פתיחת התפריט הראשי

ו. עריכה

"זאת הארץ אשר תפל לכם בנחלה" וכי הארץ נופלת והלא כתיב (קהלת א, ד): "והארץ לעולם עומדת" אלא כשבאו המרגלים והוציאו דבה על הארץ כעס עליהם משה אמרו לו כל ישראל משה רבינו אילו היו המרגלים שנים שלשה בדין הוא שנאמין שנאמר (דברים יט, טו): "על פי שני עדים או שלשה עדים".
הרי הן עשרה (שם א, כח) "אנה אנחנו עולים אחינו המסו את לבבנו לאמר עם גדול ורם ממנו" כביכול אין בעל הבית יכול להוציא כליו משם מה עשה הקב"ה נטל שר הארץ וכפתו והפילו לפניהם שנאמר (שם, כא) "ראה נתן ה' אלהיך לפניך את הארץ" וכי לפניהם היתה אלא שהפיל שרה ואומר להם "עלה רש אל תירא ואל תחת" לא מן הנפילים ולא מן עם רב.
כתיב (יחזקאל מז, יג): "בהפילכם את הארץ" זש"ה זה שאמר הכתוב (תהלים טז, ה): "חבלים נפלו לי בנעימים אף נחלת שפרה עלי" "חבלים נפלו לי" אלו י"ב שבטים לפי שנתחלקה הארץ לי"ב שבטים שנאמר "גֵּה גבול אשר תתנחלו את הארץ לשני עשר שבטי ישראל" "בנעימים" בזכות התורה שנאמר (משלי כב, יח): "כי נעים כי תשמרם בבטנך יכונו יחדיו על שפתיך" יש אדם שהוא נאה ולבושו כעור הוא כעור ולבושו נאה וישראל הם נאים לארץ והארץ נאה להם לכך כתיב "אף נחלת שפרה עלי" וכה"א וכן הוא (הכתוב) אומר - כך אנו מוצאים בפסוק (איוב כט, יד): "צדק לבשתי וילבשני".

כתיב (יהושע ז, יט): "ויאמר יהושע אל עכן בני שים נא כבוד לה' אלהי ישראל" אמר לו עכן בשביל דבר זה שאתה אומר אני מת כיון שראה עכן כך אמר בלבו עכשיו אני נלכד בגורל איני מאמין ונחשב כזבן לפני יהושע באותה שעה אמר לו עכן למה תפיל גורלות ביני ובין בני ביתי אני אפיל הגורל בינך ובין פנחס אם לא יעלה הגורל על שניכם אף אני מאמין באותה שעה אמר יהושע "בני שים נא כבוד לה' אלהי ישראל תן לו תודה והגד נא לי מה עשית אל תכחד ממני" אמר ליהושע אף אתה הגד נא לי מה עשית מיד נפל מחלוקת בישראל ועמדו שבט יהודה במריבה והרגו מישראל כתות כתות כיון שראה עכן כך אמר בלבו כל המקיים נפש אחת מישראל כאילו קיים עולם מלא ואני ע"י נהרגו כמה אנשים מישראל אני חוטא ומחטיא מוטב אני אודה לפני הקדוש ברוך הוא ולפני יהושע ואל תבא תקלה על ידי מה עשה עכן עמד והשמיע קולו לכל הקהל והסו כל הקהל לפניו ואמר ליהושע (כ): "אמנה אנכי חטאתי לה' אלהי ישראל וכזאת וכזאת עשיתי" לא זאת בלבד אלא כבר מעלתי באחרות אמר לו יהושע ואני כך הייתי יודע שהדבר תלוי בך אלא "הגד נא ואל תכחד ממני" אמר לו (כא): "ואראה בשלל" אמר הסתכלתי מה שכתוב בתורה (דברים כ, יד): "ואכלת את שלל אויביך" "אדרת שנער אחת טובה ומאתים שקלים כסף ולשון זהב אחד חמשים שקלים משקלו ואחמדם ואקחם" ואל תאמר שאני עני והייתי צריך שאין בשבט עשיר ממני מיד (כב): "וישלח יהושע מלאכים וירוצו האהלה והנה טמונה באהלו והכסף (טמון) תחתיה" מפני מה שלח יהושע כדי שלא יגנבו אותם שבט יהודה ולא יוסיפו במחלוקת לפיכך שלח יהושע מהרה (כג): "ויביאום אל יהושע ואל כל בני ישראל ויציקום לפני ה'" מהו ויציקום שחבטן לפני המקום ואמר יהושע לפני הקב"ה רבש"ע בשביל אלו כעסת על בניך הרי הם נתונים לפניך מיד (כד): "ויקח יהושע את עכן בן זרח ואת הכסף ואת לשון הזהב ואת בניו ואת בנותיו" כדי לרדותן "ואת שורו ואת חמורו ואת צאנו ואת אהלו ואת כל אשר לו" לשריפה "וכל ישראל עמו" לראות בדינו כדי שלא יהיו רגילים לעשות (כד): "ויעלו אותם עמק עכור" (כה): "ויאמר יהושע מה עכרתנו יעכרך ה' ביום הזה" ביום הזה אתה עכור ואי אתה עכור לעוה"ב ויש לך חלק בו "וירגמו אותו כל ישראל אבן" הוא לבדו "וישרפו אותם באש" בממונו הכתוב מדבר שכן נאמר לו מפי הגבורה (טו): "והיה הנלכד בחרם ישרף באש אותו ואת כל אשר לו" א"כ מה ת"ל "וירגמו אותו ואת כל אשר לו" מלמד שהודה עכן שבשבת גנב והוציאם מיריחו והטמין בתוך אהלו ונסקל על חלול שבת ונשרף על שמעל בחרם.
ומנין את מוצא שכן הקדוש ברוך הוא אמר ליהושע (יהושע ו , ב-ד): "ראה נתתי בידך את יריחו ואת מלכה גבורי החיל וסבותם את העיר כל אנשי המלחמה הקף את העיר פעם אחת כה תעשו ששת ימים ושבעה כהנים ישאו שבעה שופרות היובלים וגו'" ללמדך שבשבת נכבשה חומת העיר דבר זה עשה יהושע מדעתו והסכים הקב"ה על ידו אמר יהושע השבת קדש דכתיב (שמות לא, יד): "ושמרתם את השבת כי קדש הוא לכם" וכל מה שכבשנו יהא קדש שנאמר (יהושע ו, יט): "וכל כסף וזהב וכלי נחשת וברזל קדש הוא לה' אוצר ה' יבא" ומנין שהסכימו על ידו שנאמר (שם, יז) "והיתה העיר חרם לה' היא וכל אשר בה" באותה שעה (כו): "וישוב חרון אף ה' מישראל" עליו נאמר (משלי טז, יד): "חמת מלך מלאכי מות ואיש חכם יכפרנה" זה יהושע שהשיב חרון אף ה' מישראל: