ערכי לשון הקודש - אדר
- "מה אַדִּיר שׁמך" (תהלים ח ב).
- "נֶאְדָרִי בכח" (שמות טו ו), נפעל והיו"ד נוסף. ורבי יונה אמר באחד מהפנים, שהתי"ו סימן הנקבה נופלת ועקרו נאדרית. וענין נאדרי על הימין בלשון זכר, או טעמו על השם יתברך.
- "וצי אַדִּיר" (ישעיהו לג כא), "בְּאַדִּיר יפול" (ישעיהו י לד), פירוש: ביד אדיר. "בספל אַדִּירִים" (שופטים ה כה), פירוש: בספל הראוי לשתות בו גדולים ונכבדים, או פירושו הרועים הגדולים, כמו "אַדִּירֵי הצאן" (ירמיהו כה לד).
- והתואר לנקבה, "להיות לגפן אַדָּרֶת" (יחזקאל יז ח), "כי שֻׁדדה אַדַּרְתָּם" (זכריה יא ג).
- והשם, "אֶדֶר היקר" (זכריה יא יג), "אֶדֶר תפשׁיטון" (מיכה ב ח), בשש נקודות. ויתכן להיות "כי שׁדדה אדרתם" שם זולתי תאר.
- והפועל הכבד, "יגדיל תורה וְיַאְדִּיר ישעיהו מב כא" .
- כל אשר תמצא מעקר זה הוא לשון גדולה ועוצם גבורה.
- "אַדֶּרֶת שׂער" (זכריה יג ח), טלית בעלת שער כמו שקורין אשקלוינ"ה בלע"ז. וקראוה אדרת לחשיבותה וגדולתה,[* 1] וכן "אַדֶּרֶת שׁנער" (יהושע ז כא), ויתכן להיות כמותו "אֶדֶר תפשׁיטון" (מיכה ב ח).
- מתחלק לב׳ מחלקות:
- האחד – "נאור אתה אדיר" (תהלים עו, ה); "ואדיריהם שלחו צעיריהם" (ירמיהו יד, ג); "וצי אדיר לא יעברנו" (ישעיהו לג, כא); "להיות לגפן אדרת" (יחזקאל יז, ח); כולם לשון גודל המה, "ואדיריהם שלחו צעיריהם" יורה על המלה. ופתרון "נאור אתה אדיר מהררי טרף" כה הוא: אכן אתה גדול מטרם יסדת הררי טרף; עד שלא נבראו הררי טרף אתה אדיר. וכמוהו בעניין: "גם מיום אני הוא" (ישעיהו מג, יג), מטרם שום חוק יום אני הוא, לפני יום שגבה גבורתי וקדמה גדולתי.
- השני: "אדרת שנער" (יהושע ז, כא); "אדר היקר" (זכריה יא, יג); "אדרת שער" (זכריה יג, ד); "וילט פניו באדרתו (מלכים א יט, יג); יריעות צמר המה.
מקורות נוספים
- סיכום הפירושים על: אדר
הערות שוליים
- ^ [לחשיבותה וגדולתה], א"א נראה שצריך לפרש כן, מדלא כתיב "אדרת שׂעירה", בלשון נקיבה.