עיקר תוי"ט על כלים יח

משנה כלים, פרק י"ח:
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב

(א)

(א) (על המשנה) וביניהם. אותו אויר שבין הרגלים מתחת, אינו נמדד, דלא אמרינן רואין כאילו שוליים יורדין עד סוף הרגלש. רש"י:

(ב) (על המשנה) טפח. מקום חשוב הוא. רש"י:

(ב)

(ג) (על הברטנורא) והתוספ' כתבו, דאין נראה לפרש כן, דאין [דרך] להניח מעות על האופן, דתני ואין גוררין כו' בזמן שיש עליה מעות. ומפרשים דמוכני היינו כן של שידה. כמו את הכיור ואת כנו. וכמו מכונות במלכים, פירוש, בסיס שהשידה מונחת עליו. ועתוי"ט:

(ד) (על הברטנורא) ולא שנכנסה לבית שהמת בו, דא"כ אין כאן הצלה שהרי הגג מאהיל על הטהרות מלמעלה. אלא כגון שנכנסה לבית הקברות כו'. רש"י. ועתוי"ט:

(ג)

(ה) (על הברטנורא) דמחוברת במסמרות או בסיכי. גמרא:

(ד)

.אין פירוש למשנה זו

(ה)

(ו) (על הברטנורא) וכן זבה נדה יולדת מצורע, ואמנם לקחו הזב דרך משל. הר"מ:

(ז) (על המשנה) מטמא. ודוקא כשכל המטה קיימת וכולה של אדם אחד, שסופו לחזור ולחברה. אבל אם נאבד מקצתה, או שהיא של שני בני אדם, הואיל ואין סופן לחזור ולחברה טפי, אפילו איכא ארוכה ושתי כרעים, קצרה ושתי כרעים, טהורה. כדתנן בסוף פרקין מטה שנגנב חציה כו'. תוספ':

(ו)

(ח) (על המשנה) ותקנה. לאו דוקא ותקנה, אלא אגב רישא נקטה. תוספ':

(ט) (על הברטנורא) הר"ש ולא רצו לפרש שטמאה מגע מדרס שנגעה בעצמה וכדתנן בפרק כ"ז משנה ז' ח' ט' י', דהכא רוצים לפרש אפילו לרבי יוסי דפליג התם. וטעמייהו, דקיי"ל טומאת בית הסתרים אינו מטמא:

(ז)

(י) (על הברטנורא) היא שיטת ר"ת דלא אמרינן החרב הרי הוא כחלל אלא בכלי מתכות. ושיטת הר"מ דבכל כלים אמרינן הרי הוא כחלל, וא"כ במת רצה לומר בטמא מת. ועתוי"ט:

(יא) (על המשנה) כולה כו'. ואם הזה על המטה, טהרה והכרע בכללה. ואם פירשה קודם הזיה, הכרע טמאה. הר"מ:

(ח)

(יב) (על המשנה) ואין כו'. שאין הראשון מטמא כלים מפני שהוא ולד. הר"מ:

(ט)

(יג) (על המשנה) ולהבא. הרי זה דומה למי שעשה כלי אחד משברי כלים שנטמאו, שהוא טהור ומקבל טומאה להבא. הר"מ: