ביאור:יהושע ז טו

יהושע ז טו: "וְהָיָה הַנִּלְכָּד בַּחֵרֶם יִשָּׂרֵף בָּאֵשׁ, אֹתוֹ וְאֶת כָּל אֲשֶׁר לוֹ, כִּי עָבַר אֶת בְּרִית יְהוָה, וְכִי עָשָׂה נְבָלָה בְּיִשְׂרָאֵל."



בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:יהושע ז טו.


וְהָיָה הַנִּלְכָּד בַּחֵרֶם יִשָּׂרֵף בָּאֵשׁעריכה

אלוהים בטוח שלפחות אחד ילכד, מכיוון שהוא ידע שיש רבים ביותר הן אלוהים אמר (ברבים): "חָטָא יִשְׂרָאֵל, וְגַם עָבְרוּ אֶת בְּרִיתִי אֲשֶׁר צִוִּיתִי אוֹתָם, וְגַם לָקְחוּ מִן הַחֵרֶם, וְגַם גָּנְבוּ, וְגַם כִּחֲשׁוּ, וְגַם שָׂמוּ בִכְלֵיהֶם" (ביאור:יהושע ז יא), וכל הפועלים הם ברבים לחטאים שונים ונוספים.

יִשָּׂרֵף בָּאֵשׁעריכה

עונש חמור ביותר - "יִשָּׂרֵף בָּאֵשׁ". לא בטוח שהאדם היה מת לפני שהוא נשרף לאט באש.
בהסתמך על חוקי חמורבי מספר 129, 157 יהודה החמיר, ככתוב: "וַיֻּגַּד לִיהוּדָה לֵאמֹר זָנְתָה תָּמָר כַּלָּתֶךָ וְגַם הִנֵּה הָרָה לִזְנוּנִים, וַיֹּאמֶר יְהוּדָה: הוֹצִיאוּהָ וְתִשָּׂרֵף" (בראשית לח כד).

בתורה על עבירות זימה (ויקרא כ יד) וזנות במשפחה (ויקרא כא ט) העונש היה שרפה.
ועכשו אלוהים מוסיף חוק חדש - על מעילה בחרם העונש הוא שרפה באש.

אלוהים מסביר את חומרת העונש:

  • "כִּי עָבַר אֶת בְּרִית יְהוָה" - עבר את פקודה מפורשת של יהושע, ואלוהים מקבל את פקודת יהושע למרות שהוא לא אמר ליהושע להחרים את העיר ולקחת את השלל לאוצר אלוהים.
  • "וְכִי עָשָׂה נְבָלָה בְּיִשְׂרָאֵל" - שכם וחמור אביו, ואנשי שכם עשו נבלה בדינה (ביאור:בראשית לד ז), אולם בני יעקב רק הרגו אותם ולא שרפו אותם.

אם נשתמש בהסברים האלה, אז יהיה רק עונש אחד לכל החטאים - שרפה באש.

אֹתוֹ וְאֶת כָּל אֲשֶׁר לוֹעריכה

אלוהים אמר "וְאֶת כָּל אֲשֶׁר לוֹ". מה משמעות הביטוי הזה?
  • רחב ביקשה: "וְהַחֲיִתֶם אֶת אָבִי, וְאֶת אִמִּי, וְאֶת אַחַי, וְאֶת אחותי (אַחְיוֹתַי), וְאֵת כָּל אֲשֶׁר לָהֶם" (ביאור:יהושע ב יג).
  • המרגלים סרבו לבקשתה במלואה, וצימצמו לנפש ללא 'כל הרכוש אשר לה', ככתוב: "נַפְשֵׁנוּ תַחְתֵּיכֶם לָמוּת", "וְכֹל אֲשֶׁר יִהְיֶה אִתָּךְ בַּבַּיִת, דָּמוֹ בְרֹאשֵׁנוּ" (ביאור:יהושע ב יט).
  • יהושע הורה למרגלים ולקציניו: "וְהוֹצִיאוּ מִשָּׁם אֶת הָאִשָּׁה וְאֶת כָּל אֲשֶׁר לָהּ" (ביאור:יהושע ו כב).
  • וכך נאמר: "וְאֶת רָחָב הַזּוֹנָה וְאֶת בֵּית אָבִיהָ וְאֶת כָּל אֲשֶׁר לָהּ, הֶחֱיָה יְהוֹשֻׁעַ" (ביאור:יהושע ו כה).

ניתן להבין שבני אדם לא כלולים במילים "וְאֶת כָּל אֲשֶׁר לוֹ", והביטוי הזה מוגבל לרכוש בלבד, כי בכל מקום שמדברים על אדם ומשפחתו זה נפרד מהביטוי עצמו.

אלוהים הודיע: "כִּי אָנֹכִי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ אֵל קַנָּא פֹּקֵד עֲו‍ֹן אָבוֹת עַל בָּנִים וְעַל שִׁלֵּשִׁים וְעַל רִבֵּעִים לְשֹׂנְאָי" (דברים ה ח), אולם כאן אלוהים לא הוסיף את הבנות ואת כל המשפחה עד השמדת שמם. ובנוסף, האחריות על העונש נשארה בידי אלוהים להעניש ולפקוד כרצונו. אלוהים לא העביר את האחריות לעונש לשופטי ישראל. כמובן בתנ"ך מופיעים מיקרים רבים בהם אנשים הרגו משפחות שלמות משיקולים פוליטים, כמו דוד שגרם למותם של רוב יורשיו של שאול המלך (שמואל ב כא ח).

מכאן נובע שאלוהים אמר שרק המועל ישרף באש וכל רכושו, אולם לא משפחתו.