ביאור:יהושע ז ח
יהושע ז ח: "בִּי אֲדֹנָי: מָה אֹמַר, אַחֲרֵי אֲשֶׁר הָפַךְ יִשְׂרָאֵל עֹרֶף לִפְנֵי אֹיְבָיו."
בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:יהושע ז ח.
הָפַךְ יִשְׂרָאֵל עֹרֶף לִפְנֵי אֹיְבָיו
עריכהבִּי אֲדֹנָי
עריכה"בִּי אֲדֹנָי" - הכרזת נאמנות וכניעה מעורבת בטרוניה, האשמה ונסיון הצדקה אישי, לפני עליון, "וַיֹּאמְרוּ בִּי אֲדֹנִי, יָרֹד יָרַדְנוּ בַּתְּחִלָּה לִשְׁבׇּר אֹכֶל" (ביאור:בראשית מג כ).
יהושע ממשיך להתלונן לפני אלוהים על מצבו האומלל של עם ישראל לאחר התבוסה, על מצבו שלו כמנהיג, ועל כשלונו של אלוהים להביא לבני ישראל הצלחות על צלחת של כסף.
אַחֲרֵי אֲשֶׁר הָפַךְ יִשְׂרָאֵל עֹרֶף לִפְנֵי אֹיְבָיו
עריכהיהושע שלח כשלושת אלפים לוחמים לכבוש את העי. העי יושבת בראש גבעה, וכאשר בני ישראל התקרבו לעיר, אנשי העי יצאו לקראתם, וכאנשי שבט בנימין בסיפור פלגש בגבעה, הם השתמשו בקלע להוריד על בני ישראל גשם של אבנים, שנעות במהירות גדולה יותר מאשר 150 קמ"ש. כמובן שבני ישראל לא היו מוכנים לזה והיו חייבים לסגת. למזלו של יהושע, אנשי העי לא סגרו את דרך הבריחה ולא הרגו את כל חייליו במטח אבנים מהגבעות לצידי הדרך.
קודם יהושע האשים את אלוהים שלא עזר לו, ועכשו הוא מאשים את ישראל "[ש]הָפַךְ ... עֹרֶף לִפְנֵי אֹיְבָיו".
יהושע ממשיך ומסביר: "וְיִשְׁמְעוּ הַכְּנַעֲנִי וְכֹל יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ, וְנָסַבּוּ עָלֵינוּ, וְהִכְרִיתוּ אֶת שְׁמֵנוּ מִן הָאָרֶץ" (ביאור:יהושע ז ט).
מָה אֹמַר
עריכהיהושע שואל "מָה אֹמַר[?]", כאילו שהוא צריך להסביר את התבוסה הזאת - לאלוהים? לעם? למשה מורו?
יהושע חושש שהעם ירגום אותו באבנים (במדבר יד י) וירצה לשוב למצרים, כפי שקרה לאחר שהמרגלים הוציאו את דבת הארץ (במדבר יד ג), בדיוק כמו שיהושע התלונן לאלוהים.
יהושע מאשים את כולם חוץ מאשר את עצמו. הוא מפקד הצבא. הוא מנהיג העם. הוא עשה את ההחלטה להתקיף את העי. הכשלון היה שלו בלבד.
ולכן אלוהים לא מגיב על בכיינותו, ונוזף בו בשאלה מעליבה חזרה: "קֻם לָךְ! לָמָּה זֶּה אַתָּה נֹפֵל עַל פָּנֶיךָ" (ביאור:יהושע ז י).