ביאור:יהושע ז כג

יהושע ז כג: "וַיִּקָּחוּם מִתּוֹךְ הָאֹהֶל, וַיְבִאוּם אֶל יְהוֹשֻׁעַ וְאֶל כָּל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וַיַּצִּקֻם לִפְנֵי יְהוָה."



בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:יהושע ז כג.


וַיַּצִּקֻם לִפְנֵי יְהוָהעריכה

השליחים של יהושע מיהרו לאוהל של עכן ועשו חיפוש. הם מצאו את אוצר הכסף והזהב טמון באוהל עכן, כדבריו.

השליחים שבו עם האוצר והראו אותו ליהושע, לכל בני ישראל, וראשי השבטים שעמדו ליד יהושע. כך היתה הוכחה מוחלטת שעכן מעל בחרם וגזר דינו נחרץ, בלי עוררין.

"וַיַּצִּקֻם"

  • "וַיַּצִּקֻם" - מהשורש 'יצק' - לצקת, לשפוך, לזרום, להמטיר, למזוג נוזל, במיוחד מתכת מותכת נוזלית שהופכת למוצק (מילוג). השליחים שבו עם האוצר עטוף וטמון בתוך האדרת. הם פתחו את האדרת, וייתכן שהאוצר של מאתים השקלים ולשון הזהב נשפכו לקרקע לפני יהושע והנכבדים, או הונחו על הקרקע עם האדרת.
  • 'ויצגם' - מהשורש 'הצג' - הראה באופן פומבי, חשף (מילוג) (הג' הפכה לק'). השליחים הציגו את השלל כהוכחה שעכן לקח מהחרם, ונתפס בקלקלתו, כפי שהוא הודה.

סביר ששתי האפשריות נכונות ביחד: השליחים שפכו את הכסף לרצפה או על האדרת, וכך הם הציגו אתו.

במידה והכסף נשפך על הקרקע יש כאן עלבון ובוז לכסף שנטמע בחרם. מההמשך לא ברור אם יהושע הגיש את הכסף לאלוהים, או שהוא שרף אותו ביחד עם עכן וכל אשר לו, כי יהושע לקח את הכסף והזהב לעמק עכור ביחד עם עכן, ככתוב: "וַיִּקַּח יְהוֹשֻׁעַ אֶת עָכָן בֶּן זֶרַח, וְאֶת הַכֶּסֶף וְאֶת הָאַדֶּרֶת וְאֶת לְשׁוֹן הַזָּהָב, וְאֶת בָּנָיו וְאֶת בְּנֹתָיו, וְאֶת שׁוֹרוֹ וְאֶת חֲמֹרוֹ וְאֶת צֹאנוֹ וְאֶת אָהֳלוֹ, וְאֶת כָּל אֲשֶׁר לוֹ, וְכָל יִשְׂרָאֵל עִמּוֹ; וַיַּעֲלוּ אֹתָם עֵמֶק עָכוֹר" (ביאור:יהושע ז כד), ולא נאמר האם יהושע לקח את הכסף והזהב חזרה למחנה.

יהושע עשה הגרלה, ועכן נלכד. סביר שהרבה אנשים נוספים לקחו מהחרם והם נשמו לרווחה.
יהושע טען שאלוהים הצביע על עכן בעזרת ההגרלה, וכך יהושע העניק להגרלה כוח וכבוד אלוהי. עכשו שופכים את האוצר לפני אלוהים כתודה שהוא הנחה את הגורל, במיוחד שיהושע הודיע מראש שכל הכסף יהיה לאוצר אלוהים, ככתוב, "וְכֹל כֶּסֶף וְזָהָב, וּכְלֵי נְחֹשֶׁת וּבַרְזֶל, קֹדֶשׁ הוּא לַיהוָה, אוֹצַר יְהוָה יָבוֹא" (ביאור:יהושע ו יט). סביר שמעט מאוד לוחמים, אם בכלל, טרחו לאסוף שלל לאלוהים, הן יהושע לא ישלם להם דבר. לפחות האוצר של עכן הגיע לאלוהים מכל שלל יריחו, שבוזבז בשרפת העיר.

סביר שהרבה לוחמים גנבו מהחרם, אולם הם גנבו כמות קטנה יותר מעכן. לכן כולם הרגישו שאלוהים לכד את העבריין הגדול ביותר, ואפילו מועלים אחרים הסכימו שנעשה צדק. (למעט מיעוט קטן שגנבו יותר מעכן)