ראש השנה כד א
| ראשונים נוספים על הש"ס: ראשונים | אחרונים
גירי קא משדייא:
כמה היה גבוה ולאין היה נוטה כו':
תנא חדא לצפונה דבריו קיימין לדרומה לא אמר כלום והתניא איפכא לדרומה דבריו קיימין לצפונה לא אמר כלום לא קשיא כאן בימות החמה כאן בימות הגשמים ת"ר אאחד אומר גבוה ב' מרדעות ואחד אומר ג' עדותן קיימת אחד אומר ג' ואחד אומר ה' עדותן בטילה אבל מצטרפין לעדות אחרת ת"ר בראינוהו במים ראינוהו בעששית ראינוהו בעבים אין מעידין עליו חציו במים חציו בעבים חציו בעששית אין מעידין עליו השתא כולו אמרת לא חציו מבעיא אלא ה"ק חציו במים חציו ברקיע חציו בעבים חציו ברקיע חציו בעששית חציו ברקיע אין מעידין ת"ר גראינוהו ושוב לא ראינוהו אין מעידין עליו כל הכי חזו לה ואזלי אמר אביי ה"ק ראינוהו מאלינו ושבנו לראותו מדעתנו ולא ראינוהו אין מעידין עליו מאי טעמא אימור כוביתא דעיבא בעלמא הוא דחזי:
מתני' דראש ב"ד אומר מקודש וכל העם עונין אחריו מקודש מקודש בין שנראה בזמנו בין שלא נראה בזמנו מקדשין אותו הר"א בר' צדוק אומר אם לא נראה בזמנו אין מקדשין אותו שכבר קידשוהו שמים:
גמ' ראש ב"ד וכו':
מנהני מילי א"ר חייא בר גמדא א"ר יוסי בן שאול אמר רבי אמר קרא (ויקרא כג, מד) וידבר משה את מועדי ה' מכאן שראש ב"ד אומר מקודש:
וכל העם עונין אחריו מקודש מקודש:
מנלן אמר רב פפא אמר קרא (ויקרא כג, ב) אשר תקראו אותם קרי ביה אתם ר"נ בר יצחק אמר (ויקרא כג, ב) אלה הם מועדי הם יאמרו מועדי מקודש מקודש תרי זימני למה לי דכתיב מקראי קודש:
ר"א בר' צדוק אומר אם לא נראה בזמנו אין מקדשין אותו:
תניא פלימו אומר בזמנו אין מקדשין אותו שלא בזמנו מקדשין אותו ר"א [בר"ש] אומר בין כך ובין כך אין מקדשין אותו שנאמר (ויקרא כה, י) וקדשתם את שנת החמשים שנים אתה מקדש ואי אתה מקדש חדשים א"ר יהודה אמר שמואל הלכה כר' אלעזר בר' צדוק אמר אביי אף אנן נמי תנינא וראוהו בית דין וכל ישראל נחקרו העדים ולא הספיקו לומר מקודש עד שחשיכה הרי זה מעובר מעובר אין מקודש לא מעובר איצטריכא ליה ס"ד אמינא הואיל וראוהו בית דין וכל ישראל איפרסמא ולא ליעברוה קמ"ל:
מתני' דמות צורות לבנה היו לו לרבן גמליאל בטבלא ובכותל בעלייתו שבהן מראה את ההדיוטות ואומר הכזה ראית או כזה:
גמ' ומי שרי והכתיב (שמות כ, יט) לא תעשון אתי זלא תעשון כדמות שמשיי אמר אביי לא אסרה תורה אלא שמשין שאפשר לעשות כמותן כדתניא חלא יעשה אדם בית תבנית היכל אכסדרה תבנית אולם חצר כנגד עזרה שלחן כנגד שלחן מנורה כנגד מנורה אבל עושה
רש"י
עריכה
גירי קא משדייא - החמה הזאת חצים היא יורה להלחם בכופרין בה שהיורה בקשת נותן פגימת הקשת לצד פניו:
כאן בימות החמה כאן בימות הגשמים - בימות החמה כגון ביום ארוך של תקופת תמוז חמה שוקעת לסוף מערב לצד צפון כדתניא בעירובין (דף נו.) חמה יוצאת ביום ארוך ושוקעת ביום ארוך זהו פני צפון חמה יוצאת ביום קצר ושוקעת ביום קצר זהו פני דרום ניסן ותשרי חמה יוצאת בחצי מזרח ושוקעת בחצי מערב תקופת ניסן היום והלילה שוין חמה יוצאת בחצי מזרח ומהלכת חצי מזרח וכל דרום וחצי מערב ושוקעת ובלילה סובבת למעלה מן הכיפה חצי מערב וכל צפון וחצי מזרח וזורחת ולמחרת התחיל היום להיות זורח מעט מכנגד חצי מזרח לצד צפון ושוקע להלן מחצי מערב לצד צפון וכן כל יום ויום נמשכת מעט בין בזריחה בין בשקיעה וכשמגיע יום תקופת תמוז היא זורחת בקרן מזרחית צפונית ומהלכת ג' רוחות ושוקעת בקרן צפונית מערבית ומשם ואילך הימים מתמעטין והחמה נמשכת מעט מעט בזריחתה ובשקיעתה לצד דרום וכשמגיע תקופת תשרי יוצאת בחצי מזרח ושוקעת בחצי מערב והיום והלילה שוין ועוד מושכת והולכת לצד דרום עד תקופת טבת ואותו היום יוצאת בקרן מזרחית דרומית ושוקעת בקרן דרומית מערבית ומשם ואילך נמשכת לאחוריה לצד צפון לזריחתה מרבה הילוכה לצד צפון מעט ושוקעת וכן תמיד עד תקופת ניסן שיוצאת בחצי מזרח ושוקעת בחצי מערב נמצאת בימות החמה מהלכת רוב רוח מערבית לפני שקיעתה ופעמים כולה וכל ימות הגשמים אינה מהלכת אלא מיעוט מערב ופעמים שאינה נכנסת בו אלא דבר מועט והלבנה לעולם בחידושה בקרן מערבית דרומית הלכך בימות הגשמים שאין החמה נכנסת למערב אלא בשקיעתה הלבנה קודמת לתוך המערב נמצאת לבנה בצפון ובימות החמה שהחמה במערב הרבה היא קודמת הלבנה ברוב החדשים לצד צפון נמצאת לבנה בדרום:
אבל מצטרפין לעדות אחרת - אחד מהן מצטרף עם עד אחר שיאמר כמותו:
ראינוהו במים - תוך נהר או מעין ראינו דמותה של לבנה:
בעבים - יום המעונן היה וראינוה מאירה דרך עוביו של עב:
עששית - קנדיל"ה בלע"ז:
כל הכי חזו ואזלי - בתמיה מאחר שראוהו למה לא יעידו וכי לעולם הם צריכים לראותו:
מדעתנו - כדי להעיד עליו:
כוביתא דעיבא - עיגול של עב לבן: מתני' ראש ב"ד אומר מקודש כו':
גמ' מקראי קדש - תרי זימני משמע: ר' אלעזר בר' צדוק אומר כו':
בזמנו אין מקדשין אותו - שאינו צריך חיזוק:
מעובר אין - דמשמע משחשיכה נתעבר:
אבל מקודש לא - קתני הרי זה מתקדש למחר:
מעובר איצטריכא ליה - כלומר לעולם למחר בעי קידוש והאי דלא תנייה משום דאיצטריכא לאשמועינן מעובר:
דהואיל ובזמנו ראוהו - סד"א לא ליעברוה ואי תנא הרי זה מתקדש למחר הוה אמינא לעולם מיומא קמא מתקנינן מועדותיה: מתני' דמות צורות לבנה:
גמ' לא תעשון אתי - צורות העומדים אתי:
תוספות
עריכה
גירי קא משדייא. בלבנה אין לחוש אם רואה פגימת הקשת דאין קשת אלא ביום ואז הלבנה כשרגא בטיהרא ולא אמרי עובדיה גירי קא משדייא:
תני חדא לצפונה דבריו קיימין. קשה לי דדריש ר' יוחנן לעיל (דף כג.) עושה שלום במרומיו מעולם לא ראתה חמה פגימתה של לבנה וכשהלבנה לפני החמה ופגימת הלבנה בחידושה לעולם כלפי מזרח ובו רואה החמה פגימותיה ור' אליהו בר שלמה מגורגו"ש הראני דבשני גלגלים [הם] חמה ולבנה ויכולה להיות ראיית הלבנה לפני החמה וחמה אינה רואה פגימותיה שגלגל הלבנה למטה מגלגל החמה שהוא למעלה ממנו ולחכמי המזלות זה פשוט:
אבל מצטרפין לעדות. למ"ד (שבועות דף מז:) בב' כתי עדים המכחישות זו את זו זו באה בפני עצמה ומעידה וזו באה בפני עצמה ומעידה ניחא דמצטרפין לעדות ממון אבל למ"ד בהדי סהדי שקרי למה לי היאך מצטרפין לשום עדות אפילו לעדות החדש לכן דחק בקונט' לפרש אחד מהן מצטרף עם אחר שיאמר כמותו ובעדות של חדש זה איירי והא דקתני לעדות אחרת היינו כלומר דמצטרף עם אחרים דנעשה עדות אחרת והכי מפרש לה בהדיא בסוף פרק כל הנשבעין (שם דף מח.) משום דהוה ליה חד ואין דבריו של חד במקום שנים:
בדמות שמשיי. בהיכל ואולם מוקי לה ול"ג המשמשין לפני במרום:
אכסדרה תבנית אולם. סתם אכסדרה אין בו כי אם ג' מחיצות ורביעית פרוצה במלואה כדמשמע בפ' לא יחפור (ב"ב דף כה. ושם) דקאמר עולם דומה לאכסדרה ורוח צפונית אינה מסובבת והא דקתני אכסדרה תבנית אולם לפי שהיתה פתחו גדולה קרי ליה אכסדרה אע"פ שלא היה במלואה דה"ל גיפופי ט"ו אמה מכאן וט"ו אמה מכאן וכדתנן במדות (פ"ד מ"ז) ושמא לפי שהיה שם בית החליפות וכותל מפסיק במלואו בפנים:
עין משפט ונר מצוה
עריכהיב א ב מיי' פ"ב מהל' קידוש החדש הלכה ה':
יג ג מיי' פ"ב מהל' קידוש החדש הלכה ו':
יד ד ה ו ממיי' פ"ב מהל' קידוש החדש הלכה ח':
טו ז מיי' פ"ג מהל' ע"ז הלכה י"א, סמג לאוין כב, טור י"ד סי' קמא:
טז ח מיי' פ"ז מהל' בית הבחירה הלכה י', טור ושו"ע יו"ד סי' קמ"א סעיף ח':
ראשונים נוספים
תני חדא לצפונה דבריו קיימין לדרומה לא אמר כלום. ותניא איפכא.
ופרקינן ל"ק כאן בימות החמה כאן בימות הגשמים. פי' דרך השמש ביום מהלך בדרו' וסובב בצפון בלילה שנאמר הולך אל דרום וסובב אל צפון. וגרסינן בעירובין פרק כיצד מעברין את הערים כיצד חמה יוצאה ביום ארוך ושוקעת ביום ארוך זהו פני צפון. חמה יוצאה ביום קצר ושוקעת ביום קצר זהו פני דרום בתקופת ניסן ובתקופת תשרי חמה יוצאה בחצי מזרח ושוקעת בחצי מערב. ש"מ כי מתקופת טבת עד תקופת תמוז חמה מהלכת ביום מקרן מזרחית צפונית וכלפי מזרחית דרומית ולעולם אין הלבנה חדשה נראת אלא אחר שקיעת החמה וכשעולה כלפי דרום אחר החמה צפונה. וזו היא דתני לצפונה דבריו קיימין מתקופת תמוז עד תקופת טבת חוזרת החמה ועולה והולכת מרוח דרומי' כלפי רוח צפונית וזו היא דתני לדרומה דבריו קיימין. ומצאנו דברים הללו מפורשים בתלמוד א"י כלשון הזה מאן דתני לצפונה דבריו קיימין מטבת ועד תמוז. ומאן דתני לדרומה דבריו קיימין מתמוז ועד טבת ועל זה הדרך מקשה שבתחלת השמועה לפני החמה היינו לצפונה לאחר החמה היינו לדרומה.
תני רשב"י הרקיע של מים וכוכבים של אש ודרין זה עם זה ואין מזיקין זה לזה. א"ר בון המלאך חציו אש וחציו מים ואית ביה ה' גפין וגוייתו כתרשיש היינו עושה שלום במרומיו.
תני רב ראינוהו במים פי' היו מים לפניו וראה בהן צורת לבנה והרים ראשו לראות הלבנה בשמים ולא ראה כלום.
או ראה חציה במים וחציה ברקיע וכן בעבים וכן בעששית אין מעידין עליו עד שיראו אותה ברקיע כדורנה. אבל אם נראה להם פתאום כעין צורת הלבנה וכוונן לראות ראיית עיקר ולא ראה כלום אין מעידין עליו. מ"ט אמרינן כוכיתא בעלמא הוא דחזא. כתיב וידבר משה את מועדי ה'. מיכן שראש ב"ד אומר מקודש.
אשר תקראו אותם מיכן שעונין אחריו (הן) מקודש.
דבעינן תרי זמני מקודש מקודש מניין. מדכתיב מקראי קדש ולא כתיב מקרא קדש. בין שנראה בזמנו לילי ל' בין שלא נראה בזמנו אלא לילי ל"א מקדשין אותו.
ר' אלעזר ב"ר צדוק אומר אם לא נראה בזמנו אין מקדשין אותו שכבר קידשוהו שמים. אמר רב יהודה אמר שמואל הלכתא כר' אלעזר ב"ר צדוק:
[מתני'] דמות צורות לבנות היו לו לרבן גמליאל כו'.
ואקשינן ומי שרי למעבד צורת לבנה והכתיב לא תעשון אתי לא תעשון כדמות שמשיי.
ופריק אביי לא אסרה תורה [אלא] שמשין שאפשר לעשות כמותן כמו בית תבנית היכל ואכסדרה תבנית אולם וחצר תבנית עזרה ושלחן תבנית שלחן שבהיכל.
מתוך: חידושי הרמב"ם על ראש השנה (עריכה)
כמה היה גבוה. דבר ידוע שהעומד בשדה (במקום) מרחוק רואה את הרקיע כאלו נוגע בראש ההר או בראש הגדר וכך נמי העומד מרחוק רואה אח הירח כאלו הוא קרוב בהר או בגדר. וכך שואלין אותם באיזה מקום היתם כשראיתם אותו אם אמרו במזרח הינו אומרים להם גבוה היה או נמוך אם אמרו גבוה היה הם עידי שקר שירח במערב כמו שאמרנו והם במזרח. וכבר פירשנו שהעומד מרחוק רואה את הירח כאלו נונע בראש ההר או בראש הגדר ואם אמרו נמוך הוא הן עידי אמת מפני שהם במזרח והוא במערב והעומד מרחוק רואה את הירח כאילו נונע בהר [או בראש הגדר]. וכך נמי אם אמרו במערב היינו אם אמרו נבוה היה הן עידי אמת מפני שהן קרובין ממנו וגבוה רואין אותו ואם אמרו נמוך היה הן עידי שקר מפני שאינו נראה נמוך אלא למי שהוא רחוק ממנו.
וכמה היה רחב. פירוש אם היו יודעין בית דין ששעות יתירות בינו ובין המולד כגון אם היה המולד בליל כ״ט בארבע שעות בלילה וראוהו בליל שלשים שנמצא בינו ובין המולד עשרים בידוע שרחב ראוהו. אבל אם היה המולד יום כ״ט קודם חצות (וראוהו) ליל שלשים שנמצא לו משנולד שש שעות בידוע שלא ראוהו רחב.
ולאן היה נוטה. פירוש לאיזה צד מן העולם היה נוטה. ותני עלה לצפונה דבריו קיימין פירוש אם אמרו (כי לצפון היה נוטה דבריו קיימין. ותנא חדא לדרומה דבריו קיימין פירוש אם אמרו) כי לדרום היה נוטה דבריו קיימין. ולפי שנתקשו שתי ההלכות תריץ אביי לא קשיא כאן בימות החמה כאן בימות הגשמים. כבר פירשנו למעלה כי במזל שיהיה בו השמש [יראה בו] הירח בראש חדש ובימות הגשמים שהשמש מהלכת בדרום העולם הירח נמי (בדרום ובימות החמה שהשמש מהלכת בצפון הירח נמי) נראה בצפון. וצריך אתה לדעת ששנים עשר מזלות אינן סובבין על הארץ כמו שסבב חוט על כדור מן המזרח למערב שאלמלא כן הוא אי אפשר שהלך השמש לא בצפון ולא בדרום אלא בדרך אחד לעולם עולה ויורד מן המזרח למערב. ועוד שאלמלא היה דרכה מן המזרח למערב ואינה מהלכה לא בצפון ולא בדרום מפני מה אינה מגעת היום למקום שהגיעה אמש ואינה מגעת למקום שתגיע היום עד שס״ה ורביע יום וכדתנן בבראשית רבה (לג:ז) "אמר רבן שמעון בן גמליאל כל שהוא רוצה לידע שימות החמה שס״ה ורביע יום ישרט שריטות בכותל באחד בתקופת תמוז ולשנה הבאה" וכו׳, ואי סלקא דעתך דדרך אחד יש לה מן המזרח למערב אמאי אינה מגעת היום למקום שהגיעה אמש. אלא המזלות אינן סובבין בארץ ממזרח למערב כמו שסבב חוט על כדור אלא סובבין ומשופעים חצי המזלות נוטה לצפון וחציין נוטה לדרום ומקצת השפוע נוטה בדרום ומקצתו בצפון ומעלה ראשונה ממזל טלה ומעלה ראשונה ממזל מאזנים הם סובבין בארץ כמו שתקיף חוט על הכדור אינן נוטין לא לצפון ולא לדרום מעלות הללו ומתחלת מזל טלה עד תחלת מאזנים נוטים לרוח צפון ומתחלת מאזנים עד תחלת טלה נוטים לרוח דרום. נמצאו שני מעלות הללו מעלה ראשונה ממזל טלה ומעלה ראשונה ממזל מאזנים מכוונים זה כנגד זה והם סובבים על דרך אחת מן המזרח למערב וחוט מהלכם הוא שקורין בלשון ערבי (ראירא מעדל אלוהר) [דאורא מעדל אלנצר פירוש סביב יושר היום] נמצאו המזלות ששה נוטים כלפי צפון וששה נוטים כלפי דרום נמצאת השמש כשהיא [מהלכת] בתחלת מזל טלה והוא יום תקופת ניסן כמו שפירשנו עולה מן המזרח ושוקע במערב ואינה נוטה לא לצפון ולא לדרום אלא מהלכת באמצעו של עולם. מיום תקופת ניסן ואילך השמש מהלכת ונוטה כלפי צפון ומתרחקת מחוט אמצעו של עולם עד שהיא מגעת למעלה ראשונה ממזל סרטן והוא יום תקופת תמוז נמצאת רחוקה מחוט אמצעו של עולם ריחוק הרבה והוא בצפון. (מיום תקופת תמוז ואילך השמש הולכת ומתקרבת לחוט אמצעו של עולם והוא בצפון) עד שהיא מגעת למעלה הראשונה ממזל מאזנים נמצאת מהלכת נמי אותו יום באמצעו של עולם ואינו נוטה לא לצפון ולא לדרום והוא תקופת תשרי. מיום תקופת תשרי [ואילך] השמש מהלכת ונוטה כלפי דרום ומתרחק מחוט אמצעו של עולם עד שמגעת למעלה ראשונה ממזל גדי והוא יום תקופת טבת ובאותו יום נמצאת רחוקה מחוט אמצע של עולם ריחוק הרבה והיא בדרום כדרך שהיתה בתקופת תמוז בצפון אותה מדה עצמה ומיום תקופת טבת ואילך הולכת ומתקרבת לחוט אמצעו של עולם (והיא מהלכת בדרום) עד שהיא מגעת למעלה ראשונה ממזל טלה וחוזרת לכמות שהיתה. נמצאת אומר אותן ששה מזלות שמהלכת ממזל טלה עד תחלת מזל מאזנים מהלכת בצפון והם ימות החמה ואותן ששה מזלות שמתחלת מזל מאזנים עד תחלת מזל טלה מהלכת בדרום והם ימות הגשמים. וצריך אתה לידע שיום תקופת תשרי ויום תקופת ניסן שהשמש מהלכת באמצעו של עולם היום והלילה שוים ותקופת תמוז שהשמש מהלכת בצפון רחוקה מחוט אמצעו של עולם ריחוק הרבה אותו יום אין בכל ימות השנה ארוך ממנו ולילו אין בכל לילות השנה קצר ממנו ותקופת טבת שהשמש בדרום רחוקה מחוט אמצעו של עולם ריחוק הרבה אותו יום אין בכל ימות השנה יום קצר ממנו ואין בכל לילות השנה ליל ארוך כיוצא בו. נמצאת אומר כשהשמש מהלכת באמצעו של עולם בתקופת ניסן ותשרי הלילה והיום שוים ויום תקופת תמוז שהשמש נוטה לצפון כמו שפירשנו היום ארוך והלילה קצר ויום תקופת טבת שהשמש נוטה בדרום היום קצר והלילה ארוך. ודברים הללו מפורשים במסכת עירובין פרק ה' (נו.) תמן תנינן תנו רבנן הבא לרבעה פירוש לעיר מרובעת ברבוע של עולם נותן צפונה לצפון עולם ודרומה לדרום עולם וסימנך עגלה בצפון עקרב בדרום. כבר פירשנו שממזל טלה עד מזל מאזנים נוטיס כלפי צפון ועגלה היא שור. רבי יוסי אומר אם אין יכול לרבעה [ברבועו של עולם פירוש אם אינו יכול לרבעה] כמו שאמרנו בעגלה ועקרב שאין הכל יודעין צורת המזלות והמחנות ברקיע מרבעה כמין תקופה כלומר יש לו נמי דרך שידע בו צפון עולם ודרומו מן השמש שהוא דבר גלוי לכל וידוע כיצד חמה יוצאת ביום ארוך ושוקעת ביום ארוך פירוש ביום תקופת תמוז כמו שאמרנו זהו פני צפון חמה יוצאת ביום קצר ושוקעת ביום קצר זהו פני דרום. בתקופת ניסן ותשרי חמה יוצאה בחצי מזרח ושוקעת בחצי מערב כלומר אינה נוטה לא לצפון ולא לדרום שנאמר "הולך אל דרום וסובב אל צפון" (קהלת א:ו), הולך לדרום ביוס וסובב לצפון בלילה, דבר זה ברור שבזמן שהשמש נוטה לדרום למעלה מן הארץ ביום נמצאת כשמהלכת בלילה למעה מן הארץ נוטה [לצפון וכך נמי בזמן שהוא נוטה לצפון ביום ובלילה תחת הארץ נוטה] לדרום סובב סובב וכו׳. אלו פני מזרח ומערב שפעמים מהלכתן ופעמים מסבבתן פירוש יום תקופת תשרי ויום תקופת ניסן שהיא מהלכת בהן באמצעו של עולם בין למעה מן הארץ בין למעלה מן הארץ. הרי נתברר לך שהמזלות ששה נוטים לצפון וששה לדרום ואלו רצינו לפרש מפני מה בתקופת ניסן ותשרי היום והלילה שוים וכשהשמש נוטה כלפי צפון היום ארוך וכשהוא נוטה כלפי דרום היום קצר היינו מפרשים מיהו לא פירשנו אלא דברים שאנו צריכים להם במקום הזה ודברים הללו אשר פירשנו אי אפשר לצור צורה שיהא הדבר נכר למראית העין.
חציו במים וחציו ברקיע. פירוש ראינו במים חציו ונשאנו ראשינו וראינו למעלה חציו האחר ברקיע וזה שאמרנו חציו במים וחציו ברקיע לאו למימרא שהוא במים חציו עגולו כגון זה [*טז]
ומצטרפין לעדות אחרת: פירוש, מצטרפין עם עד אחד של אותה עדות. כלומר, שאם יצטרף עד אחר הוו להו תרי לגבי חד ואין דבריו של אחד במקום שנים. ואותו העד השני- פסול, בין לעדות זו בין לעדות אחרת, דסהדא שקרא הוא. ואין לפרש מצטרפין לעדות אחרת דעלמא ואי נמי לעדות חדש אחר. דבשלמא למאן דאמר התם בשילהי פרק כל הנשבעין "שני כתי עדים המכחישות זו את זו- זו באה בפני עצמה ומעידה וזו באה בפני עצמה ומעידה"; אלא למאן דאמר התם "בהדי סהדי שקרי למה לי" - קשיא. אלא ודאי כדפרישנא. וכן פירש רש"י ז"ל.
תנא חדא וכו' (אמר אביי): פי' בימות החמה שהימים ארוכין החמה קודמת למערב והלבנה אחריה בדרום ובימות הגשמים שהימים קצרים הירח קודמת בחדושה במערב וכשהיא כלפי צפון החמה נכנסת במערב סמוך ביציאתה מדרום והיא בדרומה של (חמה) [לבנה]:
ת"ר אחד אומר גבוה ב' מרדעות: פי' לפי ראות העין במקום האופן:
וא': פי' דבין ב' וג' טעו אינשי:
א' אומר ג': דלא הוה ליה למטעי בהא וה"ה א' אומר ב' וא' אומר ד' אלא שרצה לסיים מן המנין דסליק וכדכתיבנא בפסחים:
אבל מצטרפין לעדות אחרת: י"מ שכל א' מהם מצטרף עם אחר להעיד בעדות דעלמא דהא לא ידעינן מאן מיניהו משקר וכל חד מוקמינן בחזקת כשר ולא נהירא דהא ניחא למ"ד בב' כתי עדים המכחישות זו לזו שזו באה בפני עצמה ומעידה וזו באה בפני עצמה ומעידה אלא למ"ד בהדי סהדי שקרי למ"ל תהוי הא מתניתא תיובתא ואלו אנן לא מותבינן ליה מינה התם והנכון כמו שפרש"י שאם יש שם עד א' שיעיד כאחד מאלו יצטרף זה עמו ולא אמרינן דעד א' הוה בהכחשה מעקרא אדרבה אותו העד הב' נמצא שקרן שאין דבריו של אחר במקום שנים ופסול לכל עדות שבעולם:
בעששית: פי' דרך עששית שהי' בחלון שבכותל אין מעידין:
חציו וכו': ופריך השתא וכו' (ומשם) [ומשני] דאו או קתני. והלכתא כר"א בר צדוק שאם לא נראה בזמנו אין מקדשין אותו שכבר קדשוהו שמים דרב יהודה אמר שמואל פסק הילכתא כותיה ופשטה דמתניתין דראוהו ב"ד כותיה (דהכא) כדדייק אביי ואע"ג דדחו לה בגמ' דקתני ולא הספיקו לומר מקודש עד שחשכה הרי זה מעובר ואם איתא הרי זה מעובר ומקודש מבעי ליה פי' דה"ל למתני נמי שמקדשין אותו למחר ומדלא קתני אלא הרי זה מעובר מכלל דתו אין מקדשין אותו ב"ד שכבר קדשוהו שמים ודחינן דהכא לא אצטריך למתני ומאי דאצטריך ליה למתני היינו הרי זה מעובר דלא נימא כיון דאיפרסמי מלתא כולי האי דנמני מיום שלשים קמ"ל הרי זה מעובר שהרי אינו חסר לעולם אלא כשמקדשין אותו ביום שלשים ממש וכל שלא קדשוהו בו ביום עבר זמנו והוא מעובר עכ"פ:
(תנן) [מתני'] דמות צורות לבנות וכו': שמועה זו פי' בע"ז והני דחייה דדחי אביי לא אזיל ממשש ?כעור והדר ביה מהדר אלא מתנייתא הוא דקמפרש וה"ק דאי מהא מתנית' ליכא למפרך דלא מיירי הא מתניתא אלא בשמשין שבמשכן כדתניא לא יעשה וכו' ולהכי נקט לישנא דתבנית למימר דוקא תבנית ממש שהי' במשכן אבל צורתה ברקום או בדיו שרי וכדקתני סיפא גבי מנורה שעושה של ששה אבל שבע לא יעשה ובלבד של מיני מתכת אבל של עץ עושה דקסבר מנורה אינה כשירה בשל עץ ר' יוסי וכו' אמרו לו וכו' וקרי להו שפודין לפי שלא היו בהם גביעים כפתורים ופרחים שאין עושין כן אלא כשבאה ככר זהב כדאיתא במנחות ומסתברא נמי אסור תשמישן דכיון דמשום מעלה הוא כ"ש שתשמישן הוה חלול ולא עוד אלא שלא נאסרה העשייה אלא להשתמש בו הדר פרכינן ושמשין וכו' והתניא בריתא אחריתי כו' ופריק אביי דאכתי מהא לא קשיא לר"ג כלל דאיכא למימר שלא אסרה תורה מן השמשין שא"א לעשות כמותן אלא דמות ד' פנים בהדי הדדי ופרכינן אלא מעתה וכו' וקושיין לאביי דאוקמה איהו גופיה להא מתניתא התם בעושה דאי אליבא דרבא דאוקמה התם במוצא לא קשיא כלל וזה ברור ופריק רב הונא וכו' אותי פי' צורת אדם שאני נראה לנביאים במראה הנבואה כדכתיב ומראה אדם עליו מלמעלה אבל ח"ו שיהא לבורא יתברך דמיון גוף כלל והאי פירוקא אע"ג דאליבא דאביי הוא דפרקינן ליה משום קושיא דכל הפרצופות ואלו ההיא לרבא לא קשיא מ"מ רבא מודה בהאי דינא דפרצוף אדם מסברא דנפשיה בלי שום קושיא וכן הלכה וא"ת כיון דפרצוף אדם לחודיה אסור למה הוצרך לאסור דמות ד' פנים בהדי הדדי וי"ל נפקא מינה אם שם כבר פרצוף אדם שלא ישלים עליו לד' פנים א"נ דסד"א ה"מ צורת אדם לחודיה אבל כשהוא מעורב בהדי פנים אחרים ליכא איסורא (ומשלים) [ומתחיל] מן הפנים האחרים ומסיים בפני אדם קמ"ל ופרכינן והתניא כגון אופנים וכו' ומהדרינן דאי מהא לא תיקשי לר"ג דלא אסרה תורה אלא דמות שמשין שבמדור העליון ופרכינן והתניא אשר בשמים וכו' ופרקינן דההיא מתניתא לא מיירי אלא בעושה לעבדם ופרכינן ועשייה גרדיתא שלא לעובדם מי שרי והתניא בהדיא לא תעשון וכו' והשתא אודי אביי דהא ודאי קשיא לר"ג ושאני ר"ג דאחרים עשו לו כלומר גוים שלא במצותו א"נ במצותו ואע"ג דאמירה לגוי שבות בכל דבר שאסור לישראל לעשותו כדמוכח בהשוכר גבי בעיא דהאומר לגוי חסום פרתי ודוש בה האי שבות דרבנן והכא לדרך מצוה כיוצא בזו שנו. ומדלא משנינן דהא דר"ג שוקעת הות יש ללמוד דאפילו שוקע אסור לעשות חמה ולבנה לפי שהם פעמים נראין לעין שוקעין א"נ י"ל דלעולם קיי"ל דשוקעין מותרין והני דר"ג בולטין היו שכך צורתן בעת חדוש הלבנה ואקשינן והא רב יהודא דאחרים עשו לו צורת אדם וקא"ל (רב) [לרב] יהודה וכו' פרקינן דשאני התם דאיכא משום חשדא דהנחה דע"ז כיון דחותמו בולט והשתא ה"מ פריך כדפריך בסמוך בדר"ג נמי אמאי ליכא משום חשדא אלא דעדיפא ליה באידך דפריך ומי חיישינן לחשדא וכי פריק ליה ההיא דביחיד חיישינן לחשדא פריך ליה לדר"ג דיחיד היה:
כדתניא טבעת וכו': פי' הא ודאי בחותם שאסור בעשיה בלי הנחה ושאסור בהנחה בלי עשיה משום שכיוצא בו נעבד כגון צורת אדם לד"ה א"נ צורת חמה ולבנה למאן דסבר מדרבנן דבולטין אסורין לעשותן ושוקעין מותרין וכרסבר ר"ת ז"ל דאלו צורת דרקון וכיוצא בו לא מצינו בו איסור עשיה אלא איסור הנחה משום חשדא וכדאמרינן התם וצורת דרקון בעשיה מי אסור אלא ודאי כדאמרן וכבר פי' כל דינין אלו במקומן:
אנדרטא: פי' צלם מלכים העשוי לכבוד:
איבעית אימא דפרקים הוה: פי' לתירוצא קמא קאי דלעולם ר"ג הוא עצמו עשה וכיון דפרקים הוה שרי שהרי אינו דמות חמה ולבנה ומינה נמי דליכא משום חשדא דלעבדה לא עבדי לה לפרקים וי"ל דהאי (פרכא) [אפרכא] דחשדא קאי אבל בעשיה אפי' דפרקים אסור ואכתי קיימינן כפי' קמא דאחרים עשו לו ולא נהירא מדהדר אמרינן איבעית אימא להתלמד עבד וההיא ודאי למשרי אף בעשיה הוא וכיון דכן דכותיה דפרקים באיבעית אימא קמא אעפ"כ למעשה ראוי להחמיר:
קישורים חיצוניים
צורת הדף: באתר היברובוקס • באתר דף יומי (עם אפשרות האזנה) • באתר שיתופתא
הדף עם פרשנים: באתר "תא שמע" • באתר "על התורה" • באתר "ספריא" • באתר "מרכז שטיינזלץ" • ביאור "חברותא" באתר ויקישיבה