ביאור:יהושע ז יא

יהושע ז יא: "חָטָא יִשְׂרָאֵל, וְגַם עָבְרוּ אֶת בְּרִיתִי אֲשֶׁר צִוִּיתִי אוֹתָם, וְגַם לָקְחוּ מִן הַחֵרֶם, וְגַם גָּנְבוּ, וְגַם כִּחֲשׁוּ, וְגַם שָׂמוּ בִכְלֵיהֶם."



בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:יהושע ז יא.


וְגַם עָבְרוּ אֶת בְּרִיתִי אֲשֶׁר צִוִּיתִי אוֹתָםעריכה

בכל המשפט אלוהים משתמש בשישה פועלים רק בצורת הרבים. ניתן להבין שהיו רבים שחטאו בעניין יריחו, ולא רק עכן.

חָטָא יִשְׂרָאֵלעריכה

אלוהים אמר: "חָטָא יִשְׂרָאֵל" ועוד מוסיף, בגלל המילה "וְגַם", חטאים נוספים.
אלוהים מונה רשימת חטאים: לקחו מהחרם, גנבו, כחשו, ושמו בכליהם.
מכאן ניתן להבין שישראל חטא דבר נוסף שלא כלול ברשימה, ולא כלול בהוראה הכללית "עָבְרוּ אֶת בְּרִיתִי אֲשֶׁר צִוִּיתִי אוֹתָם".

צריך למצוא 'חטא', שאינו כלול בציווים של אלוהים, אחרת הפתיחה: "חָטָא יִשְׂרָאֵל" זה הסיכום של החטא, והמילה "וְגַם" הראשונה היא מיותרת.
בהנחה שהמילה "וְגַם" היא חשובה, ניתן להבין שאלוהים התכוון ש"חָטָא יִשְׂרָאֵל" זאת רשימה נוספת:

  • שיהושע הציל את רחב ובני משפחתה וכל אשר לה, וכפה עליו לא להפיל את ביתה בחומה עליה.
  • שיהושע קילל עיר ואם באדמת הארץ המובטחת, וקבע: "אָרוּר הָאִישׁ לִפְנֵי יְהוָה, אֲשֶׁר יָקוּם וּבָנָה אֶת הָעִיר הַזֹּאת, אֶת יְרִיחוֹ. בִּבְכֹרוֹ יְיַסְּדֶנָּה, וּבִצְעִירוֹ יַצִּיב דְּלָתֶיהָ" (ביאור:יהושע ו כו).
  • שלאחר הנצחון המדהים הזה יהושע לא ערך טקס חגיגי, העלה קורבנות לאלוהים, הודה לאלוהים בשיר, כפי שעשה משה לאחר חצית ים סוף (שמות טו א).
  • שיהושע לא הקפיד לחקור ולחפש בכלים של כל השבים מיריחו, ולוודא שהם יתנו את הרכוש שהם החרימו מיריחו לאוצר אלוהים.
  • שיהושע לא חזר על דברי אלוהים במלואם, אלא שהוא פיתח התנהגות בה הוא מוריד ומוסיף הוראות לבני ישראל, כאילו בשם אלוהים.
  • שרבים מהלוחמים של בני ישראל לא התאמצו למהר ולהלחם, הן הם לא יכולים לקחת שלל לעצמם.
  • שרבים מהלוחמים של בני ישראל לא חיפשו בבתים ובהריסות כלי מתכת לאוצר אלוהים, כי לא יוצא להם רווח מהעבודה הנוספת.

לאלוהים לבטח היתה רשימה של תלונות על יהושע וישראל, אבל הוא החליט לא ללמד אותנו כדי שלא נתבלבל מהרישמה.

וְגַם עָבְרוּ אֶת בְּרִיתִי אֲשֶׁר צִוִּיתִי אוֹתָםעריכה

צריכים למצוא עבירות שאינם כלולות ברשימה שאלוהים הוסיף: 'לָקְחוּ, גָּנְבוּ, כִּחֲשׁוּ, וְגַם שָׂמוּ בִכְלֵיהֶם'.

  • ייתכן שבני ישראל עברו על ציווי של "לֹא תַחְמֹד בֵּית רֵעֶךָ. לֹא תַחְמֹד אֵשֶׁת רֵעֶךָ, וְעַבְדּוֹ וַאֲמָתוֹ וְשׁוֹרוֹ וַחֲמֹרוֹ, וְכֹל אֲשֶׁר לְרֵעֶךָ" (ביאור:שמות כ יג), כך שאפילו אם בני ישראל לא לקחו מהחרם אבל חמדו את הרכוש ביריחו, הם עברו על ציווי של אלוהים ועברו על בריתו של אלוהים. כך נאמר אפילו על זהב וכסף שמצפים פסלים: "פְּסִילֵי אֱלֹהֵיהֶם תִּשְׂרְפוּן בָּאֵשׁ, לֹא תַחְמֹד כֶּסֶף וְזָהָב עֲלֵיהֶם וְלָקַחְתָּ לָךְ, פֶּן תִּוָּקֵשׁ בּוֹ, כִּי תוֹעֲבַת יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ הוּא" (דברים ז כה).
  • ייתכן שבני ישראל נמנעו מלפגוע בפסלונים של אלילי כנען, ולא לקחו אותם לחרם לאוצר אלוהים, מפחד שהאלים האלה יפגעו בהם בארץ החדשה, וכך הם עברו על "לֹא תִשְׁתַּחֲוֶה לָהֶם, וְלֹא תָעָבְדֵם" (ביאור:שמות כ ד), כאשר הם נתנו להם כבוד ויראה.

וְגַם לָקְחוּ מִן הַחֵרֶם, וְגַם גָּנְבוּעריכה

אלוהים מונה עבירה: "לָקְחוּ" ובנפרד "גָּנְבוּ".
מה ההבדל בין לקחו לגנבו?

  • "לָקְחוּ" - העביר לרשותו, נטל, נשא, סחב (מילוג). אדם הקונה חפץ, או מוצא חפץ, בתנאים מתאימים, רשאי לקחת בעלות לעצמו על החפץ. משה כתב חוקים בקשר ללקיחת שלל במלחמה. נראה שהחוקים לא היו ברורים או שלמים, ולכן שאול אסר לאכול או לקחת שלל לפני סוף הקרב (שמואל א יד כד), ולכן דוד היה צריך לפרש איך ומי יתחלקו בשלל (שמואל א ל כד). סביר שבני ישראל מצאו חפצים שבעליהם ויורשיהם מתו, לכן לרוב מותר לקחת אותם, אולם במקרה הזה יהושע הודיע שהכל חרם: להשמדה או לאוצר אלוהים. לכן הלוקחים חטאו.
  • "גָּנְבוּ" - לקח ללא רשות מה ששייך לאחר, שָׁדַד, בָּזַז, גָּזַל, חָמַס, כִּיֵּס, לִסְטֵם, עָשַׁק, שָׁלַח יַד (מילוג). הדגש הוא על לקיחה מאדם חי, וכאשר הבעלות החוקית ידועה.
  1. אלוהים מאשים את בני ישראל שהם גנבו מאוצר אלוהים. היה ידוע שהשלל שייך לאלוהים, לכן הלקיחה הפכה לגנבה.
  2. אלוהים מאשים את בני ישראל שהם גנבו בכוח מאנשי יריחו החיים. ייתכן שהם אימו עליהם לגלות את מקומות המסתור ועינו אותם. כך הם עברו על הוראת יהושע להרוג, אבל לא לענות.
  3. ייתכן שאלוהים מאשים את בני ישראל שחלק מהלוחמים גנבו מלוחמים אחרים.

וְגַם כִּחֲשׁוּעריכה

"כִּחֲשׁוּ" - טוען שדבר אמיתי אינו אמיתי, משקר, מרמה, מוליך שולל, כזב (מילוג).

בעשרת הדברות נאמר: "לֹא תַעֲנֶה בְרֵעֲךָ עֵד שָׁקֶר" (שמות כ יב). לא כל שקר הוא חטא. החטא הוא כאשר השקר נעשה במשפט או חקירה תחת שבועה להגיד 'את האמת בלבד ואת האמת כולה'.
ניתן להבין שיהושע הציב שומרים ששאלו את השבים מיריחו האם הם נושאים מהחרם. החיילים שהודו שיש בידיהם מהחרם, הניחו את הרכוש בערמה לאוצר אלוהים. אולם לפי דברי אלוהים, היו כאלה 'שהכחישו' שהם נושאים רכוש גנוב מאוצר אלוהים.

וְגַם שָׂמוּ בִכְלֵיהֶםעריכה

"וְגַם שָׂמוּ בִכְלֵיהֶם" - אלוהים מדגיש את זה בנוסף לכל העבירות הקודמות של לקיחה, גנבה, והכחשה.
הן ברור שהם שמו את השלל הגנוב בבגדיהם, אז מה חשיבות התוספת?

הכוונה לא שהם שמו את זה בבגדיהם. הכוונה היא שהגנבים עשו צעד נוסף, ובמקום להביא את זה לאוהל מועד לאוצר אלוהים, הם הביאו את החרם לאוהלם. ייתכן שבני המשפחה ראו את האוצר הגנוב ולא הזהירו את הגנב או דיווחו עליו. לגנבים היה זמן לחשוב ולשוב בהם מדרכם הרעה. הם החליטו לגנוב, והתעקשו להסתיר את החרם, בזלזול מוחלט בכבודו של אלוהים ויהושע.

הגנבה, ועוד "שָׂמוּ בִכְלֵיהֶם", מראה שגודל הגנבה היה גדול בכמות וערך. לא מדובר שחייל לקח שקל אחד, או נזם או טבעת, שניתן לשאת על הגוף, אלא כמות גדולה שחייבים לשים בכלים. דבר נוסף כאשר אדם נושא על גופו, קל להאשים אותו כי החפץ עליו, אולם כאשר אדם שם בכליו, הוא יכול לטעון ולשקר שהוא לא ידע, והוא לא אחראי, כפי שעשתה רחל: "וְרָחֵל לָקְחָה אֶת הַתְּרָפִים, וַתְּשִׂמֵם בְּכַר הַגָּמָל, וַתֵּשֶׁב עֲלֵיהֶם" (ביאור:בראשית לא לד).

עכן גנב "אַדֶּרֶת שִׁנְעָר אַחַת טוֹבָה וּמָאתַיִם שְׁקָלִים כֶּסֶף, וּלְשׁוֹן זָהָב אֶחָד חֲמִשִּׁים שְׁקָלִים מִשְׁקָלוֹ" (ביאור:יהושע ז כא), ובגלל המשקל הגדול של הכסף והזהב, הוא עטף והסתיר את השלל בתוך המעיל. כך עכן הראה שהוא יודע את החוק, מנסה להתחמק מחשיפה, ורוצה לגנוב ביודעין, וכך הוא הסתיר את האוצר בכליו.

הגנבים ידעו שעונשם, על גנבה מאוצר אלוהים, יהיה מוות, וכל אלו שעזרו להם יענשו איתם. לא בטוח שהגנבים ידעו שכל בני משפחתם ימותו איתם. ייתכן אם הם היו יודעים הם היו נזהרים יותר.