משנה כלים יח ח
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר טהרות · מסכת כלים · פרק יח · משנה ח | >>
תפילה, ארבעה כלים.
התיר קציצה הראשונה ותיקנה, טמאה טמא מת, [וכן שניה], וכן שלישית.
התיר את הרביעית, טהורה מטמא מת, אבל טמאה מגע טמא מת.
חזר לראשונה והתירה ותיקנה, טמאה במגע, וכן שניה.
התיר את השלישית, טהורה, שהרביעית במגע, ואין מגע עושה מגעיב.
משנה מנוקדת
תְּפִלָּה,
- אַרְבָּעָה כֵּלִים.
- הִתִּיר קְצִיצָה הָרִאשׁוֹנָה וְתִקְּנָהּ,
- טְמֵאָה טְמֵא מֵת,
- וְכֵן שְנִיָּה,
- וְכֵן שְׁלִישִׁית.
- הִתִּיר אֶת הָרְבִיעִית,
- טְהוֹרָה מִטְּמֵא מֵת,
- אֲבָל טְמֵאָה מַגַּע טְמֵא מֵת.
- טְהוֹרָה מִטְּמֵא מֵת,
- חָזַר לָרִאשׁוֹנָה וְהִתִּירָהּ וְתִקְּנָהּ,
- טְמֵאָה בְּמַגָּע,
- וְכֵן שְׁנִיָּה.
- טְמֵאָה בְּמַגָּע,
- הִתִּיר אֶת הַשְּׁלִישִׁית,
- טְהוֹרָה;
- שֶׁהָרְבִיעִית בְּמַגָּע,
- וְאֵין מַגָּע עוֹשֶׂה מַגָּע:
נוסח הרמב"ם
תפילה - ארבעה כלים.
- התיר קציצה הראשונה, ותיקנה - טמאה טמא מת.
- וכן השניה, וכן השלישית.
- התיר את הרביעית - טהרה מטמא מת, אבל טמאה מגע טמא מת.
- חזר לראשונה, והתירה ותיקנה - טמאה במגע.
- וכן השניה.
- התיר את השלישית - טהורה,
- שהרביעית במגע - ואין מגע עושה מגע.
- התיר קציצה הראשונה, ותיקנה - טמאה טמא מת.
פירוש הרמב"ם
תפילין של ראש בו ארבע בתים, יכנס בכל בית ממנו פרשה מן הארבע פרשיות, וכל בית ממנו כלי קבול בפני עצמו, ושם כל הבית ובית יקרא קציצה.
ואמרו שתפילין של ראש כאשר נטמאו והיה זה העור אב הטומאה בלא ספק, עוד אחר זה התיר הקציצה הראשונה ותיקנה הנה נשארה אב הטומאה כמו שהיתה.
וכן כאשר התיר שניה אחר זה ותיקנה, שלישית אחר זה ותיקנה, עד שהיו השלושה בתים כבר נחתכו ונתפרו ונשארה הבית הרביעי, הנה היא נשארה כמו שהיתה.
ואם נחתכה הרביעית גם כן ותיקנה, והיו הארבע בתים כולן כבר נטלו וחזרו, הנה לא תשאר אב אבל תשוב כמו כלי שנגע באב, והוא אמרו אבל טמאה מגע טמא מת, לפי שכל קציצה ממנה נטמאה אצל הרכבתה בנשארת אשר היתה אב, עד אל הרביעית הנה היא אצל מה שנרכבה היתה כמו השלושה וחזר הכל ולד הטומאה, רוצה לומר ראשון.
ואם חזר אחר זה אחר חזרתה מגע טמא מת, רוצה לומר ולד הטומאה, ונחתך הבית הראשון פעם שניה עוד נרכבת, הנה היא נשארה מגע טמא מת כמו שהיתה. וכן אם התיר השניה. אבל אם התיר השלישית וחזרה הנה לא יטמאו מפני הרביעית לפי שהרביעית כבר חזרה ולד הטומאה ולא יטמא כלים כמו שהשרשנו, והוא עניין אמרו ואין מגע עושה מגע, הנה כבר נטהרו כולן לפי שלא ישאר בו דבר יטמא זולתו, וכאשר נבדלו השלשה בתים הנה כאילו הוא כלי אחד נגע בזאת הרביעית אשר לא טמאוהו:
פירוש רבינו שמשון
תפלה. בתפלה של ראש מיירי שנגע במת שיש בה ארבעה בתים וכל בית של תפילין נקרא קציצה בלשון משנה וכשהחליף שלשה מהם אכתי טמאות כולן טמא מת כל זמן שהרביעית קיימת מחמת חיבורן לרביעית אבל כשהחליף הרביעית פרחה הימנו טומאת מת ונשתייר בשלש טומאת מגע טמא מת שנגעו ברביעית כשתקנו ועדיין הרביעית קיימת אבל רביעית כשהוחלפה אין בגופה טומאה כלל דאי משום שנגעה בשלש אין מגע עושה מגע:
חזר. כדקתני סיפא שהשלש חדשות ראשונות נינהו שנגעו בטומאה ואין החדשה רביעית מקבלת טומאה אלא מאב הטומאה ואין טומאה ברביעית חדשה אלא מחמת דמחוברת לשלשה הטמאות מגע הילכך כשחזר והחליף השלש פעם שניה טהרו ואפילו מגע לית להו ובדרך הזה מתפרשת כל המשנה ובתוספ' תניא כיוצא בה:
תניא בתוספ' [שם] מטה שפירש ממנה אבר אחד ונתנו בזוית אחת והחליפו וכן בשני וכן בשלישי וכן ברביעי וכן בחמישי וכן בששי וכן בשביעי עדיין טמאה מדרס ואם החליף את השמיני טהורה מן המדרס אבל טמאה מגע מדרס חזר לאחוריו ונתנו בזוית והחליפו וכן בשני וכן בשלישי וכן ברביעי וכן בחמישי וכן בששי וכן בשביעי עדיין טמאה [מגע] מדרס ואם החליף את השמיני טהורה פירוש במטה מדרס איירי ויש במטה שמונה פרקים כדתניא בתוספתא ומתפרשת כשיטה שפירשתי בתפילין וכשחזר לאחוריו והתחיל בשמיני שהוחלף ועתה בחילוף שני התחיל כל זמן שהראשון קיים שהוא שמיני לחילוף שני יהיו לחילוף כולם במגע מדרס משום דמיחברו ביה אבל אם התחיל חילוף שני מן הראשון כמו בתחלה שהוא בשניה שבעה הראשונה פרח מכולהו טומאת מגע דאין בשמיני טומאה אלא מחמת שמחובר להם דאין מגע עושה מגע הילכך אע"פ שלא החליף בשמיני בשניה טהורה:
פירוש רבי עובדיה מברטנורא
תפלה - בתפילין של ראש שנגעו במת איירי, שיש בהן ארבעה בתים, וכל בית נקראת קציצה:
התיר קציצה - דעביר בית אחד והביא אחר תחתיו:
טמאה טמא מת - דחיבורן משוי להו גוף אחד:
וכן שניה וכן שלישית - כל זמן שהרביעית קיימת. מחמת שמחוברת לרביעית. אבל כשהעביר גם הרביעית והחליפה באחרת, פרחה מינייהו טומאת מת, ונשתייר בשלש קציצות טומאת מגע טמא מת, שהרי נגעו ברביעית כשחיברן והיא עדיין קיימת. אבל רביעית כשהוחלפה, אין בגופה טומאה כלל, דאי משום דנגעה בשלש, אין מגע עושה מגע, שהשלש ראשונות חדשות נינהו שנגעו בטמא מת, ואין הרביעית החדשה מקבלת מהן טומאה, ואין טומאה ברביעית החדשה אלא מחמת שמחוברת לשלש הטמאות מגע. הלכך כשחזר והחליף השלש פעם שניה, טהרו כולן ואפילו מגע לית בהו:
פירוש תוספות יום טוב
[*תפלה. עיין מ"ש בריש פ"ד דמנחות. למה נקט כן]:
קציצה. לשון הר"ב וכל בית נקראת קציצה לפי שהיא קצוצה מחברתה הערוך [ערך קץ י"ב] [*עוד בערוך פירוש אחר קציצה היא הטבלא. ונ"ל שהוא ג"כ כמו הפי' הראשון במשמעות שם קציצה אבל איכא בינייהו דלפירוש הראשון על שם שקצוצה ונפרדת מחברתה נקראת כן ולפי' השני ע"ש שקצוצה ונפרדת מן התיתורא שהוא העור המכסה פי הבתים שהוא כעין דף של גשר ולכן נקרא תיתורא ונקרא ג"כ טבלא וב' השמות בהקומץ רבה דף ל"ה]:
ואין מגע עושה מגע. שאין הראשון מטמא כלים מפני שהוא ולד. הרמב"ם פ"ז מה"כ [הלכה יב]:
פירוש עיקר תוספות יום טוב
(יב) (על המשנה) ואין כו'. שאין הראשון מטמא כלים מפני שהוא ולד. הר"מ:
מלאכת שלמה (שלמה עדני)
פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיטקסט והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
תפארת ישראל
יכין
תפלה: ר"ל תפילין של ראש שיש בו ד' בתים. וכל בית נקרא קציצה:
ארבעה כלים: אי"ל דה"ק אותה תפלה שהיא בת ד' כלים. דהיינו תפילין של ראש. שיש בה ד' בתים. ליתא. דא"כ הול"ל בקיצור. תפילין של ראש. ואי דאתא לאשמעינן דתפילין של ראש צריך לעשותו ד' בתים נפרדין [א"ח סי' ל"ב ס"מ]. עכ"פ מי סני לשון קציצה. וכדקאמר בתר הכי התיר קציצה ראשונה. ה"נ הול"ל תפילה ד' קציצות. ותו למה קרי להקציצות כלים. וכי הקציצות כלים הם ככל הכלי תשמיש. גם אי"ל דמ"ש ד' כלים. ר"ל אע"ג שנעשין מעור א' אפ"ה דינן כד' כלים נפרדים. דבנטמא א' לא נטמא חבירו. וכטבלא מלא קערות [פ"ב מ"ז. ופ"י מ"ח]. ג"כ ליתא. דדוקא בכ"ח אמרינן כן מדאמק"ט מגבו. והרי תוך של כל א' הוא גבו של שני. אבל שאר כלים שמק"ט מגבו. רק בנטמא במשקין שכל עיקר טומאתן לכלי מד"ס. אמרינן דבנטמא א' לא נטמא חבירו [כלקמן פכ"ה מ"ב ג' ד' ה']. וכמו כן בנפחת ב"ק א' שבהן. ונגע טומאה בהנפחת. או בהב"ק שנשאר שלם. אין א' מהן חיבור להשני [כפי"ט מ"ח]. אבל בשניהן שלמין. בנטמא א' נטמא גם חבירו. משום דשניהן מק"ט מגבו ושניהן הלא גוף א' הם. אלא ה"ק תפלה ד' כלים הם. לא לאשמעינן מניינם אתא. דזהו דבר הנראה לעינים. אלא אתא להשמיענו דד' קציצות של תפילין של ראש. דין כל אחד כשאר כלי שיש לו ב"ק. ולא תימא דהו"ל כב"ק העשוי למלאות. דלא שמיה ב"ק [וכמ"ש לעיל בס"ד ספ"ב]. א"נ נ"ל דה"ק ד' כלים נפרדים הם. דאם גם נתקלקלו ג' חוץ מא' מהן. אפ"ה הב"ק הנשאר מחשב כלי להשאר בטומאתו וגם לק"ט להבא. וככיס שבתורמל [פי"ט מ"ח] ואע"ג דהכא כיון שנתקלקלו בהתפלה קציצה א' תו לא חזי לתשמישו. אפ"ה מדעכ"פ נשאר ב"ק א' הרי זה בת קב"ט:
התיר קציצה הראשונה: ר"ל אחר שנטמא התפלה בשום אב הטומאה התיר קציצה א'. מיהו לא איירי שנטמא התפילה ממת עצמו. דאז היה נעשה התפלה אבי אבות והיאך קאמר בסיפא. שאין מגע עושה מגע. הרי הכלי השלישי עכ"פ טמא טומאת ערב [כאהלות פ"א מ"ב]. אע"כ שנגע התפלה בכלי שנגע במת. ולהכי שפיר כלי שנגע אח"כ בהולד טהור לגמרי. דאדם וכלים אמק"ט רק מאב:
ותקנה: שחזר ועשאה קציצה כבתחלה:
טמאה טמא מת: דחיבורן משוי לכולם גוף א' עם הנשאר מד' הבתים שהיו כבר אה"ט. ולפיכך גם בית חדש זה הוא כמוהם [ולא נקט הכא בתפילין טומאת מדרס וכלעיל. דתפילין לא חזיין למדרס. וגם שרץ לא נקט. משום דאז לא היה אפשר שיסיים התנא אבל טמא מגע טמא שרץ. דהרי הנוגע בשרץ היא רק ראשון לטומאה ואינו מטמא אדם וכלים]:
וכן שניה וכן שלישית: שהתירן וחזר ותקנן כולן חשיבי חיבור להך חד שנשאר שלם:
דהג' קציצות שתקנן נגעו בהרביעית בשעה שעדיין היתה קיימת. והיתה אז אה"ט. ואף הרביעית אחר שהתירה וחזר ותקנה גם היא נעשית ראשון כמותן מדנתחברה להן:
טמאה במגע: ר"ל ראשון כמו שהיתה קודם שהתירה ותקנה והיינו מדמחוברת לג' הנשארים שהן ראשון:
התיר את השלישית טהורה: כולן נטהרו לגמרי:
ואין מגע עושה מגע: ר"ל דאע"ג דהג' שהתירן ותקנן שנית נגעו בהרביעית שעדיין בתקונה הראשונה עומדת. עכ"פ כשהתיר הרביעית פעם ראשון פרח ממנה טומאת אב שהיה בה בתחלה. אלא שנעשית ראשון. מדמחובר בג' האחרים שגם מהם פרח טומאת אב ונעשו ראשון. ולהכי מדמחוברת הד' להג' נעשית גם היא ראשון. וכיון שהותרו השתא הג' פעם שנייה. ופרח מהם גם טומאת ראשון. נמצא שהד' אע"ג שעדיין קיימת בתקונה הראשונה אפ"ה כיון שכל טומאתה הי' רק מדהיתה מחוברת להג'. וכיון שהשתא נטהרו הן גם היא טהורה. והיינו דקאמר תנא שאין מגע עושה מגע. ר"ל דלא תימא שהרביעית גם אחר שהותרו הג'. תהיה טמאה. מדנגעה בהג' קודם שהותרו פעם ב' שהיו אז עדיין טמאין. להכי קאמר שאין מגע עושה מגע. ר"ל הרי טומאת הג' קודם שהותרו פעם ב'. לא היה רק מדנגעו בהרביעית שהיתה אז עדיין אב. ונעשו הג' ע"י נגיעה זו ראשון. והיאך יטמאו להרביעי כשיגעו בה. דהרי אין ראשון מטמא כלי. אלא רק מדהיתה הד' מחוברת להג' בשעה שהיא ראשון. היתה כמותן. והשתא שנטהרו הן נטהרה גם היא. אבל להג' שנתחדשו השתא שוב פעם ב'. א"צ התנא ליתן טעם על טהרתן. דפשיטא דטהורין לגמרי. דוכי באיזה טומאה נגעו הם:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת