איכה רבה א
מפרשים: יפה תואר | מהרז"ו | מתנות כהונה | רד"ל | רש"י
פרשה א
עריכהאיכה רבה פרשה א פיסקא: א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז
א. [ עריכה ]
"אֵיכָה יָשְׁבָה" שלשה נתנבאו בלשון איכה משה ישעיה וירמיה משה אמר (דברים א, יב): "איכה אשא לבדי וגו'" ישעיה אמר (ישעיה א, כא): "איכה היתה לזונה" ירמיה אמר "איכה ישבה בדד" אמר רבי לוי משל למטרונה שהיו לה שלושה שושבינין אחד ראה אותה בשלותה ואחד ראה אותה בפחזותה ואחד ראה אותה בניוולה כך משה ראה את ישראל בכבודם ושלותם ואמר "איכה אשא לבדי טרחכם" ישעיה ראה אותם בפחזותם ואמר "איכה היתה לזונה" ירמיה ראה אותם בניוולם ואמר "איכה ישבה".
שאלו את בן עזאי אמרו לו רבנו דרוש לנו דבר אחד ממגילת קינות אמר להם לא גלו ישראל עד שכפרו ביחידו של עולם ובמילה שניתנה לעשרים דורות ובעשרת הדברות ובחמשה ספרי תורה מנין איכ"ה. א"ר לוי לא גלו ישראל עד שכפרו בשלושים ושש כריתות שבתורה ובעשרת הדברות מנין איכ"ה ישבה בדד.
רבי ברכיה בשם רב אבדימי דמן חיפה למלך שהיה לו בן בזמן שעושה רצונו של אביו היה מלבישו בגדי מילתין ובזמן שאינו עושה רצונו של מקום מלבישו בגדי בדד כך ישראל כל זמן שהיו עושים רצונו של הקב"ה כתיב (יחזקאל טז, י): "ואלבישך רקמה" רבי סימא אמר פורפירא תרגם אונקלוס אפקלטורין פליקטא ובזמן שאין עושין רצונו של הקב"ה מלבישן בגדי בדדין הה"ד הדא הוא דכתיב - זהו שכתוב איכה ישבה בדד.
אמר רבי נחמן אמר שמואל משום ריב"ל קרא הקב"ה למלאכי השרת אמר להם. מלך בשר ודם כשמת לו מת והוא מתאבל מה דרכו לעשות אמרו לו תולה שק על פתחו אמר להם אף אני כך אני עושה הדא הוא דכתיב (ישעיה נ, ג): "אלביש שמים קדרות ושק אשים כסותם". מלך בשר ודם מה דרכו לעשות אמרו לו מכבה את הפנסין אמר להם כך אני עושה שנאמר (יואל ד, טו): "שמש וירח קדרו וכוכבים אספו נגהם" . מלך בשר ודם מה דרכו לעשות כופה את המיטות כך אני עושה שנאמר (דניאל ז, ט): "עַד דִּי כָרְסָוָן רְמִיו וְעַתִּיק יוֹמִין יְתִב" כביכול שהיו הפוכים. מלך בשר ודם מה דרכו לעשות הולך יחף כך אני עושה שנאמר (נחום א, ג): "ה' בְּסוּפָה וּבִסְעָרָה דַּרְכּוֹ וְעָנָן אֲבַק רַגְלָיו". מלך בשר ודם מה דרכו לעשות מבזע פורפירא שלו כך אני עושה דכתיב (איכה ב, טז): "עשה ה' אשר זמם בצע אמרתו". רבי יעקב דכפר חנן מפרש ליה מהו "בצע אמרתו" מבזע פורפירא שלו. מלך בשר ודם מה דרכו לעשות יושב ודומם כך אני עושה שנאמר (איכה ג, כח): "יֵשֵׁב בָּדָד וְיִדֹּם". מלך בשר ודם אבל מה דרכו לעשות יושב ובוכה כך אני עושה דכתיב (ישעיה כב, יב): "וַיִּקְרָא ה' אֱלֹהִים צְבָאוֹת בַּיּוֹם הַהוּא לִבְכִי וּלְמִסְפֵּד וּלְקָרְחָה".
ד"א דבר אחר - פירוש נוסף "אֵיכָה" אמר להם ירמיה מה ראיתם בעבודת כוכבים שאתם להוטין אחריה אילו היה לה פה למיסב ולמיתב היינו אומרין כך אלא נאמר דידה ונאמר דיליה (ירמיה י, ב): "כֹּה אָמַר ה' אֶל דֶּרֶךְ הַגּוֹיִם אַל תִּלְמָדוּ וּמֵאֹתוֹת הַשָּׁמַיִם אַל תֵּחָתּוּ כִּי יֵחַתּוּ הַגּוֹיִם מֵהֵמָּה" (שם, יא) "כִּדְנָה תֵּאמְרוּן לְהוֹם אֱלָהַיָּא דִּי שְׁמַיָּא וְאַרְקָא וְגוֹ'" (שם, טו) "לֹא כְאֵלֶּה חֵלֶק יַעֲקֹב כִּי יוֹצֵר הַכֹּל הוּא וְיִשְׂרָאֵל שֵׁבֶט נַחֲלָתוֹ ה' צְבָאוֹת שְׁמוֹ".
רבי יהודה ורבי נחמיה רבי יהודה אומר אין לשון איכה אלא לשון תוכחה הדא מה דאת אמר (שם, ח) "אֵיכָה תֹאמְרוּ חֲכָמִים אֲנַחְנוּ וְתוֹרַת ה' אִתָּנוּ וגו'". ורבי נחמיה אומר אין לשון איכה אלא קינה הדא מה דאת אמר (בראשית ג, ו): "וַיִּקְרָא ה' אֱלֹהִים אֶל הָאָדָם וַיֹּאמֶר לוֹ אַיֶּכָּה" אוי לכה.
ואימתי נאמרה מגילת קינות רבי יהודה אומר בימי יהויקים נאמרה. אמר לו רבי נחמיה וכי בוכים על המת עד שלא ימות אלא אימתי נאמרה אחר חורבן הבית הרי פתרונו "אֵיכָה יָשְׁבָה בָּדָד".
ב. [ עריכה ]
"הָעִיר רַבָּתִי עָם" תני רבי שמואל: עשרים וארבע פלטיות היו בירושלים וכל פלטיה ופלטיה עשרים וארבע מבואות וכל מבוי ומבוי עשרים וארבע שווקים ועל כל שוק ושוק עשרים וארבע שקקים ועל כל שקק ושקק עשרים וארבע חצרות ועל כל חצר וחצר עשרים וארבע בתים וכל חצר וחצר היתה מוציאה עם כפלים כיוצאי מצרים תדע לך שכך הוא
אמר רבי אלעזר עובדא הוה בחד שיירא דהוה סליק לירושלים וטען מאוון גמלין טעונין פלפלין עבר להדי צור אשכח חד חייט דיתיב על פילי דמדינתא אמר ליה מה את טעין אמר ליה פלפלין אמר ליה לא יהבת לי לוקטא לוקטא אמר ליה לא אמר ליה לית לך מזבן אלא במדינתא אוחרי כיון דמטא בירושלים אשכח חד חייט דיתיב על תרע פילי א"ל מה את טעין אמר ליה קטע קטעך. אשכח חד חייט אוחרן א"ל מה את טעין אמר ליה תפור תפירך אמר ליה אימא לי אין יכילנא מזבין להון מוטב ואי לא אנא מייתינא לך ברנש דזבין כלהון ומה את טעין אמר ליה פלפלין נסביה ויהביה בחדא דרא ואחמין ליה כוריתא דדינרין. א"ל חמי הדא מוניטא אי נפק בארעך וסב מנהון. לצפרא נפק לטיילא בשוקא אשכחיה חד מן רחמוי דיליה א"ל מה את טעין אמר ליה פלפלין אמר ליה לית לך דיהבת לי במאה דינרין דאית לי אריסטוון יומא דין א"ל מאי אימא לך כבר זבינית ליה לגבי פלן אזל איהו לגביה א"ל אית לך פלפלין דזבנת תיהב לי קליל דאית לי אריסטוון א"ל מאי אימא לך כבר זבינית יתהון לחד חייט אימא אנא ליה והוא יהיב לך אזל ואשכחינון לההוא דיראתא דאיטם קמייתא נסבון מן אונקא דאיטם תנייתא נסבון מן פלג אונקא דאיטם תליתאי לא ארגשון כלל לקיים מה שנאמר "הָעִיר רַבָּתִי עָם".
מבקש את לידע כמה אוכלוסין היו בירושלים? מן כהניא את ידע. רבי יהושע דסכנין בשם רבי יהושע בן לוי: לכרי שהיה עומד והיו הכל באים לשערו ולא יכלו. היה שם פיקח אחד, אמר להם: אתם מבקשין לשערו - מתרומתו אתם עומדים עליו. כך, מבקש אתה לידע כמה אוכלוסין היו בירושלים - מכהניא את ידע! הה"ד הדא הוא דכתיב - זהו שכתוב (מ"א, ח): "ויזבח שלמה את זבח השלמים אשר זבח לה' בקר עשרים ושנים אלף וצאן מאה ועשרים אלף" ותנינן: פר קרב בעשרים וארבע ואיל באחד עשר (משנה יומא ב) הדא דאת אמר בבנין הראשון; אבל, בבנין השני:
פעם בקש אגריפס המלך לידע כמה מנין אוכלוסין שבירושלים. "הפרישו לי כוליה אחת מכל פסח ופסח", אמר להם לכהנים. הפרישו לו ת"ר אלף זוגות של כוליות - כפלים כיוצאי מצרים! ואין לך כל פסח ופסח שלא היו מנויין עליו יותר מעשרה.
תני רבי חייא: אפילו ארבעים ואפילו חמישים. בר קפרא אמר: אפילו מאה. חוץ ממי שהיה טמא או בדרך רחוקה פעם אחת נכנסו להר הבית ולא היה מחזיקן והיה שם זקן אחד - רמסוהו. ואותו הפסח היו קורין "פסח מעוכין", על שם שמעכו את הזקן. כיצד היו ישראל פרין ורבין? היה אדם משיא בנו בן י"ב שנה אשה שהיא ראויה לילד, והיה חוזר ומשיא בן בנו בן י"ב שנה. לא היה מגיע לכ"ו שנים עד שהוא רואה בנים לבניו, לקיים מה שנאמר (תהלים קכח, ו): "וראה בנים לבניך שלום על ישראל".
- אמר רבי אבא בר כהנא הם לא פלשו אחר מדת הדין והיא לא פלשה אחריהם שנאמר:
- (במדבר יא, א): "וַיְהִי הָעָם כְּמִתְאֹנְנִים" מתאוננים אין כתיב כאן אלא כמתאוננים.
- (הושע ה, י): "היו שרי יהודה כמסיגי גבול" מסיגי אין כתיב כאן אלא כמסיגי.
- (שם ד, טז) "כִּי כְּפָרָה סֹרֵרָה" כי פרה אין כתיב כאן אלא כפרה סוררה.
- ומדת הדין לא פלשה אחריהם
- "הָיְתָה כְּאַלְמָנָה" אלמנה אין כתיב כאן אלא "כאלמנה" כאשה שהלך בעלה למדינת הים ודעתו לחזור אליה.
- "דָּרַךְ קַשְׁתּוֹ כְּאוֹיֵב" אויב אין כתיב כאן אלא כאויב.
- "הָיָה ה' כְּאוֹיֵב" אויב אין כתיב כאן אלא כאויב.
- ד"א דבר אחר - פירוש נוסף "הָיְתָה כְּאַלְמָנָה" רבי חמא בר עוקבן ורבנן, רבי חמא בר עוקבא אמר לאלמנה שהיתה תובעת מזונותיה ולא היתה תובעת כתובתה. ורבנין אמרין למלך שכעס על מטרונה וכתב לה גיטה ועמד וחטפו ממנה, וכל זמן שיתה מבקשת לינשא לאחר היה אומר לה היכן גיטיך, וכל זמן שהיתה תובעת מזונותיה היה אומר לה ולא כבר גירשתיך. כך כל זמן שישראל מבקשים לעבוד עבודת כוכבים היה אומר להם הקב"ה (ישעיה נ, א): "אֵי זֶה סֵפֶר כְּרִיתוּת אִמְּכֶם". וכל זמן שמבקשים לעשות להם נסים כבתחלה אומר להם הקב"ה כבר גרשתי אתכם. הה"ד הדא הוא דכתיב - זהו שכתוב (ירמיה ג, ח): "שִׁלַּחְתִּיהָ וָאֶתֵּן אֶת סֵפֶר כְּרִיתֻתֶיהָ אֵלֶיהָ".
- ד"א דבר אחר - פירוש נוסף "הָיְתָה כְּאַלְמָנָה" רבי עקיבא ורבנן רבי עקיבא אומר אלמנה ואתה אומר כאלמנה, אלא אלמנה מעשרת השבטים ולא משבט יהודה ובנימין. ורבנן אמרין אלמנה מאלו ומאלו ולא מהקב"ה שנאמר (שם נא, ה) "כִּי לֹא אַלְמָן יִשְׂרָאֵל וִיהוּדָה מֵאֱלֹהָיו".
- והלא כבר נאמר "רַבָּתִי עָם" ומה תלמוד לומר "רַבָּתִי בַגּוֹיִם" אלא רבתי בדעות.
רבי הונא בשם רבי יוסי בכל מקום שהיה אחד מבני ירושלים הולך למדינה היו מציעים לו קתדרא לישב עליה בשביל לשמוע חכמתו.
חד מירושלים אזל למדינתא ארע זימניה למימת אייתי מרי דביתא ואפקיד בידיה מדיליה ואמר ליה אין הוא אתי ברי מן ירושלים ויעביד לך תלת מילין דחכמתא הב ליה מה דלי ואין לא לא תהיב ליה מה דלי ועבדין ביניהון דלא להוי חד מנהון מחמי ביתא דחבריה לגבי אכסנאי נח נפשיה ואיתפטר לבית עלמין לבתר יומין אתא בריה כיון דמטא בתרע פילי דההיא מדינתא חמא חד טעין מובלא דקיסין, אמר ליה מזבין את מובלא דקיסין, א"ל אין, א"ל סב לי טימיתהון ואוביל יתהון גבי פלן. הוה אזל הוא והוא אזל בתריה עד דמטא גבי דרתיה, א"ל אי פלן תא סב מובלא דקיסין, א"ל ומי מובלא דקיסין אמרי לך דתיתי לי, א"ל אין דלא אמרת לי את אלא הדין בר נש דאתי בתראי ליה אינון, לאלתר אפתח ליה ביתיה ונכנס ויהבו שלמא דין לדין. א"ל מאן את, א"ל אנא ברא דההוא גברא דמית גבך, אעליה ועבד ליה מגיס, והוה ליה לההוא גברא תרין בנין ותרתין בנאתן.
כד מטא ענתיה דארסטוון אייתי קומיה בסעודתא חמשה פריגין בתבשילא, א"ל סב ופלג, א"ל לא היא דידי, א"ל צבי דתיסב ותפלג, נסב ופלג ויהיב פריגא בין גברא ואיתתיה, ונסב פריגא תנייתא ויהב בין תרי גברי דהן תרין בנוי, נסב תליתאה ויהב קמיה תרתין בנתיה, נסב תרין פריגין ויהב קומיה דידיה, אכלין ולא אמרי ליה מידי, הא מילתא תניינא.
לעידן רמשא אייתו תרנגולא פטימתא בסעודתא, א"ל סב ופלג, א"ל לא היא דידי , א"ל סב ופלג ברעותי, נסב ופלג ויהב רישא קומיה גברא, נסב בני מעיה ויהב קמיה אתתיה, נסב תרין אטמאתא ויהב לתרין בנוהי, נסב תרין גפוי ויהב לתרתין בנתיה, נסב גופא כולא ויהב קמיה דידיה, הא מילא תליתאה.
א"ל הכדין פלגין באתריכון, פלגית זימנא קמא ולא אמרית לך ולא מידי, והאידנא את עביד כדין. אמר ליה לאו אמרית לך דלאו דידי היא, ואע"ג דפלגית יאות פלגית, את ואיתתך ופריגא הא תלתא, תרין בנך ופריגא הא תלתא, תרתין בנתך ופריגא הא תלתא, ואנא ותרין פריגין הא תלתא, נסבית מידי מן חולקכון.
האידנא איתת תרנגולתא נסבית רישא ויהבת לך דאת רישא דביתא נסבית בני מעיה ויהבית קדם איתתך דמינה יפקון בניא מן מעיא נסבית תרין אטמאתא ויהבית לתרין בנך דאינון עמודייא דביתא נסבית תרין גפייא ויהבית קדם בנתך דלמחר יפקון ויברחון מן בייתך ויזלון לון לבעליהון נסבית אנא הדין אילפא באילפא אתינא באילפא אנא אזיל וקום והב מדלי דאפקד אבא גבך ואזל לאלתר יהב ליה מה דיליה ואזיל ליה לשלם לקיים מה שנאמר "רַבָּתִי בַגּוֹיִם" רבתי בדעות .
ארבעה מירושלים אתו לאתינא איתקבלון גבי חד בר נש לרמשא עבד לון ארסטוון מן דאכלון ושתון אתקין להון ארבעה ערסאתא וחדא מנהון פחיתא וסמיכא אגב חברתא מן דקמו להון למידמך אמר שמעית דבני ירושלים חכימין אינון סגין אשמע מילא מנהון מה דיימרון על ודמך לגוא מנהון קם בלילה ההוא דהוה דמיך על ערסא פחיתא ואמר לון מה אתון סבירין על ערסא אנא דמיך לית אנא דמיך אלא אארעא ואנא תלי אמר לון חורן אף בישרא דאכלינן ברמשא טעם כלבא הוה ביה אמר לון חורן אף חמרא דשתינן ברמשא טעים קברא הוה ליה אמר לון חורן ועל אילין אתון תמהין אף גברא דהוא מריה דבייתא לית הוא בריה דאבוה כיון דשמע גברא מיליא אמר חד קושטא ותלת שיקרא.
קם ואזל מצפרא לגבי טבחא אמר ליה הב לי מבשרא דיהבת לי ברמשא אמר ליה לית לי (אמר ליה) ומה הוא עסקיה אמר ליה חדא אימרא הוה לן והוה ינקא ומתה אימה והוה לן חדא כלבתא והוה אימרא יניק מינה ברמשא אצטמטמינן לבישרא ואתית בעי ולא הות לן חורי ויהבינן לך מינה אמר תרין קושטא ותרין שיקרא.
אזל גבי קפילא אמר ליה הב לי מן ההוא חמרא דיהבת לי ברמשא אמר ליה לית לי אמר ליה ומה הוה עיסקיה אמר ליה חד גופנא הוה לן והוה נציבא על קבריה דאבונן ועצירה ויהביניה בקופון ואצטמטימתון לחמרא ואתית בעי ולא הוה לן ויהבינן לך מיניה אמר תלת קושטא וחד שקרא.
אזל לגבי דאימיה ואמר לה בריה דמאן אנא אמרה ליה בני בריה דאבוך אמר לה אמרי לי קושטא בריה דמאן אנא ואין לא אנא קטע ראשך אמרה ליה ברי אבוך לא הוה מוליד ודחילית דלא יסבון מדלי קריבוהי בישי עבדית דאזלית וזנית ואייתיתי יתך לכל עותרא ומדלא הדין אמר לה מה אנא חמיין הכא ייתון בני ירושלם ועבדון לן ממזרין תו נעביד בינינן דלא נקבל חד מנהון.
ה. [ עריכה ]
חד מירושלם אזל גבי תגרא באתינס, אתא איתקבל בחנות אשכח בני נשי שרון יתבין ושתיין חמרא, מדאכל ושתה בעי מדמוך תמן, אמרין ליה עבדין בינן דלא נקבל בר נש אכסנאי אלא עד דקפץ תלת קפיצין, אמר לון ומי אנא ידע איך אתון קפיצין אלא קום עביד קודמוי ואעבד אנא בתרך כותך, קם חד מנהון וקפץ ואשתכח במצעי דחנות וקפץ אוחרן אישתכח על תרעא פומא דחנותא, קפץ אוחרן ואישתכח לברא, קם וטרד תרעא באפיהון אמר לון חייכון מה דבעיתו למיעבד לי עבדית לכון.
ו. [ עריכה ]
חד מאתינס אתא לירושלם אשכח חד ינוקא יהב ליה פריטין, ואמר ליה זיל ואייתי לן תאינין ועינבין, אמר ליה יישר חילך את בפרוטך ואנא ברגלי, מן דאתא אמר ליה סב פלג, נסב מינוקא ויהיב קומי דידיה בישין, וטבייא הוה מייתי ויהב קומי דההוא גברא, אמר טבאות אינון אמרין דבני ירושלם חכימין אינון סגיא מן בגין דהוה ידיע דלא יהב פריטין מן דידיה נסב ליה בישא וטבאתא יהב קומיה דההוא גברא, אלא תא נעביד גאוזין אי אנא אזיל ואתי לי גבך אנא נסיב מאן דאית קמך ואין אתי לך מה דאית קדמוי את נסיב ועבדין ביניהון, ונסב מה דהוה ליה.
ז. [ עריכה ]
חד מאתינס אתא לירושלם אשכח חד מינוקא ויהיב ליה פריטין, א"ל זיל ואשכח ואייתי לי מה דאכול ואשבע ויותר ואיסב לאסטרטא, אזל הוא ואייתי ליה מילחא, אמר ליה מלחא אמרי לך דתייתי לי, א"ל ולא כן אמרת לי זיל אייתי לי מה דניכול ונשבע ונותיר ואיסב לאסטרטא חייך אית ביה דתיכול ותשבע ותותיר ותיסב לאסטרטא.
ח. [ עריכה ]
חד מאתינס אתא לירושלם, אשכח חד מדוכא מטלקא נסביה ואובליה גבי חייטא, א"ל חייט לי הדין מדוכא תבירא, אפיק ליה איהו מלא קומציה חלא, אמר ליה שזור לי חוטין ואנא חייט ליה.
ט. [ עריכה ]
חד מאתינס אתא לירושלם, אשכח חד מינוקא יהב ליה פריטין, אמר ליה זיל ואייתי בעין וחובצין, מן דאתא אמר ליה אחמי לי אידא היא חובצא דעיזא חיורתי, ואידא היא דעיזא אוכמתי, א"ל איהו את גבר סב ואחמי לי את אידא היא ביעתא דתרנגולתא חיוורתי ואידא היא דאוכמתי.
י. [ עריכה ]
חד מאתינס אתא לירושלם, אשכח חד כהנא א"ל מובלא דקיסין כמה עבדין תנן, א"ל כד רטיבה הוה כולן תנן, כד יבישה היא תלתא תנן ותלתא קטם ותלתא אשא אכלה, מן הין יליף לה מעצי המערכה.
יא. [ עריכה ]
חד מאתינס אתא לירושלם, על לבי ספרא אשכח מינוקיא דיתבון תמן ורביהון לא הוה תמן גביהון, הוה שאול לון והיגון מגיבין, אמרין ליה תא נעביד בינינן דכל דשאיל שאלתא ונצח לחבריה דנסבין ליה מנוי, אמר לון אין, אמר אתון דבני אתרא מקדמין ליה, אמרין ליה אמור את דאת גבר סב, אמרין ליה הדין מיליא מה אינון תשעה נפקין, ותמניא עללין, ותרין מזגין, וחד שתי, ועשרים וארבעה משמשין ולא יכיל מגיב לון, ונסבין מנוי אתא לגבי ר' יוחנן רביהון, א"ל אהא רבי כל הדא בישתא רבתא אית גביכון, דכד אתא בר נש אכסניא לביניכון אתון נסבין מנוי, א"ל דלמא מילא אמרון לך ולא יכלת מגיב להון ונסיבין מניך, א"ל אין, אמר ומה אמרון לך, א"ל כן וכן אמרון לי, א"ל בני תשעה נפקין אילין ירחי דביטנתא דילידתא, ותמניא עללין, תמניא יומין דגזירתא, ותרין מזגין, אילין תרין דדא דתרויהון מזגין, וחד שתי, הוא מינוקא דאתיליד, ועשרין וארבעה משמשמין, עשרים וארבעה ירחי מינקותא, לאלתר אתא ומגיב לון ונסב מנוי, וקרון עליה (שופטים, יד): "לולא חרשתם בעגלתי לא מצאתם חידתי".
יב. [ עריכה ]
חד מאתינס אתא לירושלם עבד תלת שנין ופלג למילף לישן דחוכמתא ולא יליף, בתר תלת שנין ופלג זבין חד עבד והוא עויר, אמר בתר תלת שנין ופלג זבנית עבד עויר, א"ל חייך דהוא חכים טפי סגי וצפי מרחוק, מן דנפקון מן פילי א"ל גוד דנמטי לוייתא, א"ל ואית לוייתא קומינן, אמר ליה אין, ואית קומינן אנקא חדא עוירא בחדא פרגא, ובטנה תרין, וטעניה תרין זיקין, חד דחמר, וחד דבסים, ורחוקה ארבע מילין וגמלא עמם, א"ל עמא דתביר קדל בחדא עינא מנן את ידע דהיא סמיא מחד עינא, אמר ליה חמי דחד גבה דאורחא ריע וחד לא ריע, ודבטנה תרין מנן את ידע, א"ל רבעית לה וחמיתא אתריהון דתרויהון, א"ל מנן את ידע דטעינה תרין זיקין חד דחמר וחד דבסים, א"ל מן מטפייתא, דחמרא ספיג ובסימא תסיס, דגמלא עמהם מנן את ידע דאישתון במיסוון דאורחא ויהודאי לא מישתין במיסוון דאורחא אלא בחד זוייא, ורחקא ארבעה מילין מנן את ידע, אמר ליה עד ארבעה מילין פרסתיה דגמלא מינכרא מכאן ולהלן לית הוא מינכרא.
יג. [ עריכה ]
חד מאתינס אזל לירושלים והוה מפלי בבני ירושלם סגיא, אמרין מאן ייזיל ומייתי ליה גבן, אמר לון חד אנא איזיל ואייתי ליה ורישיה גריע, אזל ירושלמי לאתינס איתקבל גבי ההוא גברא, לצפרא נפקין תרוייהון לטיילא בשוקא, אפסיק חד סנדליה, א"ל לאומנא סב לך טרימיסא הדין ועבדיה לי הדין סנדלא, עבדיה ליה, למחר נפקין תרויהון לטיילא בשוקא איפסיק סנדלא חוריתא, א"ל סב לך הדין טרימיסא וזיל ועבדיה ליה באומנא להדין סנדלא דילי, א"ל וכל הדין יקיריהן סנדליא גביכון, א"ל אין, א"ל מכמה דינרין, א"ל מתשעה ומעשרה דינרין, וכד אינון זילין משבעה ומשמנה דינרים, א"ל אי אתינא לגביכון בהדא סחורתא מזבנת יתיה לי, א"ל אין, אלא דלא תיעול למדינתא בר מדעתי, כמה דעביד עבידא וזבין סחורתא דסנדליא אזל ליה סלק לירושלים ויתיב על תרע פילי דמדינתא, שלח בתריה ואתא, כיון דאתא א"ל עבדינן בינינן דלא ייעול בר נש למזבנא זבינוהי אא"כ רישיה גריע ושיחרור אפוי, א"ל ומה אנא מנזק דאנא גרע ראשי ואזבין עבדתי, מן דגרע רישיה נסביה ואותביה במיסוון דשוקא, וכד הוה בר נש אתי למיזבן מיניה סנדלא א"ל הדין סנדלא זוגא בכמה הוה, א"ל מן י' דינרין או מן ט' דינרין, ברם לית אנא פחית מתמניא דינרין, וכד הוה שמע הוה טפח ליה על רישיה בסנדלא ואזיל ליה ולא זבין, א"ל כל הדא בישתא שלמית לך כד הוית באתראי, א"ל מכאן ולהבא לא תפלי בבני ירושלים, (תפלי לשון בדיקה הוא, לא תפאר אחריך תרגומו לא תפלי בתרך).
חד כותאי עבד נפשיה מפשר חלמין, שמע רבי ישמעאל בר' יוסי ואמר לית אנא איזיל ואחמי הדין טפשא דליבא כותאה דמפליא בברייתא, אזל ויתיב ליה גביה.
- אתא חד א"ל חמית בחלמי זיתא משקה מישחא, אמר ליה כותאי זיתא נהור ומשחא נהור את חמי נהור בנהור סגיא, א"ל ר' ישמעאל תיפח רוחיה דההוא גברא אימיה הוא חכים (פירוש הוא בא על אמו),
- אתא חורן ואמר ליה חמית בחלמי עיני חד בלעה חברתה, אמר ליה ההוא גברא את חמי נהור בנהור סגיא, אמר ליה ר' ישמעאל ברבי יוסי תיפח רוחיה דההוא גברא תרין בנין אית ליה וחד מנהון חכים לחבריה,
- אתא חורן ואמר ליה חמית בחלמי ובלעית חד כוכב, אמר ליה ההוא גברא חמי נחור סניא, כוכבא נהור ואתה נהור הא נהורא על נהורא, א"ל ר' ישמעאל תיפח רוחיה דההוא גברא יהודאה קטל, ומן הן יליף ר' ישמעאל מן הדין קרייה (בראשית, טו): "הבט נא השמימה וספור הכוכבים",
- אתא חורן ואמר ליה חמית בחלמי אית לי תלת עיינין, אמר ליה ההוא נברא חמי נהור סגיא, אמר ליה רבי ישמעאל תיפח רוחיה דההוא גברא אפיי הוא תרתין דידיה וחדא דתנורא,
- אתא חורן ואמר ליה חמית בחלמי ארבעה אודנין וכל עמא מציתין למלוי, אמר ליה את שמיע סגיא, אמר ליה ר' ישמעאל תיפח רוחיה דההוא גברא מגבב כובין הוא, וכד הוא טעין להון כל עמא ערקין מן קדמויי,
- אתא חורן ואמר ליה חמית בחלמי דהוינא טעין חד פנקס ובה עשרים וארבעה לוחין והוה כתיב מן הכא, ומחיק מן הכא, כתיב מן הכא ומחיק מן הכא, א"ל ההוא גברא סליק לרבו ויהוי עסקיה סגין והוא כתיב מן הכא ומחיק מן הכא כתיב מן הכא ומחיק מן הכא, אמר ליה רבי ישמעאל תיפח רוחיה דההוא גברא מדרעא אית ליה ובה עשרים וארבעה מרקעין, חייט ליה מן הכא ומתבזע מן הכא,
- אתא חורן וא"ל חזינא בחלמי דאנא טעין קניא וביה מיסרא דחסין, א"ל ההוא גברא סליק לרבו, אמר רבי ישמעאל תיפח רוחיה דההוא גברא אוצרא דחמרא אית ליה ונפיק כוליה בסיס, ואזיל כולי עלמא וייתוניה בגרביה לפום קרא למיכבשא ביה חסין,
- אתא חורן ואמר ליה חמית בחלמי דכל עלמא מחמין לי באצבעותיהן, אמר ליה ההוא גברא סליק לרבו וכל עמא מחמין לך באצבעותיהון, אמר לו רבי ישמעאל הב לי אגרי ואנא פתר לך, אמר ליה כבר פתיר הוא, אתא זימנא חורן אמר ליה חמית בחלמי דכל עמא מנפחין לי בלועיהון ומקלסין לי באצבעותיהן, אמר ליה ההוא גברא סליק לרבו וכל עמא מקלסין לך בלועיהון, אמר ליה ר' ישמעאל תיפח רוחיה דההוא גברא אוצר דחיטין אית ליה וכד מחמיין ליה באצבעותיהון דהוה דילפא נחית עליהון, וכד הוו מנפחין לית בלועיהון דאינון מנפחין, וכדו דמקלסין לך באצבעותיהון דאינון מצמחין עשבין ולית לההוא גברא מנהון כלום.
טו. [ עריכה ]
חד כותאי אמר אנא אזיל וחמי חד סבא דיהודאי דמפלין בברייתא, אתא יתיב ליה גביה, אמר ליה חמית בחלמי ארבעה ארזין וארבעה שקמין ודור דתבן ותורא רכיב עליהון, אמר ליה רבי ישמעאל תיפח רוחיה דההוא גברא ארבעה ארזין ארבעתי שולטתא דערסא, ארבעה שיקמין ארבעת שיטותא דערסא, דור דתבן הדא הוא חבלין דידיה, ותורא רכיב עליהון הוא משכא דערסא דדמיך עלויה, וההוא גברא סליק עלה ולא נחית וכן הוה ליה, אתא חורן ואמר ליה חמית בחלמי זיתא בשעת נצבא, אמר ליה ההוא גברא חמי נהור סגין, אתא חורן ואמר ליה חמית בחלמי זיתא בשעת חבטא, ואמר ליה ההוא גברא תקן חרציה למחאתה (פירוש מכות) אמר ליה רבי לדין אמרת כדין ולי אמרת כדין, אמר ליה תיפח רוחיה דההוא גברא דין חמא בשעת נצבא ודין בשעת חבטה.
טז. [ עריכה ]
חד מתלמידוי דרבי יוחנן הוה יתיב קומיה מיסבר ליה ולא סבר, אמר ליה למה לית את סבר, אמר ליה תלת מילין קשין חמית בהדין ליליא ולית אנא ידע מה אינון, אמר ליה אימא לי מה אינון, אמר ליה חמית בחלמי דאמרין לי באדר את מיית וניסן לית את חמי וזרע ולא חצד, אמר ליה תלתיהון הן טבין, באדר את מיית, בהידורה של תורה את מיית (פירוש מתגבר), וניסן לית את חמי, נסיונין לית את חמי, וזרע ולא חצד, מה דילידית לית את קביר, אמר לו חורן חמית בחלמי דלא הוה ברגלי פטיש, אמר ליה חייך לית הא בישא אלא טבא, דמטי חגא ולא הוה ליה לההוא גברא כלום, מן הן יליף רבי יוחנן רגל ברגל.
יז. [ עריכה ]
חד בר נש אתא לגבי רבי יוסי בר חלפתא אמר ליה חמית בחלמי דאמרין לי קום סוק לקפודקייא ואת נסיב פעלא דאבוך, אמר ליה ומי סליק ליה אבוך מן יומוי לקפודקייא, אמר ליה לא, אמר ליה זיל מד לך עשרים שוריא בביתך אמר ליה לית הינון עשרים, אמר ליה זיל מנינן מלעילא לתתא ומתתא לעילא, ובאתרא דישלם מנין עשרין שריין תמן את משכח ליה, אזל ועבד כן ואשכחיה לפעליה ואיעתר, ומן הן יליף ליה ר' יוסי קפודקייא כפא בלשון יון עשרים דוקייא הן בלשון יון קורות.
יח. [ עריכה ]
חדא אתתא אתת לגבי ר' אלעזר, אמרה ליה חמיית דשריתא דביתא פקעה, אמר לה ההיא איתתא ילדה בר דכר אזלת וכן הוה לה, אזלת זמן חורן למשאליניה אמרה ליה שריתא דביתא פקעא, אמר לה את ילידת בר דכר אזלת וכן הוה לה, אזלת זמן חורן זמנא תליתיתא אשכחת תלמידוי יתבין כבי ספרא ורבהון לא הוה תמן, אמרה לון אן הוא רבכון, אמרין לה מה את בעא מיניה, אמרה לון דלמא דאתון חכימין למיפשר חילמא דחמית כרבכון, אמרין לה אמרי לן מה את בעייא ואנן פתרין ליך, אמרה לון חמית בחלמי ההיא איתתא דשרייתא דביתא פקעה אמרין לה ההיא אתתא קברא בעלה, וכד נפקת מן קומיהון שריית מייללא, שמע רבי אלעזר אמר להו למה ההיא איתתא מייללא, אמרו ליה ההיא איתתא אתת למישאלינך ולא אשכחת יתך, אמר לתלמידויי ההיא איתתא מאי אתת למישאל, אמרין ליה למיפתרינה לחלמא, אמר להן ומה אמירתו לה, אמרין ליה כן וכן, אמר להו איבדתון גברא לא כן כתיב (בראשית מא, יג): "וַיְהִי כַּאֲשֶׁר פָּתַר לָנוּ כֵּן הָיָה", ולא כן אמר ר' יוחנן החלום הולך אחר פתרונו חוץ מן היין יש שותהו וטוב לו יש שותהו ורע לו. אמר ר' אבהו דברי חלומות לא מעלין ולא מורידין.
מעשה ברבי יהושע שהיה מהלך בדרך מצאו אדם אחד שהיה מהלך בדרך, אמר לו מה אתה עושה, אמר לו אני מהלך בדרך, אמר לו יפה אמרת שאתה מהלך בדרך שכבשוה ליסטים שכמותך.
הלך משם יותר ומצא תינוק אחד יושב על פרשת דרכים, אמר לו איזו דרך קרובה לעיר, אמר לו זו קרובה ורחוקה וזו רחוקה וקרובה, הלך רבי יהושע בזו שקרובה ורחוקה, כיון שהגיע לעיר מצא גנות ופרדסים מוקפים לחומה וחזר אצל אותו תינוק ואמר לו בני וכי זו דרך קרובה לעיר, אמר לו אתה הוא חכם של ישראל לא כך אמרתי לך שזו קרובה ורחוקה וזו רחוקה וקרובה.
באותה שעה אמר ר' יהושע אשריכם ישראל שכולכם חכמים מגדולכם ועד קטנכם.
הלך משם ומצא תינוק אחד ובידו כלי מכוסה, אמר לו מה בידך מכוסה בכלי זה, אמר אילו בעית אימא דתדע מה דאית עמי לא הות אמרה לי כסיתיה.
הלך משם יותר ומצא תינוק אחד אמר לו מימיה של עיר מה הן, אמר לו מה איכפת לך, השום והבצלים מרובין.
כיון שנכנס לעיר מצא תינוקת עומדת ממלאה מן העין, אמר לה השקיני מים, אמרה ליה לך ולחמורך, כיון ששתה ופנה לילך, אמר לה בתי עשית כמעשה רבקה, אמרה ליה אני עשיתי כמעשה רבקה, ואתה לא עשית כמעשה אליעזר.תני מניחין פאה על מעשה קדרה ואין מניחין פאה על מעשה אלפס, ומעשה ברבי יהושע שנתארח אצל אשה אלמנה, יום ראשון הכניסה לו תבשיל ואכלו ולא הניח לה פאה, יום שני הכניסה לו תבשיל ואכלו ולא הניח לה פאה, יום שלישי הקדיחתו במלח תבשיל של גריסין, כיון שטעם רבי יהושע משך ידו מהם, אמרה לו רבי מפני מה משכת ידך מן הגריסין הללו, אמר לה כבר סעדתי מבעוד יום, אמרה לי האם סעדת מבעוד יום מפני מה לא מיעטת בפת, כדרך שמיעטת בגריסין הללו, שמא פאה הנחת, על שני תבשילין שאכלת למה לא הנחת, כמו שהנחת בגריסין הללו, באותה שעה א"ר יהושע מימי לא נצחני אדם אלא אלמנה זו ותינוקת אחת ואותם תינוקותלקיים מה שנאמר "רַבָּתִי בַגּוֹיִם" רבתי בדעות.
- א"ר יוחנן לפי שעברו ישראל על תנאי שקבלו מסיני לפיכך "הָיְתָה לָמַס", הוא סיני הוא למס, חושבניה דדין כחושבניה דדין.
- אמר רבי ישמעאל בר נחמן לפי שעבדו ישראל עבודת כוכבים לפיכך היתה למס, היא למס היא סמל, אתוי דדין הינון אתוי דדין, ר' ברכיה אמר הפכה למס סמל, ורבנן אמרי למס למסא דליבא.
- אמר רב עוקבא בליל תשעה באב נכנס אברהם אבינו לבית קדשי הקדשים אחזו הקב"ה בידו, והוה מטייל בו ארוכות וקצרות, אמר לו הקב"ה (ירמיה יא, טו): "מֶה לִידִידִי בְּבֵיתִי", אמר לו רבוני בני היכן הם, אמר לו חטאו והגליתים לבין האומות, אמר לו לא היו בהן צדיקים, אמר לו "עֲשׂוֹתָהּ הַמְזִמָּתָה", אמר לו היה לך להסתכל בטובים שבהם, אמר לו סוגיהון בישין דכתיב "עֲשׂוֹתָהּ הַמְזִמָּתָה הָרַבִּים", אמר לו היה לך להביט לברית מילה שבבשרם, אמר לו חייך כפרו בה, שנאמר "וּבְשַׂר קֹדֶשׁ יַּעַבְרוּ מֵעָלָיִךְ", ולא עוד אלא שהיו שמחין במפלתם אלו על אלו דכתיב "כִּי רָעָתֵכִי אָז תַּעֲלֹזִי", וכתיב (משלי יז, ה): "שָׂמֵחַ לְאֵיד לֹא יִנָּקֶה".
ומפני מה נאמר מגלת קינות אלפא ביתא, ר' יהודה ור' נחמיה ורבנן, ר' יהודה אומר לפי שכתוב (דניאל ט, יא): "וְכָל יִשְׂרָאֵל עָבְרוּ אֶת תּוֹרָתֶךָ וְגוֹ'", שהיא כתובה מאל"ף ועד תי"ו, לפיכך נכתבה המגלה הזאת אלפא ביתין זו כנגד זו.
כא. [ עריכה ]
ר' נחמיה אומר אע"פ שקללן ירמיה באלפא ביתין איכה, הקדים ישעיה ורפאן על כל פסוק ופסוק עד "תָּבֹא כָּל רָעָתָם לְפָנֶיךָ".
- כתיב (תהלים מב, ד): "היתה לי דמעתי לחם יומם ולילה וגו'", רבי אחא ורבנן, רבי אחא אומר כשם שהלחם תדיר כך דמעתי תדירה, רבנן אמרין כל מי שבוכה אינו אוכל שנאמר (ש"א א, ז): "ותבכה ולא תאכל".
וכך אמר לו הקב"ה ליחזקאל (יחזקאל יב, ג): "וְאַתָּה בֶן אָדָם עֲשֵׂה לְךָ כְּלֵי גוֹלָה וְגוֹ'", מהו כלי גולה, ר' חייא בר אבא ור' שמעון בר' חלפתא, ר' חייא בר אבא אמר חמת ושטיח וקערה, וכל אחד ואחד יש לו לשמש שני דברים, חמת נותן בה קמח ונותנה תחת ראשו, וקערה אוכל בה ושותה בה, שטיח לישיבה וישן עליה, ור' שמעון בר' חלפתא אמר קופה של ארבעת אזנים והיא מחזקת את הכל, לכך אמר הקב"ה לישראל (שם כד, כד) "וְהָיָה יְחֶזְקֵאל לָכֶם לְמוֹפֵת כְּכֹל אֲשֶׁר עָשָׂה תַּעֲשׂוּ וְגוֹ'", והם לא עשו כן אלא כיון שגלו היה אחד בא ללוש את עיסתו ולא היה יודע במה, והיה חופר בארץ ועושה גומא ולש בתוכה והיו הצרורות מדבקות בעיסתן, וכיון שנותנה בתוך פיו היו שניו קהות עליו, לקיים מה שנאמר (איכה ג, טז): "וַיַּגְרֵס בֶּחָצָץ שִׁנָּי", וכל אילין לא יהבית בלבי ואימת אעילת ללבי "בֶּאֱמֹר אֵלַי כָּל הַיּוֹם אַיֵּה אֱלֹהֶיךָ".
כג. [ עריכה ]
(תהלים עז, ז): "אֶזְכְּרָה נְגִינָתִי בַּלַּיְלָה עִם לְבָבִי אָשִׂיחָה וַיְחַפֵּשׂ רוּחִי". רבי יהודה ברבי סימון ור' איבו ורבנן אמרי, לפי שחטאו מאל"ף ועד תי"ו, מתנחמין מאל"ף ועד תי"ו, וכן את מוצא שכל נבואות קשות שנתנבא ירמיה על ישראל הקדים ישעיה ורפאן:
| ירמיה אמר "אֵיכָה יָשְׁבָה בָּדָד" | ישעיה אמר (ישעיה מט, כא): "וְאָמַרְתְּ בִּלְבָבֵךְ מִי יָלַד לִי אֶת אֵלֶּה וְגוֹ'". |
| ירמיה אמר "בָּכֹה תִבְכֶּה בַּלַּיְלָה" | ישעיה אמר (שם ל, יט) "בָּכוֹ לֹא תִבְכֶּה חָנוֹן יָחְנְךָ וְגוֹ'". |
| ירמיה אמר "גָּלְתָה יְהוּדָה מֵעֹנִי" | ישעיה אמר (שם יא, יב) "וּנְפֻצוֹת יְהוּדָה יְקַבֵּץ וְגוֹ'". |
| ירמיה אמר "דַּרְכֵי צִיּוֹן אֲבֵלוֹת" | ישעיה אמר (שם מ, ג) "קוֹל קוֹרֵא בַּמִּדְבָּר פַּנּוּ דֶּרֶךְ ה'". |
| ירמיה אמר "הָיוּ צָרֶיהָ לְרֹאשׁ", | ישעיה אמר (שם ס, יד) "וְהָלְכוּ אֵלַיִךְ שְׁחוֹחַ בְּנֵי מְעַנַּיִךְ". |
| ירמיה אמר "וַיֵּצֵא מִן בַּת צִיּוֹן וְגוֹ'" | ישעיה אמר (שם נט, כ) "וּבָא לְצִיּוֹן גּוֹאֵל". |
| ירמיה אמר "זָכְרָה יְרוּשָׁלִַם" | ישעיה אמר (שם סה, יז) "כִּי הִנְנִי בוֹרֵא שָׁמַיִם חֲדָשִׁים וָאָרֶץ חֲדָשָׁה וְלֹא תִזָּכַרְנָה הָרִאשֹׁנוֹת וְלֹא תַעֲלֶינָה עַל לֵב". |
| ירמיה אמר "חֵטְא חָטְאָה יְרוּשָׁלִַם" | ישעיה אמר (שם מד, כב) "מָחִיתִי כָעָב פְּשָׁעֶיךָ". |
| ירמיה אמר "טֻמְאָתָהּ בְּשׁוּלֶיהָ" | ישעיה אמר (שם ד, ד) "אִם רָחַץ ה' אֵת צֹאַת בְּנוֹת צִיּוֹן". |
| ירמיה אמר "יָדוֹ פָּרַשׂ צָר" | ישעיה אמר (שם יא, יא) "יוֹסִיף ה' שֵׁנִית יָדוֹ". |
| ירמיה אמר "כָּל עַמָּהּ נֶאֱנָחִים וְגוֹ'" | ישעיה אמר (שם מט, י) "לֹא יִרְעָבוּ וְלֹא יִצְמָאוּ". |
| ירמיה אמר "לוֹא אֲלֵיכֶם כָּל עוֹבְרֵי דֶּרֶךְ" | ישעיה אמר (שם לב, טו) "עַד יֵעָרֶה עָלֵינוּ רוּחַ מִמָּרוֹם". |
| ירמיה אמר "מִמָּרוֹם שָׁלַח אֵשׁ בְּעַצְמוֹתַי" | ישעיה אמר (שם נז, טו) "מָרוֹם וְקָדוֹשׁ אֶשְׁכּוֹן וְאֶת דַּכָּא וְגוֹ'". |
| ירמיה אמר "נִשְׂקַד עֹל פְּשָׁעַי" | ישעיה אמר (שם נב, ב) "הִתְפַּתְּחִי מוֹסְרֵי צַוָּארֵךְ". |
| ירמיה אמר "סִלָּה כָל אַבִּירַי" | ישעיה אמר (שם סב, י) "סֹלּוּ סֹלּוּ הַמְּסִלָּה סַקְּלוּ מֵאֶבֶן הֵרִימוּ". |
| ירמיה אמר "עַל אֵלֶּה אֲנִי בוֹכִיָּה" | ישעיה אמר (שם נב, ח) "כִּי עַיִן בְּעַיִן יִרְאוּ וְגוֹ'". |
| ירמיה אמר "פֵּרְשָׂה צִיּוֹן בְּיָדֶיהָ" | ישעיה אמר (שם נא, יב) "אָנֹכִי אָנֹכִי הוּא מְנַחֶמְכֶם". |
| ירמיה אמר "צַדִּיק הוּא ה'" | ישעיה אמר (שם ס, כא) "וְעַמֵּךְ כֻּלָּם צַדִּיקִים". |
| ירמיה אמר "קָרָאתִי לַמְאַהֲבַי" | ישעיה אמר (שם ס, יח) "וְקָרָאת יְשׁוּעָה חוֹמֹתַיִךְ". |
| ירמיה אמר "רְאֵה ה' כִּי צַר לִי" | ישעיה אמר (שם סו, יד) "וּרְאִיתֶם וְשָׂשׂ לִבְּכֶם". |
| ירמיה אמר "שָׁמְעוּ כִּי נֶאֱנָחָה אָנִי" | ישעיה אמר (שם מ, א) "נַחֲמוּ נַחֲמוּ עַמִּי". |
| ירמיה אמר "תָּבֹא כָל רָעָתָם לְפָנֶיךָ" | ישעיה אמר (שם נו, ז) " וַהֲבִיאוֹתִים אֶל הַר קָדְשִׁי". |
ד"א דבר אחר - פירוש נוסף "אֶזְכְּרָה נְגִינָתִי בַלַּיְלָה" ר' איבו ור' יהודה בר סימון, ר' איבו אומר אמרה כנסת ישראל לפני הקב"ה נזכרת אני שכר שהשכרתי לפניך בלילן של מלכיות כמה דאת אמר (בראשית יד, כ): " וּבָרוּךְ אֵל עֶלְיוֹן אֲשֶׁר מִגֵּן צָרֶיךָ בְּיָדֶךָ" ר' יהודה אומר נזכרת אני שירין ששרתי לפניך בלילות כמד"א כמה דאת אמר - כמו שאתה אומר (ישעיה לח, כ): "וּנְגִנוֹתַי נְנַגֵּן כָּל יְמֵי חַיֵּינוּ".
"בַּלַּיְלָה" זה לילו של פרעה דכתיב (שמות יב, כט): "וַיְהִי בַּחֲצִי הַלַּיְלָה" ולילו של גדעון שהכה את מחנה מדין ועמלק דכתיב (שופטים ז, ט): "וַיְהִי בַּלַּיְלָה הַהוּא" ולילו של סנחריב שכתוב בו (מ"ב יט, לה): "וַיְהִי בַּלַּיְלָה הַהוּא וַיֵּצֵא מַלְאַךְ ה'"
"עִם לְבָבִי אָשִׂיחָה" משתעי אנא עם לבי "וַיְחַפֵּשׂ רוּחִי" ומפשפש בעובדי ואומר (ח): "הַלְעוֹלָמִים יִזְנַח ה' וְלֹא יֹסִיף לִרְצוֹת עוֹד" חס ושלום לא שבק ולא שביק, דכתיב (איכה ג, לא): "כי לא יזנח לעולם ה'".
"וְלֹא יֹסִיף לִרְצוֹת עוֹד" ולא לֵרָצוֹת לשעבר היה מרצה לאחרים משה כועס ואת אומר (שמות לג, יא): "וְשָׂב אֶל הַמַּחֲנֶה" קרי ביה ושוב, אליהו כועס ואת אומר (מ"א יט, טו): " לֵךְ שׁוּב לְדַרְכְּךָ מִדְבַּרָה דַמָּשֶׂק" ועכשיו לא לרצות ולא לירצות.
(ט): "הֶאָפֵס לָנֶצַח חַסְדּוֹ" מהו האפס אמר ר' ראובן לשון יוני הוא כמד"א כמה דאת אמר - כמו שאתה אומר (עמוס ו, י): "וְאָמַר אָפֶס".
ר' חנינא בר פפא ור' סימון, רבי חנינא אמר נגמר אותו דבר שאמר הקב"ה למשה (שמות לג, יט): "וְחַנֹּתִי אֶת אֲשֶׁר אָחֹן" ר' סימון אומר הא חסילה והא מסכמא, על ידי ירמיה שאמר (ירמיה טז, ה): "כִּי אָסַפְתִּי אֶת שְׁלוֹמִי".
(י): "הֲשָׁכַח חֲנוֹת אֵל" - "השכח חנותו אל" (במדבר ט, כג): "עַל פִּי ה' יַחֲנוּ" "הֲשָׁכַח" (נחמיה ט, לא): "כִּי אֵל רַחוּם וְחַנּוּן", "אִם קָפַץ בְּאַף רַחֲמָיו סֶלָה" אע"ג דהוא כעיס רחמיו קרובין, וציון אמרה עזבני ה' ואדני שכחני, דכתיב (ישעיה מט, יד): "וַתֹּאמֶר צִיּוֹן עֲזָבַנִי ה' וְגוֹ'"
(יא): "וָאֹמַר חַלּוֹתִי הִיא וְגוֹ'" א"ר אלכסנדראי על ידי שלא חלינו פניך בתשובה נשתנית הימין, א"ר שמואל בר' נחמני נתחללה אותה שבועה שכרת עמנו בחורב ונשתנית הימין, א"ר סימון השמעת מימיך גלגל חמה חולה ואינו יכול לעלות ולשמש, לשמשיו אין חליין ולפניו יש חליין, א"ר יצחק לגבור שהיה שם במדינה והיו בני המדינה בוטחים בו ואומרים לא יבאו גייסות לכאן, באו הגייסות לעירו כיון שהוא יוצא ומראה להם פנים מיד הן בורחין, פעם אחת באו הגייסות, אמר להם ימיני חששה לי, אבל הקב"ה אינו כן אלא (ישעיה נט, א): "הֵן לֹא קָצְרָה יַד ה' מֵהוֹשִׁיעַ וְגוֹ'".
"שְׁנוֹת יְמִין עֶלְיוֹן" ארשב"ל אם חליין הן אית סבר דכל דחשש סופיה מבריא, ואם שינוי ימין לית סבר, והיא דעתיה דריב"ל (דאמר) "כי אם מאוס מאסתנו" אם מאיסה היא לית סבר, ואם קציפה היא אית סבר, דכל מאן דכעיס סופיה מתרצה.
ארשב"י אמר הקב"ה לישראל אתם בכיתם בכיה של תפלות, סופכם להיות בוכים בכיה של ממש, והיכן בכו ישראל בכיה של תפלות (במדבר יא, י): " וַיִּשְׁמַע מֹשֶׁה אֶת הָעָם בֹּכֶה לְמִשְׁפְּחֹתָיו" (שם יד, א) "וַתִּשָּׂא כָּל הָעֵדָה וַיִּתְּנוּ אֶת קוֹלָם" והיכן בכו ישראל בכיה של ממש, ר' איבו ור' יהודה בר' סימון, ר' איבו אמר אחד ברמה ואחד בבבל, ברמה, דכתיב (ירמיה לא, יד): "קוֹל בְּרָמָה נִשְׁמָע וְגוֹ'", בבבל דכתיב (תהלים קלז, א): "עַל נַהֲרוֹת בָּבֶל וְגוֹ'". רבי יהודה ברבי סימון אמר, אחד ביהוד מדינתא, ואחד בבבל, ביהוד מדינתא "בָּכֹה תִבְכֶּה בַּלַּיְלָה", בבבל "על נהרות בבל".
א"ר איבו אמר הקב"ה לישראל בשכר אותה הבכיה אני מכניס גליותיכם, הלא הוא דכתיב (ירמיה לא, טו): "כֹּה אָמַר ה' מִנְעִי קוֹלֵךְ מִבֶּכִי וְגוֹ' וְיֵשׁ תִּקְוָה לְאַחֲרִיתֵךְ נְאֻם ה'"
- "בָּכֹה" על עגל אחד, "תִבְכֶּה" על שני עגלים.
ד"א דבר אחר - פירוש נוסף על יהודה ועל ציון וירושלים.
ד"א דבר אחר - פירוש נוסף בכה על גלות עשרת השבטים, תבכה על גלות שבט יהודה ובנימין.
ד"א דבר אחר - פירוש נוסף בכה ומבכה אחרים עמה, בוכה ומבכה הקב"ה עמה דכתיב (ישעיה כב, יב): "וַיִּקְרָא ה' אֱלֹהִים צְבָאוֹת בַּיּוֹם הַהוּא לִבְכִי וּלְמִסְפֵּד" בוכה ומבכה מלאכי השרת עמה דכתיב (שם לג, ז) "הֶן אֶרְאֶלָּם צָעֲקוּ חוּצָה", א"ר זעירא חיצה כתיב, חיצה היא גביה דנכסיניה, א"ר ברכיה כמה דאת אמר (בראשית טו, ה): "ויוצא אותו החוצה" "בכה" בוכה ומבכה שמים וארץ עמה, הדא היא דכתיב (יואל ב, י): " שֶׁמֶשׁ וְיָרֵחַ קָדָרוּ" "בָּכוֹ" בוכה ומבכה הרים וגבעות עמה הדא הוא דכתיב (ירמיה ד, כד): "רָאִיתִי (את) הֶהָרִים וְגוֹ'" "בָּכֹה" בוכה ומבכה שבעים אומות עמה, א"ר פנחס אותם שבעים פרים שהיו ישראל מקריבין בחג כנגד שבעים אומות הם כדי שלא יצדה העולם מהם. "בָּכֹה" בוכה ומבכה כנסת ישראל עמה, הדא הוא דכתיב "ותשא כל העדה וגו'", ר' חוניא מתני ליה בשם ר' נחמיה וַתִּשָּׁא כתיב חובי בישא אוזפיתון לדריא כמד"א כמה דאת אמר - כמו שאתה אומר (דברים כד, י): "כִּי תַשֶּׁה בְּרֵעֲךָ".
- למה בלילה לפי שאין קול הולך אלא בלילה לכך נאמר בלילה.
אמר רבי איבו לילה מושך עמה קינה
מעשה באשה אחת שהיתה בשכונתו של רבן גמליאל והיה לה בן תשחורת ומת והיתה בוכה עליו בלילה והיה רבן גמליאל שומע את קולה והיה נזכר חורבן בית המקדש והיה בוכה עמה עד שנשרו ריסי עיניו וכיון שהרגישו בו תלמידיו עמדו ופינו אותה משכונתו.
-
- על כהניה; כמה דאת אמר: (דברים יח, ג): "וְנָתַן לַכֹּהֵן הַזְּרוֹעַ הַלְּחָיַיִם וְהַקֵּבָה".
- ד"א דבר אחר - פירוש נוסף על גבוריה; כמה דאת אמר: (שופטים טו, טו): "וַיִּמְצָא לֶחִי חֲמוֹר טְרִיָּה".
- ד"א דבר אחר - פירוש נוסף על שופטיה; כמה דאת אמר: (מיכה ד, יד): "בַּשֵּׁבֶט יַכּוּ עַל הַלְּחִי [אֵת שֹׁפֵט יִשְׂרָאֵל]".
- ד"א דבר אחר - פירוש נוסף על בחוריה; את מוצא בשעה שנכנסו שונאים לבית המקדש תפשו את הבחורים וכפתו ידיהן לאחוריהן והיו בוכין והיו הדמעות יורדות על לחייהן ולא היו יכולין לקנחן ונושרות על לחייהם כצרבת השחין.
.
- אמר רבי לוי כל מקום שנאמר אין הוה לה (בראשית יא, ל): "וַתְּהִי שָׂרַי עֲקָרָה אֵין לָהּ וָלָד" והוה לה שנאמר (שם כא,) "וַה' פָּקַד אֶת שָׂרָה" ודכותיה (ש"א א, ב): "וּלְחַנָּה אֵין יְלָדִים" והוה לה שנאמר (שם ב, כא) "כִּי פָקַד ה' אֶת חַנָּה" ודכותיה (ירמיה ל, יז): "צִיּוֹן הִיא דּוֹרֵשׁ אֵין לָהּ" והוה לה שנאמר (ישעיה נט, כ): "וּבָא לְצִיּוֹן גּוֹאֵל" אף כן את אומר "אֵין לָהּ מְנַחֵם" והוה לה שנאמר (שם נא, יב) "אָנֹכִי אָנֹכִי הוּא מְנַחֶמְכֶם".
.
- אמר רבי יעקב דכפר חנן זה מיכאל וגבריאל.
- אומות העולם אינן גולים אלא אע"פ שגולים אין גלותם גלות, אומות העולם שאוכלים מפתם ושותים מיינם אין גלותם גלות, אבל ישראל שאין אוכלין מפתם ואין שותין מיינם גלותם גלות, אומות העולם שהן מהלכין באסקפטיות שלהם אין גלותם גלות, אבל ישראל שהן מהלכין יחפין גלותם גלות, לכך נאמר גלתה יהודה.
כאן הוא אומר "גָּלְתָה יְהוּדָה" ולהלן הוא אומר (ירמיה נב, כז): "וַיִּגֶל יְהוּדָה מֵעַל אַדְמָתוֹ" אלא כיון שגלו תשש כחן כנקבה לכך נאמר גלתה יהודה.
- על שאכלו חמץ בפסח כמד"א כמה דאת אמר - כמו שאתה אומר (דברים טז, ג): "לא תאכל עליו חמץ שבעת ימים תאכל עליו מצות לחם עני".
ד"א דבר אחר - פירוש נוסף "מֵעֹנִי" על שחבלו משכון עני בתוך בתיהם, כמד"א כמה דאת אמר - כמו שאתה אומר (שם כד, יב) "ואם איש עני הוא לא תשכב בעבוטו".
ד"א דבר אחר - פירוש נוסף "מֵעֹנִי" על שעשקו שכר שכיר, כמד"א כמה דאת אמר - כמו שאתה אומר (שם, יד) "לא תַעֲשֹׁק שכיר עני ואביון".
ד"א דבר אחר - פירוש נוסף "מֵעֹנִי" על שגזלו מתנות עני כמד"א כמה דאת אמר - כמו שאתה אומר (ויקרא יט, י): "לעני ולגר תעזוב אתם".
ד"א דבר אחר - פירוש נוסף "מֵעֹנִי", על שאכלו מעשר עני, ר' ביבי ור' הונא בשם רב, האוכל טבל של מעשר עני חייב מיתה.
ד"א דבר אחר - פירוש נוסף "מֵעֹנִי" על שעבדו עבודת כוכבים כמד"א כמה דאת אמר - כמו שאתה אומר (שמות לב, יח): "קול ענות אנכי שומע", א"ר אחא קול קילוס עבודת כוכבים אנכי שומע, רבי יהודה בשם רבי יוסי אומר אין לך דור ודור שאינו נוטל מחטאו של עגל.
- א"ר אחא על שהיו משתעבדים בעבד עברי כמד"א כמה דאת אמר - כמו שאתה אומר (ירמיה לד, יד): "מקץ שבע שנים תשלחו"
- ר' יודן בר' נחמיה בשם רשב"ל אמר אילו מצאה מנוח לא היתה חוזרת ודכוותיה (בראשית ח, ט): "ולא מצאה היונה מנוח" ודכוותה (דברים כח , סה): "ובגוים ההם לא תרגיע ולא יהיה מנוח לכף רגלך".
- כההיא דתנן דברי בן ננס בסימניו ובמצרניו.
ד"א דבר אחר - פירוש נוסף "כָּל רֹדְפֶיהָ הִשִּׂיגוּהָ בֵּין הַמְּצָרִים" ביומין דעקא, משבעה עשר בתמוז עד תשעה באב, שבהם קטב מרירי מצוי כמד"א כמה דאת אמר - כמו שאתה אומר (תהלים צא, ו): "מדבר באופל יהלוך מקטב ישוד צהרים" ר' אבא בר כהנא ור' לוי, ר' אבא בר כהנא אמר דהוא גזיז סוגיא דטיהרה מרישהון דשית עד סופיהון דתשע, ור' לוי אמר דהוא גזיז סוגיא דיומא מסופיהון דארבע עד רישיהון דתשע, ואינו מהלך לא בחמה ולא בצל, אלא בצל הסמוך לחמה. ר' יוחנן ורשב"ל, ר' יוחנן אמר כולו מלא עינים קליפות קליפות ושערות שערות, ורשב"ל אמר עין אחת נתונה על לבו וכל מי שרואה אותו נופל ומת. ומעשה בחסיד אחד שראה אותו ונפל על פניו ומת, ויש אומרים יהודה ברבי היה, שמואל חמתיה ולא נפל, אמר עכן בית.
ר' אבהו הוה יתיב ומתנא בהדא כנישתא מדוכתא דקסרי, חמא חד בר נש דטעין חדא קטיתא ואזל למימחי חבריה, חמא מזיקא קאי בתריה דטעין קטיתא דפרזלא קם וצריה, אמר ליה מה את בעי קטיל חבריך, אמר ליה בהדא בר נש קטיל חבריה, אמר ליה הא מזיקא קאים בתריה דטעין קטיתא דפרזלא, את מחי ליה בהדא, והוא מחי ליה בההיא ומת. ר' יוחנן הוה מפקד לספרייא ומתנניא דלא ליהוון טעונין ערקתא מינוקיא באילין יומי, רבי שמואל בר נחמני הוה מפקד לספרייא ומתנניא דייהוון מפטרין רב טלאי בארבע שעין.
- א"ר הונא הכל מבקשין תפקידן, מעשה בכלבא אחת כופרית שעלתה לראש הסלע ושימשה עם זכר, רבי אמי אמר אפילו ארזים מבקשין תפקידן, תדע לך שלא היו ארזים בבבל, וכשעלה נבוכדנצר לכאן, תלש ארזים מכאן ושתלן בבבל, וכשמת היו שמחים על מפלתו, הה"ד הדא הוא דכתיב - זהו שכתוב (ישעיה יד, ח): "גַּם בְּרוֹשִׁים שָׂמְחוּ לְךָ אַרְזֵי לְבָנוֹן". א"ר אבדימי דמן חיפה אפילו דרכים מבקשין תפקידן, הה"ד הדא הוא דכתיב - זהו שכתוב "דַּרְכֵי צִיּוֹן אֲבֵלוֹת מִבְּלִי בָּאֵי מוֹעֵד" מבלי בורגנין מבלי בוליטין אין כתיב כאן, אלא מבלי באי מועד.
- שלא היו נכנסין ויוצאין בהן.
- שאין מי שיתן להם מתנות כהונה, כמה דאת אומר (דברים יח, ג): "ונתן לכהן הזרוע והלחיים והקבה"
- א"ר יצחק בר' סימון אלו תלמידי חכמים שהיו נאים כבתולות ונעשו כדונג. ר' שמואל אמר ר' יצחק אלו הבוליוטין שהן נאים כבתולות ונעשו כנוגות.
ד"א דבר אחר - פירוש נוסף "בְּתוּלֹתֶיהָ נוּגוֹת" שהיה זה בא ובועל והיה זה בא ובועל עד שהגו את מכתה, "וְהִיא מַר לָהּ" מר לה לערותה.
- א"ר הילל בר' ברכיה כל מי שבא להצר לישראל נעשה ראש מה טעם היו צריה לראש, את מוצא עד שלא חרבה ירושלם לא היתה מדינה חשובה כלום משחרבה ירושלם נעשה קיסרין מטריפולין ותנופילין.
ד"א דבר אחר - פירוש נוסף "הָיוּ צָרֶיהָ" זה נבוכדנצר. "אֹיְבֶיהָ שָׁלוּ" זה נבוזראדן.
ד"א דבר אחר - פירוש נוסף "הָיוּ צָרֶיהָ לְרֹאשׁ" זה אספסיאנוס. "אֹיְבֶיהָ שָׁלוּ", זה טיטוס.
שלש שנים ומחצה הקיף אספסיאנוס את ירושלם והיו עמו ארבעה דוכסין, דוכס דערביא, דוכס דאפריקא, דוכוס דאלכסנדריא, דוכוס דפלסטיני, דוכוס דערבייא תרין אמורין חד אמר קילוס שמיה, וחד אמר פנגר שמיה, והוון בירושלם ארבעה בוליטין בן ציצית ובן גוריון ובן נקדימון ובן כלבא שבוע, וכל אחד ואחד יכול לספק מזונות של מדינה י' שנים, והיה שם בן בטיח בן אחותו של רבן יוחנן בן זכאי שהיה ממונה על האוצרות ואוקיד כל אוצרייא, שמע רבן יוחנן בן זכאי אמר ווי, אזלין אמרון לבן בטיח, אמר חביבך ווי, שלח ואתייה אמר לו למה אמרת ווי, אמר לו לא אמרתי ווי אלא וה אמרי, אמר לו וה אמרת, ולמה אמרת וה, אמר ליה דאוקדת כל אוצרייא, ואמרתי דכל זמן דאוצרייא קיימין לא יהיבין נשמיהון למיעבד קרבא, בין ווי לוה נמלט רבן יוחנן בן זכאי, וקרא עליו (קהלת ז, יב): "ויתרון דעת החכמה תחיה בעליה" לאחר ג' ימים, יצא רבן יוחנן בן זכאי לטייל בשוק, וראה אותם ששולקין תבן ושותין מימיו, אמר בני אדם ששולקין תבן ושותין מימיו, יכולין לעמוד בחיילותיו של אספסיאנוס, אמר כל סמא דמילתא ניפוק לי מהכא, שלח ואמר לבן בטיח אפקוני מהכא אמר ליה עבדינן בינינן דלא יפוק בר נש מהכא אלא דמית, אמר אפקוני בדמות דמית, טען רבי אליעזר ברישיה, ורבי יהושע ברגליה, ובן בטיח מהלך קומוי, מן דמטון בעון מודקריניה, אמר להון בן בטיח כך אתם רוצים, שיהיו אומרין מת רבן ודקרוהו, כיון דאמר להו כך שבקוניה, מן דנפקין מן פילי, טענוניה ויהבוניה בחד בית עולם וחזרו למדינה, נפק רבן יוחנן בן זכאי לטייל בחיילותיו של אספסיאנוס, אמר לון אן הוא מלכא, אזלון ואמרו לאספסיאנוס, חד יהודי בעי למישאל בשלמך, אמר להון ייתי, מן דאתא, אמר ליה וביבא מארי אפלטור, אמר ליה שאילא דמלך שאילת בי, ואנא לית אנא מליך, וכדו שמע מלכא וקטיל לההוא גברא, אמר ליה אם לית את מלך סוף את מליך, דלית הדין ביתא חריב אלא על ידי מלך, שנאמר (ישעיה י, לד): "והלבנון באדיר יפול" נסבוניה ויהבוניה לגיו מן שבעה קנקלין, והוון שאילין ליה כמה שעין בליליא, ואמר להון, כמה שעין ביממא, ואמר להון, מנן הוה ידע רבן יוחנן בן זכאי מפשוטיה, לבתר תלתא יומין אזל אספסיאנוס מסחי בהדא גפנא, מן דסחא ולבש חד מסן דידיה, אתת בשורה ובשרוהו מית נירון ואמליכוניה בני רומי, בעי למילבש חד מסן חורן ולא עליל, שלח ואתיוה לרבן יוחנן בן זכאי, וא"ל לית את אמר לי כל אילין יומיא הוינא לביש תרין מסאני, והוון עללין בי, וכדו חד עליל וחד לא עליל, א"ל בשורתא טבתא איתבשרת דכתיב (משלי טו, ל): "ושמועה טובה תדשן עצם" אמר לו מה נעביד דאיעיל, אמר לו מי אית לך בר נש דסנאית ליה או דחב לך, יעברוניה קמך ובשרך שחי, דכתיב (משלי יז, כב): "ורוח נכאה תיבש גרם".
התחילו מושלין לפניו משלות, חבית שקינן נחש בתוכה כיצד עושין לו, אמר להם מביאין חובר וחוברין את הנחש ומניחין את החבית, אמר פנגר הורגין את הנחש ושוברין את החבית, מגדל שקינן בו נחש כיצד עושין, אמר להם מביאין חובר וחוברין את הנחש ומניחין את המגדל, אמר פנגר הורגין את הנחש ושורפין את המגדל, אמר לו רבן יוחנן בן זכאי לפנגר כל מגירייא דעבדין בישא למגיריהון עבדין עד דלית את מליף סניגוריא את מליף עלן קטיגוריא, אמר ליה לטיבותכון אנא בעי, דכל זמן דהדין ביתא קיים מלכוותא מתגרין בכון, אין איחרוב הדין ביתא לית מלכוותא מתגרין בכון, אמר לו רבן יוחנן הלב יודע אם לעקל אם לעקלקלות, אמר ליה אספסיאנוס לרבן יוחנן בן זכאי שאל לי שאלה ואנא עביד א"ל אנא בעי דתירפי הדא מדינתא ותיזיל לך, א"ל כלום אמליכוני בני רומי דנרפי להדא מדינתא, שאל לי שאלתא ואנא עביד, אמר לו בעי אנא דתירפי לפילי מערבאה דהיא אזלא ללוד, דכל בר דנפיק עד ארבעה שעין יהא לשיזבא, מן דכבשה אמר לו אי אית לך דרחים לך, או בר נש דאת קריב ליה, שלח ואיתיה עד דלא ייעלון אוכלוסיא, שלח לר' אליעזר ולר' יהושע לאפוקי לר' צדוק אזלין ואשכחוניה בבבא דמדינה מן דאתא קם מן קומוי רבן יוחנן, אמר ליה אספסיאנוס מן קדם הדין סבא צותרא את קאים, אמר לך חייך אי הוה חד דכוותיה, והוה עמך אוכלוסין בכיפלא לא הוית יכיל כביש, אמר לו מה חייליה, א"ל דאכיל חד גמזוז ופשיט עלוהי מאה פרקין, אמר ליה למה חשיך כן, א"ל מן חייליהון דצומייא ותענייתא, שלח ואייתי אסוותא והוו מוכלין ליה ציבחר ציבחר, ומשקין ליה ציבחר ציבחר, עד דהדר גופיה עלוי, אמר ליה אלעזר בריה אבא הב להו אגרייהו בעלמא הדין, דלא תיהוי להו זכותא עמך בעלמא דאתי, ויהב להו הדין חושבנא דאצבע, והדין קרצטיונא, מן דכבשה פליג ארבע טכסייא לארבעה דוכסייא, וסליק פילי מערבאה לפנגר, וגזרו מן שמיא דלא יחרב לעולם למה ששכינה במערב, אינון אחרובו דידהון, הוא לא אחריב דידיה, שלח ואתייה, אמר לו למה לא אחרבת דידך, אמר ליה חייך לשבחא דמלכותא עבדית, דאילו חרבתיה לא הות ידעת ברייה מה חרבת, וכדו יחזיין בריאתא, אמרין חזו חייליה דאספסיאנוס מה אחרב, אמר לו דייך דטבאות אמרת, אלא מן בגין דעברת על קלוונין דידי, יסק ההוא גברא לרישיה דאיגרה ויטרוף גרמיה, אי חיי חיי ואי מות ימות, סליק וטרף גרמיה, ומית ופגעה בו קללה של רבן יוחנן בן זכאי.
- יכול על מגן ת"ל על רוב פשעיה.
"עוֹלָלֶיהָ הָלְכוּ שְׁבִי לִפְנֵי צָר", א"ר יהודה באו ראו כמה חביבין תינוקות (נ"א לפני הקב"ה) גלתה סנהדרין ולא גלתה שכינה עמהם, גלו משמרות ולא גלתה שכינה עמהם, וכיון שגלו תינוקות גלתה שכינה עמהם, הה"ד "עוֹלָלֶיהָ הָלְכוּ שְׁבִי לִפְנֵי צָר" מיד.
- מן בת כתיב, א"ר אחא יש לנו מנה אחת יפה זה הקב"ה, שכתוב בו (תהלים טז, ה): "ה' מנת חלקי וכוסי"
- זה הקב"ה, שנאמר (שם קד, ב) "הוד והדר לבשת".
- ד"א דבר אחר - פירוש נוסף "כָּל הֲדָרָהּ" זו סנהדרין, דכתיב (משלי לא, כה): "עוז והדר לבושה".
- ד"א דבר אחר - פירוש נוסף "כָּל הֲדָרָהּ" אלו תלמידי חכמים דכתיב (ויקרא יט, כא): "מפני שיבה תקום והדרת פני זקן".
- ד"א דבר אחר - פירוש נוסף "כל הדרה" אלו המשמרות דכתיב (דה"ב כ, כא): "ומהללים להדרת קדש".
- ד"א דבר אחר - פירוש נוסף "כָּל הֲדָרָהּ" אלו התינוקות. א"ר יהודה בא וראה כמה חביבין תינוקות לפני הקב"ה, גלתה סנהדרין ולא גלתה שכינה עמהם, גלו משמרות ולא גלתה שכינה עמהם, וכיון שגלו תינוקות גלתה שכינה עמהם, הלא הוא דכתיב "עוֹלָלֶיהָ הָלְכוּ שְׁבִי לִפְנֵי צָר" מיד "וַיֵּצֵא מִבַּת צִיּוֹן כָּל הֲדָרָהּ"
- א"ר יהודה כשהן רכים משולים ככבשים, שנאמר (ישעיה ה, יז): "ורעו כבשים כדברם" וכשהן קשים משולין כאילים, שנאמר "היו שריה כאילים".
ר' סימון בשם ר' שמעון בר אבא ור' שמעון בן לקיש בשם ר' יהושע מה אילים הללו בשעת שרב הופכין פניהם אלו תחת אלו, כך היו גדולי ישראל רואין דבר עבירה והופכין פניהם ממנו, אמר להם הקב"ה תבא שעה ואני עושה לכם כן,
- , ר' עזריה בשם ר' יהודה בר' סימון אמר בזמן שישראל עושין רצונו של מקום מוסיפין כח בגבורה של מעלה כמד"א כמה דאת אמר - כמו שאתה אומר (תהלים ס, יד): "באלהים נעשה חיל" ובזמן שאין ישראל עושין רצונו של מקום, כביכול מתישין כח גדול של מעלן דכתיב (דברים לב, יח): "צור ילדך תשי" ר' יהודה בר' סימון בשם ר' לוי בר' טרפון בזמן שישראל עושין רצונו של הקדוש ברוך הוא מוסיפין כח בגבורה של מעלה כמד"א כמה דאת אמר - כמו שאתה אומר (במדבר יד, יז): "ועתה יגדל נא כח ה'" ובזמן שאין עושין רצונו של הקב"ה כביכול מתישין כח גדול של מעלן, והולכין גם הם בלא כח לפני רודף.
ר' הונא ור' אחא ור' סימון בשם ר' שמעון בן לקיש, ורבנן בשם ר' חנינא היה אדם אומר לחבירו בירושלם, הקריני דף אחד ואומר לו אין בי כח, השניני פרק אחד אומר לו אין בי כח, אמר להם הקב"ה תבא לכם שעה ואני עושה לכם כך "וילכו בלא כח לפני רודף", א"ר אחא כשם שלא גלו ישראל אלא ברודף מלא, כך אינן נגאלין אלא בגואל מלא דכתיב (ישעיה נט, כ): "ובא לציון גואל" מלא כתיב.
- בימי עניותה זכרה מרדין שמרדה בהקב"ה.
- אלו דברי תורה כמד"א כמה דאת אמר - כמו שאתה אומר (תהלים יט, יא): "הַנֶּחֱמָדִים מִזָּהָב וּמִפַּז"
- רבנן דהתם אמרין נפיל תורא סגין טבחוי, ורבנן דהכא אמרין נפל תורא תחרדן סכינוהי.
- רבנן דהתם אמרין כד תספון כלה מדכרא שבעה יומון דמשתותא, ורבנן דהכא אמרין כד יחופה ברא מדכר שלותא דביתיה דאבויי.
- על שבתותיה כמד"א כמה דאת אמר - כמו שאתה אומר (שמות כ,): "זכור את יום השבת לקדשו".
- ד"א דבר אחר - פירוש נוסף "עַל מִשְׁבַּתֶּהָ" על שמטותיה כמד"א כמה דאת אמר - כמו שאתה אומר (ויקרא כה,): "ובשנה השביעית וגו'".
- ד"א דבר אחר - פירוש נוסף "עַל מִשְׁבַּתֶּהָ" זה רבן יוחנן בן זכאי ששבת מתוכה.
.
- אומות העולם אינן חוטאים אלא אע"פ שחוטאין אינן כלום, אבל ישראל חטאו ולקו.
- לטלטול היתה.
- אחור מן הכהונה, אחור מן המלכות.
- אמר ר' ברכיה בשם ר' אבא בר כהנא כל אותם הכהנים ששימשו בימי צדקיה ערלים היו, הה"ד הדא הוא דכתיב - זהו שכתוב (יחזקאל מד,): "בהביאכם בני נכר ערלי לב וערלי בשר" דבר אחר "טומאתה בשוליה" בשיפוליה, כמה דאת אמר (שמות כח,): "על שולי המעיל".
דבר אחר "טומאתה בשוליה", כההוא דתנן מקום היה למטה מירושלים תופת שמו, ר' יהודה אומר על שום תפתה דהוה ביה, רבי יוסי אומר חליתא דבר הינום, צלם חלול היה שם נתון לפנים משבעה קנקלים, וטס של נחשת בידו, וכירה היתה נתונה על גבוי, וכל מי שהיה מקריב סלת, פותחין לו אחד, תורין ובני יונה, פותחין לו שנים, כבש, פותחין לו שלשה, איל, פותחין לו ארבעה, עגל פותחין לו חמשה, שור, פותחין לו ששה, וכל מי שהיה מקריב בנו, פותחין לו שבעה, ונותנין אותו לתוך טס של נחשת, ומסיקין את הכירה תחתיו, והיו מקלסין לפניו ואומרין לו יערב לך ויבסם לך, וכל כך למה כדי שלא ישמעו נהמת בניהם ויחזרו בהן, הוה כומרא אתי לגבי בר נש, אמר ליה מן בגין דאמר לי צלם פלן, מכל בניא דאית לך לית את בעי לקרבא חד מנייהו, אמר לי הוכי ברשותי אינון, חד בדהב, חד בכסף, חד בענא, חד בבקרותא, אמר לו המתן לי, דאית לי חד זעיר בבית ספרא, כד אתי אנא יהיב ליה לך, אמר לו הקב"ה רעיע, מכל בנין דאית לך, לא הוה לך להפילו לעבודת כוכבים, אלא זה שמקודש לשמי, ר' יודן בר' סימון בשם ר' לוי בן פרטא למטרונה שאמר לה אוהבה עשי לי חמין, ונטלה לורטיא של מלך ועשתה לו חמין, אמר לה המלך מכל עצים שיש ליך בבית זה, לא היה ליך לעשות חמין לאוהבך, אלא בלורטיא שלי, כך אמר הקב"ה לאותו רשע מכל בנים שיש לך לא היה לך להפילו לעבודת כוכבים אלא זה שמקודש לשמי, הה"ד (יחזקאל טז,): "ותקחי את בניך וגו'" אעפ"כ "ותרד פלאים", נחתה לה לנסיונין.
לז. [ עריכה ]
כד דמך רבי יוסי ממלחיא סליק רבי יוחנן וריש לקיש לגמילות חסדא וסליק עמהון רבי יצחק פסקא והוה תמן חד סב, בעי למיעל ומפתח עלוי, ולא שבקוניה. אמר ליה רבי יצחק פאסקא: קדם אילין אריותא דאוריתא את פתח פומך? אמר להו רבי יוחנן: שבקוניה דההוא גבר סב, ייעול וישתבח באתריה. עאל ופתח ואמר: מצינו שסלוקן של צדיקים קשה לפני הקדוש ברוך הוא יותר ממאה תוכחות חסר שתים שבמשנה תורה, ומחורבן בית המקדש. בתוכחות כתיב (דברים כח, נט): "והפלא ה' את מכותיך". ובחורבן בית המקדש כתיב: "ותרד פלאים". אבל בסילוקן של צדיקים כתיב (ישעיהו כט, יד): "לכן כה אמר ה': הנני יוסיף להפליא את העם הזה, הפלא ופלא". וכל כך למה? (שם). אמר רבי יצחק פסאקא: יהוי דין גברא בריך פומיה. אמר ליה רבי יוחנן: אלו לא שבקתוניה, מנן הוינן שמעין דא מרגילתא?! ורוח הקדש צווחת ואומרת: "ראה ה' את עניי כי הגדיל אויב".
(תהלים קיט, פה): "כרו לי זדים שיחות אשר לא כתורתך".
- רבי אבא בר כהנא אמר: תרתי כתיב (דברים כב, ו): "לא תקח האם על הבנים". וכאן (הושע י, יד): "אם על בנים רוטשה". הווי, "אשר לא כתורתך".
- רבי אבא בר כהנא אמר אחורי: כתיב (ירמיהו ט, כ): "להכרית עולל מחוץ". ולא מבתי כנסיות, (שם), ולא מבתי מדרשות. וכאן, (תהלים עח, לא): "אף אלוהים עלה בהם" וגו'. הווי, "אשר לא כתורתך".
- אמר רבי ברכיה: אמרה כנסת ישראל לפני הקדוש ברוך הוא: רבונו של עולם, לחמורים נתת קבורה ולבניך לא נתת קבורה? לחמורים נתת קבורה, אלו המצריים, הדא הוא דכתיב (יחזקאל כג, כ): "אשר בשר חמורים בשרם". ואמר רבי ברכיה: לפי שהיה הים זורקן ליבשה ויבשה זורקן לים, ים אומר ליבשה קבלי אוכלוסיך, ויבשה אומרת לים קבלי אוכלוסיך, אמרה יבשה: ומה אם בשעה שלא קיבלתי אלא דמו של הבל, נאמר בי: (בראשית ג, יז): "ארורה האדמה", היאך אני יכולה לקבל דם כל ההמון הזה? עד שנשבע לה הקדוש ברוך הוא, שאינו מעמידה בדין, הדא הוא דכתיב (שמות טו, יב): "נטית ימינך תבלעמו ארץ". ואין ימין אלא שבועה, שנאמר (ישעיהו סב, ח): "נשבע ה' בימינו". ולעמך לא נתת קבורה? הווי, "אשר לא כתורתיך".
לח. [ עריכה ]
ידו פרש צר על כל מחמדיה - כי ראתה גוים באו מקדשה אשר צויתה לא יבאו בקהל לך את מוצא בשעה שנכנסו שונאים לבית המקדש, נכנסו עמונים ומואבים עמהם, והיו הכל רוצים לבוז כסף וזהב, ועמונים ומואבים רצין לבוז את התורה כדי לעקור (דברים כג) לא יבוא עמוני ומואבי בקהל ה'. רבי יהודה ברבי סימון בשם רבי לוי בר פרטא: לדלקה שנפלה לתוך פלטין של מלך, והיו הכל רוצים לבוז כסף וזהב, ועבד רץ לבוז את אוניתו. כך, בשעה שנכנסו שונאים לבית המקדש, נכנסו עמונים ומואבים עמהם, והיו הכל רצין לבוז כסף וזהב, ועמונים ומואבים רצין לבוז את התוכה, כדי לעקור לא יבוא עמוני ומואבי בקהל ה'. ארבעה דברים טובים הטיב אברהם ללוט. הדא הוא דכתיב: (בראשית יב) וילך אברהם כאשר דיבר אליו ה' וילך אתו לוט. ואומר: (שם יג) וגם ללוט ההולך את אברהם וגו'. ואומר: (שם יג) וישב את כל הרכוש וגו'. ואומר: (שם יט) ויהי בשחת אלוהים את ערי הככר וגו'. וכך היו צריכים לפרוע להם טובות, אלא שעשו להם רעות, הדא הוא דכתיב: (במדבר כב) וישלח מלאכים אל בלעם וגו'. (שם ו) ועתה לכה נא ארה לי וגו'. וילכו זקני מואב וזקני מדין וגו'. (שופטים ג) ויאסוף אליו את בני עמון וגו'. (ד"ה ב. כ) ויהי אחרי כן באו בני מואב ובני עמון, ועמהם מהעמונים על יהושפט. והדין, ידו פרש צר על כל מחמדיה, כי ראתה גוים באו מקדשה אשר צויתה לא יבאו בקהל לך. וכנגדן נכתבה חטיא שלהם בארבעה מקומות, (דברים כג) לא יבוא עמוני ומואבי וגו', על דבר אשר לא קדמו אתכם בלחם ומים וגו'. (מיכה ו) עמי, זכור נא מה יעץ בלק וגו'. (נחמיה יג) כי לא קדמו את בני ישראל בלחם ובמים, וישכר עליו את בלעם לקללו. (יהושע כד) וישלח ויקרא לבלעם בן בעור לקלל אתכם. וכנגדן עמדו ארבעה נביאים וחטמו עליהם גזר דינם, ואלו הן: ישעיה, ירמיה, יחזקאל וצפניה. ישעיה אמר: (ישעיה טו) משא מואב כי בליל שדד ער מואב, נדמה כי בליל שדד קיר מואב נדמה. ירמיה אמר: (ירמיה מט) הנה ימים באים נאום ה', והשמעתי אל רבת בני עמון תרועת מלחמה, והיתה לתל שממה ובנותיה באש תצתנה, וירש ישראל את יורשיו אמר ה'. יחזקאל אמר: (יחזקאל כה) לבני קדם על בני עמון ונתתיה למורשה, למען לא תזכר בני עמון בגויים. וכתיב: (שם יא) ובמואב אעשה שפטים וידעו כי אני ה'. צפניה אמר: (צפניה ב) לכן חי אני נאום ה' צבאות אלוהי ישראל, כי מואב כסדום תהיה ובני עמון כעמורה, ממשק חרול ומכרה מלח ושממה עד עולם, שארית עמי יבזום ויתר גוי ינחלום.
לט. [ עריכה ]
כל עמה נאנחים מבקשים לחם - כתיב: (ירמיה נב) בתשעה לחדש ויחזק הרעב בעיר ולא היה לחם לעם הארץ. לעם הארץ לא היה לחם, לבני יהודה היה לחם. אלו בחורבן ראשון. אבל בחורבן שני - כל עמה נאנחים מבקשים לחם. בתחילה היו משלשלין להם קופה של זהב, ונותנין להם קופה של חיטים. חוזרין ונותנין להם קופה של זהב, ונתנין להם קופה של שעורים. חוזרין ומשלשלין להם קופה של זהב, ונתנין להם קופה של תבן. מה היו עושין? היו שולקין אותו ושותין מימיו. חוזרין ומשלשלין להם קופה של זהב, ואין נותנין להם כלום. רבי יהודה בן סיגנא בשם רבי אחא אמר: אם מי שיתן ולא לקח, הרי הוא אומר: נתן תתן לו. מי שלוקח ואינו נותן, על אחת כמה וכמה. נתנו מחמדיהם באכל להשיב נפש עד כמה מתישבת נפש? רבי אומר: ככותבת. רבי חנניה אמר: כגרוגרת. ראה ה' והביטה כי הייתי זוללה אמר רבי פנחס: עובדא הוה בתרתין נשין זניין באשקלון, דהויין מתכתשן דא עם דא. אמרה הדא לחברתא כד הויין מתכתשן דא עם דא: לית את אזלא מהכא, דחזיין אפיך כיהודיאתא. לבתר יומין אתרצית דא לדא, אמרא לה: על כולא שרי ושבק ליך, אלא על דאמרת לי חזיין אפיך כיהודיאתא, לא שרי ולא שביק ליך, לכך נאמר: ראה ה' והביטה כי הייתי זוללה. [תרגום: שתי זונות באשקלון רבו זו עם זו, אמרה אחת לחברה, אפך - אף של יהודיה. לאחר זמן השלימו. אמרה לה: על הכל מחול לך, אבל שאמרת לי שאפי אף של יהודיה - על זאת אינו סולחת לך.]
מ. [ עריכה ]
לוא אליכם - כנסת ישראל אומרת לאומות העולם: לא ייתי עליכון דאתא עלי לא ימטי עליכון. כל עוברי דרך כל עוברי דרכה של תורה. הביטו וראו תמן תנינן: (עדויות ב) משפט דור המבול שנים עשר חדש, משפט מצריים שנים עשר חדש, משפט איוב שנים עשר חדש, משפט גוג ומגוג שנים עשר חדש, משפט רשעים בגיהנום שנים עשר חדש, נבוכדנצר שלש שנים ומחצה, אספסיאנוס שלש שנים ומחצה. הביטו וראו אם יש מכאוב כמכאובי אשר עולל לי. שדקדק עמי וקטף עוללתי, כמה דאת אמר: (דברים כא) כי תבצור כרמך וגו'. אשר הוגה ה' ביום חרון אפו אמר רבי אחא: יום אחד היה חרון אפו של הקדוש ברוך הוא, אילו עשו ישראל תשובה - פשרו.
מא. [ עריכה ]
ממרום שלח אש בעצמותי וירדנה - רבי אמי שאל את רבי שמואל בר נחמני: אמר לו: בשביל ששמעתי עליך שאתה בעל אגדה, מהו זה שכתוב: (תהילים עא) וצדקתך אלוהים עד מרום. אמר לו: כשם שהתחתונים צריכים לעשות צדקה אלו עם אלו, כך עליונים צריכין לעשות צדקה אלו עם אלו. אמר רבי יוחנן בשם רבי שמעון בן יוחאי: כל מקום שנאמר "ויאמר" "ויאמר" - לא נאמר אלא להדרש: הדא הוא דכתיב: (יחזקאל י) ויאמר אל האיש לבוש הבדים, ויאמר בא אל בינות לגלגל וגו'. מהו ויאמר ויאמר שתי פעמים? אלא הקדוש ברוך הוא אמר למלאך, ומלאך אמר לכרוב. אף על פי שגזר הקדוש ברוך הוא ליקח הגחלים, איני יכול לכנס לפנים ממחיצתך, אלא עשה עמי צדקה ותן לי שתי גחלים משלך, שלא אכוה. הדא הוא דכתיב: (שם ז) וישא ויתן אל חפני לבוש הבדים. מהו וישא ויתן? אמר רבי יצחק: הפשירן ונתנן בכפו. רבי יהושע דסכנין בשם רבי לוי: שש שנים היו הגחלים עמומות בידו של גבריאל, סבור שישראל עושין תשובה, וכיון שלא עשו תשובה, בקש לזרקן עליהם בחימה, קרא לו הקדוש ברוך הוא ואמר לו: גבריאל גבריאל, להונך להונך [=לאט לך], שיש בעלי צדקות אלו עם אלו, הדא הוא דכתיב: (שם ח) וירא לכרובים תבנית יד אדם תחת כנפיהם. רבי אבא בר כהנא אמר בשם רבי לוי: מי מעמיד העליונים והתחתונים? צדקה שישראל עושין ביד, הדא הוא דכתיב: וצדקתך אלוהים עד מרום. ודכוותה: (מלכים א כ) ויגש איש האלוהים ויאמר אל מלך ישראל, ויאמר כה אמר ה'. מהו ויאמר ויאמר שתי פעמים? אלא באמירה הראשונה אמר לו: אם יבוא בן הדד תחת ידך אל תחוס עליו. ובאמירה השניה אמר לו: כמה מצודות עשיתי, כמה רמיזות עשיתי, כמה רפשים עשיתי עד שרפשתיו בידך? ועכשיו הוצאתו בשלום. לכן, (שם שם מב) והיתה נפשך תחת נפשו ועמך תחת עמו. ודכוותה: (אסתר ז) ויאמר המלך אחשורוש ויאמר לאסתר המלכה. מהו ויאמר ויאמר שתי פעמים? אמר רב בשם רבי אלעזר: עד שלא הרגיש בה שהיא יהודית, ויאמר המלך אחשורוש למתורגמן, ויאמר המתורגמן לאסתר המלכה. ודכוותה: (ויקרא כא) ויאמר ה' אל משה, אמר אל הכהנים בני אהרון ואמרת. שתי אמירות הללו למה לי? אלא באמירה הראשונה אמר לו: לנפש לא יטמא בעמיו. ובשניה אמר לו: אם בא מת מצווה על ידך הטמא לו. לפי שבעולם הזה אתם מטמאין למת מצווה, לעתיד לבוא אין אתם מטמאים למת כך עיקר. שאין מיתה לעתיד לבוא, שנאמר: (ישעיה כה) בלע המוות לנצח. דבר אחר: וצדקתך אלוהים עד מרום. אלו שני המאורות. אלוהים מי כמוך. שאתה כובש על מידת הדין. באותה שעה קפצה קטגוריא לפני כסא הכבוד, אמרה: רבונו של עולם, כך יהא רשע זה מתגאה ואומר: אני חרבתי ביתו של אלוהים, ושרפתי מקדשו! אם כן הוא, תרד אש מלמעלה ותשרוף מיד. מה כתיב: ממרום שלח אש בעצמותי. אמר רבי יהושע: הוא שהנביא מקנתרה ואמר לה: (ישעיה מז) קחי ריחים וטחני קמח. הא כל עמא טחנין ואת אומר וטחני קמח? אלא, אמרה ירושלים לבת בבל: אלו ממרום לא עשו בי מלחמה, את היית יכולה להלחם בי. אלו ממרום לא שלחו בי אש, את היית יכולה לי. אלא, אריא קטילא קטלת, קימחא טחינא טחנת, קרתא יקידתא אוקידתא, לכך אמר: ממרום שלח אש בעצמותי וירדנה. מהו וירדנה? וירדנה נסחא. כמה דאת אמר: (שופטים יד) וירדהו אל כפיו. דבר אחר: וירדנה, נצחה. כמה דאת אמר: (תהילים עב) וירד מים עד ים. דבר אחר: וירדנה, שלטה. כמה דאת אמר: (מלכים א' ה) כי הוא רודה בכל עבר הנהר. דבר אחר: וירדנה, רדיא. כתניא: (תענית כט) חרש רופש את ההיכל. רבי ביבא מרנגיא אמר: וירדנה, ראה שמידת הדין פוגעת בה. פרש רשת לרגלי אמר רבי אבא בר כהנא: אם ראית ספסלין מלאים בבליים מונחי בארץ ישראל, צפה לרגליו של משיח. מה טעם? פרש רשת לרגלי. תני רבי שמעון בן יוחאי: אם ראית סוס פרסי קשור בארץ ישראל, צפה לרגליו של משיח. מה טעם? (מיכה ה) והי זה שלום אשור וגו'. השיבני אחור נתנני שוממה כל היום דוה אחור מן הכהונה, אחור מן המלכות. נתנני שוממה, לצדו. כל היום דוה, לגרדום.
מב. [ עריכה ]
נשקד עול פשעי בידו, ישתרגו שקודה הייתי מעונותי, סבורה הייתי שימחול לי על כל עונותי, בשעה ששמעתי שאנולוגין שלי נקרע מלמעלה. דבר אחר: נשקד שי"ן כתיב, שקד הקדוש ברוך הוא איך להביא עלי את הרעה, אמר: אם אני מגלה אותן בתקופות טבת, הרי הן לוקין בצינה ומתין, אלא הריני מגלה אותן בתקופת תמוז, שאפילו הן ישנין בדרכים וברחובות, אין אחד מהם ניזוק. דבר אחר: נשקד, שקד איך להביא עלי את הרעה, אמר: אם אני מגלה אותם בתקופת טבת, אין ענבים בגפן ויש תאנים בתאנה. אלא הריני מגלה אותם בתקופת תמוז, שיש ענבים בגפן ויש תאנים בתאנה, ואפילו אין העלה נבל. דבר אחר: נשקד, שקד איך להביא עלי את הרעה, אמר: אם אני מגלה אותם דרך מדבר הם מתים, אלא הריני מגלה אותם דרך ארמניא שהם כרכין ומחוזות, ומאכל ומשתה מצוי להם. דבר אחר: נשקד, שקודה הייתי מעוונותי, וסבורה הייתי שימחול לי על כל עוונותי, אלא,ישתרגו, עשאן עלי סריגות סריגות, הביא אותן עלי מכופלות. בבל וכשדים, מדי ופרס, יון ומוקדון, אדום וישמעאל עשאן עלי סריגות. בבל קשה ומדי מתונה, יון קשה ואדום מתונה, כשדים קשה ופרס מתונה, מוקדון קשה וישמעאל מתונה. וכן: (דניאל ב) מן קצת מלכותא תהוה תקיפא, ומה תהוה תבירה. וכל אלין לא כפרית באלהי. אלא, עלו על צוארי ומיחדת שמו בכח יום פעמים, ואומרת: (דברים ו) שמע ישראל ה' אלוהינו ה' אחד.
מג. [ עריכה ]
הכשיל כוחי - אמר רבי תנחום בשם רבי ירמיה: ארבעה מתישין כחו של האדם, ואלו הן: התענית, והדרך, עוון, ומלכות. תענית דכתיב: (תהילים קט) ברכי כשלו מצום. הדרך דכתיב: (שם קב) ענה בדרך כחי. עוון דכתיב: כשל בעווני כחי. מלכות דכתיב: (נחמיה ד) ויאמר יהודה כשל כח הסבל והעפר הרבה, ואנחנו לא נוכל לבנות בחומה. נתנני ה' בידי לא אוכל קום רבנן אמרי: זו אשה רעה וכתובתה מרובה. רבי הונא אמר: (בראשית ב) ויהי האדם לנפש חיה. עשאו עבד מכודן בפני עצמו דאי לא לעי לא אכיל. היא דעתיה דרבי חנינא. אמר רבי חנינא: נתנני ה' בידי לא אוכל קום, בידי לא אוכל קום, אי לא לעי ביממא, בליליא לא אוכל קום.
מד. [ עריכה ]
סלה כל אבירי ה' - עבדי סאתי קומיהון. אמר רבי אבא בר כהנא: בבר גימזא צווחין לסאתא סרקי. אמר רבי לוי: בערביא צווחין למסרוקה מסלסלה, קרא עלי מועד לשבור בחורי מצינו שסלוקן של בחורים קשה כחורבן בית המקדש, דכתיב: גת דרך ה' לבתולת יהודה. כך, קרא עלי מועד לשבור בחורי.
מה. [ עריכה ]
על אלה אני בוכיה - אספסיאנוס מלא שלש ספינות מגדולי ירושלים, להושיבן בקלון של רומי. עמדו ואמרו: לא דיינו שהכעסנוהו במקדשו, אלא אף בחוצה לארץ. אמרו לנשים: מבקשות אתון לכך? אמרו להם: לאו! אמרו: מה שדרכן לכך אינן רוצות, אנו על אחת כמה וכמה. תאמרו משליכים אנו עצמנו לים, אנו באים לחיי העולם הבא. מיד האיר הקדוש ברוך הוא את עיניהם בפסוק הזה, (תהילים סח) אמר ה' מבשן אשיב, אשיב ממצולות ים. מבשן אשיב, מבין שיני אריות אשיב. אשיב ממצולות ים, כמשמעו. עמדה כת ראשונה ואמרה: (תהילים מד) אם שכחנו שם אלוהינו ונפרש כפינו לאל זר. והשליכו עצמן לים. עמדה כת שניה ואמרה: (תהילים כג) כי עליך הרגנו כל היום. והשליכו עצמן לים. עמדה כת שלישית ואמרה: (שם כב) הלא אלוהים יחקר זאת, כי הוא יודע תעלומות לב. והשליכו עצמן לים. ורוח הקדש צווחת ואומרת: על אלה אני בוכיה. אדריאנוס שחיק עצמות, הושיב שלש משמרות. חדא בחמתא, וחדא בכפר לקיטיא, וחדא בבית אל דיהוד. אמר: דערוק מן הכא יתצד מן הכא. ודערוק מן הכא יתצד מן הכא. והוה מפיק כרוזין ומכריזין ואומרים: אן דאית יהודאי ייתי מלכא בעו למיתן ליה מיחא, והוון כרוזין משמיעין יתהון וצדין יהודאין, הדא הוא דכתיב: (הושע ז) ויהי אפרים כיונה פותה אין לב וגו'. שאיל מחזרה אייתין צלו שלא תנסבין, אילין דבחיין דאיתבוננו לא נפוקו, ואילין דלא איתבוננו, נכנסו כולהון לבקעת בית רמון. אמר לשר צבא שלו: עד שאני אוכל קרן גלוסקאן זו וירך דתרנגול זה, אבקש אחד מהן ולא אמצא. מיד הקיפם לגיונותיו והרגום. והיה הדם בוקע והולך עד שהגיעו לקפרוס נהר, ורוח הקדש צווחת ואומרת: על אלה אני בוכיה. אילין דהוי חבושין מנהון אכלין בשר קטילהון, בכל יום מנפיק אחד מינייהו ומייתי להון ואינון אכלין. יומא חדא אמר ייזיל בר נש מינן, אי משכח כלום מייתי ואנן אכלין, מן דנפק אשכחיה לאבוה דקטיל, נסביה וטמריה ויהב סימן עלוי. עאל ואתא. אמר להו: לא אשכחיה כלום, אמרי: ייזיל בר נש חורן, אי משכח כלום ואנן אכלין. מן דנפק ההוא בר נש הלך לריחיה, חפש ואשכחיה לההוא דקטיל, אייתיה ואכלוניה מן דאכלון. אמר לו: מנו אייתית דין קטלא? אמר להו: מן זוית פלונית. אמר ליה: ומה סימן יהב עלוי? אמר ליה: סימן פלן. עני הוא בריה, ואמר ווי ליה לההוא גברא, דמן בשרא דאבוי אכיל, לקיים מה שנאמר: (יחזקאל ה) לכן אבות יאכלו בנים בתוכך וגו'. טרכינוס שחיק עצמות ילדה אשתו בליל תשעה באב, והיו כל ישראל אבלים. נשתתק הולד בחנוכה. אמרו ישראל: נדליק או לא נדליק? אמרו: נדליק. וכל מה דבעי לימטי עלן ימטי. אדליקו. אזלון ואמרון לישן ביש לאשתו של טרכנוס: אילין יהודאין כד ילידת, הוון מתאבלין. וכד מייתי ולדא, אדליקו בוצינייא. שלחה וכתבה לבעלה: עד דאת מכבש ברבריין בא וכבוש אילין יהודאי, דמרדו בך. סליק לאילפא וחשיב למיתי בעשרה יומין, ואייתיתיה רוחיא בחמשה יומין. אתא ואשכחינון דהו ועסיקין בהדין פסוקא: (דברים כח) ישא ה' עליך גוי מרחוק, מקצה הארץ כאשר ידאה הנשר. אמר להו: אנא הוא נשרא דחשיבית למתי בעשרה יומין. ואייתיתני רוחא בחמשה יומין, הקיפן לגיונותיו והרגם. אמר לנשים: השמעו ללגיונותי ואם לאו אני עושה לכם, כדרך שעשיתי לאנשים! אמרו לו: עביד בארעאי מה דעביד בעילאי, מיד הקיפן לגיונותיו והרגן. ונתערבו דמים של אלו בדמים של אלו, והיה הדם בוקע והולך עד שהגיעו לקפרוס נהר, ורוח הקדש צווחת ואומרת: על אלה אני בוכיה.
מו. [ עריכה ]
מעשה בשני בני צדוק הכהן שנשבו, אחד זכר ואחד נקבה. נפל זה לסרדיוט אחד, וזו לסרדיוט אחד. הלך זה אצל הזונה ונתן לה הזכר, והלך זה אצל חנוני ונתן לו הנקבה בעד יין, לקיים קרא דכתיב: (יואל ד) ויתנו הילד בזונה, והילדה מכרו ביין וישתו. לבתר יומין אייתית ההיא זוניתא לההוא טליא לחנוני, אמרה ליה: מן בגין דאית לי טלאי, דדמי לההיא טליותא, לית את בעי דנסיב חד לחד, ומה דאייתי מנייהו יהווי לאמצע. אמר לה: אין. מיד נסבון ויהבונון בחד ביתא, שרייה ובכייה ההיא טליותא, אמר לה: טליא למה את בכית? אמרה לו: ולא אבכה?! דברתיה דכהנא רבה אזלה לאיתנסבא לעבדא! אמר לה: ברתיה דמאן את? אמרה ליה: ברתיה דצדוק כהנא. אמר לה: והיכן אתון שריין? אמרה ליה: בשוקא עילאה. אמר לה: ומה סימן הוה בדרתכון? אמרה ליה: סימן פלן. אמר לה: הוה ליך אח או אחות? אמרה לו: הוה לי חד אח והו ליה חד שומא בכתפיה. וכד הוה אתי מבי ספרא אנא גלייא ליה ומנשקה ליה. אמר לה: אין חמיתיה חכמת יתה? אמרה ליה: אין גלי גרמיה וחכים דין לדין, והוו מגפפין דין לדין, ומנשקין דין לדין, עד דנפקא נשמתהון. ורוח הקודש צווחת ואומרת: על אלה אני בוכיה.
מז. [ עריכה ]
מעשה במרים בת ביתוס שקדשה יהושע בן גמלא, ומנהו המלך להיות כהן גדול, ונכנסה פעם אחת לראות ואמרה אלך ואראה אותו, כשהוא קורא ביום הכפורים בבית המקדש. והוציאו לה טפיות מפתח ביתה עד פתח בית המקדש, כדי שלא יתיחפו רגליה, ואף על פי כן נתיחפו רגליה. וכשמת יהושע בעלה, פסקו לה חכמים, סאתים יין בכל יום. והא תניא אין פוסקין יין לאשה. רבי חיא בר אבא אמר: לשום זנות. כמה דאת אמר: (הושע ד) זנות יין ותירוש יקח לב. רבי חזקיה ורבי אבהו בשם רבי יוחנן אמרו: לתבשיליה. ועד תנן: אם היתה מניקה פוחתין לה ממעשה ידיה, ומוסיפים לה על מזונותיה. ואמר רבי יהושע בן לוי: מאי מוסיף? יין. שהיין מרבה את החלב. אמר רבי אליעזר ברבי צדוק: אראה בנחמה אם לא ראיתיה, שקשרו שערותיה בזנבי סוסיהם של ערביים, והיו מריצים לה מירושלים ועד לוד, וקראתי עליה את הפסוק הזה: (דברים כא) הרכה בך והענוגה וגו'.
מח. [ עריכה ]
מעשה במרים בתו של נקדימון, שפסקו לה חכמים חמש מאות דינרי זהב, לקופת בשמים בכל יום, ואף היא עמדה וקללה אותם, ואמרה להם: כך תפסקו לבנותיכם. אמר רבי אחא: אף אנו ענינו אחריה אמן. אמר רבי אליעזר: אראה בנחמה אם לא ראיתיה, שהיתה מלקטת שעורים מתחת טלפי סוסים בעכו, וקראתי עליה הפסוק הזה: (שיר א) אם לא תדעי לך היפה בנשים, צאי לך בעקבי הצאן ורעי את גדיותיך. אל תקרי "גדיותיך", אלא "גויותיך".
מט. [ עריכה ]
מעשה במרים בת ביתוס נחתום שנשבית ופדאוה בעכו, זבנין לה חלוק אחד, אזלת למישטפיה בימא. אתא גלא ונסביה. זבנין לה אוחרן, אזלת למישטפיה בימא, ואתא גלא ונסביה. בעון עוד למזבן לה אוחרן. אמרה להון: הניחו לו לגבאי שיגבה את חובו, כיון שצידקה עליה את הדין, רמז הקדוש ברוך הוא לים, והוציא לה את כליה.
מעשה במרים בת נחתום, שנשבית היא ושבעת בניה. נטלן קיסר ונתנן לגיו מן שבעה קנקלין.
- הביא את הראשון ואמר לו: השתחווה לצלם. אמר לו: חס ושלום, איני משתחווה לצלם. אמר לו: למה? – מפני שכך כתיב בתורתנו (שמות כ ב): "אנכי ה' אלהיך". מיד הוציאו והרגו.
- הוציא השני ואמר לו: השתחווה לצלם. אמר לו: חס ושלום, איני משתחווה לצלם. אמר לו: למה? אמר לו, שכך כתיב בתורה (שם): "לא יהיה לך אלהים אחרים על פני:. מיד גזר עליו והרגו.
- הוציא השלישי ואמר לו: השתחווה לצלם. אמר לו: איני משתחווה. אמר לו: למה? [אמר לו], שכתוב בתורה (שמות לד יד): "כי לא תשתחוה לאל אחר". מיד גזר עליו והרגו.
- הוציא הרביעי ואמר פסוקיה (שמות כב יט): "זובח לאלהים יחרם". גזר עליו והרגו.
- הוציא החמישי ואמר גם הוא פסוקיה (דברים ו ד): "שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד. מיד גזר עליו והרגו.
- הוציא הששי ואמר גם הוא פסוקיה (דברים ז כא): "כי ה' אלוהיך בקרבך אל גדול ונורא". גזר עליו והרגו.
- הוציא השביעי, והוא היה הקטן שבכולן. אמר לו: בני, השתחווה לצלם. אמר לו: חס ושלום. אמר לו: למה? אמר לו: שכן כתיב בתורתנו (דברים ד לט), "וידעת היום והשבות אל לבבך כי ה' הוא האלהים בשמים ממעל ועל הארץ מתחת אין עוד". ולא עוד, אלא שנשבענו לאלהינו שאין אנו ממירין אותו באל אחר, שנאמר (דברים כו יז): "את ה' האמרת היום"; וכשם שנשבענו לו, כך נשבע לנו שאין ממירנו באומה אחרת, שנאמר (דברים כו יח): "וה' האמירך היום".
- אמר לו קיסר: אחיך שבעו ימים ושבעו חיים וראו טובה; ואתה קטן, ולא שבעת ימים ולא שבעת חיים ולא ראית טוב בעולם. השתחווה לצלם, ואעשה בך טובות! אמר לו, כתיב בתורתנו (שמות טו יח): "ה' ימלך לעולם ועד", ואומר (תהילים י טז): "ה' מלך עולם ועד אבדו גוים מארצו"; ואתם בטלים, ואויביו בטלים. בשר ודם, היום חי ולמחר מת; היום עשיר, ולמחר עני; אבל הקב"ה – חי וקיים לעולם ולעולמי עולמים.
- אמר לו קיסר: ראה אחיך הרוגים לפניך; והריני משליך טבעתי לארץ לפני הצלם, והגביהה, כדי שידעו הכל ששמעת לקולי.
- אמר לו: חבל עליך, קיסר! מה אם אתה מתיירא מבני אדם שכמותך, אני לא אתיירא ממלך מלכי המלכים, הקב"ה אלהי עולם?
אמר לו: וכי יש אלוה לעולם? אמר לו: אללי עליך קיסר, וכי עולם של הפקר ראית?! אמר לו: וכי יש פה לאלוהיכם? אמר לו: באלוהיכם כתיב, (תהילים קטו) פה להם ולא ידברו. ובאלוהינו כתיב: (שם לג) בדבר ה' שמים נעשו. אמר לו: וכי יש עינים לאלוהיכם? אמר לו: באלוהיכם כתיב: עינים להם ולא יראו. ובאלוהינו כתיב: (זכריה ד) עיני ה' המה משוטטים בכל הארץ. אמר לו: וכי יש אזנים לאלוהיכם? אמר לו: באלוהיכם כתיב, אזנים להם ולא ישמעו. ובאלוהינו כתיב: (מלאכי ג) ויקשב ה' וישמע. אמר לו: וכי יש אף לאלוהיכם? אמר לו: באלוהיכם כתיב, אף להם ולא יריחון. ובאלוהינו כתיב: (בראשית ח) וירח ה' את ריח הניחוח. אמר לו: וכי יש ידים לאלוהיכם? אמר לו: באלוהיכם כתיב, ידיהן ולא ימישון. ובאלוהינו כתיב: (ישעיה מח) אף ידי יסדה ארץ. אמר לו: וכי יש רגלים לאלוהיכם? אמר לו: באלוהיכם כתיב, רגליהם ולא יהלכו. ובאלוהינו כתיב: (זכריה יד) ועמדו רגליו ביום ההוא על הר הזיתים. אמר לו: וכי יש גרון לאלוהיכם? אמר לו: באלוהיכם כתיב: ולא יהגו בגרונם. ובאלוהינו כתיב: ( איוב לז) והגה מפיו יצא. אמר לו: אם יש בו כל המידות הללו באלוהיכם, מפני מה אינו מציל אתכם מידי, כמו שהציל לחנניה מישאל ועזריה מיד נבוכדנאצר? אמר לו: חנניה, מישאל ועזריה, כשרים היו, ונבוכדנאצר מלך הגון היה לעשות נס על ידו. אבל אתה אינך הגון ואנחנו נתחיבנו מיתה לשמים, אם אין אתה הורגינו הרבה הורגים יש למקום. הרבה דובים, הרבה זאבים ואריות, ונחשים ונמרים ועקרבים, שיפגעו בנו ויהרגונו. אלא לבסוף הקדוש ברוך הוא, הוא עתיד לפרע ממך את דמינו, מיד גזר עליו והרגו. אמרה לו אמו: בחיי ראשך קיסר, תנה את בני ואחבקהו ואנשקהו, נתנוה לה. והוציאה דדיה והניקתו חלב. אמרה לו: בחיי ראשך קיסר הרגיני תחילה, ואחר כך הרגהו. אמר לה קיסר: איני שומע ליך, מפני שכתוב בתורתכם: (ויקרא כב) שור או שה אותו ואת בנו, לא תשחטו ביום אחד. אמרו לו: שוטה שבעולם, כבר קימת כל המצוות, ולא נשאר לך אלא זו בלבד? מיד צוה עליו להרגו, נפלה אמו עליו, והיתה מחבקתו ומנשקתו, ואמרה לו: בני, לך אצל אברהם אביכם, ואמור לו, כך אמרה אמי: אל תזוח דעתך עליך ותאמר בניתי מזבח, והעלתי את יצחק בני, הרי אמנו בנתה שבעה מזבחות, והעלתה שבעה בנים ביום אחד. אתה נסיון, ואני מעשה. עד שהיתה מנשקתו ומחבקתו, גזר עליו והרגוהו עליה. וכיון שנהרג, שערו חכמים שנותיו של אותו תינוק, ונמצא בן שתי שנים וששה חדשים ושש שעות ומחצה. באותה שעה צעקו כל אומות העולם ואמרו: מה אלוהיהם של אלו עושה להם, שכך נהרגים עליו בכל שעה, ועליהם כתיב: (תהילים מד) כי עליך הורגנו כל היום. לאחר ימים נשתטית אותה אשה ונפלה מן הגג ומתה, לקיים מה שנאמר: (ירמיה טו) אומללה יולדת השבעה. ובת קול יוצאת ואומרת: (תהילים קיג) אם הבנים שמחה. ורוח הקודש צווחת ואומרת: על אלה אני בוכיה.
נא. [ עריכה ]
מעשה בדואג בן יוסף שמת והניח בן קטן לאמו, והיתה ממדדת אותו בטפחים ונותנת משקלו זהב לשמים בכל שנה ושנה, וכיון שהקיפה מצודה בירושלים, טבחתו אמו בידיה ואכלתו, והיה ירמיה מקונן לפני המקום ואומר (איכה ב, כ): "למי עוללת כה אם תאכלנה נשים פרים עללי טפחים". ורוח הקדש משיבתו "אם יהרג במקדש ה' כהן ונביא", זה זכריה בן יהוידע.
דבר אחר, על אלה אני בוכיה, רבי יהודה ורבי נחמיה, רבי יהודה אומר על סלוק דעת ועל סלוק שכינה. אפשר שהיה צדקיה רואה אחרים שהיו מנקרין את עיניו ולא היה לו דעת להטיח את ראשו בכתל עד שיצאת נשמתו, אלא גרם לבניו שיהרגו לפניו. אלא על אותה שעה נאמר (ירמיה ד, ט): יאבד לב המלך ולב השרים וגו'. ורבי נחמיה אמר על בטול כהנה ומלכות, הדא הוא דכתיב (זכריה ד, יד): אלה שני בני היצהר העמדים על אדון כל הארץ, אלו אהרן ודוד, אהרן תובע על כהנתו, ודוד תובע על מלכותו. רבי יהושע בן לוי אמר על בטול תורה, הדא הוא דכתיב (דברים יב, א): אלה החקים והמשפטים. רבי שמואל בר נחמני אמר על עבודת כוכבים, הדא הוא דכתיב (שמות לב, ד): אלה אלהיך ישראל. זבדי בן לוי אמר על בטול קרבנות, הדא הוא דכתיב (במדבר כט, לט): אלה תעשו לה' במועדיכם. רבנן אמרי על בטול משמרות, ומה הנאה יש לעולם מן המשמרות, אלא בשני היו מתענין על פורשי ימים. בשלישי היו מתענין על הולכי דרכים. ברביעי היו מתענין על התינוקות שלא יעלה אסכרה בפיהם וימותו. בחמישי היו מתענין על המעברות שלא יפילו ועל המניקות שלא ימותו בניהם. והלא אין מתענין על שני דברים כאחד, כדכתיב (עזרא ח, כג): ונצומה ונבקשה מאלהינו על זאת. וכתוב אחד אומר בדניאל (דניאל ב, יח): ורחמין למבעא מן קדם אלה שמיא על רזא דנה, ולא על תרין. אלא כההיא דאמר רבי חיא בר אבא על עצירת גשמים וגלות מתענין עליהן בבת אחת. אבל אין מתענין לא בערב שבת ולא במוצאי שבת מפני כבוד השבת.
עיני עיני ירדה מים.
אמר רבי לוי משל לרופא שחשש עינו אחת, אמר עיני תבכה על עיני. כך ישראל נקראו עינו של הקדוש ברוך הוא, הדא הוא דכתיב (זכריה ט, א): כי לה' עין אדם וכל שבטי ישראל, כביכול אמר הקדוש ברוך הוא עיני תבכה על עיני. כי רחק ממני מנחם משיב נפשי, מה שמו של מלך המשיח רבי אבא בר כהנא אמר ה' שמו, שנאמר (ירמיה כג, ו): וזה שמו אשר יקראו ה' צדקנו. דאמר רבי לוי טבא למדינתא דשמה כשם מלכה ושם מלכה כשם אלהיה. טבא למדינתא דשמה כשם מלכה, דכתיב (יחזקאל מח, לה): ושם העיר מיום ה' שמה. ושם מלכה כשם אלהיה, שנאמר: וזה שמו אשר יקראו ה' צדקנו. רבי יהושע בן לוי אמר צמח שמו, שנאמר (זכריה ו, יב): הנה איש צמח שמו ומתחתיו יצמח. רבי יודן בשם רבי איבו אמר מנחם שמו, שנאמר: כי רחק ממני מנחם.
אמר רבי חנינא ולא פליגי חושבנא דדין כחושבנא דדין, הוא מנחם הוא צמח. והדא מסייע להדא דרבי יודן בשם רבי איבו. עובדא הוה בחד בר נש דהוה קא רדי, געת חדא תורתיה, עבר עלוי חד ערבי, אמר ליה מה את, אמר ליה יהודאי אנא, אמר ליה שרי תורך ושרי פדנך, אמר ליה למה, אמר ליה דבית מקדשון דיהודאי חרב. אמר ליה מנא ידעת, אמר ליה ידעית מן געייתא דתורך. עד דהוה עסיק עמיה געת זימנא אחריתי, אמר לו אסר תורך אסר פדנך דאתייליד פריקהון דיהודאי. אמר ליה ומה שמיה, אמר לו מנחם שמיה. ואבוי מה שמיה, אמר ליה חזקיה. אמר ליה והיכן שריין, אמר ליה בבירת ערבא בדבית לחם יהודה. זבין ההוא גברא תורוי זבין פדניה והוה מזבין לבידין דינוקין. עלל לקרתא ונפק לקרתא, עלל למדינה ונפק למדינה, עד דמטא לתמן, אתיין כל כפריא למזבן מיניה וההיא איתתא אמיה דההוא ינוקא לא זבנת מיניה. אמר לה למה לית את זבנת לבידין דינוקין, אמרה ליה דחשייה קשיי לינוקי. אמר לה למה, אמרה ליה דעל רגלוי חרב בית מקדשא. אמר לה רחיצין אנן במריה עלמא דעל רגלוי חרב ועל רגלוי מיתבני. אמר לה את הוי נסיבא ליך מן אילין לבידין דינוקיך ולבתר יומין אנא אתי לביתך ונסב פריעיך, נסבה ואזלה. לבתר יומין אמר האי גברא איזיל ואיחמי ההוא ינוקא מאי קא עביד, אתא לגבה אמר לה ההוא ינוקא מאי קא עביד, אמרה ליה לא אמרית לך דחשייה קשיי אפלו על רגליה נחשיה, דמן ההיא שעתא אתיין רוחין ועלעולין טענוניה ואזלין להון. אמר לה ולא כך אמרית לך דעל רגלוי חרב ועל רגלוי מתבני.
אמר רבי אבון למה לי ללמד מן ערביי, ולא מקרא מלא הוא, דכתיב (ישעיה י, לד): והלבנון באדיר יפול. וכתיב בתריה (שם יא, א): ויצא חטר מגזע ישי ונצר משרשיו יפרה. דבי רבי שילא אמרי שילה שמו של משיח, שנאמר (בראשית מט, י): עד כי יבא שילה. שלה כתיב. דבי רבי חנינא אמרי חנינה שמו, שנאמר (ירמיה טז, יג): אשר לא אתן לכם חנינה. דבי רבי ינאי אמרי ינון שמו, דכתיב (תהלים עב, יז): לפני שמש ינון שמו. רבי ביבא סנגוריא אמר נהירא שמו, שנאמר (דניאל ב, כב): ונהורא עמה שרא. נהירא כתיב. רבי יהודה ברבי סימון אמר בשם רבי שמואל ברבי יצחק הדין מלכא משיחא אי מחייא הוא דוד שמיה, אי ממיתיא הוא דוד שמיה.
אמר רבי תנחומא אנא אומר טעמיה (תהלים יח, נא): מגדיל ישועות מלכו ועשה חסד למשיחו, ולדוד, אין כתיב כאן, אלא לדוד ולזרעו. היו בני שוממים כי גבר אויב. רבי איבו אמר כהדא אפתא דקרא דכמה דההיא רבייא היא קטנא. רבי יהודה ברבי סימון אמר כהדא חזירתא דכמה דבניה רביין היא קטנא.
נב. [ עריכה ]
פרשה ציון בידיה כתיב: (ירמיה ט') מי יתן ראשי מים ועיני מקור דמעה. מי אמר הפסוק הזה? אם תאמר ירמיה, אפשר לו שלא לאכול? אפשר לו שלא לישן? אלא מי אמרו? מי שאין לפניו לא אכילה ולא שינה. דכתיב (תהלים קכ"א) הנה לא ינום ולא יישן שומר ישראל. ר' אבא בר כהנא בשם ר' לוי אמר: כתיב: (בראשית א') ויאמר אלהים יקוו המים. אמר הקדוש ברוך הוא: יקוו לי המים, מה שאני עתיד לעשות בהן. ר' חגי בשם ר' יצחק אמר: משל למלך שבנה לו פלטירין והושיב בהן דיורין אלמים, ובכל יום ויום היו משכימין ושואלין בשלום המלך, ומקלסין אותו ברמיזה ובאצבע. אמר המלך: ומה אלו שהן אלמים כך מקלסין אותי, אם היו פקחין על אחת כמה וכמה. מה עשה? הושיב בהן דיורין פקחין, עמדו והחזיקו בפלטין של מלך, ואמרו: אין זו פלטין אלא שלנו. באותה שעה אמר המלך: תחזור פלטין לכמות שהיתה. כך מתחלת ברייתו של עולם לא היה קילוסו עולה, אלא מן המים, הדא הוא דכתיב: (תהלים צ"ג) מקולות מים רבים אדירים משברי ים. ומה היו אומרים? אדיר במרום ה'. באותה שעה אמר הקדוש ברוך הוא: ומה אם אלו, שאין להם לא פה ולא לשון לא אמירה ולא דיבור, כך מקלסין אותי, לכשאברא בני אדם על אחת כמה וכמה. וכיון שברא בני אדם, עמדו דור אנוש ודור המבול ומרדו בו. באותה שעה אמר הקדוש ברוך הוא: יחזור העולם לכמות שהיה. שנאמר: (בראשית ז') ויהי הגשם על הארץ. רבי יהודה בר' סימון אמר: לאחד שהיה לו מקל וצנית. עמד וסיגל [=התעשר], וקנה לו צאן, ונכנסו זאבין ובקעום. אמר אותו הרועה, אחזור לאותו מקל ולאותה צנית. כך רועה זה הקדוש ברוך הוא, שנאמר: (תהלים פ') רועה ישראל האזינה, נוהג כצאן יוסף, יושב הכרובים הופיעה. צאן, אלו ישראל. שנאמר: (יחזקאל ל"ד) ואתן צאני צאן מרעיתי. נכנסו זאבין לתוך עדרו ובקעום, אלו השונאים שנכנסו לבית המקדש. באותה שעה אמר הקדוש ברוך הוא: מי יתן ראשי מים. כתיב: (תהלים מ"ב) אלה אזכרה ואשפכה עלי נפשי. כנסת ישראל אומרת לפני הקדוש ברוך הוא: לשעבר הייתי עולה לירושלם ודרכים מתוקנים ועכשיו בשך, שנאמר: (הושע ב') לכן הנני שך את דרכך בסירים. דבר אחר: אלה אזכרה לשעבר הייתי עולה ואילנות מסככות על ראשי, ועכשיו תלויה לשמש. אלה אזכרה לשעבר הייתי עולה בצלו של הקדוש ברוך הוא, ועכשיו בצלן של מלכיות. אלה אזכרה וגו' אספסיאנוס קיסר הושיב שומרים, רחוק מפומעים י"ח מיל, והיו שואלים לעולי רגלים ואומרים להם: למי אתם? והיו אומרים להם: אספסיאני, טרכיני, אדרייני. אמר רבי ברכיה: אמרה כנסת ישראל לפני הקדוש ברוך הוא: לשעבר הייתי עולה וסלי בכורים על ראשי בהשכמה, שהיו אומרים: קומו ונעלה ציון. ובדרכים היו אומרים: (תהלים קכ"ב) עומדות היו רגלינו בשעריך ירושלים. בהר הבית מה היו אומרים? (שם ק"נ) הללויה הללו אל בקדשו. בעזרה היו אומרים: (שם) כל הנשמה תהלל יה. ועכשיו אדדם דמומה, סלקא דמומה נחתא. אלה אזכרה לשעבר הייתי עולה בשירות ובזמירות לפני הקדוש ברוך הוא, כמאן דאמר: (תהלים מב) בקול רנה ותודה. ועכשיו, בכיה סלקא בכיה נחתא. אלה אזכרה לשעבר הייתי עולה המוניות המוניות של חגיגה, כמאן דאמר: המון חוגג. אמר רבי לוי: כהדין געגעא דלא פסיק, לא ביממא ולא בליליא, ועכשיו טמשא סלקין וטמשא נחתין. אלה אזכרה ואשפכה עלי נפשי וגו' דבר אחר: פרשה ציון בידיה ר' יהושע דסכנין בשם ר' לוי אמר: למלך שהיה לו בן הוי מחי ליה, ואמר חטית הוה מחי ליה, ואמר חטית וסיכלת ועוד הוה מחי ליה, עד דפשט עשר אצבעוי קודמוי. כך הקדוש ברוך הוא, הוה מייסר לירושלם והות אמרה: חטית עד פרשה ציון בידיה, אין מנחם לה. אמר רבי לוי: כל מקום שנאמר "אין" הוה לה, (בראשית י"א) ותהי שרי עקרה אין לה ולד, והוה לה, דכתיב: (שם כ"א) וה' פקד את שרה. ודכוותה (שמואל א' א') ולחנה אין ילדים, הוה לה. דכתיב כי פקד ה' את חנה. ודכוותה: (ירמיה ל') ציון היא דורש אין לה , והוה לה. דכתיב (ישעיה נ"ט) ובא לציון גואל. אף כאן אין מנחם לה והוה לה דכתיב: (שם נ"א) אנכי אנכי הוא מנחמכם. צוה ה' ליעקב סביביו צריו. כגון: חלמיש לנוה, קסטרא לחיפה, סוסיתא לטבריה, יריחו לנועדן, לוד לאונו, היתה ירושלים לנדה ביניהם, לריחוק היתה.
נג. [ עריכה ]
צדיק הוא ה' כי פיהו מריתי מי אמרו לפסוק? זה יאשיהו אמרה. הדא הוא דכתיב: (ד"ה ב' ל"ה) אחרי כל זאת אשר הכין יאשיהו את הבית, עלה נכו להלחם בכרכמיש על פרת. בקרקסיון דעל פרת וישלח אליו מלאכים לאמר מה לי ולך מלך יהודה, לא עליך אתה היום כי אל בית מלחמתי ואלהים אמר לבהלני. מפי הקדוש ברוך הוא אני עולה. (שם) חדל לך מאלהים אשר עמי. זה לשון עבודת כוכבים. ולא הסב יאשיהו פניו, ולא שמע אל דברי נכו מפי אלהים. זה ירמיהו שאמר ליאשיהו: כך מקובלני מישעיה רבי, (ישעיה י"ט) וסכסכתי מצרים במצרים. ולא שמע לו, אלא אמר לו: משה רבה דרבך לא כך אמר: (ויקרא כ"ו) וחרב לא תעבור בארצכם, וחרבו של אותו רשע עוברת בארצי ובתחומי. והוא לא היה יודע שכל דורו עובדי עבודת כוכבים היו? הוה משלח זוג תלמידים למיבערא עבודת כוכבים מבתיהון, והוון עללין ולא משכחין כלום. עד דנפקון אמרון טרודו תרעין מן דהוון טרדין לתרעיה, הוון חמן יתיה אמרו עליהון: מן דאתא ותיקן הוא, דאתא וקלקל לפיכך, (דה"ב ל"ה) ויורו היורים למלך יאשיהו אמר רבי מני: שלש מאות חצים הורו בו, עד שנעשה גופו ככברה, והיה ירמיהו מצית אחריו לידע מהו אומר, ומה היה אומר? צדיק הוא ה' כי פיהו מריתי, פיהו ופום סרסורו.
נד. [ עריכה ]
קראתי למאהבי המה רמוני - רבנן פתרין קריא בנביאי השקר, שהיו מאהבין אותי לעבודת כוכבים שלהן. המה רמוני גם המה רמוני, לא זזו, מתנבאין עלי שקר עד שהגלו אותי ממקומי. שנאמר ויחזו לך משאות שוא ומדוחים. "מדוחם" כתיב. רבי שמעון בר יוחאי פתר קרייה בנביאי האמת שהיו מאהבין אותי להקדוש ברוך הוא. המה רמוני, שהיו מרמין בי ואומרים לי, הפרישו תרומה ומעשרות, וכי יש תרומה ומעשרות בבבל? אלא בשביל לאהבני להקדוש ברוך הוא, הוא שירמיה אומר: (ירמיה ל"א) הציבי לך ציונים הצייני במצות, שהיו ישראל מצויינין בהם. (שם) שימי לך תמרורים זה חרבן בית המקדש. וכן הוא אומר: (תהלים קל"ז) אם אשכחך ירושלם תשכח ימיני. שיתי לבך למסלה דרך הלכת אמר רבי חייא: הלכתי כתיב, את מוצא בשעה שגלו ישראל לבבל מה כתיב, (ישעיה מ"ג) למענכם שלחתי בבלה. גלו לעילם, שכינה עמהם, דכתיב: (ירמיה מ"ט) ושמתי כסאי בעילם, גלו ליון, שכינה עמהם, דכתיב: (זכריה ט') ועוררתי בניך ציון על בניך יון. וכתיב בתריה: וה' עליהם יראה וגו'. לכך כתיב : דרך הלכתי. דבר אחר: שיתי לבך למסלה דרך הלכת - אמר להם ירמיה: ראו באלו דרכים הלכתם ועשו תשובה. דכתיב: (ירמיה לא) שובי בתולת ישראל ומיד אתם חוזרין לעריכם, דכתיב (שם) שובי אל עריך אלה.
נה. [ עריכה ]
ראה ה' כי צר לי מעי חמרמרו - ר' חייא בר חנינא אמר: עשאן מורות מורות. רבי שמואל בר נחמני אמר: עשאן גושין גושין. נהפך לבי בקרבי, למה? כי מרו מריתי. מחוץ שכלה חרב בבית כמות. זה שאמר משה: מחוץ תשכל חרב ומחדרים אימה
נו. [ עריכה ]
שמעו כי נאנחה אני - ר' יהושע פתר קרייה באהרן. את מוצא, בשעה שמת אהרן הוברחו ענני כבוד ונתקבצו כל ישראל לספדו, אמרו משה אבל, ואלעזר אבל, ומי לא יתאבל? מיד מה כתיב תמן (במדבר כ"א) וישמע הכנעני מלך ערד וכתיב וילחם בישראל וישב ממנו שבי. ורבנן פתרין קרייה בחורבן בית המקדש. את מוצא שכל מקום שבקשו ישראל לברוח היו מסגירין אותן, בקשו לברוח כלפי צפון ולא הניחום, הדא הוא דכתיב: (עמוס א') על שלשה פשעי עזה ועל ארבעה לא אשיבנו, על הגלותם גלות שלמה להסגיר לאדום. בקשו לברוח כלפי מזרח ולא הניחום, הדא הוא דכתיב: (שם) על שלשה פשעי צור ועל ארבעה לא אשיבנו, על הסגירם גלות שלמה לאדום ולא זכרו ברית אחים, בקשו לברוח כלפי מערב ולא הניחום דכתיב: (ישעיה כ"א) משא בערב ביער בערב תלינו ארחות וגו'. כי אתה עשית. משל למלך שנשא למטרונה. אמר לה: אל תשיחי עם חברותיך ולא תשאילי מהן ואל תשאילי להן. לימים כעס עליה המלך וטרדה חוץ לפלטין, וחזרה על כל שכנותיה ולא קבלו אותה, וחזרת לפלטין. אמר לה המלך: אקשית אפיך! אמרה המטרונה למלך: אדוני, אילולי הייתי משאילה להן ושואלת מהן מנא והוה עבידתי גבה או עבידתה גבי לא הוון מקבלין לי?! כך אמר הקדוש ברוך הוא לישראל: אקשיתון אפיכון אמרו לפניו: רבון העולמים לא כתבת בתורתך (דברים ז') ולא תתחתן בם בתך לא תתן לבנו ובתו לא תקח לבנך. אילולי הוינן משאלין להון ונסבון מינהון ואינון מינן, והוית ברתיה גבי או ברתי גביה, לא הוו מקבלים לי?! הוי כי אתה עשית. הבאת יום קראת ויהיו כמוני בצרה, ולא כמוני ברוחה.
תבא כל רעתם לפניך ועולל למו - אייתי עליהון מן דאייתית עלי, דקדק עליהן מה דדקדקתא עלי, ועולל למו קטיף עוללתיהון כמה דקטפת עוללתי. כי רבות אנחותי ולבי דוי את מוצא שבדבר שחטאו ישראל בו לקו ובו מתנחמים. חטאו בראש ולקו בראש ומתנחמים בראש. חטאו בראש דכתיב: (במדבר י"ד) נתנה ראש ונשובה מצרימה. ולקו בראש דכתיב: (ישעיה א') כל ראש לחלי. ומתנחמין בראש דכתיב: (מיכה ב') ויעבר מלכם לפניהם וה' בראשם. חטאו באוזן דכתיב: (זכריה ז) ואזניהם הכבידו משמוע. ולקו באזן דכתיב: (ש"א ג) אשר כל שמעו תצילנה שתי אזניו. ומתנחמין באזן דכתיב: (ישעיה ל) ואזניך תשמענה דבר מאחריך לאמר. חטאו בעין דכתיב: (שם ג') כי גבהו בנות ציון ותלכנה נטויות גרון ומשקרות עינים. ולקו בעין דכתיב עיני עיני יורדה מים. ומתנחמין בעין דכתיב: (שם נ"ב) כי עין בעין יראו בשוב ה' ציון. חטאו באף דכתיב: (יחזקאל ח') והנם שולחים את הזמורה אל אפם. ולקו באף דכתיב: (ויקרא כ"ו) אף אני אלך עמם בקרי. ומתנחמין באף דכתיב (שם) ואף גם זאת בהיותם בארץ אויביהם וגו'. חטאו בפה דכתיב: (ישעיה ט') וכל פה דובר נבלה. ולקו בפה דכתיב: (שם) ויאכלו את ישראל בכל פה. ומתנחמין בפה דכתיב: (תהלים קכ"ו) אז ימלא שחוק פינו. חטאו בלשון דכתיב: (ירמיה ט') וידרכו את לשונם קשתם שקר. ולקו בלשון דכתיב דבק לשון יונק ומתנחמין בלשון דכתיב ולשננו רנה. חטאו בלב דכתיב (זכריה ז') ולבם שמו שמיר משמוע ולקו בלב דכתיב: (ישעיה א') וכל לבב דוי. ומתנחמין בלב דכתיב (שם מ') דברו על לב ירושלם. חטאו ביד דכתיב: (שם א') ידיכם דמים מלאו ולקו ביד דכתיב: ידי נשים רחמניות. ומתנחמים ביד דכתיב (שם י"א) יוסיף ה' שנית ידו חטאו ברגל דכתיב: (משלי א') כי רגליהם לרע ירוצו. ולקו ברגל דכתיב: (ירמיה יג) ובטרם יתנגפו רגליכם על הרי נשף. ומתנחמין ברגל דכתיב: (ישעיה נ"ב) מה נאוו על ההרים רגלי מבשר. חטאו בהוא דכתיב. (ירמיה ה') כחשו בה' ויאמרו לא הוא. ולקו בהוא דכתיב: (ישעיה ס"ג) ויהפך להם לאויב והוא נלחם בם. ומתנחמין בהוא דכתיב: (שם נ"א) אנכי אנכי הוא מנחמכם. חטאו בזה דכתיב: (שמות כ"ד) כי זה משה האיש. ולקו בזה דכתיב: על זה היה דוה. ומתנחמין בזה דכתיב: (ישעיה כ"ה) הנה אלהינו זה קוינו לו. חטאו באש דכתיב: (ירמיה ז') הבנים מלקטים עצים והאבות מבערים את האש. ולקו באש דכתיב ממרום שלח אש. ומתנחמין באש דכתיב (זכריה ב') ואני אהיה לה נאם ה' חומת אש סביב. חטאו ביש דכתיב (שמות כ') היש ה' בקרבנו ולקו ביש דכתיב: אם יש מכאוב כמכאובי. ומתנחמין ביש דכתיב: (משלי ח') להנחיל אוהבי יש ואוצרותיהם אמלא. חטאו בכפלים דכתיב: חטא חטאה ירושלם. ולקו בכפלים דכתיב: (ישעיה מ') כי לקחה מיד ה' כפלים בכל חטאתיה. ומתנחמים בכפלים דכתיב: (שם) נחמו נחמו עמי יאמר אלהיכם. סליק אלפא ביתא קדמאה.
קישורים חיצוניים
מדרש מעוצב, באתר דעת.