ביאור:יהושע ז י

יהושע ז י: "וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל יְהוֹשֻׁעַ: קֻם לָךְ, לָמָּה זֶּה אַתָּה נֹפֵל עַל פָּנֶיךָ."



בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:יהושע ז י.


לָמָּה זֶּה אַתָּה נֹפֵל עַל פָּנֶיךָעריכה

לאחר חציית הירדן בחרבה, והנצחון הגדול על יריחו, יהושע, ברשלנות ובלי תוכנית, שולח יחידה קטנה מדי לכבוש את העי שממזרח לבית-אל ושומרת על הדרך מיריחו להר. אנשי העי התקיפו את שלושת אלפי החיילים של בני ישראל העולים בהר בברד של אבני קלע, כשם שדוד הרג את גולית, ובני בנימין ניצחו את בני ישראל בסיפור פילגש בגבעה (שופטים כ טז). בני ישראל נסוגו והפנו עורף לאנשי העי, וסבלו אבדות של "כִּשְׁלֹשִׁים וְשִׁשָּׁה אִישׁ" (ביאור:יהושע ז ה).

יהושע מתלונן ומאשים את אלוהים ואת בני ישראל בתבוסה, קורע את "שִׂמְלֹתָיו, וַיִּפֹּל עַל פָּנָיו אַרְצָה לִפְנֵי אֲרוֹן יְהוָה עַד הָעֶרֶב" (ביאור:יהושע ז ו).

אלוהים נותן ליהושע לבכות ולאיים: "וְלוּ הוֹאַלְנוּ וַנֵּשֶׁב בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן" (ביאור:יהושע ז ז), "וְנָסַבּוּ עָלֵינוּ, וְהִכְרִיתוּ אֶת שְׁמֵנוּ מִן הָאָרֶץ" (ביאור:יהושע ז ט), ואפילו טוען שאלוהים יאבד את שמו וכבודו.

אומנם בעקיפין, אלוהים יענה לו: שאלוהים לא דואג לשמו הגדול, בני ישראל לא ינוסו ולא יובסו, במידה והם יקפידו לשמור את הברית עם אלוהים.
אלוהים מזהיר את יהושע שהמצב הוא הפוך, לא שאלוהים נכשל להגן על בני ישראל, בני ישראל נכשלו בחרם ואלוהים אומר: "לֹא אוֹסִיף לִהְיוֹת עִמָּכֶם, אִם לֹא תַשְׁמִידוּ הַחֵרֶם מִקִּרְבְּכֶם" (ביאור:יהושע ז יב).

כפתיחה, פוקד על יהושע להפסיק לבכות, ושואל אותו בצורה מעליבה: "לָמָּה זֶּה אַתָּה נֹפֵל עַל פָּנֶיךָ[?]" במשמעות 'למה אתה בוכה כתינוק' במקום ללמוד מה קרה ולטפל בבעיה.

למרות שיהושע היה רשלן בתפקידו:

  • הוא לא ראה שבני ישראל שבים עם שלל למחנה.
  • הוא לא דרש מהחיילים לתרום את השלל שהם הביאו מיריחו לאוצר אלוהים, כפי שיעקב הורה לאנשיו: "הָסִרוּ אֶת אֱלֹהֵי הַנֵּכָר אֲשֶׁר בְּתֹכְכֶם, וְהִטַּהֲרוּ, וְהַחֲלִיפוּ שִׂמְלֹתֵיכֶם, וְנָקוּמָה וְנַעֲלֶה בֵּית-אֵל" (ביאור:בראשית לה ב-ג).
  • הוא שלח חיילים לכבוש את העי בלי תוכנית ובלי ידיעה איך יגיבו אנשי העי, כאילו שאלוהים חייב להציל אותו מכל שטות שהוא עושה.

אלוהים, בדבריו, הסיר את האחריות לטעויות מיהושע, ושם את האשמה על המועלים בחרם, וכך יהושע יצא נקי מאשמה.

קֻם לָךְעריכה

יהושע שכב לפני הארון והתאבל. הוא בכה, כל העולם התמוטט עליו: אלוהים אינו חזק, העם אינו אמיץ, ואין לו פתרונות.

יהושע חוזר על דברי בני ישראל כאשר הם ראו את פרעה רודף אחריהם והם לכודים לפני ים סוף, כדבריהם: "הֲמִבְּלִי אֵין קְבָרִים בְּמִצְרַיִם לְקַחְתָּנוּ לָמוּת בַּמִּדְבָּר, מַה זֹּאת עָשִׂיתָ לָּנוּ לְהוֹצִיאָנוּ מִמִּצְרָיִם" (שמות יד יא), ואלוהים נוזף במשה ואומר: "מַה תִּצְעַק אֵלָי, דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִסָּעוּ" (שמות יד טו). כך עכשו אלוהים נוזף ביהושע: "קֻם לָךְ" מה אתה בוכה?

יהושע שמע את דברי הפתיחה של אלוהים - "קֻם לָךְ", וזה היה יכול להיות הודעת פיטורין, 'והואיל ושוב לעבר הירדן, כבקשתך' (ביאור:יהושע ז ז). לבטח ליבו של יהושע נפל בקירבו עד שהוא שמע את שאר דברי אלוהים, ונרגע. כאשר אלוהים פיטר את אליהו, אמר אלוהים: "לֵךְ שׁוּב לְדַרְכְּךָ מִדְבַּרָה דַמָּשֶׂק" (מלכים א יט טו), ואחרי מספר הוראות נוספות, בהפתעה: "וְאֶת אֱלִישָׁע בֶּן-שָׁפָט מֵאָבֵל מְחוֹלָה, תִּמְשַׁח לְנָבִיא תַּחְתֶּיךָ" (מלכים א יט טז).