אחבלים קאי דהוי כאילו נתפרקה כל המטה ותנן בריש פירקין דלקמן המפרק את המטה להטבילה הנוגע בחבלים טהור ע"כ והפירוש אבל מיטה טמאה וכן פי' הר"ש ז"ל ג"כ:
תפארת ישראל
יכין
מטה שהיתה טמאה מדרס: נ"ל דה"ה בנטמאה בשאר טומאות. אלא אורחא דמלתא נקט. משום דנדה מצויה בבית:
ושתי כרעים: ר"ל שניטל מהמטה הדופן שלצד הראש או שלצד רגלי המטה. וב' רגלים שיש בכל א'. וא"כ לא נשאר לפנינו מחובר מהמטה. רק ב' דפנותיה הארוכות מחובר עם קצרה א' שביניהן וב' כרעים שבה:
טמאה: ר"ל כל הנשאר מחובר מהמטה לפנינו. עדיין הוא בטומאתו כבתחלה. משום שעדיין יכול להשתמש בנשאר הזה לשכיבה כבתחילה. אף שעומדת משופע. ושכיבתו בה יהיה בדוחק קצת. אפ"ה כיון שהוא כתשמיש קמא. אכתי לא נתבטל שם כלי מינה [כלעיל פי"ג מ"ד ופי"ח מ"ח]:
ארוכה ושתי כרעים: ר"ל אבל אם ניטל מהמטה דופן א' מב' הדפנות הארוכות שלה. וב' כרעים שבב' קצוות הארוכה. וא"כ נשאר מהמטה מחובר לפנינו. רק ב' דפנות הקצרות שלראש ורגלי המטה. ודופן הארוך שביניהן וב' כרעים שבו:
טהורה: ר"ל נתבטל הטומאה הקודמת מחלקים שנשארו מחוברים לפנינו. מדלא חזי כלל לשכיבה כבתחילה. ואע"ג דיכול לתמוך הנשאר מהמטה בכותל ולשכב בה [כסוכה דט"ז א']. זהו פנים חדשות שבא לכאן. ומהני רק דלקבל טומאה להבא. בשיחשוב להשתמש בה מהשתא כך. וכרבנן דר"א בסוף פרקן. אבל עכ"פ טומאה ישנה שבה נתבטל. מדלא חזיא לאותו תשמיש בה לבדה כבתחלה בלי תמיכה בגוף אחר. מיהו מודו רבנן. דכששוב יחזיר הארוכה וב' הכרעיים שנטל. ויחברם להארוכה וב' כרעים שנטל. או כשיחבר להנשאר ארוכה חדשה. אז שוב תחזור המטה לטומאתה הישנה כבתחלה. ורק כשנשברו ב' ארוכות. אף שעשה אחרות תחתיהן [עי' פי"ט מ"ו] או בנשברה ארוכה וקצרה ב' כרעיים שבהן. ועשה אחרות תחתיהן [כמ"ט בפרקן] אז פרחה לה טומאה הקודמת לגמרי מהמטה. רק שמק"ט להבא [וכסוף מ"ו]:
ר' נחמיה מטמא: מדיכול לתמכה בכותל ולישן בה. להכי נשארת בטומאתה הקודמת. ומכ"ש דמק"ט גם להבא:
גדד שתי לשונות לוכסן: שחתך ב' לשונות מתחת ב' רגליה. דהיינו א' מתחת רגל שבזוית זה. וא' מתחת רגל שבזוית שכנגדו באלכסן. ובב' הזויות הנשארים נשארו תחת רגליה הלשונות. ונ"ל עוד דמיירי שהלשונות היו גבוהות טפח. וכדמסיק בגדד הכרעיים עצמן. דאל"כ מ"ש הא מהא:
לוכסן: שחתך גובה טפח על טפח מכל כרע שבב' הכרעיים שעומדין באלכסון זה כנגד זה וכלעיל.
או שמעטה פחות מטפח: שחתך וקיצר כל כרעיה. ועי"ז לא נשאר ממקום השכיבה שבמטה עד לארץ גובה טפח:
טהורה: נ"ל דר"ל נתבטל ממנה טוי"ש. דגרע וגרע מניטל קצרה לעיל. דהכא בכולהו גוונא. אינה ראויה לשכיבה כמו שהיא. מיהו עכ"פ מק"ט להבא. מדחזי לתמכה בכותל. לפיכך לא גרע מניטל ארוכה לעיל [סי' מ"ג] ומה לי דתמכה בצד א'. או בתמכה בב' צדדים:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת