ביאור:יהושע ז כה

יהושע ז כה: "וַיֹּאמֶר יְהוֹשֻׁעַ: 'מֶה עֲכַרְתָּנוּ, יַעְכָּרְךָ יְהוָה בַּיּוֹם הַזֶּה.' וַיִּרְגְּמוּ אֹתוֹ כָל יִשְׂרָאֵל אֶבֶן, וַיִּשְׂרְפוּ אֹתָם בָּאֵשׁ, וַיִּסְקְלוּ אֹתָם בָּאֲבָנִים."



בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:יהושע ז כה.


מֶה עֲכַרְתָּנוּ, יַעְכָּרְךָ יְהוָה בַּיּוֹם הַזֶּהעריכה

אלוהים אמר ליהושע איך להעניש את המועל בחרם, ואמר: "וְהָיָה הַנִּלְכָּד בַּחֵרֶם - יִשָּׂרֵף בָּאֵשׁ, אֹתוֹ וְאֶת כָּל אֲשֶׁר לוֹ" (ביאור:יהושע ז טו). על עבירות זימה (ויקרא כ יד) וזנות במשפחה (ויקרא כא ט) העונש היה שרפה. כאן אלוהים הוציא הוראה חדשה שמעילה בחרם עונשה שרפה באש.
פקודת אלוהים לא היתה ברורה:

  • האם האיש ישרף חי?
  • אם האיש יומת לפני שהוא ישרף, איך הוא יומת?
  • מה יעשה לו אחרי שהוא יומת וישרף?
  • מה יעשה למשפחתו?
  • מה יעשה לצאנו?
  • מה יעשה לאהלו וכל רכושו?
  • מה יעשה לרכוש שהוא גנב ומעל בחרם?

מֶה עֲכַרְתָּנוּ, יַעְכָּרְךָ יְהוָה בַּיּוֹם הַזֶּהעריכה

יהושע החליט להמציא עונש חדש, ומכיוון שהכל התחיל בכיבוש יריחו והפרת פקודת יהושע ואלוהים בעניין החרם, דבר שגרם לתבוסה בעי, יהושע החליט לעשות עונש שמאחד את העונש ליריחו ואת התבוסה המעליבה בעי.
עכן עכשו מוחרם בעצמו:

  • יהושע ריכז את עכן וכל רכושו ומשפחתו כאילו שהוא יריחו.
  • כל בני ישראל עמדו סביבו.
  • כשם שאבני חומות יריחו נפלו ופגעו באנשי העיר על החומות, כך אבנים יפלו על עכן ומשפחתו.
  • כשם שהרגו את אנשי יריחו, כך יהרגו את עכן.
  • כשם ששרפו את יריחו, כך ישרפו את עכן ורכושו.
  • כשם שהחרימו את הזהב והכסף של יריחו לאוצר אלוהים, כך יעשה לרכוש שעכן לקח.
  • כשם שיריחו קוללה ונשארה בהריסותיה (ביאור:יהושע ו כז), כך עכן ישאר בגל אבני הסקילה ב"עֵמֶק עָכוֹר, עַד הַיּוֹם הַזֶּה" (ביאור:יהושע ז כו).
  • כשם שאנשי העי ידו, רגמו, וסקלו אבנים על בני ישראל, כך יעשה לעכן, כדי שיסבול את מה שהוא גרם.

וַיַּדּוּ וַיִּרְגְּמוּ וַיִּסְקְלוּעריכה

זריקת אבנים זה אחד מכלי המלחמה הקדומים ביותר ואפילו קופים זורקים אבנים.
משתמשים בפועל שונה לפי גודל האבן:

  • "יַּדּוּ" - הֵטִיל אבן, הֵעִיף, הִשְׁלִיךְ, זָרַק, הוּטַח (מילוג). זריקת אבן קטנה, ככתוב: "צָמְתוּ בַבּוֹר חַיָּי וַיַּדּוּ אֶבֶן בִּי" (איכה ג נג).
  • "יִּרְגְּמוּ" - הטיל אבנים לעבר מטרה (מילוג). זריקת אבן בגודל אגרוף במטרה להרוג דבר חי, ככתוב: "אֲשֶׁר יִתֵּן מִזַּרְעוֹ לַמֹּלֶךְ מוֹת יוּמָת עַם הָאָרֶץ יִרְגְּמֻהוּ בָאָבֶן" (ויקרא כ ב). שימוש בקלע כדי לידות ולרגום אבנים.
  • "יִּסְקְלוּ" - זרק אבנים, רגם, יידה, וגם ניקה שטח מאבנים (מילוג). הטחת והזזת אבן בגודל ראש. זריקה וגלגול אבנים מראש הר על הולכי דרך. ככתוב: "פַּנּוּ דֶּרֶךְ הָעָם, סֹלּוּ סֹלּוּ הַמְסִלָּה סַקְּלוּ מֵאֶבֶן" (ישעיהו סב י), וגם "וּסְקַלְתּוֹ בָאֲבָנִים וָמֵת כִּי בִקֵּשׁ לְהַדִּיחֲךָ מֵעַל יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ" (דברים יג יא) (דוד השתמש בחוק הזה כדי להצדיק את זריקת האבן לראשו של גולית).

וַיִּרְגְּמוּ אֹתוֹ כָל יִשְׂרָאֵל אֶבֶןעריכה

אֹתוֹ - גוף שלישי יחיד - את עכן לבדו.

עכן עמד לבדו בעמק עכור, ובני ישראל מסביב, על הגבעות, רגמו אותו באבנים בגודל אגרוף. ייתכן שהם השתמשו בקלע להעיף את האבן.
כיוון שהיו אלפי אנשים על הגבעות, סביר שלא כולם זרקו אבנים, כי ברד האבנים היה נופל על ראש בני ישראל. רק הקרובים רגמו את עכן.
לא נאמר שיהושע כפה על בניו ובנותיו של יהושע לרגום את אביהם. הם לא העידו נגדו, והם לא היו מעורבים בחטאו.

"וַיִּרְגְּמוּ" כך אנשי יריחו נפגעו מאבני חומת יריחו כאשר החומות נפלו, וכך התקיפו אנשי העי את צבא יהושע שבא לכבוש את העי, וידו, רגמו וסקלו אותם באבנים ממעלה ההר.

מוות ברגימה הוא כואב ביותר ומפחיד מאוד. לא נאמר שקשרו אותו או קברו את גופו או רגליו באדמה כדי שהוא לא יוכל לברוח.
תמונה איומה ביותר.
סביר שבשלב מסוים אבן פגעה בראשו, והוא התעלף ולא ידע מתי הוא מת.

וַיִּשְׂרְפוּ אֹתָם בָּאֵשׁעריכה

"אֹתָם" - גוף שלישי רבים.

אלוהים פקד לשרוף את המועל, ככתוב: "וְהָיָה הַנִּלְכָּד בַּחֵרֶם - יִשָּׂרֵף בָּאֵשׁ, אֹתוֹ וְאֶת כָּל אֲשֶׁר לוֹ" (ביאור:יהושע ז טו), לכן יהושע היה חייב לשרוף את עכן. אלוהים לא אסר על עונשים נוספים, כך שיהושע היה חופשי להרוג את עכן ברגימה לפני השרפה.

מקובל שפושעי מלכות רכושם עובר לשליט, כפי שאיזבל לקחה את "כֶּרֶם נָבוֹת הַיִּזְרְעֵאלִי" (מלכים א כא ז), אולם סביר שיהושע לא רצה שיגידו שעכן העשיר אותו או את בני ישראל, כפי שאברם אמר ללוט ולמלך סדום, "אֲנִי הֶעֱשַׁרְתִּי אֶת אַבְרָם" (ביאור:בראשית יד כג).

כאשר הגוף נשרף, למעשה יהושע העניק כבוד לעכן בזה שהוא לא השאיר אותו בשדה למאכל כלבים וחיות, כשם שנעשה למשפחת אחאב, "הַמֵּת לְאַחְאָב בָּעִיר - יֹאכְלוּ הַכְּלָבִים, וְהַמֵּת בַּשָּׂדֶה - יֹאכְלוּ עוֹף הַשָּׁמָיִם" (מלכים א כא כד), הפלישתים עשו לשאול "וַיִּכְרְתוּ אֶת רֹאשׁוֹ, וַיַּפְשִׁטוּ אֶת כֵּלָיו ... וְאֶת גְּוִיָּתוֹ תָּקְעוּ בְּחוֹמַת בֵּית שָׁן" (שמואל א לא ט-י), ודוד השאיר את גופות בני שאול מוקעות (שמואל ב כא ח).

לא ברור מי נשרף יחד עם גופתו של עכן.

  • כיוון שיהושע עשה לעכן כפי שיריחו נשרפה - סביר שאוהלו, וכל אשר לו נשרפו.
  • יהושע שרף את כל המקנה של עכן. סביר ששחטו את החיות לפני השרפה וכך הם לא סבלו כאב איום ונורא. לא סביר שיהושע רצה לענות את החיות המסכנות. לא נאמר אם העלו אותם קורבן, וסביר שלא עשו זאת.
  • יהושע הביא את הבנים והבנות לעמק עכור (ביאור:יהושע ז כד). לא נאמר מה עשו להם, ולא נאמר שהם שבו למחנה.
  1. קיימת אפשרות ששרפו גם אותם, כשם ששרפו ביריחו את כולם, ככתוב: "וַיַּחֲרִימוּ ... מֵאִישׁ וְעַד אִשָּׁה, מִנַּעַר וְעַד זָקֵן, וְעַד שׁוֹר וָשֶׂה וַחֲמוֹר, לְפִי חָרֶב".
  2. רש"י טוען שהמילה "אֹתָם" פונה רק 'לשׁוֹרוֹ, חֲמֹרוֹ וְצֹאנוֹ' של עכן שהובאו איתו, והבנים והבנות שרדו, ואכן אנו מוצאים במשנה את סיפור 'תנורו של עכנאי (עכן)' (תלמוד בבלי בבא מציעא נט, ב) וניתן להבין שלא כל משפחת עכן נעלמה. אפילו אם הבנים והבנות לא הומתו הם נשארו יתומים ובלי רכוש, וכך גורלם היה קשה ועצוב. לא נאמר אם משפחת עכן קיבלה חלקה אדמה בנחלת שבט יהודה.
  3. קרח חטא למשה ואלוהים, והאדמה פתחת את פיה ובלעה אותו ואנשיו, אולם נאמר: "וּבְנֵי קֹרַח לֹא מֵתוּ" (במדבר ו כא). סביר שגם כאן בני עכן לא מתו איתו.
  • יהושע הביא את הכסף והזהב שעכן מעל מהחרם, והיה מיועד לאוצר אלוהים. לא נאמר מה קרה לזה.
  1. ניתן לחשוב שכיוון שהזהב הזה נטמע בחרם, אסור לקחת אותו לאוצר אלוהים וחייבים לשרוף אותו ולהשמיד אותו, כי כאשר בני ישראל עשו עגל זהב, נאמר "וַיִּקַּח [משה] אֶת הָעֵגֶל אֲשֶׁר עָשׂוּ, וַיִּשְׂרֹף בָּאֵשׁ, וַיִּטְחַן עַד אֲשֶׁר דָּק, וַיִּזֶר עַל פְּנֵי הַמַּיִם, וַיַּשְׁקְ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל" (ביאור:שמות לב כ). משה לא השתמש בזהב לאוצר אלוהים כי אלוהים פקד: "פְּסִילֵי אֱלֹהֵיהֶם תִּשְׂרְפוּן בָּאֵשׁ. לֹא תַחְמֹד כֶּסֶף וְזָהָב עֲלֵיהֶם וְלָקַחְתָּ לָךְ, פֶּן תִּוָּקֵשׁ בּוֹ, כִּי תוֹעֲבַת יְהוָה אֱלֹהֶיךָ הוּא" (דברים ז כה). אם יהושע השאיר את הזהב ולא טחן אותו לאבק ופיזר אותו, אז סביר שאנשים באו וגנבו את הזהב לעצמם.
  2. ייתכן שהריגת עכן היתה חזרה על כיבוש יריחו, וכך עכן היה עם הזהב שלו. הוא הומת ונשרף, והזהב שלו נלקח לאוצר אלוהים לאחר שעכן הוענש.

וַיִּסְקְלוּ אֹתָם בָּאֲבָנִיםעריכה

לאחר ששרפו את עכן ורכושו איתו. כשם שאנשי העי סקלו, גלגלו וזרקו אבנים מההר על בני ישראל הנסים במורד, כך יהושע הורה לסקול את גווית עכן ורכושו איתו השרופים.
רבים מהעם לקחו אבנים ועברו על פני גוייתו של עכן וזרקו את האבן על הגוייה, וכך כאילו שהם השתתפו בעשיה בכל התהליך.

הסקילה הרגה את כל מי ששרד את הרגימה והשרפה, ויצרה גל אבנים מעליו, ככתוב: "וַיָּקִימוּ עָלָיו גַּל אֲבָנִים גָּדוֹל, עַד הַיּוֹם הַזֶּה" (ביאור:יהושע ז כו).

גל האבנים יצר כיסוי וחומת מגן סביב גופתו של עכן, וכך היא שמרה שחיות לא יכרסמו את בשרו וישאו את עצמותיו.